יינקה איפה הבעל שלך - ליזי דמילולה בלקברן

 

Yinka Where is Your Huzband - Lizzie Damilola Blackburn

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר 2024 408 עמודים מודפסים

"לעזאזל, אנשים תמיד מפרשים את הזיכרון המצויין והמטריד שלי כעדות לכך שאני סטוקרית, או דלוקה עליהם. המוח שלי הוא כמו דבק שלוש שניות. הכל נשאר." עמ' 68

זו סיטואציה מאד מבאסת שקורית ליינקה חדשות לבקרים. אתם מכירים את זה? שאתם רצים אל מישהו שאתם מכירים היטב בחיוך גדול, כמעט עם ידיים שלופות לחיבוק והוא לא זוכר, מסתכל עליכם במבט של "מאיפה נפלה עלי האישה הזאת"? קרה לכם? זה לא כיף. וּליִינקה אחותנו, הגיבורה הראשית בספר החמוד הזה יש בלי סוף בני ובנות משפחה וגם המון חברים וחברות. מאתגר ממש.

יינקה היא רווקה בריטית ממוצא ניגרי, ושתדעו, גם הנשים הניגריות יש בהן פולניוּת מהסוג היושב בווריד של הילדה, ומעמיס עליה ציפיות וכוונות מלוא הטנא. אִמהּ של יינקה אינה שונה בזה. הבת שלה מחזיקה בתפקיד ניהולי עם צפי לקידום, היא בוגרת אוקספורד, בעלת דירה משלה. מה השתבש פה שאין לה אוזבנד (Husband)???

כל החברות והדודות - אלה הביולוגיות וגם אלה הנקראות דודה בזכות היותן נשים בקהילה - חייבות להירתם למשימה ולדאוג ליינקה לבעל. 

אלא שהדברים לא מסתדרים כמו שאנחנו רוצים. לא עוזרים התפילות, הקמעות, הקרובים-שיש-להם-מכרים... כלום. אז יינקה מחליטה לקחת את העניין כפרוייקט אישי. הזמן דוחק, כי אחותה הצעירה ממנה כבר נשואה ובהיריון, ואוטוטו מתחתנת גם בת הדודה שלה. 

מכאן מתחילה עלילה משעשעת וכייפית. יינקה מסתבכת בעוד ועוד שקרים וצריכה איכשהו לזכור מה סיפרה למי ואיך להַנדֵס את הדברים כך שיישמעו משכנעים ואמיתיים.

הספר הזה התאים לי מאד עכשיו. הוא לא איתגר יותר מדי את התאים האפורים אצלי, ושימח אותי מאד. שברתי רגל לאחרונה וכושר הריכוז שלי אינו כתמול שלשום, אז ספרים כבדים ועמוקים מאד, כמו שאני אוהבת בדרך כלל, פחות מתאימים לי עכשיו. אני מודה להוצאת אריה ניר שהפתיעה בספר ניגרי מיוחד וחמוד מאד. למדתי מושגים חדשים על נורמות מקובלות לגבי שיער וצבע עור, שמות שירים שלא היכרתי ואת מעמדו החשוב של הישבן לחשיבות מראה האישה הניגרית.

כדאי לכם, תקראו.

  

  

מקווה שאת בטוב - נטלי סו

I Hope This Finds You Well - Natalie Sue

מאנגלית: רחל פן

פן הוצאה לאור, ידיעת אחרונות, ספרי חמד, 2024, 413 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית 

הספר הזה זכה לבאזז גדול באתר Goodreads. הוא מציג שגרה משרדית בצורה משעשעת מאד, צינית לפעמים ומרירה בפעמים אחרות. יש הרבה הוצאות שפרסמו אותו, אבל רק באנגלית בינתיים, לכן הצגתי פה רק שתי כריכות. לא אתפלא אם הוצאות נוספות ידפיסו אותו, ואם יהיה גם סרט. זה ממש מתבקש. אני לא קראתי עדיין משהו כזה.

זה מתחיל במסיבת יום הולדת במשרד. ג'ולין סמית היא בת 33, ואין לה שום ציפיות מהאירוע הזה. להיפך, היא יודעת שזה משהו שצריך להתקיים בחברה שבה היא עובדת - "סופרשופס אינקורפורייטד" - כמזכירה. 

"מסיבת יום הולדת במשרד, שכולה העמדת פנים עלובה, והיא הפרס שאקבל על שמלאו לי שלושים ושלוש לפני שש שעות וחצי. חצי מאנשי המשרד יצטופפו סביב שולחן ישיבות, בניגוד לרצונם, כדי לאכול עוגה מרובעת יבשה ויאלצו את עצמם לחייך." עמ' 5

ג'ולין היתה עדה בעבר למוות של חברה טובה, מה שמשפיע עליה להצניע נוכחות ככל שניתן ולהישאר בצל חברתי בעבודה. היא חרדתית ומשתדלת לעשות את תפקידה ביעילות שקטה. אבל מסביבה יש רחש תמידי. העובדים  בוחנים זה את זה בשבע עיניים, מחפשים איפה להפיל ולמצוא דופי, והתקשורת כולה היא באמצעות מיילים ולא פנים אל פנים. כולם יודעים שיש פיטורים על הפרק. וזה לא שהם נהנים בעבודה - לא, זה לא העניין - אבל כל אחד סיפר לחבריו, משפחתו, על ההצלחה המסחררת שהוא זוכה לה בעבודה: קידום, תפקיד נחשק, כאלה. מצד שני, זוהי הפרנסה ובאין טובה ממנה - נשארים. הגיבורה שלנו גם היא מועמדת לפיטורים, בעיקר בשל ההימנעות החברתית שלה. "אות האזהרה היה צריך להיות ריאיון הקבלה שלי, כשגרגורי אמר שהחברה הזאת היא "כמו משפחה"". עמ' 25

אבל אז, מישהו בתמיכה הטכנית עשה טעות גדולה, מה שאיפשר לג'ולין לראות במחשב האישי שלה את ההתכתבויות בין עמיתיה. זוהי מתנה שאסור לפספס. 

אז היא חוקרת ונכנסת לסודותיהם, חושפת את כוונותיהם ונעזרת במידע הזה. לעיתים היא מוצאת את עצמה עוזרת לאחרים, בניגוד למה שהתכוונה. אבל בעיקר כועסת ומתבשלת עם זה מבפנים.

יש כאן הומור מקסים. אמה של ג'ולין שייכת לחבורת נשים פרסיות שיש להן דעות מוצקות על מקומה של אישה רווקה בעולם. אחד מעמיתיה של ג'ולין, מהנהלת החשבונות, גם הוא ממוצא פרסי, מספר להוריו שהוא מנהל חשבונות בכיר ושהוא מאורס לג'ולין. סיפור שאנחנו מכירים מהפולניות המוכרת לנו, האמהות שיודעות הכי טוב וקובעות מצבים בשטח. כל זה מתובל באוכל פרסי ריחני. "העניין עם דוך (משקה על בסיס יוגורט), זה שלא משנה כמה שומרים עליו יציב, הבקבוק תמיד מתפרץ ונשפך עליך ועל ילדי ילדיך." עמ' 205

"ארוחת ערב עם אמי וכל הדודות שלי היא כמו להיות בבית חולים: את לא רוצה להיות שם, אבל אם תעזבי את עלולה למות." עמ' 79

כמובן שיש גם סיפור אהבה שמתפתח לאיטו, תוך דילוג על מהמורות רבות, עד הסוף הטוב, כמובן. 

נהנייתי מאד. זה ספר מוצלח ביותר כאסקפיזם עכשווי. חלק מהרגשות, מהדמויות, אוניברסליים לגמרי, אבל הם מוארים באור היתולי וגם רגיש. כתוב ממש כייפי. הביטוי "עפעפיו נשמטו לחצי התורן." (עמ' 123) נשא חן בעיני עד מאד ובכוונתי לאמץ אותו. 

מומלץ מאד.

 

 

חיפושית הזהב של מיס בנסון - רייצ'ל ג'ויס

Miss Benson's Beetle - Rachel Joice

מאנגלית: טל ארצי

הוצאת תכלת, 2022, 359 עמודים

נקרא בהשמעה באנגלית באפליקציית Libby ובמקביל באפליקצייה של סטימצקי.

כשנפגשנו לראשונה - הספר הזה ואני - זה היה באפליקציית ליבי, בהאזנה. אחרי ששמעתי מפה ומשם התלהבויות ממנו, וראיתי שהוא עדיין מושאל כל הזמן בספרייה - לקחתי אותו אלי להאזנה. אבל ההתנעה היתה קשה מאד. לדמות אחת, מאד חשובה בעלילה דווקא, היה קול צפצפני. מאתגר. ממש. כמעט נטשתי. אבל אז התאהבתי בה. אז קראתי את הספר באפליקצייה של סטימצקי. הוא ניתן בחינם בתחילת המלחמה שם וכבר ידעתי שארצה לקרוא אותו. האפליקצייה קצת נתקעת לפרקים וגם לא מאפשרת סימון קטעים לציטוט אבל המשכתי לקרוא באומץ. ואז גם נשאר האייפד שלי בבודפשט. אבל הנה, הגענו לסוף הטוב. גם בהאזנה וגם בקריאה. 

