Italia' Vapore - Marco Lodoli
מאיטלקית: ארנו בר
הוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית הפועלים, 2015, 192 עמודים
שתי נובלות כאן, ושתיהן כתובות נהדר. הכתב דחוס וכמעט אין אוויר, אבל הקריאה מתגמלת מאד. קראתי את הספר בתקופת החגים הנוראים. היה קשה לקרוא ולהתרכז גם כך, וגם הפורמט הצפוף לא הקל עלי. אבל במעט מילים ובמשפטים ליריים כמעט, מציג לפנינו הסופר האיטלקי הזה עומק סיפורי מופלא. זהו ספר שילך איתי ואם תבחרו בו - גם איתכם.
איטליה
"בלא מזון הייתי עירנית יותר, בלי שיעלו מיצי קיבה לבלבל את המחשבות: השכם בבוקר, כשפקחתי עיניים, היו רגעים שהרגשתי שאני מושלמת, אבל הבנתי שהתחושה הזאת היא אולי סימן ליהירות, הפגם הקשה ביותר למי שאמורה למחוק את עצמה בתוך בית." עמ' 62
איטליה היא אישה שגוּדלה ללא משפחה במוסד של הכנסייה, וחונכה להיות יעילה ושקופה ככל שניתן. היא א-מינית, אין לה חברות והיא סוג של רובוט עם עיניים רגישות. תמיד נמצאת במקום, מכילה את כל בני המשפחה שאצלם היא עובדת ומתגוררת. הייתי רוצה לחבק אותה, אבל היא כנראה לא הייתה מבינה למה אני עושה את זה ומה היא אמורה לעשות עם חיבוק. יש כרונולוגיה של חיי המשפחה כאן, החברים בה מתבגרים ומתפתחים. היא מלווה אותם בזה כשהיא רואה ואינה נראית. זה כתוב נפלא.
ענן
"אחר-כך מצאתי בעצמי את דרך היציאה, היתה תחושה כאילו היער דוחף אותי החוצה, כאילו היער הבין אותי. בכל מקרה את חייבת להסתדר בעצמך, אמר לי היער, אל תצפי לעזרה מאיש, אל תתבכייני, זה לא יועיל. את מכירה את השביל, לחש היער, לכי קדימה, אל תעצרי, אל תביטי לאחור, התעקשי. כשנכנסתי לעבי היער הייתי בת עשר, כשחזרתי הביתה היה זמן ארוחת הערב והייתי גדולה." עמ' 109
את הסיפור בנובלה הזאת מספרת בגוף ראשון מריה, אשה מבוגרת שזכרונה מעט בוגד בה - לגבריאל, סוכן נדל"ן שבא להכיר את הבית הישן בכפר שהיא מבקשת למכור. היא אינה גרה בבית הזה כבר. הבית מכיל את חייה עם הקוסם אוגוסטו ענן ש"אותו אי אפשר להכניס לתמונה, הוא יוצא מן המסגרת.." (עמ' 154) ועם בנם פייטרו. שניהם כבר לא חיים איתה. מריה מציגה לנו תמונות מחייה במעין הבזקים בין המפגשים עם הקונים המתחלפים. מריה אוהבת את אוגוסטו למרות שהוא איש נטול שורשים, חסר שקט, בעל פילוסופיית חיים מיוחדת משלו, מאד לא מקובל, למשל, על אביה המשכיל. מריה, המעשית, המעריכה שיגרה ותכנון, מוכנה לחיות לצידו ולקבל ממנו את הפירורים הזוהרים אפופי הקסם שהוא נותן לה באהבה. פייטרו הוא ילד חכם וחולמני שנשבה בחבלי הקומוניזם. הוא פעיל ולוחם, מאד שונה מאביו. שניהם עוזבים את מריה שוב ושוב.
אלה שני סיפורים של בתים, של המשפחות שגרות בהם. יש בהם שמחה וגם עצב, וגם הפוליטיקה משתתפת. ב"איטליה" היא נכנסת בחשאי בדלת האחורית אבל ב"ענן" היא באה בקול גדול ומשתלטת באלימות על הרוגע בסצינה ועל החיים במשפחה. זאת סיפורת טובה, היא כתובה גבוה וציורי, עם הרבה מקום למחשבה. סופֵי הפסקאות לעיתים גורמים לקורא לעצור ולהרהר. כשמסתכלים על הדברים מרחוק, אפשר למצוא בהם דימיון אוניברסלי גם אלינו. אהבתי מאד ואני ממליצה בחום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה