תיאו של גולדן - אלן לוי

 

Theo of Golden - Allen Levi

מאנגלית: כרמית גיא

הוצאת מטר, 2026, 436 עמודים

זהו ספר שהתחיל - וגם המשיך כך בחלקו הגדול - כמו רטייה קרה על כוויה. התאים לי ממש. אין בו ציניות, אין בו רוע כמעט, והוא עדין עד מאד. הוא נקרא לאט, הוא מלא בפרטים קטנים של יופי: צמחים מיוחדים, נופים, צלילים של מוסיקה ובעלי חיים. זה חולש כמעט על כל הספר, להוציא שני קטעים שהם קשים לקריאה, אחד מהם קשה מאד.

תיאו הוא איש זקן שמגיע לעיירה דרומית קטנה שנקראת "גולדן". ההיכרות הראשונה של תיאו עם גולדן היא בבית הקפה צ'אליס, בו, מלבד הקפה הטוב, הוא מוצא גלריה של רישומי דיוקנאות המצויירים בצורה מופלאה, מדוייקים לפרטי פרטים, ממוסגרים ותלויים על הקירות. זה מרגיש כמו קבלת פנים חמה, כאילו התושבים מציגים את עצמם לאורֵחַ החדש. בעיירה יש טיילת רחבה ויש בה גם אגם, שנקרא פדר, נוצה, (בהמשך נלמד על המשמעות המיוחדת של נוצות בספר). על פי הצעתו של מתכנן העיר "נקבע שהמרחב בין צידו המזרחי של ברודווי למערבו יהיה גדול דיו כדי לאפשר לגדל עצי נוי, להציב מזרקות, להציג שטחים פתוחים למשחקים ונוף של מרחבים ירוקים." עמ' 88. 

כך נכנסנו לאווירה של המקום. לכל הדעות מקום נעים, מתאים לאמנים ואנשי רוח. וכן, כמובן שגם לנו.

יש לו, לַזָּקֵן - מבחינת התושבים בעיירה וגם מבחינתנו הקוראים - רק שם פרטי, תיאו. הוא אינו משחרר מידע על עצמו בכלל, גם לא כשהוא שוכר דירה אצל מי שפרטיותו מאד חשובה לו. הוא קונה את עולמו החברתי במקום בזכות יכולת ההתבוננות העמוקה וההקשבה הרגישה שהוא ניחן בהן, ובזכות יכולתו לראות ולהראות לעומדים מולו את הטוב והפלאי בחייהם. 

תיאו רוכש כמה מהתמונות האלה שנשארו תלויות על הקיר, ובזו אחר זו מזמין את האנשים המצויירים  בציור ונותן אותן, בטקסים מיוחדים ליד האגם, במתנה. כך אנחנו מתוודעים לדמויות המיוחדות במקום, ולומדים את סיפור חייהן. הוא לא מבקש כלום בתמורה, מבקש רק להעניק את התמונה לאדם המצוייר בה. זה מסתדר היטב בעלילה של הספר, כן, יש משהו כמעט מקודש ברצון הזה להייטיב עם הזולת ככה, אלטרואיזם צרוף. חייבת לומר שבקטעים מסויימים זה קצת נזל לי למחוזות המתיקות-יתר. הכתיבה היא מעט שטחית ומרפרפת, אבל האיזון בא מתוך הסיפורים האישיים של חלק מהנמענים ותגובתם למתנה שניתנה להם. 

"תיאו חזר הביתה עם השקיעה בין ידיו. כאשר פנה מן הנהר אל רחובות העיר, הציץ לאחור עוד פעם אחת לראות את הדמות הקטנה אך החסונה במרחק, מושך משוטים אל מול זרם המים הצבועים בצבע הניקל." עמ' 207

"בין  שהאמנות היא פיסול, חקלאות, הוראה, משפט, רפואה, מוזיקה או גידלו ילד, אם אין בה אהבה - בלב ליבה - היא יכולה להיעשות במיומנות, אולי קל לשווק אותה או שהיא פופולרית, אבל אני בספק אם היא תהיה טובה באמת. שום דבר אינו מה שהוא אמור להיות אם אין בתוך תוכו אהבה." עמ' 140

"" הלילה, כשסימון ינגן את השירים שלו, הצלילים יצאו מתוך הצ'לו שלו ויעופו לכל הכיוונים. את מבינה, כל התווים נמצאים עכשיו בתוך הצ'לו שלו. אבל כשהוא יעביר את הקשת, כך." תיאו החווה בידו, "זה יהיה מפתח שיפתח את הדלת וכולם יצאו, בזה אחר זה..."" עמ' 371

הספר זכה לביקורות מעולות בעולם. היו, מן הסתם, גם כאלה שלא התחברו לזה. אבל מכיוון שבעת הזו  יש בעולמנו כל כך הרבה מקומות שזקוקים ליופי הנקי הזה, בחרתי ליהנות מזה, ולהכיל גם את החלקים המתוקים מבלי לשפוט. מומלץ מאד. ספר לנשמה. 

