חפש בבלוג זה

יום רביעי, 9 באוקטובר 2024

כל הדרכים מובילות לרומא - שרה אדמס

When in Rome - Sarah Adams
הוצאת ידיעות אחרונות, 2023, 320 עמודים מודפסים
האזנתי לספר באנגלית באפליקציית Libby

"כן, אמיליה, את בסדר. את יותר מבסדר, את נהדרת. את ממש כמו אודרי הפבורן, את אוחזת במושכות של חייך, ו... את מדברת לעצמך... אז אולי את לא לגמרי בסדר, אבל בהתחשב בנסיבות, את חצי בסדר," אני אומרת ומצמצמת את עיני אל מול החשיכה שמחוץ לשמשה הקדמית. "כן. חצי בסדר זה טוב."

אמיליה רוז היא זמרת פופ, כוכבת על מפורסמת מאד באמריקה, שֵם הבמה שלה הוא ריי רוז. היא נמצאת במצב נפשי קצת קשה ולכן היא לוקחת את המכונית ונוסעת להתאוורר. המכונית נתקעת במקום שכוח אל. לא סתם נתקעת. מעלה עשן. המקום אליו הגיעה נקרא רומא - לא, לא רומא של איטליה, אלא עיירה קטנה בעלת אותו שם בקנטאקי, מדינה במרכז ארה"ב (שאגב, אם לא איכפת לכם, לעיר הבירה שלהם קוראים פרנקפורט).  שם, אף אחד לא מכיר אותה. 
מי שמוצא אותה ומנסה לעזור לה הוא נוֹֹאָה, צעיר חתיך ומופנם, בעל מאפייה לפאי, שמאד חושש מלהתאהב לאחר שנכווה בעבר. הוא לא מתרשם מהיותה סלבריטי. היא יושבת במכונית שלה ופוחדת לצאת והוא צריך לשכנע אותה, בעזרת שכנה, שהוא לא הולך לרצוח אותה. ואז הוא מזמין אותה לישון בלילה בחדר האורחים שלו.

אמיליה מסרבת לפנות אל הסוכנת שלה שהיתה מוכנה להציב מכונית עם נהג מיד לשירותה. היא גם נמנעת מלפנות לאימה, שהיתה פעם מאד קרובה אליה, אך לאחרונה מתייחסת אליה רק כמי שמממנת אותה ואת גחמותיה. 

ברומא הקטנה של קנטאקי מוצאת אמיליה את מה שכל כך היה חסר לה - בית חם עם איש רגיש ושלוש אחיותיו האוהבות, עיירה ששומרת עליה, אם גם יש בה את שתי הרכלניות התורניות שכמעט גורמות לאסון. וכמובן, למרות ההסתייגות של נואה ושל אמיליה מלהתאהב... נחשו מה קרה? 

זהו רומן רומנטי פרופֶּר. יש בו את כל מה שצריך לרומנטיקה עדינה ורגשנית, וככזה - הוא כיף גדול. האזנתי לספר הזה באנגלית, הוא מוקרא פעם בקול הנשי הצעיר של אמיליה ופעם בקול הגברי הצעיר מאד של נואה. כיף להאזין לספר כזה לפני השינה, זה עוזר להירדם אחרי מה שקורה במשך היום, במשך הימים הנוראים האלה של חגים כואבים.
הספר מתכתב עם סרט ישן מפורסם ביותר, בעל אותו השם, (וגם בשם חופשה ברומא טריילר). שיחקו בו שני שחקנים שהיו אז מאד מפורסמים - אודרי הפבורן וגרגורי פק. אולי שמעתם עליו? עליהם? הגיבורה הראשית בספר שלפנינו, מאד אוהבת את הסרט הזה ואת השחקנים ההם, היא מוכנה לראות אותם שוב ושוב. 

ספר חמוד שהרדים אותי והרגיע. רציתי מאד לדעת האם - שלא כמו בסרט המקורי - יתגברו אמיליה ונואה על הקשיים ויחיו הפילי-אבר-אפטר. 
כיף של ספר. אסקפיזם חמוד מאד, במיוחד אם אתם מחפשים משהו ליום כיפור הקרוב. 