"כדי למצוא חיפושית חדשה, אמר לה פעם פרופסור סמית, צריך שלושה דברים. הדבר הראשון הוא ידע - כל הידע שאפשר להשיג. הדבר השני: צריך להיות במקום שחושבים שהחיפושית נמצאת בו. ולבסוף, צריך אומץ." עמ' 94

מרג'ורי בנסון, אישה בת 47, גדולה ומגושמת משהו, בת יחידה לזוג עם עוד ארבעה בנים גיבורים, היא מורה לכלכלת בית. מגיל 10 היא אוהבת חרקים. לאחר אהבה נכזבת במוזיאון בו היא עובדת, היא מחליטה לצאת עם משלחת שהיא מתכוונת להקים לניו קלדוניה (יש מקום כזה) כדי לחפש את חיפושית הזהב.  חשוב לי לציין פה שאינני חובבת חרקים בשום צורה. גם להתלהב מחרקים יפים אני לא ממש מצליחה. רק מניחה את זה כאן. 

מרג'ורי מחפשת בת לוויה למסע הגילוי הזה, והיא מראיינת אנשים שאינם מתאימים. לבסוף היא נאלצת להתפשר על האישה הפחות מתאימה מכולם. איניד פריטי (שם בדוי?) היא צעירונת בלונדינית שנועלת סנדלים וורודות עם פומפונים, עם שפה משובשת וגרוע מכל - מתעקשת לקרוא לה בשם חיבה - מארג'. אף אחד לא קרא לה בשם חיבה מעולם. זה פשוט לא מתאים. 

השתיים יוצאות למסע. לאיניד יש סוד אפל בעברה החבוי במזוודה אדומה. גם למרג'ורי יש זכרונות עבר משלה. לא רחוק משתי הנשים, בחשאי, צועד מר מנדיק, שבוי מלחמה משוחרר, לא ממש מסונכרן עם עצמו, שאוהב את מרג'ורי ורוצה להיפטר מאיניד.

"הן היו על הכוונת שלו. הוא היה קרוב כל הזמן. קצת מאחוריהן, מחוץ לטווח הראייה שלהן, אבל בעקבותיהן. הוא חיכה לרגע הנכון. הוא העריך שהרגע הזה יגיע בעוד כמה ימים, ואז הוא יתפוס פיקוד. הבלונדינית נראתה עכשיו עייפה. עייפה מאד. עמ' 194

הן עומדות במבחנים רבים. הנשים בקלדוניה החדשה חושדות בהן. נשים שמחפשות חרקים? מה? הן נאלצות להתמודד עם צקלון, עם קור וחום קיצוניים, עם פציעות ומחלות. איניד מביאה תמיד פתרון יצירתי ולא תמיד חוקי למצב. אבל האם תימצא החיפושית הזהובה, והאם איניד תצליח להגשים את חלומה שלה? 

עד כאן בעניין העלילה.

כאמור, ההתחלה היתה מאתגרת, אבל מהר מאד אהבתי את הספר הזה מאד. אהבתי את הדמויות הנשיות הראשיות, את ההומור, גם את מעט המתח שבעלילה. אהבתי מאד את החברות בין שתי הנשים השונות כל כך. את הכלב המצ'וקמק שאומץ. לפעמים בשביל ספר טוב צריך להבליג על כמה ג'וקים, לא?

  

  

  

  

 

 

הכלה האחרת - גלילה רון-פדר-עמית

 

The Other Bride - Galila Ron-Feder-Amit

הוצאת מודן, 2024, 410 עמודים

ועוד 5 עמודים לא ממוספרים של רקע היסטורי

זהו סיפורן של נשים חזקות במאה ה-19, המגיעות לישראל, כל אחת ממניעיה שלה, ומניחות לפתחינו את ההתחלה, את הפסיעות הראשונות של ההתיישבות בארץ. כדי שלא נתבלבל, בתחילת כל פרק כתובים שמות הנשים המשתתפות בו, המקום והשנה שבה מתרחשת עלילת הפרק. דמויות מעניינות, מיוחדות, הרבה כאלה. הדף הראשון הוא דף היכרות עם הדמויות המרכזיות. 