(כמו שאתם רואים הכריכות בעולם דומות מאד. לכן הנחתי כאן רק כריכה אחת מכל שפה.)

  

  

  

  

  

מרגו צריכה כסף - רופי ת'ורפ

Margo's Got Money Troubles - Rufi Thorpe

מאנגלית: לי עברון

הוצאת מטר,2025, 336 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

זהו ספר שמתאים במיוחד למועדון קריאה, מה שנקרא ספר כוסברה. יש שיאהבו מאד מאד ויש שממש לא. אבל אף אחד לא יוכל לומר שאין מה להגיד עליו. הוא מייצר בקורא/ת רוך וחמלה, וגם חיבה, אל דמויות, מעשים ותכונות שאולי יוצרות בו/ה אנטגוניזם. לו רק בגלל זה שווה מאד לקרוא אותו. מקווה שתסלחו לי אם אשתמש כאן במילים בוטות, אבל הספר רווי בהן, במקומות המתאימים.

יש בספר הזה שני מסַפרים. יש את המספר-היודע-כל, ויש את מרגו, שמספרת את הדברים שקורים לה, שלפעמים מדברת אלינו בגוף ראשון ולפעמים אף פונה אלינו מחוץ לסיפור. כך זה מתחיל:

"תכף תתחילו לקרוא ספר חדש, ולמען האמת אתם קצת מתוחים. אתם מקווים שהקסם יקרה כבר בשורות הראשונות, שתשקעו בסיפור כמו באמבטיה חמה ותתמסרו לו לגמרי. אבל על התקווה הזאת מעיב החשש שלמעשה תצטרכו ללמוד שמות של המון דמויות ולעקוב בנימוס אחר ההתרחשויות, כאילו אתם משתתפים במסיבת טרום-לידה של מישהו שאתם בקושי מכירים. וזה בסדר, אלוהים יודע שכבר התאהבתם בספרים שלא תפסו אתכם בפסקה הראשונה. אבל אתם בכל זאת מקווים שזה יקרה, מקווים שהם יכבשו אתכם במעמקי נפשכם וינשקו אתכם בצוואר." 

מרגו היא אישה צעירה בת 19 הלומדת בקולג', והמרצה שלה, מארק, מכניס אותה להיריון. היא לא אוהבת אותו במיוחד, והיא גם לא חושבת שהוא אוהב אותה במיוחד. אבל היא מחליטה להמשיך עם ההיריון וללדת. כולם בסביבתה מנסים להסביר לה שזה יהיה מעל לכוחה. היא ממשיכה בתהליך לא מתוך חשיבה מעמיקה של כל מה שכרוך בכך, אלא משום שלדעתה כך עושים אנשים טובים.

"מרגו ידעה שכל מה שקרה עם מארק היה מזויף, הכי מזויף שיש. ובכל זאת, התוצאה היתה אמיתית מאין כמוה, והיא תזדקק לעזרה כדי לממן אותה." עמ' 78

"איך להפוך מעוד זוג ציצים אנונימי לזוג הציצים היחיד שמשנה? ההרגשה צריכה להיות אמיתית, אבל איך מעבירים אותה? איך מעבירים  את הדרך שלך להתהלך בעולם כאילו אי אפשר לפגוע בך, אף על פי שאת נפגעת נורא, אבל יש משהו יפה כל כך בחופשיות, בחוסר הזהירות, ו... ובאומץ שיש בזה." עמ' 187

הילד נולד והוא נקרא בודהי, (השם הוא קיצור של בודהיסאטווה  - אם תהיתם - האיש החותר להארה. תודה לך, לי.)  היא מבינה שהיא לא תוכל לכלכל אותה ואותו ללא עבודה שתאפשר לה להיות איתו, להיניק אותו ולחנכו כמו שהיא רוצה, ולכן היא פותחת חשבון באונליפאנס, שם היא מצטלמת בעירום. היא גם מקבלת לחשבון שלה תמונות של איברים גבריים ומדרגת את כולם גבוה. אביה, שלא היה שם בילדותה, ושהיה מתאגרף מפורסם בעבר, מגיע אליה ומנסה לעזור. זה מתחיל להשתלם כלכלית. אבל אז נערמים קשיים. בשלב מסויים היא אף מאויימת על ידי מוסדות המדינה שבודהי יילקח ממנה, והיא נבדקת על ידי גורמים בירוקרטיים שמשתדלים למצוא דופי בכל מה שהיא עושה. אז היא יוצאת למלחמה על הצדק שלה.