  

  





 

יום שלישי, 24 בספטמבר 2024

הצלילים שהשארת מאחור - ליה לואיס


The Key to My Heart - Lia Louis
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת אריה ניר מודן, 2024, 335 עמודים כולל תודות.
הספר הזה הגיע לידי בהפתעה. ספרים עם כותר כזה לפעמים מרתיעים אותי, גם באנגלית הכותר נראה לי כאילו מדובר פה בקיטש. אבל פסנתר מאז ומתמיד עושה לי נעימי בבטן. וכן, זה לא חף ממתיקות יתר, אבל הפעם זה ממש התאים לי. כשהרוחות סוערות סיפור אהבה מתוק יכול לעשות טוב.
נטלי היא אלמנה צעירה שבעלה האהוב נהרג בתאונת דרכים מיותרת. היא נמצאת בבית שקנו שניהם, מבנה מט לנפול, במקום פסטורלי מחוץ ללונדון, שבו קיוו לבנות את חייהם, וששועלים מתנים בו אהבה בלילות. נטלי שבורה ומתבודדת שם, סגורה בקליפתה. חברותיה מנסות בכל כוחן להוציא אותה מהדיכאון, מהמקום האפל בו היא נמצאת בשנתיים האחרונות, אך היא דוחה את קרבתן כדי לא לחוש את משא הרחמים מצידן. 
לפני מות בעלה, ניגנה נטלי בפסנתר ואף הלחינה יחד עם החברה הטובה שלה. הן תכננו לפרסם את המוסיקה שהן עושות אבל עכשיו, מכיוון שבלוויה התגלה לה סוד קשה - נפרדו דרכיהן. עכשיו היא מנגנת בפסנתר שנמצא בתחנת רכבת ציבורית בלונדון. כך היא מגלה את המקום שבו היא יכולה לתרום גם לאחרים. 
ואז היא מוצאת תווים מודפסים שמישהו משאיר לה ליד הפסנתר. השירים בתווים הם השירים שליוו את חייה עם בעלה המת. כאן מתפתחת תעלומה מסקרנת. וכאן גם מתפתח סיפור אהבה, עם עליות וירידות, עם הומור חביב ועם סוף... נו, כמובן.
נהניתי. 

 

 




 

יום שני, 9 בספטמבר 2024

יינקה איפה הבעל שלך - ליזי דמילולה בלקברן

 

Yinka Where is Your Huzband - Lizzie Damilola Blackburn
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת אריה ניר 2024 408 עמודים מודפסים

