חפש בבלוג זה

יום שישי, 31 במאי 2024

אורח באחוזת פארלי - ריס בואן


 In Farleigh Field - Rhys Bowen
מאנגלית: רחל פן
פן הוצאה לאור ידיעות אחרונות, 2024, 367 עמ' מודפסים
נקרא כקובץ דיגיטלי באפליקציית עברית

זה ספר שזכה בפרסים ספרותיים. הוא יהיה, ללא ספק, להיט במחוזותי בספרייה, הוא מאד קריא ומעניין. מה חבל שאפילו אני - שלא ממש מצוייה בספרי מתח - ידעתי מהר מאד מי הרשע הראשי כאן. 
הסיפור הזה מתחיל באוגוסט 1939 במחוז קנט, לא רחוק מלונדון.  מלחמת העולם השנייה עומדת לפרוץ ופלישה של גרמניה לאנגליה היא חשש שתלוי באוויר. ובאנגליה כמו באנגליה מתחילים, מן הסתם, במשחק קריקט. אחוזת פארלי פלייס, שם המשחק נערך היא משכנם של הרוזן ווסטהאם ובני משפחתו, משפחת סאטון. אל הצופים במשחק מצטרפת ליידי פמלה, ביתו של הרוזן, אחת מחמש בנות בגילים שונים. זוהי משפחה אריסטוקרטית שמחוברת לשמנא וסלתא של החברה הלונדונית. תוך כדי המשחק נוחת על הדשא מטוס שנקנה ומוטס ע"י ג'רמי, בן אצולה אף הוא, ומושא אהבתה של פמלה. האנדרדוג כאן הוא בן, בנו של כומר, בוגר אוקספורד ומורה. בלתי עשיר בעליל.
כבר יש קיצוב של מזון, אבל משפחתו של ג'רמי עדיין משיגה את כל היינות המשובחים והמעדנים שהאצולה הלונדונית רגילה להם. 
פיבי, ביתו הצעירה של הרוזן רוכבת להנאתה בשטחי האחוזה ומוצאת בשטח צנחן הרוג עם מדים שלא מתאימים ליחידה שממנה הוא כנראה מגיע. החשד שהוא מרגל עולה מיד. 
כל אחד מהגיבורים פה משתתף באיזו שהיא דרך במאמץ המלחמתי, אבל כל אחד מהם משתדל בכל מאודו לשמור את הדבר בסוד מחבריו ומשפחתו. פמלה, למשל, נמצאת בבלצ'לי פארק הידוע לטוב ומספרת שהיא עושה עבודה פקידותית. אחת מאחיותיה נמצאת בפריז, כאשר אהובה נלכד ע"י הנאצים וגם היא נחקרת על ידם. גם בן, שנפצע בתאונת המטוס שהטיס ג'רמי, מתנדב בחשאי. כל זה לא מפריע לקיום מסיבות בבתי האצולה. אבל פיבי שוב רוכבת, ושוב, היא שומעת מישהו דורש ממישהי להרוג דמות חשובה.  
עד כאן באשר לעלילה. חיבבתי את הגישה המיושנת כלפי נשים שמתאימה לתקופה, מה שגרם לדמות של פיבי הצעירה, המעיזה למרוד, לבלוט בחן. יש את עניין היציאה לחברה של הנשים הצעירות, דבר שלא הכרתי כל כך מספרים אחרים. מי שלא יצאה לחברה עלולה להישאר רווקה זקנה, לא עלינו. יש מצוקה של חוסר במשרתות, יש חשודים שמתחלפים. היו כנראה באמת אנשים באנגליה שחשבו שיהיה עדיף לתת לגרמנים לפלוש. רוב הדמויות מאד תבניתיות, אבל בזכות הסיפור הטוב ניתן להתגבר על המכשול הזה. ספר נחמד, בחלקו מבוסס על עובדות אמיתיות, וכמובן, נשתה כאן לא מעט תה. אל תצפו לספרות גבוהה, אבל אני יכולה לחשוב על רבים שיאהבו אותו מאד. חביב בהחלט. 