סקס סמים ורוקנרול? אפשר לומר. אין פה תיאורים גרפיים, אם חששתם מזה. אבל יש "גסויות", זה מאד מתאים פה לסיפור של מרגו, ולדמות שלה, שאין ברירה אלא לחבב אותה עד מאד. מומלץ. 

  

  

  

  

 

מדריך הקוסמים לאפייה הגנתית - ט. קינגפישר

 A Wizard’s Guide to Defensive Baking - T. Kingfisher 

מאנגלית: גילי בר-הלל סמו

הוצאת מטר 2025, 315 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

כששמעתי על הספר הזה ידעתי שאני רוצה לקרוא אותו. נכון, זה ספר נוער, וגם פנטסיה, לא תמיד כוס התה שלי, אבל הוא ממש קרא לי. גם הכריכה היפהפייה של ההוצאה בעברית, וגם הסיפור נשמע לי כמשהו שאוהב. לשמחתי, הציפיות הגבוהות הובילו אותי למקום מצוין. התחלתי לקרוא אותו לפני כמה ימים בטיסה לקופנהאגן. סיימתי חצי ממנו בטיסה, ורציתי כבר לשוב אליו ברגע שיתאפשר.

"שתי ארובות עיניים חלולות, אפלות כמו הצער, היו תלויות מעט מעל הראש שלי. פרצוף שלדי מורכב מעצמות ארוכות וחלקות עטף נחיריים דמויי מערות מלאות בזרדים קטנים. לסת ריקה נפתחה ונסגרה בנקישה חלולה. בהיתי בפרצופו של סוס מת, וכמעט התעלפתי מרוב הקלה." עמ' 55

זהו סיפור חמוד ומשעשע על ילדה קוסמת בת 14, מונה שמה, שיש לה רק קסם אחד שהיא יודעת לעשות. היא מכשפה של בצק. קוראים לו בוב, אגב. לבצק. הוא דמות משפיעה מאד בספר. "זאת אומרת, אולי לכם נדמה שזה מוזר לבכות על דלי מלא עיסת שאור - אני יודעת שספינדל כנראה חשב שאני משוגעת - אבל זאת לא היתה סתם עיסה, זה היה בוב. יצא ממנו לחם מדהים, והוא חיבב אותי, ככל שעיסת שאור מסוגלת לחבב מישהו." עמ' 102.

הילדה התייתמה כשהיתה בת 7 משני הוריה. היא עובדת כשולייה במאפייה של דודתה טביתה, אישה גדולה וקשוחה, שאיש אינו מעז להרגיז. מונה אוהבת מאד את העבודה במאפייה, היא קמה בארבע בבוקר וכשהיא מגיעה מביתו של הכומר שם היא גרה, היא מתחילה ישר לכשף את בוב להכנת עוגות, לחם, עוגיות ושאר דברים טובים. כשהספר מתחיל, מונה יורדת כהרגלה מדי יום להדליק את התנורים, ולמרבה הזוועה היא מוצאת גופה של נערה צעירה במאפייה. 

"לא, דודה טביתה, גיליתי גופה במטבח שלנו!" זה מה שהתכוונתי להגיד. אבל בפועל יצא לי משהו דומה יותר ל"דודה מתה! יש טביתה - במטבח - גופה, היא מתה - אני - בואי מהר - היא מתה!" עמ' 10

"... ואז כל השכנים יחשבו שדוד שלי מת - אף אחד לא יחשוב שטביתה מתה, כמובן, כי היא כוח טבע..." עמ' 13

מכיוון שמונה היא זו שמצאה את הגופה היא מואשמת ברציחתה ועומדת למשפט בארמון הקיסרית. מכאן מתפתחת עלילה מותחת. צריך לחקור את גל הרציחות של קוסמים שקורה עכשיו. מי רוצח את הקוסמים? מי מעוניין במותם? מונה אינה קוסמת גדולה שמזיזה הרים, אלא רק קוסמת לחם. אבל היא בסכנת חיים. יש כאן אינקויזיטור, וקוסמים רבים נעלמים. 