"היא ידעה את מה שכולם ידעו. זה לא היה סוד שאדמות הכפר הערבי מלבס נודעו לשמצה. במשך השנתיים שבהן שקלו הגברים לקנות אותן, הספיקו הנשים לאסוף עוד ועוד עדויות חמורות. יודעי דר סיפרו שזו קרקע אוכלת יושביה, לא מקום שראוי לבוא אליו עם ילדים. כל מי שבא לגור שם עורו נהיה צהוב, מחלות מתנפלות עליו בזו אחר זו והוא מת..." עמ' 216

"הויכוחים האלה חדלו לכווץ אותה, והיא כבר לא מנסה לאיין את עצמה כשהוא יוצא מגדרו. נס קרה לה. היום, כשאהר'ל צועק היא עוצמת עיניים וחושבת על האדמו"רית מלודמיר ומרגישה שאינה לבד. היא מרגישה מחובקת. כשהיא מחובקת היא חזקה יותר, וצעקותיו של אהר'ל אינן נוגעות בה. " עמ' 135

""ביילה-אמנון נדרך. הוא נושא אל אביו עיניים פעורות לא רק מתדהמה, אלא גם מדאגה. מה קרה לאביו שהוא מדבר ביידיש?... "הכל בסדר ילדים," חיים נתן חוזר לעברית, משתדל לשוות לקולו נימה רגועה., וכמו כדי להתנצל על מעידתו הוא מתיישב על השטיח ביניהם ומוסיף, "גם מבוגרים טועים לפעמים, ואין צורך ללמוד מהטעויות שלהם."" עמ' 176-177

זהו חלק ראשון בסדרה והוא מתאר תקופה של 18 שנים, החל מ-1870 ועד 1888, טרום העליות הראשונות מצנעא וממזרח אירופה, דרך עליית חובבי ציון היא "העלייה הראשונה". 

חמש נשים מובילות את עלילה, אך יש נוספות שמקומן חשוב בה. אלה סיפורים של נשים שהגיעו לארץ - חלקן יחד עם בני זוגן ואחת גם לקראת מי ששודך לה, והיא בורחת, מכילה בתוכה סוד קשה וכואב. כשהן מגיעות לישראל, הן נאלצות לשרוד ולגדל ילדים בתנאים הקשים של ארץ בתולה, תוך התמודדות עם התלבטויות אידאולוגיות. אנחנו מכירים את הסיפורים מההיסטוריה הישראלית שלמדנו בילדותנו, אבל דמויות נשיות כאלה הודרו מספרי ההיסטורי. כאן - הזרקור הוא על הנשים בתקופה הזו של סוף המאה ה-19, וגם אם הסיפורים בדויים - האווירה וההתרחשויות, ההתחלה הזו של ההתיישבות בארץ, ראוי לה שתיזכר ותוזכר. 

היה לי קשה להתחיל לקרוא את הספר הזה. קראתי כל פעם פרק בודד, מדי פעם התרחקתי ממנו. למרות שהסיפורים מעניינים בהחלט, קראו לי גם ספרים אחרים. אבל לאחר מספר פרקים, התרוממה העלילה ונשאה אותי. בשליש האחרון כבר לא יכולתי להפסיק לקרוא. דמותה של סוניה ההפכפכה, זו שנלכדת בהתלהבות, כל פעם מאידיאולוגיה אחרת, ופועלת בלי פחד בכל פעם עניינה אותי במיוחד. 

יש גם קטעי מתח בספר, כמו סיפורה של רייזלה, שברחה מבעלה ונעלמה. יש את סיפור הסוד של סולטנה שמתגלה רק בסוף. 

תקראו. זה מעניין.

 

כל הדרך לאוקלהומה - סלעית שחף פולג

 All the Way From Oklahoma - Stories - Saleit Shahaf Poleg

הוצאת שתיים, 2024, 160 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

אני יודעת שחלקכם מסתייגים מסיפורים קצרים, גם אני מעדיפה כמעט תמיד ספר עם סיפור אחד גדול. כן. אבל המחברת של הספר הזה הפילה אותי באהבה עם הספר הראשון שלה שפורסם: עד שהגשם יחזור. כששמעתי שיצא ספר חדש פרי עטה היה לי ברור שארצה לקרוא, סיפורים קצרים או לא. ואז, כשפותחים בקריאה של הספר מוצאים את הסיבה הטובה ביותר לקרוא סיפורים. יש כאן תמצית רעיונית מתובלת בפלפל ותוך זמן קצר יש לך עוד מתנה לנשמה, בהפתעה. משהו שרוצים לרוץ ולספר לחבר'ה עליו. מצד שני, היה לי חבל לבזבז את הקריאה מהר מדי. אז קראתי כל פעם סיפור אחד או שניים, שלא ייגמר לי. וזה ששמתי פה רק ציטטה אחת, שתיים, (גג!) זה רק בגלל שאי אפשר לשים פה את כל מה שרציתי. זה יהיה ספוילר מארץ הספוילרים. 