  

  

  



יום שלישי, 14 במאי 2024

איטליה, ענן - מרקו לודולי

Italia' Vapore - Marco Lodoli
מאיטלקית: ארנו בר
הוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית הפועלים, 2015, 192 עמודים

שתי נובלות כאן, ושתיהן כתובות נהדר. הכתב דחוס וכמעט אין אוויר, אבל הקריאה מתגמלת מאד. קראתי את הספר בתקופת החגים הנוראים. היה קשה לקרוא ולהתרכז גם כך, וגם הפורמט הצפוף לא הקל עלי. אבל במעט מילים ובמשפטים ליריים כמעט, מציג לפנינו הסופר האיטלקי הזה עומק סיפורי מופלא. זהו ספר שילך איתי ואם תבחרו בו - גם איתכם. 

איטליה
"בלא מזון הייתי עירנית יותר, בלי שיעלו מיצי קיבה לבלבל את המחשבות: השכם בבוקר, כשפקחתי עיניים, היו רגעים שהרגשתי שאני מושלמת, אבל הבנתי שהתחושה הזאת היא אולי סימן ליהירות, הפגם הקשה ביותר למי שאמורה למחוק את עצמה בתוך בית." עמ' 62

איטליה היא אישה שגוּדלה ללא משפחה במוסד של הכנסייה, וחונכה להיות יעילה ושקופה ככל שניתן. היא א-מינית, אין לה חברות והיא סוג של רובוט עם עיניים רגישות. תמיד נמצאת במקום, מכילה את כל בני המשפחה שאצלם היא עובדת ומתגוררת. הייתי רוצה לחבק אותה, אבל היא כנראה לא הייתה מבינה למה אני עושה את זה ומה היא אמורה לעשות עם חיבוק. יש כרונולוגיה של חיי המשפחה כאן, החברים בה מתבגרים ומתפתחים. היא מלווה אותם בזה כשהיא רואה ואינה נראית. זה כתוב נפלא. 

ענן
"אחר-כך מצאתי בעצמי את דרך היציאה, היתה תחושה כאילו היער דוחף אותי החוצה, כאילו היער הבין אותי. בכל מקרה את חייבת להסתדר בעצמך, אמר לי היער, אל תצפי לעזרה מאיש, אל תתבכייני, זה לא יועיל. את מכירה את השביל, לחש היער, לכי קדימה, אל תעצרי, אל תביטי לאחור, התעקשי.  כשנכנסתי לעבי היער הייתי בת עשר, כשחזרתי הביתה היה זמן ארוחת הערב והייתי גדולה." עמ' 109

את הסיפור בנובלה הזאת מספרת בגוף ראשון מריה, אשה מבוגרת שזכרונה מעט בוגד בה - לגבריאל, סוכן נדל"ן שבא להכיר את הבית הישן בכפר שהיא מבקשת למכור. היא אינה גרה בבית  הזה כבר. הבית מכיל את חייה עם הקוסם אוגוסטו ענן ש"אותו אי אפשר להכניס לתמונה, הוא יוצא מן המסגרת.." (עמ' 154) ועם בנם פייטרו. שניהם כבר לא חיים איתה. מריה מציגה לנו תמונות מחייה במעין הבזקים בין המפגשים עם הקונים המתחלפים. מריה אוהבת את אוגוסטו למרות שהוא איש נטול שורשים, חסר שקט, בעל פילוסופיית חיים מיוחדת משלו, מאד לא מקובל, למשל, על אביה המשכיל. מריה, המעשית, המעריכה שיגרה ותכנון, מוכנה לחיות לצידו ולקבל ממנו את הפירורים הזוהרים אפופי הקסם שהוא נותן לה באהבה. פייטרו הוא ילד חכם וחולמני שנשבה בחבלי הקומוניזם. הוא פעיל ולוחם, מאד שונה מאביו. שניהם עוזבים את מריה שוב ושוב.  

אלה שני סיפורים של בתים, של המשפחות שגרות בהם. יש בהם שמחה וגם עצב, וגם הפוליטיקה משתתפת. ב"איטליה" היא נכנסת בחשאי בדלת האחורית אבל ב"ענן" היא באה בקול גדול ומשתלטת באלימות על הרוגע בסצינה ועל החיים במשפחה. זאת סיפורת טובה, היא כתובה גבוה וציורי, עם הרבה מקום למחשבה. סופֵי הפסקאות לעיתים גורמים לקורא לעצור ולהרהר. כשמסתכלים על הדברים מרחוק, אפשר למצוא בהם דימיון אוניברסלי גם אלינו. אהבתי מאד ואני ממליצה בחום.

