החדרנית - ניטה פרוס

The Maid - Nita Prose

מאנגלית: קטיה בנוביץ

הוצאת כנרת, זמורה דביר, 2022, 288 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית Libby

אני חושבת שזה הספר שזכה להכי הרבה הדפסות והוצאות בעולם מכל הספרים שכתבתי עליהם בבלוג הזה. ולדעתי - בצדק רב. יפעת המליצה לי עליו, ולמרות שספרי מתח הם בהחלט לא כוס התה שלי - אהבתי אותו עד בלי די. כי תראו את הדמות הראשית מולי ריילי. היא בת 25, התייתמה ממש לאחרונה מסבתה האהובה.  אימה נטשה אותה בילדותה ואין אב בתמונה. כל כולה מנקה, המסורה באובססיביות לעבודתה. היא אשה מיוחדת, אולי על הרצף האוטיסטי, ואולי פשוט תמימה ברמה קיצונית, שמוצאת דרך להינות מדברים שלא כל אחד חוגג עליהם:

"אין כמו עגלת ניקוי מלאה ומסודרת בשעת בוקר מוקדמת. לעניות דעתי, זאת היא קרן שפע של עושר ויופי... עגלת משק בית מצוידת היטב היא נס סניטרי נייד; מכונת ניקוי על גלגלים. וכמו שאמרתי, זה מרנין." עמ' 8

"כאשר אני לובשת את מדי החדרנית - לא בגדים מיושנים כמו באחוזת דאונטון או הקלישאה של שפנפנות פלייבוי, אלא חולצת כפתורים לבנה מעומלנת וחצאית עיפרון שחורה צמודה (מבד נמתח, שקל להתכופף בו) - אני שלמה. בבגדי עבודה אני מרגישה בטוחה יותר, כביכול יודעת בדיוק מה להגיד ומה לעשות - לפחות רוב הזמן. וכשאני מסירה את המדים בסוף היום אני מרגישה עירומה, לא מוגנת, פרומה."עמ' 9

"בורכתי ביכולת הזאת - לנקות את הראש כמו חדר. אם אני נזכרת באנשים שפגעו בי או ברגעים מביכים, אני מוחה אותם בן  רגע, אני מעלימה אותם כמו כלום, והמוח שלי חוזר למצבו הבתולי." עמ' 22 

גם את החדרים היא מנקה ביסודיות כזאת שבסוף התהליך הם חוזרים למצבם הבתולי. 

אלא שכבר בתחילת הספר, במהלך ניקוי של אחד החדרים היא מוצאת גופה. האיש ה"מנוטרל לצמיתות" כדבריה, הוא מר צ'ארלס בלאק שחלקים גדולים בעיר שבה נמצא מלון הריג'נסי גרנד הוטל המפואר שבו היא עובדת - הם בבעלותו. מאלה שלא רואים אותה בכלל, שמתייחסים אל עבודתה כאל משהו מובן מאליו.

מולי ריילי פחות מבינה בניואנסים רגשיים או חברתיים, קל מאד לרמות אותה. היא שקופה לגמרי בעיניהם של רוב האורחים במלון וגם בעיני חלק מהעובדים בו. כך קורה שאנשים שאהבה והאמינה בהם בוגדים בה. כך איבדה את אהובה הקודם, שגנב ממנה את כל החסכונות שסבתה שמרה עבורה. 

וכך, מהר מאוד מגיעה אליה החוקרת המשטרתית ומאשימה אותה במותו של בלאק. 

כאן נעצור. לא רוצה לקלקל לכם את ההנאה. 

הדמות של מולי היא מהדמויות שרוצים לחבק, לגונן עליהן, לעזור להן. זהו ספר שנקרא כמו מעצמו, שמחזיק את הקורא/ת במתח עד הסוף. למרות סיפור הפשע זהו ספר אופטימי ומשעשע שכיף לקרוא. אני מאד מקווה לקרוא גם את החלקים הבאים - ראיתי בגודרידס שיש עוד אחד שתורגם ועוד אחד שלא - של קורותיה של מולי החדרנית, ושהם טובים כמו זה. 

ממש מומלץ.