"בבית החולים, כמה רגעים אחרי שסבא מת, סבתא אמרה שהיא לא מרגישה את הנשמה של סבא עוזבת את הגוף, ותראו תראו עוד יהיו לנו צרות. אבא שאל את סבתא מה בדיוק מרגישים כשנשמה עוזבת את הגוף וסבתא אמרה בחוסר סבלנות ש"אם זה היה קורה, היא כבר הייתה מרגישה," ושיעזוב אותה עכשיו עם ההתחכמויות, זה לא יפה לצחוק על חשבון האלמנה." מתוך סגולה נעלמה. את הסיפור הזה קראתי וצחקתי ממנו בקול רם ללא בושה. 

עוד סיפור מבין אלה שהכי אהבתי הוא מסע ההרס של בתיה. כאן מנסה איש נדל"ן לשכנע את בתיה הקשישה למכור לו את ביתה עם החצר הגדולה, והיא, בחוכמה עמוקה המסופרת נפלא נאבקת בו. גם לבן שלה יש דעה מוצקה בנושא, ולמרות שהוא מקשט את זה במילים יפות היא קוראת היטב את הסב-טקסט שחבוי שם.  

"כל דירה ישנה תקבל מרפסת וממ"ד, את זה הסביר לה הבן שלה, שבדק איתה אולי תעדיף למכור את הבית הישן עם החצר הגדולה ולקבל דירה בבניין שייבנה במקומו. כך היא תמשיך להיות קרובה לכל מה שהיא מכירה, למכולת, לקופת חולים, לקיוסק שפעם מכר עיתונים והיום מחלק את החינמיים, והוא יקבל את החלק שבעלה הוריש לו עוד בחייה. זה יעזור לו לשלוח את הילדים לאוניברסיטה בחו"ל. היא מבינה? היא מבינה מצוין." עמ' 13

עוד אחד מֵהַ-הכי שלי פה הוא לילה כחול לבן. כאן מצאתי את עצמי בקשר שיש לי עם אחי הגדול שנפל. זה סיפור אחר משלנו, ובכל זאת מצאתי את עצמי ואותו שם. ראיתי אותו ואותי בשלבים שונים של חיינו, ואת הקשר שקיים בינינו גם עכשיו, כשהוא כבר איננו. 

בכל סיפור כאן יש איזשהו עוקץ, התפתחות בלתי צפויה, ניסוח מיוחד שמתחיל בקטן וגדל ומתרומם. חלק מהסיפורים מערבים את הדמיון של הקורא/ת. ולמרות שחלק מהסיטואציות כאן לא מהיום יום שלנו, לכאורה, אפילו לא מהעולם שלנו, איכשהו, זה מתחבר. זה ממש כאן. אני מאמינה שגם אתם תמצאו את עצמכם בין המילים היפות האלה. כי על אף העומק, זה זורם כאילו נכתב בחטף. כאילו סופר כרגע. 

תקראו. כדאי לכם. ממש.

ולכן
 

אורח באחוזת פארלי - ריס בואן

 In Farleigh Field - Rhys Bowen

מאנגלית: רחל פן

פן הוצאה לאור ידיעות אחרונות, 2024, 367 עמ' מודפסים

נקרא כקובץ דיגיטלי באפליקציית עברית

זה ספר שזכה בפרסים ספרותיים. הוא יהיה, ללא ספק, להיט במחוזותי בספרייה, הוא מאד קריא ומעניין. מה חבל שאפילו אני - שלא ממש מצוייה בספרי מתח - ידעתי מהר מאד מי הרשע הראשי כאן. 

הסיפור הזה מתחיל באוגוסט 1939 במחוז קנט, לא רחוק מלונדון.  מלחמת העולם השנייה עומדת לפרוץ ופלישה של גרמניה לאנגליה היא חשש שתלוי באוויר. ובאנגליה כמו באנגליה מתחילים, מן הסתם, במשחק קריקט. אחוזת פארלי פלייס, שם המשחק נערך היא משכנם של הרוזן ווסטהאם ובני משפחתו, משפחת סאטון. אל הצופים במשחק מצטרפת ליידי פמלה, ביתו של הרוזן, אחת מחמש בנות בגילים שונים. זוהי משפחה אריסטוקרטית שמחוברת לשמנא וסלתא של החברה הלונדונית. תוך כדי המשחק נוחת על הדשא מטוס שנקנה ומוטס ע"י ג'רמי, בן אצולה אף הוא, ומושא אהבתה של פמלה. האנדרדוג כאן הוא בן, בנו של כומר, בוגר אוקספורד ומורה. בלתי עשיר בעליל.