 

 


ב


 

יום שבת, 20 באפריל 2024

גניבות ספרותיות - נעה אבנד


Literary Thefts - Noa Abend
ציור העטיפה: אסף צור
הוצאת שתיים, 2023, 166 עמודים

"מה כל כך דחה אותו בה? האמון הצוהל שנתנה בו? זה לא זה. זה האמון שנתנה בעצמה, המוכנות להתרסק מתחננת ורעבה על להבי הדחייה שלו, מוכנה להתלכלך בגריז לשווא, להיכשל כישלון מוחלט." עמ' 124

זהו ספר של סיפורים, על זוגיות, על התאהבויות ואכזבות, הרבה סקס.
יש כאן איזו חדשנות סיפרותית שאהבתי. לא מכירה כתיבה כזאת. חגיגה של חופש, של זוגיויות במבנים שונים, של החלטות של רגע. זה קצבי, זה מרתק, זה עכשווי, ישראלי מאד. זה בהחלט מסקרן.
אבל,
איך אומרים? זה לא הוא זו אני.
זה לא שהסיפורים לא מעניינים - הם כן.
זה לא שהכתיבה לא טובה - היא כן.
הומור? יש ויש.
גם תמונת הכריכה מקסימה בעיני. 
אבל לא אהבתי את השפה הבוטה. רציתי קצת רכות פה ושם, וזה לא התאים כאן. 
רציתי שהריחות בסיפורים יהיו גם טובים בחלקם, ולא רק מסריחים. רציתי פחות תיאורים גרפיים ובבקשה פחות הפרשות.  
ובכן, לשיקולכם.



 

יום שישי, 12 באפריל 2024

קללת זאב הנהרות - יוהני קארילה

Pienen Hauen Pyydystys - Karila, Juhani
מפינית: דנה שולגה-רז
הוצאת לוקוס, 2023, 371 עמודים כולל דבר המתרגמת שגם אותו כדאי מאד לקרוא

לקחתי אלי את הספר הזה גם בגלל הכריכה היפה, אבל בעיקר בגלל לפלנד, והכי, בעקבות המלצה מעולה של כמה מהחביבים והאמינים שבקוראיי. זהו ספר שנכנסים אליו לאט, כי הדיאלקט כתוב כך שברבות מהמילים בשיחה מוספות י' או ו', לפעמים שתיהן. יש בו כמה חברים ודמויות מעולם אחר ששמם לא מצלצל מוכר בשום צורה. אז הקריאה צריכה להיות בשום לב, ובקשב רב, ואז, זמן קצר אחרי שנכנסים לזה - אוו, מדובר במעדן ספרותי מהנדירים.
"כל הקטע בלפלנד הוא השילוב של גודל ורֵיקוּת; קו האופק המנוקב בעצי אשוח רעועים, השיממון מטיל האימה שנוטל את כושר הדיבור מבני האדם ומעניק כוח משנה למיתוסים - הם הרי ניזונים מפחד... הם כורעים בעליות הגג, ועיני הינשוף העגולות שלהם בוערות בחושך. ואי שם, הרחק מן הכפרים, מעבר ליערות, לאגמים ולביצות, ישויות שאין להם שמות בשפת אנוש צופות מעל גבעות טונדרה לאפִית על ממלכתן הקמאית ועל אורותיהם הקלושים של הבתים." עמ' 12
אני רוצה לספר לכם ממש מעט על העלילה של הספר הזה, כדי לא לקלקל לכם את הקריאה. אז הנה - ממש בקיצור:
אלינה היא אישה מופנמת מאד שיש סוד אפל בעברה, סוד שקשור לאהוב נעוריה, קשור גם לקללה. אלינה היא בִּיתה של מרקה המכשפה, שבזכותה הבית שבו גרה אלינה מוגן במידה רבה מחורשי רעתה. אבל בכל שנה, דווקא בליל הוואקי שבו כל העולם מתהפך וכולם מסתתרים בבתיהם, יוצאת אלינה, למרות פציעתה, אל עבר אגם הציר כדי לדוג את זאב הנהרות, דג גדול ומסוכן שנראה כמו מקל. כמו בכל שנה, גם השנה היא חוזרת ללפלנד, לכפר הולדתה, למטרה זו. חשוב לדעת שהאגם הקטן הזה שהדרך אליו היא בוצית ושופעת יתושים מוצצי דם - הוא מעין מעבר מעולמנו לעולם השאול. מי שנשאב או נופל לאגם מקצר בכך מאד את תוחלת חייו. 
גם מלבד זאב הנהרות יש באגם יצורים מסוכנים, יש גם יצורים שרק נראים מסוכנים והם חביבים דווקא, כמו העזזיל. גיבורים נוספים נהדרים יש בספר, וכדאי להכירם. בסוף הספר מכירה לנו המתרגמת את שלל הדמויות שכבר פגשנו במהלך העלילה, כמו אולי הלמלום, הנחלולי ועוד. אל תוותרו על החלק הזה. הוא פותח צוהר לעולם הפולקלור הפיני/לאפי והוא מרתק. 
"הנחלולאי הוא יצור נוטר טינה. אם חורש ביש מזל השאיר בלילה את הטרקטור שלו קרוב מדי לשפת האגם, היה הנחלולי יוצא מהמים בחשכה, עולה אל תא הנהג ומסיע את הטרקרטור לתוך המים. את השוחים נהג לדגדג בכפות הרגליים, לדייגים היה גונב את התולעים מהקרסים ובאותה הזדמנות גם מיישר את הקרס..." עמ' 57
"כישהיתה הגיברת איליאקו הציעירה זאטוטה, האף שלה היה תקוע תמיד ביתוך ספר. זה בפיני עצמו כיבר היה צריך להיות סימן לאחרים שסטרא אחרא שולט בנישמה שלה. אף בנאדם נורמלי לא קורא כולוכך הרבה." עמ' 139