  

  

  

  

  

  

  

  

  

 

פגוש אותי באגם - קרלי פורצ'ן

Meet me at the Lake - Carley Fortune

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר, מודן, 2024, 322 עמודים

"פיליפ היה החבר שלי - זאת אומרת עד שמצאתי אותו רכון על מעצבת הכובעים מהחנות הצמודה לסניף המקורי שלנו. הייתי צריכה לדעת שקורה משהו כשהתחיל לחבוש כובעי פדורה." עמ' 52

סיפור אהבה חביב של זוג - פרן וויל - שנפגשו במקרה אבל התשוקה בערה שם מיד. למעשה, זה לא נועד לקרות כי לפרן היה חבר וגם לויל היתה חברה. אז הם קבעו להיפגש בעוד שנה. מקום המפגש היה אמור להיות האגם באתר בבעלותה של אימה של פרן, מגי, בו היא חיה ומנהלת אותו. זהו אתר נופש מרנין. אגם, כולל מסיבות, משקאות וגם חומרים אחרים, בקיצור - חגיגה. 

סיפור האהבה מתחיל בכעס ובשברון לב,  כי ויל לא הגיע לפגישה המיוחלת.

עשר שנים לאחר מכן הוא מגיע למקום. הוא מגיע כמי שנשכר לעזור בקידומו של האתר על ידי אימה של פרן. זו נהרגה בתאונת דרכים ופרן מגיעה לשם, לא בטוחה שהיא רוצה לקיים את רצונה של אימה לקחת את המושכות אליה. 

כאן מתפתח הסיפור תוך חשדנות וחשש משני הצדדים, אבל גם בתשוקה גדולה שמזיזה את העלילה קדימה.

הספר מביא את הקורא אל האתר הזה שהוא כל מה שצריך בימים קשים כאלה, יש בו אווירה של חופש, של רגש, תעלומה עם מתח, וכן, גם סקס. 

אהבתי מאד את הספר הקודם של פורצ'ן - כל קיץ שיבוא - וגם הספר הזה מספק הרבה נחת, הזדמנות לברוח אל מקום רומנטי ושקט, עם נוף פסטורלי ומוסיקה, וגם הומור נחמד. מתאים מאד לחג ולעת הזו. 

   

  

  

 

 

נראה בסדר מבחוץ - איילת פרטוש עבו

Untarnished - Ayelet Partush Abbou

עריכה: מירי רוזובסקי

הוצאת שתיים, 2024, 240 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

"וכך יצא שנשארתי עם אבא פחות לילות בהשוואה לשחר, עידו ואמא, והגעתי בעיקר להחלפת המשמרת בבוקר. כך גם יכולתי להחליף מילה או שתיים עם הרופאים הבכירים בבוקר ולעדכן את יתר בני המשפחה שהשפה הרפואית היתה זרה עבורם. אלא שלא הבאתי בחשבון את הזרות שבחיבור השפה הרפואית ביני לביני בכל מה שקשור לאבא." 

ענבל היא רופאה מתמחה שעסוקה בלימודים מפרכים לקראת הפיכתה לרופאה בכירה. היא נשואה לדרור ואם לשלושה ילדים. היא אחותם של שחר ועידו, היא ביתה של נורית אבל יותר מכל היא קשורה בקשר נפש לשלומי, אביה. 

שלומי הוא מנהל מוסך, מקצוען לעילא, שנושא בחובו טראומה קשה ממלחמת יום הכיפורים, שם היה מוצב כחייל בגולני, שיחד עם חבריו לחם על כיבוש החרמון. 

איילת פרטוש עבו נכנסת ללב המאפליה השוכנת בנפשו של אביה, שמבחוץ הוא איש חזק וכל-יכול, אבל בפנים יש פצע שלא הגליד, שהוליד עם הזמן סרטן גרורתי בגופו. אביה החזק והבלתי מנוצח מבחוץ  של ענבל, פתאום זקוק לה. הוא מנסה מאד לסרב לעזרה, שומר מכל משמר על סודו, ומקפיד להחזיר אותה למחויבויותיה האחרות כלפי בעלה וילדיה.  כי מול ההתמודדות המקצועית של ענבל הרופאה במחלת הסרטן של שלומי, יש את ענבל הרעיה והאם, שבעלה וילדיה זקוקים לה ומנסים להגיע אליה, לא תמיד בהצלחה. היא מאשימה את עצמה, נתונה במצב מתסכל של חוסר, שאי אפשר להצליח בו. 