כבר יש קיצוב של מזון, אבל משפחתו של ג'רמי עדיין משיגה את כל היינות המשובחים והמעדנים שהאצולה הלונדונית רגילה להם. 

פיבי, ביתו הצעירה של הרוזן רוכבת להנאתה בשטחי האחוזה ומוצאת בשטח צנחן הרוג עם מדים שלא מתאימים ליחידה שממנה הוא כנראה מגיע. החשד שהוא מרגל עולה מיד. 

כל אחד מהגיבורים פה משתתף באיזו שהיא דרך במאמץ המלחמתי, אבל כל אחד מהם משתדל בכל מאודו לשמור את הדבר בסוד מחבריו ומשפחתו. פמלה, למשל, נמצאת בבלצ'לי פארק הידוע לטוב ומספרת שהיא עושה עבודה פקידותית. אחת מאחיותיה נמצאת בפריז, כאשר אהובה נלכד ע"י הנאצים וגם היא נחקרת על ידם. גם בן, שנפצע בתאונת המטוס שהטיס ג'רמי, מתנדב בחשאי. כל זה לא מפריע לקיום מסיבות בבתי האצולה. אבל פיבי שוב רוכבת, ושוב, היא שומעת מישהו דורש ממישהי להרוג דמות חשובה.  

עד כאן באשר לעלילה. חיבבתי את הגישה המיושנת כלפי נשים שמתאימה לתקופה, מה שגרם לדמות של פיבי הצעירה, המעיזה למרוד, לבלוט בחן. יש את עניין היציאה לחברה של הנשים הצעירות, דבר שלא הכרתי כל כך מספרים אחרים. מי שלא יצאה לחברה עלולה להישאר רווקה זקנה, לא עלינו. יש מצוקה של חוסר במשרתות, יש חשודים שמתחלפים. היו כנראה באמת אנשים באנגליה שחשבו שיהיה עדיף לתת לגרמנים לפלוש. רוב הדמויות מאד תבניתיות, אבל בזכות הסיפור הטוב ניתן להתגבר על המכשול הזה. ספר נחמד, בחלקו מבוסס על עובדות אמיתיות, וכמובן, נשתה כאן לא מעט תה. אל תצפו לספרות גבוהה, אבל אני יכולה לחשוב על רבים שיאהבו אותו מאד. חביב בהחלט. 

  

  

  

איטליה, ענן - מרקו לודולי

Italia' Vapore - Marco Lodoli

מאיטלקית: ארנו בר

הוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית הפועלים, 2015, 192 עמודים

שתי נובלות כאן, ושתיהן כתובות נהדר. הכתב דחוס וכמעט אין אוויר, אבל הקריאה מתגמלת מאד. קראתי את הספר בתקופת החגים הנוראים. היה קשה לקרוא ולהתרכז גם כך, וגם הפורמט הצפוף לא הקל עלי. אבל במעט מילים ובמשפטים ליריים כמעט, מציג לפנינו הסופר האיטלקי הזה עומק סיפורי מופלא. זהו ספר שילך איתי ואם תבחרו בו - גם איתכם. 

איטליה

"בלא מזון הייתי עירנית יותר, בלי שיעלו מיצי קיבה לבלבל את המחשבות: השכם בבוקר, כשפקחתי עיניים, היו רגעים שהרגשתי שאני מושלמת, אבל הבנתי שהתחושה הזאת היא אולי סימן ליהירות, הפגם הקשה ביותר למי שאמורה למחוק את עצמה בתוך בית." עמ' 62

איטליה היא אישה שגוּדלה ללא משפחה במוסד של הכנסייה, וחונכה להיות יעילה ושקופה ככל שניתן. היא א-מינית, אין לה חברות והיא סוג של רובוט עם עיניים רגישות. תמיד נמצאת במקום, מכילה את כל בני המשפחה שאצלם היא עובדת ומתגוררת. הייתי רוצה לחבק אותה, אבל היא כנראה לא הייתה מבינה למה אני עושה את זה ומה היא אמורה לעשות עם חיבוק. יש כרונולוגיה של חיי המשפחה כאן, החברים בה מתבגרים ומתפתחים. היא מלווה אותם בזה כשהיא רואה ואינה נראית. זה כתוב נפלא. 

