Remarkably bright creatures - Shelby Van Pelt
מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי
הוצאת כתר, 2023, 329 עמודים
נקרא באפליקציית עברית באייפד (אני מציינת את זה כי מספרי העמודים המצוטטים שונים מבמודפס.)
"רבות מהמימרות של בני האנוש מטופשות לחלוטין, אבל נדמה שמכל השטויות שהם פולטים, נטייתם המגוחכת ביותר היא לשבח את טיפשותם שלהם. אני מתכוון בכך להצהרות אבסורדיות דוגמת: מה שהוא לא יודע לא יפגע בו! או, גרוע מכך: אין שכל, אין דאגות. איך אפשר להיות מאושרים כשאין שכל?" עמ' 267 (ההדגשות במקור.)
הספר הזה קרא לי כמה פעמים מהמדף, והכריכות היפהפיות שלו ברשת קראו לי אפילו יותר, ובכל זאת, איכשהו, הוא חיכה. אבל כשג'ני סיפרה עליו בהתלהבות כל כך גדולה חשתי אליו. הזמנתי אותו גם בהקראה בשפת המקור, כי את התמנון הפסיפי החכם הזה, מרסלוס, רציתי מאד לשמוע ב"'קולו" הזקן, השנון, הציני, שמספר לנו על חייו באקווריום שהוא כלוא בו, כשנותרו לו עוד 160 יום לסיים את מכסת החיים של תמנון מסוגו. הוא כבר זקן וחלש, ולא, הוא לא מדבר, זהו אינו ספר ילדים. אבל אולי ככה זה עם תמנונים. ואל תקראו לו דיונון. זה מאד מעליב.
טובָה סאליבן התחילה לעבוד כמנקה באקווריום סאוֶורל בֵּיי, בעיירה הקטנה שבה היא גרה. עכשיו, כשבעלה נפטר מסרטן, והיא לבד כי בנה אריק נעלם בים כשהיה בן 18, טובה חיפשה לה תעסוקה והגיעה לכאן.
"כמה ימים לפני שאריק נעלם, טובה הכינה עוגת שקדים ליום הולדתו השמונה-עשר. ריח המרציפן אפף את הבית במשך ימים לאחר מכן, היא עדיין זוכרת איך הריח ריחף במטבח כמו אורח חסר בינה שאינו מבין מתי עליו לעזוב." עמ' 29
היא גרה בבית שבנה אביה כשהגיעו משבדיה בהיותה ילדה קטנה. בית עם עליית גג, שמכילה את המזכרות שליקטה משפחתה, ונשמרו ליום שבו בנה ואולי נכדיה יוכלו לשחק בהם. אבל היא כבר עוד מעט בת 70. שום ילד לא ישתעשע בעליית הגג הזאת. אז, למרות הגבות המורמות של חברותיה הסרגניות, היא הולכת לנקות את האקווריום הגדול הזה, שמנהל אותו טרי המקסים, ושהשחקן הראשי בו הוא מרסלוס המפואר, על זרועותיו הארוכות והחובקות, על עינו היחידה הנוקבת וגלימתו הכתומה. היא מביאה חומרי ניקוי מיוחדים מביתה ומנקה ביסודיות כל פינה ופינה במקום הזה, למרות גילה המבוגר וגופה הקטן והשברירי. היא משוחחת עם הדגים והסרטנים ומעלימה עין מהתגנבויותיו של מרסלוס אל מחוץ למיכל שלו, מקום מאסרו. "מן הסתם אין צורך שאציין שטֶרי אינו יודע על קיומו של הסדק. איש אינו יודע על קיומו של הסדק. ומאחר שאשמח להמשיך לפעול בדרכי זו, אודה לכם על שתיקתכם בעניין זה. שאלתם. עניתי. ככה אני עושה את זה." עמ' 39
ועכשיו אציג לכם את קמרון קסמור, בחור צעיר ושחקן המשנה הנוסף. הוא סוג של חנון גאון, עם המון ידע כללי וגם חובב ספרות, אבל כלום לא מצליח לו. הוא גר עם דודה שלו, ג'ין, אחותה של אימו המסוממת, שנעלמה כשהיה קטן. יש לו זוג חברי נפש, בראד ואליזבת, וגם חברה, קייטי, שנפרדת ממנו ומעיפה אותו ואת כל מה שיש לו מהבית. הוא מרגיש שהגיע לתחתית והוא מחליט לטוס ולחפש את אביו שאמור להיות סוג של טייקון. הוא יוצא לדרך מהר מאד מאבד את חפציו בטיסה, ומגיע בסוף לאקווריום סאוֶורל בֵּיי כמחליף זמני לטובה שנפצעה ברגל. ואז מרסלוס מתחיל להציף רמזים.
"סודות נמצאים בכל מקום. יש בני אדם שמלאים בהם. איך זה שהם לא מתפוצצים? נדמה שזה סימן ההיכר המובהק ביותר של מין בני האנוש: מיומנויות תקשורת כושלות ביותר. לא שֶמינים אחרים טובים יותר, כמובן, אבל אפילו דג הרינג יודע לאיזה כיוון פונה הלהקה שהוא שייך אליה ויודע לעקוב אחריה. למה בני אנוש לא מצליחים להשתמש במיליוני המילים שלהם פשוט כדי לומר זה לזה מה הם רוצים?
גם הים יודע לשמור סוד. סוד אחד, מתחתית הים, אני נושא איתי עד היום." עמ' 71
"דמיינו לכם שהייתי שוחה עד לשכנות שלי, המדוזות, ואגב טלטול הגלימה שלי בתנועת השתאות הייתי מעיר משהו כמו: הבועות שיש כאן במכל היום פשוט לא ייאמנו. מגוחך. (כמובן, זה גם יכול להיות מגוחך מפני שהמדוזות לא היו עונות לי. הן לא יודעות לתקשר ברמה כזאת. וגם אי אפשר ללמד אותן. תאמינו לי. ניסיתי). עמ' 126
בין המציאות שמרסלוס מצא והביא אל המיכל שלו יש: "שני מכשירים שאני לא יודע מה המילה שמציינת אותם בשפתם של בני האנוש. אני חושב שהם... פקקים? בני האנוש תוחבים אותם לתוך הפיות של ילדיהם הצעירים כדי להשתיק אותם." עמ' 140
זהו ספר שיש בו המון טוב. אנשים טובים זה לזה במידה שאתה רוצה להצטרף אליהם לחגיגה הזאת, כתיבה נהדרת והומור שנון. לא חסר פה עצב, והוא לפעמים חודר לעצמות, אבל הוא אפוף בהמון חמלה וגם ציניות ומידע מעניין על דרי הים. את מרסלוס הייתי שמחה לגדל כחיית המחמד הפרטית שלי. גם טובה היא דמות מקסימה שהייתי שמחה לצרף לארסנל החברות שלי. יש דמויות נוספות בספר, לכמה מהן יש איזו דפיקות קטנה שבגללה אנחנו שמחים להתוודע אליהן.
כדאי. מאד.