כרופאה פוגשת ענבל חולים רבים, מטפלת בהם בכלים המקצועיים שלה, ויודעת מה לעשות ומה לומר. אבל מול אביה היא חווה את המקום חסר האונים של מטופליה ומשפחותיהם.   

"ועכשיו, אחרי שחשבתי שאני מבינה מה המטופלים שלי הרגישו מול המילים החותכות שלי, הבנתי שלא הבנתי שום דבר. שלמרות שחשבתי שזו הדרך הנכונה לספר, להנחית את הגרזן באבחה חדה ולא להשאיר מקום לספק, עכשיו הבנתי שאין שום דרך נכונה לספר."

הספר כתוב פעם מפיה של ענבל:  "ועכשיו, אחרי שחשבתי שאני מבינה מה המטופלים שלי הרגישו מול המילים החותכות שלי, הבנתי שלא הבנתי שום דבר. שלמרות שחשבתי שזו הדרך הנכונה לספר, להנחית את הגרזן באבחה חדה ולא להשאיר מקום לספק, עכשיו הבנתי שאין שום דרך נכונה לספר."

ופעם מפיו של שלומי: "בבוקר אני יוצא ראשון מהבית. לפני שההורים יראו לי את העיניים של הלילה. אם יהיה לי מספיק מזל אני אתעייף מספיק כדי שלא אצליח אפילו לחלום בלילה הבא."

הספר נשען על מחקר ויומן מלחמה על אנשי הגדוד, תוך איזכור שמות אמיתיים של מי שנטל חלק בקרב ההוא - חיילים ומפקדים שהיו עם אביה של המחברת. הספר הגיע אלי לקראת יום כיפור, ולמרות הקושי האישי שלי לקרוא, מחד על מלחמת יום הכיפורים שאחי ורבים מחברי הטובים איבדו בה את חייהם, ומאידך על ההתמודדות עם מחלת הסרטן - הספר זרם וקלח במהירות. הוא כתוב מעניין ורגיש, וגרם לי לדמוע לא פעם. הוא מציג באופן שלא פגשתי עד כה בספרות, את ההתמודדות של רופאים מן הצד השני - זה של החולים - וכן את  עומק ההתמודדות של הלומי הקרב שמנסים בהצלחה חלקית בלבד, להציג תדמית חזקה ושלמה של גברים שמשפחתם יכולה להישען עליהם. 

 מומלץ מאד. 

כל הדרכים מובילות לרומא - שרה אדמס

When in Rome - Sarah Adams

הוצאת ידיעות אחרונות, 2023, 320 עמודים מודפסים

האזנתי לספר באנגלית באפליקציית Libby

"כן, אמיליה, את בסדר. את יותר מבסדר, את נהדרת. את ממש כמו אודרי הפבורן, את אוחזת במושכות של חייך, ו... את מדברת לעצמך... אז אולי את לא לגמרי בסדר, אבל בהתחשב בנסיבות, את חצי בסדר," אני אומרת ומצמצמת את עיני אל מול החשיכה שמחוץ לשמשה הקדמית. "כן. חצי בסדר זה טוב."

אמיליה רוז היא זמרת פופ, כוכבת על מפורסמת מאד באמריקה, שֵם הבמה שלה הוא ריי רוז. היא נמצאת במצב נפשי קצת קשה ולכן היא לוקחת את המכונית ונוסעת להתאוורר. המכונית נתקעת במקום שכוח אל. לא סתם נתקעת. מעלה עשן. המקום אליו הגיעה נקרא רומא - לא, לא רומא של איטליה, אלא עיירה קטנה בעלת אותו שם בקנטאקי, מדינה במרכז ארה"ב (שאגב, אם לא איכפת לכם, לעיר הבירה שלהם קוראים פרנקפורט).  שם, אף אחד לא מכיר אותה. 