ענן

"אחר-כך מצאתי בעצמי את דרך היציאה, היתה תחושה כאילו היער דוחף אותי החוצה, כאילו היער הבין אותי. בכל מקרה את חייבת להסתדר בעצמך, אמר לי היער, אל תצפי לעזרה מאיש, אל תתבכייני, זה לא יועיל. את מכירה את השביל, לחש היער, לכי קדימה, אל תעצרי, אל תביטי לאחור, התעקשי.  כשנכנסתי לעבי היער הייתי בת עשר, כשחזרתי הביתה היה זמן ארוחת הערב והייתי גדולה." עמ' 109

את הסיפור בנובלה הזאת מספרת בגוף ראשון מריה, אשה מבוגרת שזכרונה מעט בוגד בה - לגבריאל, סוכן נדל"ן שבא להכיר את הבית הישן בכפר שהיא מבקשת למכור. היא אינה גרה בבית  הזה כבר. הבית מכיל את חייה עם הקוסם אוגוסטו ענן ש"אותו אי אפשר להכניס לתמונה, הוא יוצא מן המסגרת.." (עמ' 154) ועם בנם פייטרו. שניהם כבר לא חיים איתה. מריה מציגה לנו תמונות מחייה במעין הבזקים בין המפגשים עם הקונים המתחלפים. מריה אוהבת את אוגוסטו למרות שהוא איש נטול שורשים, חסר שקט, בעל פילוסופיית חיים מיוחדת משלו, מאד לא מקובל, למשל, על אביה המשכיל. מריה, המעשית, המעריכה שיגרה ותכנון, מוכנה לחיות לצידו ולקבל ממנו את הפירורים הזוהרים אפופי הקסם שהוא נותן לה באהבה. פייטרו הוא ילד חכם וחולמני שנשבה בחבלי הקומוניזם. הוא פעיל ולוחם, מאד שונה מאביו. שניהם עוזבים את מריה שוב ושוב.  

אלה שני סיפורים של בתים, של המשפחות שגרות בהם. יש בהם שמחה וגם עצב, וגם הפוליטיקה משתתפת. ב"איטליה" היא נכנסת בחשאי בדלת האחורית אבל ב"ענן" היא באה בקול גדול ומשתלטת באלימות על הרוגע בסצינה ועל החיים במשפחה. זאת סיפורת טובה, היא כתובה גבוה וציורי, עם הרבה מקום למחשבה. סופֵי הפסקאות לעיתים גורמים לקורא לעצור ולהרהר. כשמסתכלים על הדברים מרחוק, אפשר למצוא בהם דימיון אוניברסלי גם אלינו. אהבתי מאד ואני ממליצה בחום.

 

 

ב

 

גניבות ספרותיות - נעה אבנד

Literary Thefts - Noa Abend

ציור העטיפה: אסף צור

הוצאת שתיים, 2023, 166 עמודים

"מה כל כך דחה אותו בה? האמון הצוהל שנתנה בו? זה לא זה. זה האמון שנתנה בעצמה, המוכנות להתרסק מתחננת ורעבה על להבי הדחייה שלו, מוכנה להתלכלך בגריז לשווא, להיכשל כישלון מוחלט." עמ' 124

זהו ספר של סיפורים, על זוגיות, על התאהבויות ואכזבות, הרבה סקס.

יש כאן איזו חדשנות סיפרותית שאהבתי. לא מכירה כתיבה כזאת. חגיגה של חופש, של זוגיויות במבנים שונים, של החלטות של רגע. זה קצבי, זה מרתק, זה עכשווי, ישראלי מאד. זה בהחלט מסקרן.

אבל,

איך אומרים? זה לא הוא זו אני.

זה לא שהסיפורים לא מעניינים - הם כן.

זה לא שהכתיבה לא טובה - היא כן.

הומור? יש ויש.

גם תמונת הכריכה מקסימה בעיני. 

אבל לא אהבתי את השפה הבוטה. רציתי קצת רכות פה ושם, וזה לא התאים כאן. 

רציתי שהריחות בסיפורים יהיו גם טובים בחלקם, ולא רק מסריחים. רציתי פחות תיאורים גרפיים ובבקשה פחות הפרשות.  

ובכן, לשיקולכם.

