חפש בבלוג זה

יום חמישי, 29 בנובמבר 2018

הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו - דונלד הרינגטון



The Architecture of the Arkansas Ozarks - Donald Harington
תרגום של אסף גברון
טובי - הוצאה לאור 366 עמודים 

רק בקיצור, כי כל כך מזמן רציתי לספר לכם על הספר הזה שאהבתי כל כך. הוא נכתב ב-1975 ויצא לאור בעברית ב-2007. עכשיו בטח תתפלאו ותלינו עלי. מה ארכיטקטורה? באנו לשמוע סיפור פה ואת מטרחנת אותנו במבנים? אז זהו, שאמנם יש כאן תיאורי מבנים, כן, אבל הסיפור הוא העיקר פה, ואיך שתתחילו לקרוא תבינו שהבתים השונים מאכלסים אנשים מיוחדים שתיכף ומיד תתאהבו בהם. הספר מספר על העיירה סטיי מור (Stay more) ומתחיל בידידות שנרקמת בין ג'ייקוב אינגלדיו והאינדיאני פנשואו. השיח ביניהם מקסים.
תראו למשל, איך מסבירים סקס, אי אז בארקנסו של האינדיאנים:
""הזוג המבורך מלא מידי בבשר אחר-כך כדי לעשות את ה - מעולם לא למדתי איך אתם קוראים לזה באנגלית - הזה, בחושך, אחד-מעל-השניה-יחד-מחוברים-באמצע. אתה מכיר את זה? לא? חבל. זה אושר גדול." היתה אגדה בקרב אנשיו שההשתובבות הזאת אחראית לכך שהנערה מייצרת תינוק אחרי תשעה חודשים." עמ' 7
יש לו, לספר הזה, המשכים שעדיין לא שמתי יד עליהם. אולי תקראו אתם ותספרו לי?
זהו ספר עם המון תמימות, רגש והומור, ואנשים מופלאים. כיף לקרוא אותו. כדאי לכם.




     

יום שלישי, 20 בנובמבר 2018

כל מה שקרה שם באמת - ברין גרינווד



כל מה שקרה שם באמת - ברין גרינווד
All the Ugly and Wonderful Things - Bryn Greenwood
תרגמה: מרב זקס-פורטל
הוצאת עם עובד 422 עמ'

"כל השמחה התקמטה לי בחזה כמו דף של נייר אלומיניום." עמ' 62

"שעתיים. אני יכולה להתארגן. יש שמפו? ואל תתנהגי משונה כשהוא בא. תקראי לו אבא, בסדר? פשוט תגידי, 'שלום אבא', בסדר, בייבי? את תעשי את זה בשביל אמא?" עמ' 63.

ילדה שגדלה עם אם מסוממת, ואבא שהוא סוחר סמים. ילדה שאינה יכולה לסבול שנוגעים בה ולא אוכלת כשאנשים רואים. היא לא מדברת כמעט, ונתונה להשפלות מסביבתה הקרובה ביותר. זוהי וֵייבי, וֶבונָה, הגיבורה של הספר הזה. גיבורה שמתאהבים בה מיד.
למרות המלצות חמות שקיבלתי על הספר לפני שהתחלתי לקרוא אותו, אולי לא תתפלאו שחשבתי לעזוב. לא יכולתי לנשום כשקראתי את תיאורי ההתעללות בה, ע"י הוריה וכמעט כל דמות סמכותית הקשורה אליה.
ושיתפתי את זה בפייסבוק. כתבתי בקבוצת קריאה שאני חושבת לנטוש.

ואז קיבלתי תגובות מבלהה, שאמרה בעדינות שחבל, ומִשוש שצעקה: לאאאאאא עם עוד המון אָ'לֶפים, וגם כתבה: "בפקודה!" דינה כתבה לי: "טליה, לא, אל תעזבי".
אז אמרתי, טוב, אקרא עוד כמה עמודים ונראה. כמובן שנכבשתי וסיימתי אותו, כי אחרת, הרי לא היינו מתכנסים כאן הערב.