מי שמוצא אותה ומנסה לעזור לה הוא נוֹֹאָה, צעיר חתיך ומופנם, בעל מאפייה לפאי, שמאד חושש מלהתאהב לאחר שנכווה בעבר. הוא לא מתרשם מהיותה סלבריטי. היא יושבת במכונית שלה ופוחדת לצאת והוא צריך לשכנע אותה, בעזרת שכנה, שהוא לא הולך לרצוח אותה. ואז הוא מזמין אותה לישון בלילה בחדר האורחים שלו.

אמיליה מסרבת לפנות אל הסוכנת שלה שהיתה מוכנה להציב מכונית עם נהג מיד לשירותה. היא גם נמנעת מלפנות לאימה, שהיתה פעם מאד קרובה אליה, אך לאחרונה מתייחסת אליה רק כמי שמממנת אותה ואת גחמותיה. 

ברומא הקטנה של קנטאקי מוצאת אמיליה את מה שכל כך היה חסר לה - בית חם עם איש רגיש ושלוש אחיותיו האוהבות, עיירה ששומרת עליה, אם גם יש בה את שתי הרכלניות התורניות שכמעט גורמות לאסון. וכמובן, למרות ההסתייגות של נואה ושל אמיליה מלהתאהב... נחשו מה קרה? 

זהו רומן רומנטי פרופֶּר. יש בו את כל מה שצריך לרומנטיקה עדינה ורגשנית, וככזה - הוא כיף גדול. האזנתי לספר הזה באנגלית, הוא מוקרא פעם בקול הנשי הצעיר של אמיליה ופעם בקול הגברי הצעיר מאד של נואה. כיף להאזין לספר כזה לפני השינה, זה עוזר להירדם אחרי מה שקורה במשך היום, במשך הימים הנוראים האלה של חגים כואבים.

הספר מתכתב עם סרט ישן מפורסם ביותר, בעל אותו השם, (וגם בשם חופשה ברומא טריילר). שיחקו בו שני שחקנים שהיו אז מאד מפורסמים - אודרי הפבורן וגרגורי פק. אולי שמעתם עליו? עליהם? הגיבורה הראשית בספר שלפנינו, מאד אוהבת את הסרט הזה ואת השחקנים ההם, היא מוכנה לראות אותם שוב ושוב. 

ספר חמוד שהרדים אותי והרגיע. רציתי מאד לדעת האם - שלא כמו בסרט המקורי - יתגברו אמיליה ונואה על הקשיים ויחיו הפילי-אבר-אפטר. 

כיף של ספר. אסקפיזם חמוד מאד, במיוחד אם אתם מחפשים משהו ליום כיפור הקרוב. 

  

  

 

הצלילים שהשארת מאחור - ליה לואיס

The Key to My Heart - Lia Louis

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר מודן, 2024, 335 עמודים כולל תודות.

הספר הזה הגיע לידי בהפתעה. ספרים עם כותר כזה לפעמים מרתיעים אותי, גם באנגלית הכותר נראה לי כאילו מדובר פה בקיטש. אבל פסנתר מאז ומתמיד עושה לי נעימי בבטן. וכן, זה לא חף ממתיקות יתר, אבל הפעם זה ממש התאים לי. כשהרוחות סוערות סיפור אהבה מתוק יכול לעשות טוב.

נטלי היא אלמנה צעירה שבעלה האהוב נהרג בתאונת דרכים מיותרת. היא נמצאת בבית שקנו שניהם, מבנה מט לנפול, במקום פסטורלי מחוץ ללונדון, שבו קיוו לבנות את חייהם, וששועלים מתנים בו אהבה בלילות. נטלי שבורה ומתבודדת שם, סגורה בקליפתה. חברותיה מנסות בכל כוחן להוציא אותה מהדיכאון, מהמקום האפל בו היא נמצאת בשנתיים האחרונות, אך היא דוחה את קרבתן כדי לא לחוש את משא הרחמים מצידן. 

לפני מות בעלה, ניגנה נטלי בפסנתר ואף הלחינה יחד עם החברה הטובה שלה. הן תכננו לפרסם את המוסיקה שהן עושות אבל עכשיו, מכיוון שבלוויה התגלה לה סוד קשה - נפרדו דרכיהן. עכשיו היא מנגנת בפסנתר שנמצא בתחנת רכבת ציבורית בלונדון. כך היא מגלה את המקום שבו היא יכולה לתרום גם לאחרים. 