הדמויות בספר הזה משכנעות ומדוייקות. אף אחד לא מושלם, גם לא הקוסם שאותו מונה מעריצה, ובוודאי שגם לא הקיסרית הטובה. הן בונות עלילה מקסימה, נהדרת מאד. אחיה של הקוסמת שנרצחה במאפייה, ספינדל, הוא פושטק לכל דבר ועניין, הוא גונב ומרמה, והוא אהִיב לגמרי. גם איש הג'ינג'רברד, שהוא מן סוג של המצפון של מונה, והוא מזהיר אותה ושומר עליה למרות שהוא קטן וחלש, הוא דמות שנכנסת ללב מהדלת הראשית. 

יש גם מכשפה נוספת, מולי. "... לא קשה לזהות את מולי. היא רוכבת ברחובות העיר על גבו של סוסי. סוסי מת שנים לפני שאני נולדתי, ולא נשאר ממנו הרבה מעבר לעצמות, אז היא מרפדת אותו בקש ובסמרטוטים ובשקי קמח ישנים. הוא נראה כמו קן עורבים מהלך על פרסות." עמ' 57

"ציפיתי שהיא תגיד לי שאני משתטה, או שיש עוד משהו שלא הבאתי בחשבון - אתם יודעים, סוג הדברים שהגדולים אומרים לך כשאת לגמרי ולחלוטין משוכנעת בצדקתך, שמנפץ לך את כל התיאוריה לרסיסים ומשאיר אותך בהרגשה שאת מטומטמת - אבל לא. במקום זה היא הנהנה ואמרה, "כן, את צודקת. בואו נלך לדבר איתו."" עמ' 192

"חייכם לא היו חיים עד שזכיתם לראות עוגייה מתמוגגת מגאווה." עמ' 363

ספר נהדר. מלא קסם וגם הומור טוב. מתורגם לעילא, ומתאים גם לצעירים, גם למבוגרים, ובכלל לכל מי שיודעים לחלום ולחשוב טוב, לחשוב יצירתי ולצאת מהקופסא. תקראו. כדאי לכם מאד.  

 

  

  

  

  

 

מכולת שמיים וארץ - ג'יימס מקבריד

The Heaven and Earth Grocery Store - James McBride

מאנגלית: עידית שורר

הוצאת מטר, 2025, 416 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

ספר משובח.

המשפטים הארוכים, מלאי התוכן קצת הבהילו אותי בהתחלה, אבל איכשהו, זה כל כך מתאים פה לבלגן המשעשע של הספר. מהר מאד הקורא/ת נמצא/ת בתוך זה, ופתאום הכל מאד הגיוני וברור, וגם מאד קולח.

הזירה היא בעיירה פוטסטאון בפנסילבניה, בשכונה שנקראת צ'יקן היל. זוהי שכונה של מהגרים, יהודים,  כושים (כן, הם מכונים כך בספר ואפילו כושונים). מבחינת הלבנים הם חריגים, שולי החברה, אבל בתוך המקום הזה יש עולם ומלואו בכל אחד מהם. המון אנשים טובים. המון אנשים רעים. האינטראקציה ביניהם תופסת את הקוראים מבלי יכולת להינתק. 

מתאים מאד עכשיו, מתאים מאד תמיד.

מוֹֹשי הוא יהודי, נשוי באהבה גדולה לצ'ונה, אישה יפה ונכה, שהשכונה כולה אוהבת אותה בזכות יחסה המיוחד והשוויוני לכולם - מקטן ועד גדול, לבנים ושחורים וגם מהגרים מכל העולם. מושי הקים תיאטרון מקומי מצליח והתפרנס מזה, וצ'ונה מנהלת את החנות המכונה מכולת שמים וארץ, בה רוכשים כולם בהקפה ורק לפעמים משלמים. לכל אחד מהם יש סיפור בעברו שמטיל צל על ההווה. 