ספר שמרים את הקורא למעלה, אל עולמות גבוהים וגם למטה אל מתחת לפני המים. פוגשים בו אנשים נפלאים, כמו ינשוף, ידיד הנפש של אלינה. מתוודעים אל הפולקלור המקסים הזה, שכל כך לא מוכר לנו. 
הספר לא קל לקריאה. הדיאלקט המתורגם שבו מדברים הגיבורים בספר מצריך סוג של הפנמה, התרגלות. אבל אל תפסידו. הוא באמת מהמשובחים. 

"זה חומר למחשבה. בן אדם יכול להיות בטוח במשהו במאה אחוז, אבל מספיק צירוף מקרים אחד כדי להפוך ברגע אחד את כל התוכניות שלו. רוצה עוד מים? את שומעת אותי?"עמ' 321


  

  

  

 




 

יום שישי, 22 במרץ 2024

פוני - ר"ג פלאסיו

 

Pony - R.J. Palacio
מאנגלית: לי עברון
הוצאת כנרת, זמורה, 2024, 253 עמודים, כולל דבר המחברת, תודות וצילומים

"אני מניח שהיכנשהו, במעמקי לבי, אולי ידעתי את האמת. או האמנתי שאוכל למצוא אותה בצד השני של היער. אבל הלב הוא ארץ מסתורית. אפשר לנדוד רבבות קילומטרים, במחוזות זרים, ולא למצוא תעלומה גדולה יותר מהאהבה." עמ' 106

זהו ספר קסום שכולו מחמדים. סיילס, הגיבור הראשי הוא נער בן 12, יתום מאם שנפטרה בלידתה אותו, ובן למרטין ברד שהוא חוקר, מדען, אב מסור ומיוחד וגאון. ממש בתחילת הספר הוא מחזיר לחיים את בנו לאחר שנפגע מברק והוטבעה בו צורת העץ כמו בצילום "דאגרוטיפ". בעקבות המקרה הופך האב לצלם מוכשר והוא מלמד גם את בנו לצלם תמונות ולפתחן בעזרת חומרים כימיים מיוחדים. הם גרים בבית מבודד ומרוחק. אימו של הילד נעדרת בחלק הארי של הספר אבל רוחה ואהבתה מרחפות מעל הסיפור. 
לילה אחד מתעורר סיילס פתאום ומגלה שלושה אנשים ליד הדלת שבאים ולוקחים את אביו איתם. סיילס נשאר לבד, לא מבין מה בדיוק קרה כאן, ולמה נחטף אביו. היחיד שנשאר איתו הוא חבר הנפש שלו, מיטנוול, שהוא רוח רפאים. סיילס הוא האדם היחיד שרואה את מיטנוול, ורק אביו יודע להכיל את זה. 
""וכשתגיע ליער, מה תעשה?" התווכח מיטנוול. "אתה רק תציץ לשם. תגיד שלום-שלום ותחזור? מה הטעם בזה?"
"לפחות אני אדע שאבא לא נמצא במקום קרוב כל כך עד שיכולתי לעזור לו. אני אדע שהוא לא שוכב באיזה בור קרוב, במצוקה, או פצוע, או... " קולי נשבר. הסתכלתי אליו. "בבקשה, מיטנוול, אני מוכרח לדעת."" עמ' 26