תראו, יש כאן שחיטה של פרה קדושה. מבחינת קהל היעד - סוג של ספר כוסברה (גויאבה?). יש שיעופו עליו ויש שממש לא יסבלו אותו. אבל להפסיק לקרוא - ממש אי אפשר. 
יש רגעי כאב וכעס, ורגעים של חום ואהבה זהירה ועדינה. כל פרק מסופר מזוית של אחד המשתתפים בעלילה. פעם זו הגיבורה, פעם אחיה, בת דודתה, חברָהּ קֶלֶן, חברתה רנה, ושוב... 
הגיבורה היא ילדה-נערה שאי אפשר לצפות מה תעשה או תגיד. זה יוצר טוויסטים מרתקים. מידי פעם תוטל פצצה בעלילה שתחייב אתכם לנשום, לנוח. אבל מה שלא יהיה, לא ניתן, ממש, להפסיק לקרוא.

ראיתי ברשת שיש לסופרת הזו, ברין גרינווד, עוד שני ספרים שטרם תורגמו: Lie Lay Lain   ו- Last Will.
יש למה לצפות.

    

   



יום ראשון, 11 בנובמבר 2018

גברת בירד היקרה - איי. ג'יי. פירס


Dear Mrs. Bird - AJ Pearce
תרגמה מאנגלית - דנה טל
הוצאת תמיר//סנדיק ידיעות ספרים 358 עמודים כולל תודות.

"דמיינתי את עצמי מתיידדת עם טיפוסים ססגוניים, דנה בחדשות היום בהפוגות הקצרות שיהיו לי מכמויות ראויות להערצה של עבודה קשה, מקלידה כאילו אין מחר, או עומדת בקצב הכתבה מהירה בטירוף כדי לעמוד במועדי הגשה חשובים". עמ' 35.
ראיתם? הספר הזה מתורגם מאנגלית לעברית, אבל נראה לי נכון יותר לומר שהוא מתורגם מאנגלית לישראלית. מעודכן, בגובה העיניים, מתאים לנשים ונערות צעירות של עכשיו. בזכות זה, וגם בזכות העלילה המתוקה הספר "קורא את עצמו". לא תרגישו איך הוא נגמע על ידכם והדפים מתעופפים להם בזה אחר זה. התקופה היא תקופת הבליץ. אנגליה מופצצת מהאויר ללא הרף על ידי הלופטוואפה הגרמניים. אנשים לא יודעים אם ומתי יופיעו המטוסים, אִם ומתי ומִי ייפגע ועד כמה. מה שנראה היום בטוח ושקט יכול להיות הרוס וחסֵר ברגע. 
עם כל זה ברקע, אמלין לייק, גיבורת הספר, מתקבלת לעבודה במה שנראה לה כעבודה של עיתונאית מלחמה. לעיתון קוראים, להפתעתה: "ידיד האישה". התפקיד כולל הקלדה רבה, ובעיקר פתיחה ומיון של מכתבי קוראות העיתון, המבקשות להתייעץ עם גברת הנרייטה בירד בעניינים אישיים. הגברת בירד היא אישה נוקדנית וקשה, בעלת עקרונות מוסר מיושנים ונטולי גמישות. הגיבורה הצעירה והתמימה שלנו מתקשה מאד להסכין עם החוקים הדרקוניים, שמתעלמים מקשיים אמיתיים של הפונות, שמכתביהן לגברת בירד נידונים לגזירה וכיליון. 
זהו ספר שחוגג את התמימות המתוקה, והמחוייבות המוסרית והיושר הפנימי של הצעירוּת, של פעם, משהו שאני מאד מתגעגעת אליו. הספר קליל ויש בו הומור עדין. למרות שנרשמו אי אילו דמעות על הכרית שכאן בחדֵרה, אתם, ואולי במיוחד אתן - תקראו אותו בנשימה אחת. ראיתי שגם בקבוצות קריאה בעולם בחרו לדון בו. אולי גם הם חווים את הגעגוע הזה. 