"לעזאזל, אנשים תמיד מפרשים את הזיכרון המצויין והמטריד שלי כעדות לכך שאני סטוקרית, או דלוקה עליהם. המוח שלי הוא כמו דבק שלוש שניות. הכל נשאר." עמ' 68
זו סיטואציה מאד מבאסת שקורית ליינקה חדשות לבקרים. אתם מכירים את זה? שאתם רצים אל מישהו שאתם מכירים היטב בחיוך גדול, כמעט עם ידיים שלופות לחיבוק והוא לא זוכר, מסתכל עליכם במבט של "מאיפה נפלה עלי האישה הזאת"? קרה לכם? זה לא כיף. וּליִינקה אחותנו, הגיבורה הראשית בספר החמוד הזה יש בלי סוף בני ובנות משפחה וגם המון חברים וחברות. מאתגר ממש.
יינקה היא רווקה בריטית ממוצא ניגרי, ושתדעו, גם הנשים הניגריות יש בהן פולניוּת מהסוג היושב בווריד של הילדה, ומעמיס עליה ציפיות וכוונות מלוא הטנא. אִמהּ של יינקה אינה שונה בזה. הבת שלה מחזיקה בתפקיד ניהולי עם צפי לקידום, היא בוגרת אוקספורד, בעלת דירה משלה. מה השתבש פה שאין לה אוזבנד (Husband)???
כל החברות והדודות - אלה הביולוגיות וגם אלה הנקראות דודה בזכות היותן נשים בקהילה - חייבות להירתם למשימה ולדאוג ליינקה לבעל. 
אלא שהדברים לא מסתדרים כמו שאנחנו רוצים. לא עוזרים התפילות, הקמעות, הקרובים-שיש-להם-מכרים... כלום. אז יינקה מחליטה לקחת את העניין כפרוייקט אישי. הזמן דוחק, כי אחותה הצעירה ממנה כבר נשואה ובהיריון, ואוטוטו מתחתנת גם בת הדודה שלה. 
מכאן מתחילה עלילה משעשעת וכייפית. יינקה מסתבכת בעוד ועוד שקרים וצריכה איכשהו לזכור מה סיפרה למי ואיך להַנדֵס את הדברים כך שיישמעו משכנעים ואמיתיים.
הספר הזה התאים לי מאד עכשיו. הוא לא איתגר יותר מדי את התאים האפורים אצלי, ושימח אותי מאד. שברתי רגל לאחרונה וכושר הריכוז שלי אינו כתמול שלשום, אז ספרים כבדים ועמוקים מאד, כמו שאני אוהבת בדרך כלל, פחות מתאימים לי עכשיו. אני מודה להוצאת אריה ניר שהפתיעה בספר ניגרי מיוחד וחמוד מאד. למדתי מושגים חדשים על נורמות מקובלות לגבי שיער וצבע עור, שמות שירים שלא היכרתי ואת מעמדו החשוב של הישבן לחשיבות מראה האישה הניגרית.
כדאי לכם, תקראו.

  

  



יום שלישי, 6 באוגוסט 2024

מקווה שאת בטוב - נטלי סו

I Hope This Finds You Well - Natalie Sue
מאנגלית: רחל פן
פן הוצאה לאור, ידיעת אחרונות, ספרי חמד, 2024, 413 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית 

הספר הזה זכה לבאזז גדול באתר Goodreads. הוא מציג שגרה משרדית בצורה משעשעת מאד, צינית לפעמים ומרירה בפעמים אחרות. יש הרבה הוצאות שפרסמו אותו, אבל רק באנגלית בינתיים, לכן הצגתי פה רק שתי כריכות. לא אתפלא אם הוצאות נוספות ידפיסו אותו, ואם יהיה גם סרט. זה ממש מתבקש. אני לא קראתי עדיין משהו כזה.

זה מתחיל במסיבת יום הולדת במשרד. ג'ולין סמית היא בת 33, ואין לה שום ציפיות מהאירוע הזה. להיפך, היא יודעת שזה משהו שצריך להתקיים בחברה שבה היא עובדת - "סופרשופס אינקורפורייטד" - כמזכירה. 
"מסיבת יום הולדת במשרד, שכולה העמדת פנים עלובה, והיא הפרס שאקבל על שמלאו לי שלושים ושלוש לפני שש שעות וחצי. חצי מאנשי המשרד יצטופפו סביב שולחן ישיבות, בניגוד לרצונם, כדי לאכול עוגה מרובעת יבשה ויאלצו את עצמם לחייך." עמ' 5

ג'ולין היתה עדה בעבר למוות של חברה טובה, מה שמשפיע עליה להצניע נוכחות ככל שניתן ולהישאר בצל חברתי בעבודה. היא חרדתית ומשתדלת לעשות את תפקידה ביעילות שקטה. אבל מסביבה יש רחש תמידי. העובדים  בוחנים זה את זה בשבע עיניים, מחפשים איפה להפיל ולמצוא דופי, והתקשורת כולה היא באמצעות מיילים ולא פנים אל פנים. כולם יודעים שיש פיטורים על הפרק. וזה לא שהם נהנים בעבודה - לא, זה לא העניין - אבל כל אחד סיפר לחבריו, משפחתו, על ההצלחה המסחררת שהוא זוכה לה בעבודה: קידום, תפקיד נחשק, כאלה. מצד שני, זוהי הפרנסה ובאין טובה ממנה - נשארים. הגיבורה שלנו גם היא מועמדת לפיטורים, בעיקר בשל ההימנעות החברתית שלה. "אות האזהרה היה צריך להיות ריאיון הקבלה שלי, כשגרגורי אמר שהחברה הזאת היא "כמו משפחה"". עמ' 25