למחרת מופיע בדלת הבית סוס לבן. פוני. 
"כשאמרתי את הדברים האלה עמדתי מול פוני, ופניי היו בערך בגובה פניו. פתאום הוא תחב את הזרבובית שלו בעדינות רבה אל שקע צווארי. שוב, לא הכרתי היטב סוסים, את מנהגיהם ואת הרגליהם, אז לא ציפיתי למחוות החיבה הזאת. אילו פרד היה תוחב לעברי את אפו, הוא היה עושה זאת כדי לנשוך אותי, כי הוא היה פרד זקן ועצבני, אבל פוני לא דמה כלל לפרד." עמ' 40
מכאן מתחילה הרפתקאה מרתקת. סיילס רוכב על פוני לחפש את אביו. מיטנוול הולך, יחף, לפניו, מורה את הנתיב. בדרך הם פוגשים אנשים נוספים, חלקם עוזרים להם, חלקם מסכנים אותם, אבל הם ממשיכים ומתגברים על סכנות ופחדים, קור ורעב כדי למצוא את האב הנעלם.
""ולא איכפת לי בכלל אם אתה מאמין לי או לא," אמרתי, "לא בקשר לברקים ולא בקשר לרוחות רפאים ולא בקשר לשום דבר. אבא תמיד אומר, האמת היא האמת. לא חשוב במה אנשים אחרים מאמינים. אז תאמין במה שאתה רוצה, מרשל פארמר. תצחק כמה שאתה רוצה. לי בכלל לא אכפת. אני הולך לישון עכשיו. לילה טוב!"
האש פצפצה, וחמימותה התפשטה בגב לי. כמה רגעים חלפו. "הוא נשמע איש טוב, אבא שלך," אמר המרשל פארמר בעדינות. בלעתי רוק. "האיש הכי טוב בעולם." "אני אמצא אותו בשבילך, ילד. אני מבטיח"" עמ' 103

הסיפור הוא סוג של תעלומת פשע שמעורבים בה זייפני כספים, המעוניינים בידע של מרטין ברד. סיילס חייב למצוא אותם ואת אביו ולהצילו מידם. זה נקרא קצת כמו מערבון, בקצב מהיר ומרתק ביותר. העלילה מתקדמת ביעף, הדמויות נהדרות והשפה נפלאה. תודה רבה ללי עברון המתרגמת שהפליאה להנגיש לנו את הסיפור המיוחד הזה.

בדבר המחברת מזכירה הסופרת את הספרים שעזרו לה במחקר על התפתחות הצילום. בסוף הספר תמצאו תמונות צילום ראשונות, תבינו מהו אותו דאגרוטיפ המוטבע על גבו של סיילס, מהמאה ה-19 שבה הסיפור שלפנינו מתרחש. בין סוגי התושבים השונים באמריקה התיכונה של התקופה הזאת, מוזכרת גם העבדות. מוזכר גם הספר הבית העגול מאת לואיז ארדריץ' ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לחזור ולהמליץ על הספר הנהדר הזה, המראה את מה שקרה בשמורה אינדיאנית בתקופה ההיא.

ר"ג (ראקל ג'רמילו) פלאסיו, אתם ודאי יודעים, היא הסופרת שהביאה אלינו את הספר "פלא" הזכור לטוב. קראתי אותו לפני שנים רבות. פוני דומה לו באיכות, שונה מאד בתוכן, אהבתי אותו לא פחות, אולי אף יותר. 