צ'ונה לוקחת אליה את דודו, יתום שחור חירש וחכם בן 12. היא מעסיקה אותו אצלה ומחביאה אותו מהשלטונות. לבנים רבים מתנשאים וגזענים, משתדלים להערים קשיים על הסידור הזה, וצ'ונה מעבירה את הילד לפעמים אל חברה שחורה שלה, ברניס, שיש לה הרבה ילדים. הן מקוות שהילד לא יבלוט שם בין הילדים השחורים. הרופא שבעיר, ד"ר רוברטס, איש שמן וצולע, אהב את צ'ונה כשהיו צעירים מאד והיא לא נענתה לו. בחיפושים אחרי הילד הוא מגיע למכולת ומנסה לתקוף אותה. דודו מנסה להציל אותה ותוקף את הרופא. הרופא קורא לשוטרים שאוזקים את דודו ומעבירים אותו לבית משוגעים סגור ואכזרי מאין כמותו. 

העלילה נעה בשני זמנים: 1935 ו - 1972. הסיפור קורה בסוף המאה הקודמת אבל חוזר מדי פעם להאיר את מה שעמד בעברו של גיבור זה או אחר. בכלל, זהו סיפור של אנשים. אנשים רבים. הוא מסופר בצורה מכמירת לב, רגישה אבל לא רגשנית. הכתיבה היא בגובה העיניים, התרגום נהדר וזה ממש מרגיש כאילו גם אנחנו נמצאים שם בשכונה, הם מדברים בשפתנו, אנחנו מכירים כל אחד לפני ולפנים ומשתתפים בעלילה. לא מעט הומור טוב יש כאן, קצת בסגנון דיימון ראניון, אם אתם זוכרים אותו, קצת ציורי, קצת ציני. דוגמא: 

"אמנם פרנסי פוטסטאון אסרו על יהודים להחליק בפארק ההחלקה היפהפה, אבל לא היתה להם בעיה שהגזע שרצח את ישו האהוב שלהם יקלה ערמונים מצוינים, טעימים משובחים ונהדרים." עמ' 128

ועוד אחת: "האבא התפגר מהתקף לב זמן קצר אחרי שהשניים נפגשו, וג'ין, בחור מוכשר ויזם מבטן ומלידה, מצא את עצמו פתאום מלא תשוקה מאהבה נכזבת, עם לב מלא כמיהה ומוצף בערגה רעבתנית ועמוקה לנערה שהיא, הוא אמר לפטי, "חתיכה לא רעה". פטי חשב שהפרצוף שלה חמוץ עד כדי כך שהוא עלול להחמיץ פרה שלמה, אבל מצד שני גם ג'ין היה מכוער עד כדי כך שאנשים ברחו להתחבא כשראו אותו, לכן הם היו למעשה זוג מהשמים." עמ' 439

מקבריד הוא הסופר של הספר צבע המים הזכור לטוב. הספר מכולת שמים וארץ יצא לראשונה לפני שנתיים ורק עכשיו תרגמו לנו אותו. יש כבר דיבור על סרט שעומד לצאת המבוסס על הספר, סטיבן שפילברג כבר עובד על ליהוק הנה, תראו כאן. 

סימנתי לי המון ציטוטים שחשבתי להראות לכם כאן. לא אכתוב את כולם, כמובן. אבל הנה שניים שיגרום גם לכם להתאהב, למשל, בנייט.: "הייתה בו בנייט טימברליין ברֵכה של שתיקה, המיה שלא הזמינה השתטות, שקט שחיפה על מעין סערה. כמו רוב תושבי צ'יקן היל, נייט התייחס לדרום כאל ביתו, אבל בניגוד לשכניו בצ'יקן היל, הוא לא דיבר מעולם על עברו. העבר נשאר חור אפל. נייט היה אור שֶכּבה." עמ' 57

""נייט קימט את הנייר והשליך אותו לנחל. האיש הגבוה רכן מטה וטפח בעדינות על חזהו של הילד."כשאלוהים סגר לך את האוזניים הוא פתח לך את הלב, ילד. יש לך בפנים ארץ שלמה."" עמ' 66

מה שקרה לי עם הספר הזה הוא שבהתחלה, לאחר שהפנמתי את הכתיבה המיוחדת, כשנאלצתי לעזוב אותו התגעגעתי לדמויות, לצ'ומה, לנייט, לפייפר, גם לאחרים. אתם תפגשו אותם כשתקראו. אחר כך לא יכולתי לעזוב כי כבר סוג של גרתי שם. ואז, נשבר לי הלב ברמה של כאב בטן, והייתי צריכה להישאר ולראות מה יקרה, הייתי צריכה להתאושש, להפיג את הדאגה. 

ספר נפלא. נראה שעוד אשוב אליו.