אבל אז, מישהו בתמיכה הטכנית עשה טעות גדולה, מה שאיפשר לג'ולין לראות במחשב האישי שלה את ההתכתבויות בין עמיתיה. זוהי מתנה שאסור לפספס. 
אז היא חוקרת ונכנסת לסודותיהם, חושפת את כוונותיהם ונעזרת במידע הזה. לעיתים היא מוצאת את עצמה עוזרת לאחרים, בניגוד למה שהתכוונה. אבל בעיקר כועסת ומתבשלת עם זה מבפנים.

יש כאן הומור מקסים. אמה של ג'ולין שייכת לחבורת נשים פרסיות שיש להן דעות מוצקות על מקומה של אישה רווקה בעולם. אחד מעמיתיה של ג'ולין, מהנהלת החשבונות, גם הוא ממוצא פרסי, מספר להוריו שהוא מנהל חשבונות בכיר ושהוא מאורס לג'ולין. סיפור שאנחנו מכירים מהפולניות המוכרת לנו, האמהות שיודעות הכי טוב וקובעות מצבים בשטח. כל זה מתובל באוכל פרסי ריחני. "העניין עם דוך (משקה על בסיס יוגורט), זה שלא משנה כמה שומרים עליו יציב, הבקבוק תמיד מתפרץ ונשפך עליך ועל ילדי ילדיך." עמ' 205
"ארוחת ערב עם אמי וכל הדודות שלי היא כמו להיות בבית חולים: את לא רוצה להיות שם, אבל אם תעזבי את עלולה למות." עמ' 79

כמובן שיש גם סיפור אהבה שמתפתח לאיטו, תוך דילוג על מהמורות רבות, עד הסוף הטוב, כמובן. 
נהנייתי מאד. זה ספר מוצלח ביותר כאסקפיזם עכשווי. חלק מהרגשות, מהדמויות, אוניברסליים לגמרי, אבל הם מוארים באור היתולי וגם רגיש. כתוב ממש כייפי. הביטוי "עפעפיו נשמטו לחצי התורן." (עמ' 123) נשא חן בעיני עד מאד ובכוונתי לאמץ אותו. 
מומלץ מאד.


 




 

יום שבת, 27 ביולי 2024

חיפושית הזהב של מיס בנסון - רייצ'ל ג'ויס

Miss Benson's Beetle - Rachel Joice
מאנגלית: טל ארצי
הוצאת תכלת, 2022, 359 עמודים
נקרא בהשמעה באנגלית באפליקציית Libby ובמקביל באפליקצייה של סטימצקי.

כשנפגשנו לראשונה - הספר הזה ואני - זה היה באפליקציית ליבי, בהאזנה. אחרי ששמעתי מפה ומשם התלהבויות ממנו, וראיתי שהוא עדיין מושאל כל הזמן בספרייה - לקחתי אותו אלי להאזנה. אבל ההתנעה היתה קשה מאד. לדמות אחת, מאד חשובה בעלילה דווקא, היה קול צפצפני. מאתגר. ממש. כמעט נטשתי. אבל אז התאהבתי בה. אז קראתי את הספר באפליקצייה של סטימצקי. הוא ניתן בחינם בתחילת המלחמה שם וכבר ידעתי שארצה לקרוא אותו. האפליקצייה קצת נתקעת לפרקים וגם לא מאפשרת סימון קטעים לציטוט אבל המשכתי לקרוא באומץ. ואז גם נשאר האייפד שלי בבודפשט. אבל הנה, הגענו לסוף הטוב. גם בהאזנה וגם בקריאה. 