אני מאד ממליצה לכם לא לוותר על הספר הזה: בשל העלילה הקסומה, בגלל הדמויות - דמותו של מיטנוול נהדרת ורק בסוף מתגלה מי הוא ומה הקשר שלו אל סיילס ואביו; בגלל המשפטים היפים שאני, למשל, רציתי לנצור לי לתמיד, ובגלל פוני, הסוס הקסום. הוא מסופר בגוף ראשון והוא לגמרי לא רק ספר נוער. 

""בטח שכן," הוא פרע את שערי. "גם אם אנחנו לא רואים אותה, השמש אף פעם לא מפסיקה לזרוח. תזכור את זה תמיד." עמ' 87
ננסה לזכור את זה גם אנחנו. גם בעת הזו.


  

  

  

 




יום שבת, 9 במרץ 2024

עוד מעט אור - אורנה קזמירסקי

 


 Soon There Will Be Some Light - Orna Kazmirsky
ציור העטיפה: איצו רימר
הוצאת שתיים, 2024, 293 עמודים כולל תודות

יש ספרים מעטים שקראתי לאט כדי שלא ייגמרו לי מהר מדי, אך בכל פעם שניגשתי אליהם לא יכולתי להניח אותם ולהם. זהו מין ספר שכזה. הוא הביא אותי למחוזות בילדותי שאני מתגעגעת אליהם, ומזמן לא נקרו בדרכי. הזיכרון שיש לי מהקיבוץ בו נולדתי קלוש מאד. משפחתי עזבה את בארי כשהייתי בת ארבע. אבל חזרנו אל בארי לאחר שאחי נהרג ואלמנתו ובנו התינוק עברו לחיות שם. היינו מגיעים לשם לעיתים קרובות עד שגם הם עזבו את הקיבוץ, כעשרים שנה לאחר מכן. הורי, שהגיעו לארץ מגרמניה כילדים, היו ממקימי הקיבוץ והרבה מאורח החיים של כולנו היה מושפע מהערכים, הדעות, התרבות והמנהגים של אז, שתורגמו בדי עמל ולאט לאט לחיי עיר. 

שתי גיבורות עיקריות בספר הזה, והן מורכבות ומעניינות, עם המון תכונות באישיותן שלעיתים מתנגשות. הן לא נפגשו מעולם אך חייהן שזורים אלה באלה. 
שרה נולדה בפראג. היא חונכה על התרבות האירופאית, כבת יחידה היו חייה מנותבים על ידי הוריה, בהסכמתה, לחינוך אקדמי, לאמנות. אבל תוך סיור בעיר היא פגשה בהוגו ברודְצְקי, פעיל ציוני כריזמטי, התאהבה בו והחליטה, בהשפעתו, לעלות לישראל, לקיבוץ. 
"בלילות הבאים נדדה שנתה מחמת החששות וההתרגשות מהלא נודע. בימים כבר נפרדה בליבה מכל היקר לה: מהנהר, מיַרקוּת הגנים, מהמולת הרחובות, מפינת הילדות שהכמינה בזיכרונה, מריחותיו המוכרים של הבית, אך אפילו בינה לבין עצמה עדיין לא העזה להיפרד מיושביו." עמ' 50

יעל גרה בעיירת פיתוח, עם אימה ובעלה. אביה נהרג במלחמת השחרור ובבית ממעטים לדבר עליו ולהזכירו. בעקבות שינוי בשיבוצה כחיילת הגיעה לקיבוץ נאות ירדן שבעמק. מהר מאד היא מתיידדת עם ענת שמגלה את הקשר של יעל אל הקיבוץ הזה, אל מי שהיתה דמות חינוכית מובילה בקיבוץ, כותבת מחוננת ומרצה מבוקשת, אם שכולה ובמיוחד - סבתהּ המוסתרת. עד הפגישה עם ענת כלל לא עולה בדעתה של יעל האפשרות שאולי היתה יכולה לגדול בקיבוץ הזה:
"התבוננתי סביבי. כאן הייתי אמורה לקום בבוקר לבית הספר, לשחק עם הילדים האלה על הדשאים, ובשעות אחר הצהריים לשבת על המרפסת עם הסבים שלי ולשתות כוס תה עם לחם מרוח בריבה. כאן הייתי יכולה לגדול שלמה יותר, חזקה יותר, יעל אחרת." עמ' 148

לשתיהן יש חברות נפש, כשבכל זוגיות כאן יש קשר עמוק ומדהים. ציפורה של שרה, וענת - של יעל. החברויות האלה היוו את אחד הנושאים המורכבים והמענגים לקריאה ולחשיבה במיוחד בספר הזה. 