      

      



יום שני, 5 בנובמבר 2018

קוביות של אושר - אנה כ. אסטבי


  

Bitter Av Lykke - Anne Ch. Ostby
מנורווגית - דנה כספי
הוצאת מטר סיפורת - 311 עמודים כולל פירושים ותודות


יכול להיות, שכשראיתם את שם הספר וגם את התמונה הפרחונית עליו חשבתם שיש כאן איזה שהוא שמאלץ מהסוג הרדוד, ספר טיסה רומנטי? אז זהו שלא. יש כאן הרבה יותר מזה.
קצת לפני שיעלי חזרה מניו זילנד היא נסעה לשבוע לפיג'י. כששואלים אותה איך היה שם, נמרח לה חיוך ענק על הפנים. תביאו בחשבון שהיא לא הגיעה לשם מאיזה אזור קשה של עולם שלישי. לא ולא. היא הגיעה פחות או יותר מסניף של גן עדן, מה שנותן לנו תמונה מסויימת על היחס שלה לאי הקטן והקסום הזה. 
כאן בסיפור אנחנו מגיעים לפיג'י מנורווגיה, ובאנו לכאן עם חמש חברות מילדות, כל אחת - עולם ומלואו. כבר בשלב הראשון הזה התחברתי לעניין הזה של חברות מילדות. גם אני זכיתי לכאלה ואם גם אתם - אז אתם בטח יודעים עד מה שפר מזלכם. מבלי לפגוע בזכויות של חברים חדשים יותר או פחות, אהובים גם הם עד מאד, יש משהו מיוחד בחברות שמכירות אותנו מילדות.
העלילה, מאד בקצרה, וכמובן ללא ספוילרים:
חמש חברות בנות 65 מגיעות לפיג'י על פי הזמנה של קאט, שהיא, סוג של מלכת הכיתה, אלמנה ללא ילדים. מי שמגיעות הן: סינה, אם יחידנית לבן פרזיט בוגר, ליסבת, נשואה בנפרד ואם לשניים שאין לה יותר מידי קשר אליהם, אינגריד, שיש לה עולם פנימי מאד עשיר "ולא אהבה מספיק" בחייה,  ומאיה, מורה חכמה לשעבר ואֵם, הלוקה בשיטיון. חמש הנשים מקימות בפיג'י מפעל לשוקולד איכותי. עד כאן העלילה. נכון שעדיף שנסתפק בזה?
מעל ומסביב לדמויות הללו יש לנו את אנשי פיג'י המיוחדים מאד, על מנהגיהם והמסורת הרגישה שלהם. שתיים מאלה במיוחד מקשטות ומנגנות את הסיפור כאן: אָטֶתָה, העוזרת של קאט, אם מודאגת לבן צעיר, ומאראיה - ילדה בהירה ש"יודעת את סודותיו של צב הים". שתי אלה, בכל פעם שהן מופיעות בסיפור - הלב שלי מתרחב ומתאהב מחדש. 
בואו, תתבשמו מעט:
"ראיתי את הדאגה עוטפת את כתפיה של אטתה כמו רדיד מוכתם: "את זקוקה למשפחה שלך, מאדאם קאט."..."כן, מאדאם קאט, את אחותי. אבל את זקוקה למשפחה מהארץ שלך. את זקוקה לאחיות שלך משם." עמ' 60
"היא אדם ארצי. איש לא יעיד עליה אחרת. אינגריד הָאגֶן חיה בַּמציאות ולא נמשכת לאמונות תפלות ושטויות מעין אלה. אם אינך יכולה להאמין שמשהו אמיתי, הוא בדרך כלל אכן לא אמיתי. אבל משהו נפתח בה בפיג'י. הכלורופיל שממלא את העלים בצבע ירוק, האור שפוקח את העיניים בכוח. וילדרד שלעיתים יותר ויותר קרובות מדברת מתוך פיה או עושה צעד ריקוד, אפילו שניים."  עמ' 223
"וכשמאדאם מאיה הולכת לאיבוד בחושך הפנימי שלה, מאראיה נותנת לה יד ומראה לה את הדרך החוצה...אלוהים, ברך את מאראיה. תעשה שכוכב הים יאיר לכל הגברות בוואלה נאי קאט." עמ' 252

כאן למטה שמתי רק חלק מההוצאות שהדפיסו את הספר, כי הן יפות כל כך. תראו מה יש לנו פה: ספר שכתוב יפהפה, עמוק ומלא רגש, עם חברוּת יפה כמו שלנו, עם שוקולד, וגם עם תבלינים מילוליים ורגשיים, תבלינים אנתרופולוגיים מארץ רחוקה, מהאי פיג'י. זהו אי חלומי, פיג'י. הספר הזה - לא פחות. ספר שמחבקים.