"כדי למצוא חיפושית חדשה, אמר לה פעם פרופסור סמית, צריך שלושה דברים. הדבר הראשון הוא ידע - כל הידע שאפשר להשיג. הדבר השני: צריך להיות במקום שחושבים שהחיפושית נמצאת בו. ולבסוף, צריך אומץ." עמ' 94

מרג'ורי בנסון, אישה בת 47, גדולה ומגושמת משהו, בת יחידה לזוג עם עוד ארבעה בנים גיבורים, היא מורה לכלכלת בית. מגיל 10 היא אוהבת חרקים. לאחר אהבה נכזבת במוזיאון בו היא עובדת, היא מחליטה לצאת עם משלחת שהיא מתכוונת להקים לניו קלדוניה (יש מקום כזה) כדי לחפש את חיפושית הזהב.  חשוב לי לציין פה שאינני חובבת חרקים בשום צורה. גם להתלהב מחרקים יפים אני לא ממש מצליחה. רק מניחה את זה כאן. 

מרג'ורי מחפשת בת לוויה למסע הגילוי הזה, והיא מראיינת אנשים שאינם מתאימים. לבסוף היא נאלצת להתפשר על האישה הפחות מתאימה מכולם. איניד פריטי (שם בדוי?) היא צעירונת בלונדינית שנועלת סנדלים וורודות עם פומפונים, עם שפה משובשת וגרוע מכל - מתעקשת לקרוא לה בשם חיבה - מארג'. אף אחד לא קרא לה בשם חיבה מעולם. זה פשוט לא מתאים. 

השתיים יוצאות למסע. לאיניד יש סוד אפל בעברה החבוי במזוודה אדומה. גם למרג'ורי יש זכרונות עבר משלה. לא רחוק משתי הנשים, בחשאי, צועד מר מנדיק, שבוי מלחמה משוחרר, לא ממש מסונכרן עם עצמו, שאוהב את מרג'ורי ורוצה להיפטר מאיניד.

"הן היו על הכוונת שלו. הוא היה קרוב כל הזמן. קצת מאחוריהן, מחוץ לטווח הראייה שלהן, אבל בעקבותיהן. הוא חיכה לרגע הנכון. הוא העריך שהרגע הזה יגיע בעוד כמה ימים, ואז הוא יתפוס פיקוד. הבלונדינית נראתה עכשיו עייפה. עייפה מאד. עמ' 194

הן עומדות במבחנים רבים. הנשים בקלדוניה החדשה חושדות בהן. נשים שמחפשות חרקים? מה? הן נאלצות להתמודד עם צקלון, עם קור וחום קיצוניים, עם פציעות ומחלות. איניד מביאה תמיד פתרון יצירתי ולא תמיד חוקי למצב. אבל האם תימצא החיפושית הזהובה, והאם איניד תצליח להגשים את חלומה שלה? 

עד כאן בעניין העלילה.

כאמור, ההתחלה היתה מאתגרת, אבל מהר מאד אהבתי את הספר הזה מאד. אהבתי את הדמויות הנשיות הראשיות, את ההומור, גם את מעט המתח שבעלילה. אהבתי מאד את החברות בין שתי הנשים השונות כל כך. את הכלב המצ'וקמק שאומץ. לפעמים בשביל ספר טוב צריך להבליג על כמה ג'וקים, לא?


  

  

  

  

 



 

יום רביעי, 24 ביולי 2024

הכלה האחרת - גלילה רון-פדר-עמית

 

The Other Bride - Galila Ron-Feder-Amit
הוצאת מודן, 2024, 410 עמודים
ועוד 5 עמודים לא ממוספרים של רקע היסטורי

זהו סיפורן של נשים חזקות במאה ה-19, המגיעות לישראל, כל אחת ממניעיה שלה, ומניחות לפתחינו את ההתחלה, את הפסיעות הראשונות של ההתיישבות בארץ. כדי שלא נתבלבל, בתחילת כל פרק כתובים שמות הנשים המשתתפות בו, המקום והשנה שבה מתרחשת עלילת הפרק. דמויות מעניינות, מיוחדות, הרבה כאלה. הדף הראשון הוא דף היכרות עם הדמויות המרכזיות. 