" ציפורה התבוננה בה בעניין מחודש. גילוי סודות מטבעו מסעיר את השומע, וזו הרי סגרה את צפונות ליבה עד היום. יש להלך כאן בזהירות, שמא תיבהל ותינעל לעד. היא הידקה את חיבוקה." עמ' 63

לשתי הנשים יש אהבה גדולה ממומשת ולא ממומשת. יש סיבות למכביר לכך ולאחרת, ואנחנו, הקוראים, מתלבטים איתן, מול הנוף הקסום, הירוק והתכול, של סביבת הכינרת והירדן. 

"בשנתיים האלה היתה סבתי עצובה מאד. כה נדכאה היתה עד ששבע מחברות יומן, רוויות בייסורי נפש, מילאה בתקופה הזו. כעסה על ברודְצְקי ועל התנכרותו הפך לזעם על עצמה, על חייה, על בחירותיה הלקויות ועל החלטותיה האבודות." עמ' 206

זה כתוב בעברית של פעם, עברית חגיגית, מצוחצחת, נכונה מאד. זוכרת את העברית הזו מדוברת מפיו של סבא שלי ומתגעגעת. 
התחושה בקריאה היא של הליכה בשבילי הקיבוץ הירוק והמיוחד, היכרות מחודשת עם סיר הלחץ של הקיבוץ ועם הדלת הפתוחה תמיד של חבריו, והתאהבות בדמויות המאכלסות את העלילה. 
קסום.

יום שבת, 24 בפברואר 2024

מעגל הנשים של הגבירה טאן - ליסה סי


Lady Tan's Circle of Women - Lisa See
מאנגלית: דורית בריל-פולק
הוצאת מודן, 2024, 392 עמודים, 
כולל אחרית דבר להדפסה המחודשת של הספר 'תיעוד מגוון מקרים מעבודתה של רופאה' ותודות.

הספר הזה החזיר אותי, במידה מסויימת, לספר הידוע ביותר של הסופרת - סיפור כתוב במניפה. כשראיתי את הספר הזה בספרייה לקחתי אותו אלי מיד, במיוחד בגלל ספר אחר של הסופרת שאהבתי מאד, האי של נשות הים, ספר חזק ומרתק, שמלווה אותי גם היום, כשחלפו כ- 4 שנים מאז קראתי אותו. 

לקראת כתיבת ספריה, עורכת ליסה סי מחקרים מעמיקים ומקיפים, וגם בספר הזה, נערך מחקר היסטורי רחב יריעה. למרות שכבר ניתנה לי, ואני משערת שגם לרבים מכם, הצצה למסורת הסינית הקדומה, בספר הזה יש כמות של ידע מרתק שהצמיד אותי אליו לשעות ארוכות. החלק הרפואי השתנה לא מעט כמובן, אך הוא בנוי על הרבה מאד עשבים וחומרים מן הטבע, שחלקם, מסתבר, משתתפים עד היום ברקיחת תרופות. 

אנחנו פוגשים את הגיבורה יוּן-סיֶין כשהיא ילדה צעירה בת 8. רגליה כבר קשורות כמו שמתחייב מהיותה ילדה המיועדת למי שתינשא לו, וממעמדה של משפחתה. היא לבושה תמיד במחלצות יקרות ערך, היא הולכת לאט על רגליה הפצועות, ממעיטה בדיבור ומצייתת תמיד לאימה ואביה. שני אחיה נפטרו ממחלה בצעירותם, לא משהו שלא היה שכיח בעת ההיא, ואימה גם היא מאבדת את חייה. הילדה נשלחת לגור עם סבה וסבתה מצד אביה, יחד עם פילגשו של אביה, שהיא גם אם בנו. סבתה של יון-סיין עוסקת ברפואה והיא מלמדת את הילדה ובונה את עתידה כרופאה. 
יון-סיין פוגשת במיי-לינג, בִּיתה של מיילדת ונוצרת זיקה מיוחדת ביניהן. זאת למרות שהמיילדת ובִיתה הן ממעמד נמוך במיוחד, כי הן נוגעות בדם, ונחשבות בשל כך לטמאות.