 

קללת זאב הנהרות - יוהני קארילה

Pienen Hauen Pyydystys - Karila, Juhani

מפינית: דנה שולגה-רז

הוצאת לוקוס, 2023, 371 עמודים כולל דבר המתרגמת שגם אותו כדאי מאד לקרוא

לקחתי אלי את הספר הזה גם בגלל הכריכה היפה, אבל בעיקר בגלל לפלנד, והכי, בעקבות המלצה מעולה של כמה מהחביבים והאמינים שבקוראיי. זהו ספר שנכנסים אליו לאט, כי הדיאלקט כתוב כך שברבות מהמילים בשיחה מוספות י' או ו', לפעמים שתיהן. יש בו כמה חברים ודמויות מעולם אחר ששמם לא מצלצל מוכר בשום צורה. אז הקריאה צריכה להיות בשום לב, ובקשב רב, ואז, זמן קצר אחרי שנכנסים לזה - אוו, מדובר במעדן ספרותי מהנדירים.

"כל הקטע בלפלנד הוא השילוב של גודל ורֵיקוּת; קו האופק המנוקב בעצי אשוח רעועים, השיממון מטיל האימה שנוטל את כושר הדיבור מבני האדם ומעניק כוח משנה למיתוסים - הם הרי ניזונים מפחד... הם כורעים בעליות הגג, ועיני הינשוף העגולות שלהם בוערות בחושך. ואי שם, הרחק מן הכפרים, מעבר ליערות, לאגמים ולביצות, ישויות שאין להם שמות בשפת אנוש צופות מעל גבעות טונדרה לאפִית על ממלכתן הקמאית ועל אורותיהם הקלושים של הבתים." עמ' 12

אני רוצה לספר לכם ממש מעט על העלילה של הספר הזה, כדי לא לקלקל לכם את הקריאה. אז הנה - ממש בקיצור:

אלינה היא אישה מופנמת מאד שיש סוד אפל בעברה, סוד שקשור לאהוב נעוריה, קשור גם לקללה. אלינה היא בִּיתה של מרקה המכשפה, שבזכותה הבית שבו גרה אלינה מוגן במידה רבה מחורשי רעתה. אבל בכל שנה, דווקא בליל הוואקי שבו כל העולם מתהפך וכולם מסתתרים בבתיהם, יוצאת אלינה, למרות פציעתה, אל עבר אגם הציר כדי לדוג את זאב הנהרות, דג גדול ומסוכן שנראה כמו מקל. כמו בכל שנה, גם השנה היא חוזרת ללפלנד, לכפר הולדתה, למטרה זו. חשוב לדעת שהאגם הקטן הזה שהדרך אליו היא בוצית ושופעת יתושים מוצצי דם - הוא מעין מעבר מעולמנו לעולם השאול. מי שנשאב או נופל לאגם מקצר בכך מאד את תוחלת חייו. 

גם מלבד זאב הנהרות יש באגם יצורים מסוכנים, יש גם יצורים שרק נראים מסוכנים והם חביבים דווקא, כמו העזזיל. גיבורים נוספים נהדרים יש בספר, וכדאי להכירם. בסוף הספר מכירה לנו המתרגמת את שלל הדמויות שכבר פגשנו במהלך העלילה, כמו אולי הלמלום, הנחלולי ועוד. אל תוותרו על החלק הזה. הוא פותח צוהר לעולם הפולקלור הפיני/לאפי והוא מרתק. 

"הנחלולאי הוא יצור נוטר טינה. אם חורש ביש מזל השאיר בלילה את הטרקטור שלו קרוב מדי לשפת האגם, היה הנחלולי יוצא מהמים בחשכה, עולה אל תא הנהג ומסיע את הטרקרטור לתוך המים. את השוחים נהג לדגדג בכפות הרגליים, לדייגים היה גונב את התולעים מהקרסים ובאותה הזדמנות גם מיישר את הקרס..." עמ' 57

"כישהיתה הגיברת איליאקו הציעירה זאטוטה, האף שלה היה תקוע תמיד ביתוך ספר. זה בפיני עצמו כיבר היה צריך להיות סימן לאחרים שסטרא אחרא שולט בנישמה שלה. אף בנאדם נורמלי לא קורא כולוכך הרבה." עמ' 139

ספר שמרים את הקורא למעלה, אל עולמות גבוהים וגם למטה אל מתחת לפני המים. פוגשים בו אנשים נפלאים, כמו ינשוף, ידיד הנפש של אלינה. מתוודעים אל הפולקלור המקסים הזה, שכל כך לא מוכר לנו. 

הספר לא קל לקריאה. הדיאלקט המתורגם שבו מדברים הגיבורים בספר מצריך סוג של הפנמה, התרגלות. אבל אל תפסידו. הוא באמת מהמשובחים. 

"זה חומר למחשבה. בן אדם יכול להיות בטוח במשהו במאה אחוז, אבל מספיק צירוף מקרים אחד כדי להפוך ברגע אחד את כל התוכניות שלו. רוצה עוד מים? את שומעת אותי?"עמ' 321