"היא ידעה את מה שכולם ידעו. זה לא היה סוד שאדמות הכפר הערבי מלבס נודעו לשמצה. במשך השנתיים שבהן שקלו הגברים לקנות אותן, הספיקו הנשים לאסוף עוד ועוד עדויות חמורות. יודעי דר סיפרו שזו קרקע אוכלת יושביה, לא מקום שראוי לבוא אליו עם ילדים. כל מי שבא לגור שם עורו נהיה צהוב, מחלות מתנפלות עליו בזו אחר זו והוא מת..." עמ' 216

"הויכוחים האלה חדלו לכווץ אותה, והיא כבר לא מנסה לאיין את עצמה כשהוא יוצא מגדרו. נס קרה לה. היום, כשאהר'ל צועק היא עוצמת עיניים וחושבת על האדמו"רית מלודמיר ומרגישה שאינה לבד. היא מרגישה מחובקת. כשהיא מחובקת היא חזקה יותר, וצעקותיו של אהר'ל אינן נוגעות בה. " עמ' 135

""ביילה-אמנון נדרך. הוא נושא אל אביו עיניים פעורות לא רק מתדהמה, אלא גם מדאגה. מה קרה לאביו שהוא מדבר ביידיש?... "הכל בסדר ילדים," חיים נתן חוזר לעברית, משתדל לשוות לקולו נימה רגועה., וכמו כדי להתנצל על מעידתו הוא מתיישב על השטיח ביניהם ומוסיף, "גם מבוגרים טועים לפעמים, ואין צורך ללמוד מהטעויות שלהם."" עמ' 176-177

זהו חלק ראשון בסדרה והוא מתאר תקופה של 18 שנים, החל מ-1870 ועד 1888, טרום העליות הראשונות מצנעא וממזרח אירופה, דרך עליית חובבי ציון היא "העלייה הראשונה". 
חמש נשים מובילות את עלילה, אך יש נוספות שמקומן חשוב בה. אלה סיפורים של נשים שהגיעו לארץ - חלקן יחד עם בני זוגן ואחת גם לקראת מי ששודך לה, והיא בורחת, מכילה בתוכה סוד קשה וכואב. כשהן מגיעות לישראל, הן נאלצות לשרוד ולגדל ילדים בתנאים הקשים של ארץ בתולה, תוך התמודדות עם התלבטויות אידאולוגיות. אנחנו מכירים את הסיפורים מההיסטוריה הישראלית שלמדנו בילדותנו, אבל דמויות נשיות כאלה הודרו מספרי ההיסטורי. כאן - הזרקור הוא על הנשים בתקופה הזו של סוף המאה ה-19, וגם אם הסיפורים בדויים - האווירה וההתרחשויות, ההתחלה הזו של ההתיישבות בארץ, ראוי לה שתיזכר ותוזכר. 

היה לי קשה להתחיל לקרוא את הספר הזה. קראתי כל פעם פרק בודד, מדי פעם התרחקתי ממנו. למרות שהסיפורים מעניינים בהחלט, קראו לי גם ספרים אחרים. אבל לאחר מספר פרקים, התרוממה העלילה ונשאה אותי. בשליש האחרון כבר לא יכולתי להפסיק לקרוא. דמותה של סוניה ההפכפכה, זו שנלכדת בהתלהבות, כל פעם מאידיאולוגיה אחרת, ופועלת בלי פחד בכל פעם עניינה אותי במיוחד. 
יש גם קטעי מתח בספר, כמו סיפורה של רייזלה, שברחה מבעלה ונעלמה. יש את סיפור הסוד של סולטנה שמתגלה רק בסוף. 
תקראו. זה מעניין.