ואז היא מוצאת תווים מודפסים שמישהו משאיר לה ליד הפסנתר. השירים בתווים הם השירים שליוו את חייה עם בעלה המת. כאן מתפתחת תעלומה מסקרנת. וכאן גם מתפתח סיפור אהבה, עם עליות וירידות, עם הומור חביב ועם סוף... נו, כמובן.

נהניתי. 

 

 

 

יינקה איפה הבעל שלך - ליזי דמילולה בלקברן

 

Yinka Where is Your Huzband - Lizzie Damilola Blackburn

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר 2024 408 עמודים מודפסים

"לעזאזל, אנשים תמיד מפרשים את הזיכרון המצויין והמטריד שלי כעדות לכך שאני סטוקרית, או דלוקה עליהם. המוח שלי הוא כמו דבק שלוש שניות. הכל נשאר." עמ' 68

זו סיטואציה מאד מבאסת שקורית ליינקה חדשות לבקרים. אתם מכירים את זה? שאתם רצים אל מישהו שאתם מכירים היטב בחיוך גדול, כמעט עם ידיים שלופות לחיבוק והוא לא זוכר, מסתכל עליכם במבט של "מאיפה נפלה עלי האישה הזאת"? קרה לכם? זה לא כיף. וּליִינקה אחותנו, הגיבורה הראשית בספר החמוד הזה יש בלי סוף בני ובנות משפחה וגם המון חברים וחברות. מאתגר ממש.

יינקה היא רווקה בריטית ממוצא ניגרי, ושתדעו, גם הנשים הניגריות יש בהן פולניוּת מהסוג היושב בווריד של הילדה, ומעמיס עליה ציפיות וכוונות מלוא הטנא. אִמהּ של יינקה אינה שונה בזה. הבת שלה מחזיקה בתפקיד ניהולי עם צפי לקידום, היא בוגרת אוקספורד, בעלת דירה משלה. מה השתבש פה שאין לה אוזבנד (Husband)???

כל החברות והדודות - אלה הביולוגיות וגם אלה הנקראות דודה בזכות היותן נשים בקהילה - חייבות להירתם למשימה ולדאוג ליינקה לבעל. 

אלא שהדברים לא מסתדרים כמו שאנחנו רוצים. לא עוזרים התפילות, הקמעות, הקרובים-שיש-להם-מכרים... כלום. אז יינקה מחליטה לקחת את העניין כפרוייקט אישי. הזמן דוחק, כי אחותה הצעירה ממנה כבר נשואה ובהיריון, ואוטוטו מתחתנת גם בת הדודה שלה. 

מכאן מתחילה עלילה משעשעת וכייפית. יינקה מסתבכת בעוד ועוד שקרים וצריכה איכשהו לזכור מה סיפרה למי ואיך להַנדֵס את הדברים כך שיישמעו משכנעים ואמיתיים.

הספר הזה התאים לי מאד עכשיו. הוא לא איתגר יותר מדי את התאים האפורים אצלי, ושימח אותי מאד. שברתי רגל לאחרונה וכושר הריכוז שלי אינו כתמול שלשום, אז ספרים כבדים ועמוקים מאד, כמו שאני אוהבת בדרך כלל, פחות מתאימים לי עכשיו. אני מודה להוצאת אריה ניר שהפתיעה בספר ניגרי מיוחד וחמוד מאד. למדתי מושגים חדשים על נורמות מקובלות לגבי שיער וצבע עור, שמות שירים שלא היכרתי ואת מעמדו החשוב של הישבן לחשיבות מראה האישה הניגרית.

כדאי לכם, תקראו.

  

  

מקווה שאת בטוב - נטלי סו

I Hope This Finds You Well - Natalie Sue

מאנגלית: רחל פן

פן הוצאה לאור, ידיעת אחרונות, ספרי חמד, 2024, 413 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית 

הספר הזה זכה לבאזז גדול באתר Goodreads. הוא מציג שגרה משרדית בצורה משעשעת מאד, צינית לפעמים ומרירה בפעמים אחרות. יש הרבה הוצאות שפרסמו אותו, אבל רק באנגלית בינתיים, לכן הצגתי פה רק שתי כריכות. לא אתפלא אם הוצאות נוספות ידפיסו אותו, ואם יהיה גם סרט. זה ממש מתבקש. אני לא קראתי עדיין משהו כזה.

