חפש בבלוג זה

יום שבת, 12 באוגוסט 2017

ימים לראות - שגית אמת


ימים לראות - שגית אמת
הוצאת ידיעות ספרים חמד, 302 עמודים

יש הרבה מאד סוגים של הקשבה. אפשר לבחור להאזין רק למילים הנאמרות כפשוטן. אפשר לשמוע גם את מה שבין השורות. אפשר גם להיפתח עוד ולהתייחס לאינטונציה, אפשר לערב את רגשותיו של המאזין אל הדברים הנאמרים ע"י בן שיחו. יכול להיות שמי שאינו רואה - יכול לחוש ביתר שאת את מה שנאמר לו, להקשיב קשב עמוק ומבין יותר. בהרצאות והשתלמויות שהשתתפתי בהן בהיותי מתנדבת בער"ן למדתי לא מעט על הקשבה למישהו שלא רואים אותו. לְמה להקשיב ביתר תשומת לב. כמה קל יותר להבין את הנאמר (אפילו אם המושגים מעורפלים יותר, או אינם תלויים בתבניות ורבליות מוכרות), אם העיניים משתתפות בשיח. וכן, כמה הרבה אפשר להבין גם כשלא רואים את שפת הגוף, שהיא, הרי, חלק בלתי נפרד משיחה בין אנשים הרואים זה את זה.

"ימים לראות" מדבר על סופי, עיוורת מלידה, בשנות ה-30 המוקדמות, יתומה מאם שנפטרה בלידתה אותה, ואב שאינו נוכח. היא נוסעת כל יום בשני אוטובוסים מתוזמנים היטב לעבודתה כמוקדנית בחברת ביטוח. היא גרה עם סבתה גניה, הגלותית, הקשישה, המסורה מאד, סבתא סורגת לכל דבר ועניין, בדירת שיכון בחולון. שגרה יום יומית אפורה וחד גונית של נכה מיומנת, שעברה התנסויות לא פשוטות, ולמדה להתכנס למקום הבטוח, אם גם זה הבודד והחסר. היא לומדת לקבל את ההערות של הסביבה החטטנית ולהבליג על הצורך לענות מענה בוטה. 
מן החושך מגיע השכן החדש, שלומי, בן 40, איש פשוט, עממי וגולמי, כאילו, נשוי לענתי המקבלת אותו ללא סייג ואב לשני פעוטים. גם הוא נתון בקשיים לא פשוטים. מחד - הוא אינו אוהב את אשתו, את עבודתו עם אביו כנהג, ומאידך - הוא לוקה בסוג של הלם קרב. לפתע מתלקחת תקווה, רגש פועם, גם תשוקה. לאן תוליך אהבה בלתי אפשרית שכזאת?

"רק אחרי שנסגרה הדלת אחריו חשבה סופי לעצמה שהוא נשמע אחרת. עדיין היה קולו עבה, עדיין לוותה אותו כהד צרידות מחוספסת, אבל עוד משהו הצטלצל באוזניה. פעם היה קולו באוזניה, חום, אולי אפור - כבד, וחורפי ועטוף. והנה, עכשיו נזרקה בו רננה חדשה, כמו כתום. וגם קלילות - כמו צהוב, כמו ורוד אפילו.
שמחה, היא סימנה לעצמה. ככה היא בטח צבועה, השמחה."  עמ' 211.

סופי כותבת ספר על סבתה, כולל תמונות שמופיעות בספר (כן. ממש.) סבתה אינה יודעת על מה היא כותבת. גם שלומי אינו מיידע את סביבתו על סיוטיו וקשייו. איכשהו, מתנהלות שיחות מאד קשובות בין שני האנשים האלה, שיחות פתוחות ועמוקות, כלילות יופי. 
הספר כתוב נהדר. עברית משובחת, מהנה ממש. סוחף ועוצמתי. מעורר חשיבה. לא תמיד נמצא בו את עצמנו באיזור הנוחות שלנו. ואולי דווקא בשל כך הוא כל כך שווה.