 

יום חמישי, 20 ביוני 2024

כל הדרך לאוקלהומה - סלעית שחף פולג


 All the Way From Oklahoma - Stories - Saleit Shahaf Poleg
הוצאת שתיים, 2024, 160 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

אני יודעת שחלקכם מסתייגים מסיפורים קצרים, גם אני מעדיפה כמעט תמיד ספר עם סיפור אחד גדול. כן. אבל המחברת של הספר הזה הפילה אותי באהבה עם הספר הראשון שלה שפורסם: עד שהגשם יחזורכששמעתי שיצא ספר חדש פרי עטה היה לי ברור שארצה לקרוא, סיפורים קצרים או לא. ואז, כשפותחים בקריאה של הספר מוצאים את הסיבה הטובה ביותר לקרוא סיפורים. יש כאן תמצית רעיונית מתובלת בפלפל ותוך זמן קצר יש לך עוד מתנה לנשמה, בהפתעה. משהו שרוצים לרוץ ולספר לחבר'ה עליו. מצד שני, היה לי חבל לבזבז את הקריאה מהר מדי. אז קראתי כל פעם סיפור אחד או שניים, שלא ייגמר לי. וזה ששמתי פה רק ציטטה אחת, שתיים, (גג!) זה רק בגלל שאי אפשר לשים פה את כל מה שרציתי. זה יהיה ספוילר מארץ הספוילרים. 

"בבית החולים, כמה רגעים אחרי שסבא מת, סבתא אמרה שהיא לא מרגישה את הנשמה של סבא עוזבת את הגוף, ותראו תראו עוד יהיו לנו צרות. אבא שאל את סבתא מה בדיוק מרגישים כשנשמה עוזבת את הגוף וסבתא אמרה בחוסר סבלנות ש"אם זה היה קורה, היא כבר הייתה מרגישה," ושיעזוב אותה עכשיו עם ההתחכמויות, זה לא יפה לצחוק על חשבון האלמנה." מתוך סגולה נעלמה. את הסיפור הזה קראתי וצחקתי ממנו בקול רם ללא בושה. 

עוד סיפור מבין אלה שהכי אהבתי הוא מסע ההרס של בתיה. כאן מנסה איש נדל"ן לשכנע את בתיה הקשישה למכור לו את ביתה עם החצר הגדולה, והיא, בחוכמה עמוקה המסופרת נפלא נאבקת בו. גם לבן שלה יש דעה מוצקה בנושא, ולמרות שהוא מקשט את זה במילים יפות היא קוראת היטב את הסב-טקסט שחבוי שם.  
"כל דירה ישנה תקבל מרפסת וממ"ד, את זה הסביר לה הבן שלה, שבדק איתה אולי תעדיף למכור את הבית הישן עם החצר הגדולה ולקבל דירה בבניין שייבנה במקומו. כך היא תמשיך להיות קרובה לכל מה שהיא מכירה, למכולת, לקופת חולים, לקיוסק שפעם מכר עיתונים והיום מחלק את החינמיים, והוא יקבל את החלק שבעלה הוריש לו עוד בחייה. זה יעזור לו לשלוח את הילדים לאוניברסיטה בחו"ל. היא מבינה? היא מבינה מצוין." עמ' 13

עוד אחד מֵהַ-הכי שלי פה הוא לילה כחול לבן. כאן מצאתי את עצמי בקשר שיש לי עם אחי הגדול שנפל. זה סיפור אחר משלנו, ובכל זאת מצאתי את עצמי ואותו שם. ראיתי אותו ואותי בשלבים שונים של חיינו, ואת הקשר שקיים בינינו גם עכשיו, כשהוא כבר איננו. 

בכל סיפור כאן יש איזשהו עוקץ, התפתחות בלתי צפויה, ניסוח מיוחד שמתחיל בקטן וגדל ומתרומם. חלק מהסיפורים מערבים את הדמיון של הקורא/ת. ולמרות שחלק מהסיטואציות כאן לא מהיום יום שלנו, לכאורה, אפילו לא מהעולם שלנו, איכשהו, זה מתחבר. זה ממש כאן. אני מאמינה שגם אתם תמצאו את עצמכם בין המילים היפות האלה. כי על אף העומק, זה זורם כאילו נכתב בחטף. כאילו סופר כרגע. 
תקראו. כדאי לכם. ממש.