""הדם במובן הצר הוא הדימום שאנחנו רואים כשיש לנו חתך בעור," אני אומרת. "אבל במובן הרחב, הדם הוא חומר חיות חשוב ביותר. בקרב הנשים הדם הוא השליט. הוא מאפשר לאישה להרות ומזין את העובר, ואחרי הלידה הוא הופך לחלב אם." עמ' 45

שתי הבנות נקשרות בקשר ידידות בל יינתק בעידודה של הסבתא. בבוא העת תינשא כל אחת מהבנות לפי מעמדה אך כשהן ילדות מותר להן להתרועע. 

"לפני חודש מלאו לי חמש-עשרה שנה, ושערי נאסף בסיכות כדי להפגין לעיני כול שאני מוכנה לנישואין. שבע שנים עברו מאז שמשפחתי קיבלה את מכתב האירוסים, ומחר אעבור לביתו של בעלי." עמ' 93

מושגים כמו יִין, יאנג וצ'י משמעותיים בספר, כמו בחיים של רבים מאיתנו היום. אבל המסורת הסינית במאה ה-15, בתקופת שלטונו של הקיסר חונג-ג'ה, הכתיבה דברים שאנחנו פחות מכירים. כל עניין הרגליים הקשורות (שאם לא מטפחים אותן נוטות להבאיש, במחילה מכבודכם, וגם עלולות לגרום למוות); הצורך להביא לעולם בן זכר בכל מחיר, שבגללו יש לגברים במעמד הגבוה כמה נשים ופילגשים; אחריותה של האישה לעשות כל מה שהמסורת מורה כדי ללדת בן זכר, ואז להיות אחראית בלעדית לחינוכו ולימודיו. התפקיד המוטל עליה לדאוג לחינוכן של הבנות: ללמדן ציות ומשמעת, הליכות ונימוסים, ובעיקר לתת בידן כלים שאיתם תוכלנה, בבוא העת, להיות רעיות טובות יותר, שתוכלנה להיות כלות צייתניות ומשרתות טובות יותר לחמותן השולטת בבית אליו הן מגיעות. מעל לכל, יש לחנך את הילדה כך שתדע לשרת את בעלה בכל דרך שימצא לנכון. צריך גם לשמור על יופיין של הילדות כדי שלא ייפגע חלילה. אבעבועות שחורות המשאירות צלקות על פניה של ילדה עלולות לדון את גורלה לרווקות משפילה.
"שתינו מקפידות לאכול את כל המאכלים הנכונים, ולהימנע מלהכניס לפינו מזונות שעלולים להביא ללידת בת. " עמ' 258

""פנים כעורות הן מהשמיים," אני מדקלמת, "אבל כפות רגליים שקשורות ברישול מעידות על עצלנות."" עמ' 364

העלילה, כאמור מעניינת ביותר, למי שיש לו רקע או ידע ברפואה וגם למי שאין כזה. המידע ההיסטורי, המסורת והתרבות - מרתקים. לקראת סוף העלילה יש גם תעלומת מוות, אולי רצח, שגם היא תולדה של המסורת המחייבת, הנוקשה. 

הפרק האחרון עוסק בכתיבת הספר הרפואי האמיתי שכתבה הרופאה הזאת, יון-סיין טאן, אי-אז במאה ה-15. 

""מה שחשוב עכשיו זה לעשות את כל מה שאנחנו יכולות למען יוּן-סיֶין. אין לה אמא, ולכן היא חייבת להסתמך על סבתא שלה, עלייך, עלי, ואפילו על צ'י-חֶיי, כדי שהיא תלך בשביל הנכון, אנחנו מעגל הטוב שמקיף אותה." עמ' 78

הספר הוא רב מכר עולמי, מן הסתם, כמו שאר ספריה של סי. אבל רוב הכריכות מאד דומות, כמו גם זו שלנו. אני מניחה לכם כאן, לפיכך, רק חלק מהן.

ממליצה מאד. גם על דברי התודה שמספרים את מה שקרה במשפחתה של יון-סיין בהמשך.