זה מתחיל במסיבת יום הולדת במשרד. ג'ולין סמית היא בת 33, ואין לה שום ציפיות מהאירוע הזה. להיפך, היא יודעת שזה משהו שצריך להתקיים בחברה שבה היא עובדת - "סופרשופס אינקורפורייטד" - כמזכירה. 

"מסיבת יום הולדת במשרד, שכולה העמדת פנים עלובה, והיא הפרס שאקבל על שמלאו לי שלושים ושלוש לפני שש שעות וחצי. חצי מאנשי המשרד יצטופפו סביב שולחן ישיבות, בניגוד לרצונם, כדי לאכול עוגה מרובעת יבשה ויאלצו את עצמם לחייך." עמ' 5

ג'ולין היתה עדה בעבר למוות של חברה טובה, מה שמשפיע עליה להצניע נוכחות ככל שניתן ולהישאר בצל חברתי בעבודה. היא חרדתית ומשתדלת לעשות את תפקידה ביעילות שקטה. אבל מסביבה יש רחש תמידי. העובדים  בוחנים זה את זה בשבע עיניים, מחפשים איפה להפיל ולמצוא דופי, והתקשורת כולה היא באמצעות מיילים ולא פנים אל פנים. כולם יודעים שיש פיטורים על הפרק. וזה לא שהם נהנים בעבודה - לא, זה לא העניין - אבל כל אחד סיפר לחבריו, משפחתו, על ההצלחה המסחררת שהוא זוכה לה בעבודה: קידום, תפקיד נחשק, כאלה. מצד שני, זוהי הפרנסה ובאין טובה ממנה - נשארים. הגיבורה שלנו גם היא מועמדת לפיטורים, בעיקר בשל ההימנעות החברתית שלה. "אות האזהרה היה צריך להיות ריאיון הקבלה שלי, כשגרגורי אמר שהחברה הזאת היא "כמו משפחה"". עמ' 25

אבל אז, מישהו בתמיכה הטכנית עשה טעות גדולה, מה שאיפשר לג'ולין לראות במחשב האישי שלה את ההתכתבויות בין עמיתיה. זוהי מתנה שאסור לפספס. 

אז היא חוקרת ונכנסת לסודותיהם, חושפת את כוונותיהם ונעזרת במידע הזה. לעיתים היא מוצאת את עצמה עוזרת לאחרים, בניגוד למה שהתכוונה. אבל בעיקר כועסת ומתבשלת עם זה מבפנים.

יש כאן הומור מקסים. אמה של ג'ולין שייכת לחבורת נשים פרסיות שיש להן דעות מוצקות על מקומה של אישה רווקה בעולם. אחד מעמיתיה של ג'ולין, מהנהלת החשבונות, גם הוא ממוצא פרסי, מספר להוריו שהוא מנהל חשבונות בכיר ושהוא מאורס לג'ולין. סיפור שאנחנו מכירים מהפולניות המוכרת לנו, האמהות שיודעות הכי טוב וקובעות מצבים בשטח. כל זה מתובל באוכל פרסי ריחני. "העניין עם דוך (משקה על בסיס יוגורט), זה שלא משנה כמה שומרים עליו יציב, הבקבוק תמיד מתפרץ ונשפך עליך ועל ילדי ילדיך." עמ' 205

"ארוחת ערב עם אמי וכל הדודות שלי היא כמו להיות בבית חולים: את לא רוצה להיות שם, אבל אם תעזבי את עלולה למות." עמ' 79

כמובן שיש גם סיפור אהבה שמתפתח לאיטו, תוך דילוג על מהמורות רבות, עד הסוף הטוב, כמובן. 

נהנייתי מאד. זה ספר מוצלח ביותר כאסקפיזם עכשווי. חלק מהרגשות, מהדמויות, אוניברסליים לגמרי, אבל הם מוארים באור היתולי וגם רגיש. כתוב ממש כייפי. הביטוי "עפעפיו נשמטו לחצי התורן." (עמ' 123) נשא חן בעיני עד מאד ובכוונתי לאמץ אותו. 

מומלץ מאד.