ולכן
 

יום שישי, 31 במאי 2024

אורח באחוזת פארלי - ריס בואן


 In Farleigh Field - Rhys Bowen
מאנגלית: רחל פן
פן הוצאה לאור ידיעות אחרונות, 2024, 367 עמ' מודפסים
נקרא כקובץ דיגיטלי באפליקציית עברית

זה ספר שזכה בפרסים ספרותיים. הוא יהיה, ללא ספק, להיט במחוזותי בספרייה, הוא מאד קריא ומעניין. מה חבל שאפילו אני - שלא ממש מצוייה בספרי מתח - ידעתי מהר מאד מי הרשע הראשי כאן. 
הסיפור הזה מתחיל באוגוסט 1939 במחוז קנט, לא רחוק מלונדון.  מלחמת העולם השנייה עומדת לפרוץ ופלישה של גרמניה לאנגליה היא חשש שתלוי באוויר. ובאנגליה כמו באנגליה מתחילים, מן הסתם, במשחק קריקט. אחוזת פארלי פלייס, שם המשחק נערך היא משכנם של הרוזן ווסטהאם ובני משפחתו, משפחת סאטון. אל הצופים במשחק מצטרפת ליידי פמלה, ביתו של הרוזן, אחת מחמש בנות בגילים שונים. זוהי משפחה אריסטוקרטית שמחוברת לשמנא וסלתא של החברה הלונדונית. תוך כדי המשחק נוחת על הדשא מטוס שנקנה ומוטס ע"י ג'רמי, בן אצולה אף הוא, ומושא אהבתה של פמלה. האנדרדוג כאן הוא בן, בנו של כומר, בוגר אוקספורד ומורה. בלתי עשיר בעליל.
כבר יש קיצוב של מזון, אבל משפחתו של ג'רמי עדיין משיגה את כל היינות המשובחים והמעדנים שהאצולה הלונדונית רגילה להם. 
פיבי, ביתו הצעירה של הרוזן רוכבת להנאתה בשטחי האחוזה ומוצאת בשטח צנחן הרוג עם מדים שלא מתאימים ליחידה שממנה הוא כנראה מגיע. החשד שהוא מרגל עולה מיד. 
כל אחד מהגיבורים פה משתתף באיזו שהיא דרך במאמץ המלחמתי, אבל כל אחד מהם משתדל בכל מאודו לשמור את הדבר בסוד מחבריו ומשפחתו. פמלה, למשל, נמצאת בבלצ'לי פארק הידוע לטוב ומספרת שהיא עושה עבודה פקידותית. אחת מאחיותיה נמצאת בפריז, כאשר אהובה נלכד ע"י הנאצים וגם היא נחקרת על ידם. גם בן, שנפצע בתאונת המטוס שהטיס ג'רמי, מתנדב בחשאי. כל זה לא מפריע לקיום מסיבות בבתי האצולה. אבל פיבי שוב רוכבת, ושוב, היא שומעת מישהו דורש ממישהי להרוג דמות חשובה.  
עד כאן באשר לעלילה. חיבבתי את הגישה המיושנת כלפי נשים שמתאימה לתקופה, מה שגרם לדמות של פיבי הצעירה, המעיזה למרוד, לבלוט בחן. יש את עניין היציאה לחברה של הנשים הצעירות, דבר שלא הכרתי כל כך מספרים אחרים. מי שלא יצאה לחברה עלולה להישאר רווקה זקנה, לא עלינו. יש מצוקה של חוסר במשרתות, יש חשודים שמתחלפים. היו כנראה באמת אנשים באנגליה שחשבו שיהיה עדיף לתת לגרמנים לפלוש. רוב הדמויות מאד תבניתיות, אבל בזכות הסיפור הטוב ניתן להתגבר על המכשול הזה. ספר נחמד, בחלקו מבוסס על עובדות אמיתיות, וכמובן, נשתה כאן לא מעט תה. אל תצפו לספרות גבוהה, אבל אני יכולה לחשוב על רבים שיאהבו אותו מאד. חביב בהחלט.