חפש בבלוג זה

יום שלישי, 28 ביולי 2020

העזרה - קתרין סטוקס


העזרה - קתרין סטוקס
The Help - Kathryn Stoclett
מאנגלית: נורית לוינסון
הוצאת מודן 2010, 477 עמודים כולל תודות ונספח של המחברת

אז אתם רוצים להגיד לי שקראתם את זה? אבל אם כן, תודו שאתם שמחים שאני מזכירה לכם את הספר הנהדר הזה. אני גם משוכנעת שמי שראה את הסרט  (שמובא כאן בשלמותו, אגב) - גם הוא יישמח להיזכר. אז הנה. שמחתי לעזור.
אני מסתכלת על מדפי הספרייה שלי ופתאום קפץ הספר הזה והזכיר לי שלא דיברנו עליו, אתם ואני. וזה חבל. 
בכמה מילים על העלילה, כמובן, ללא ספוילרים:
בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת מתחילות להישאל שאלות על גזענות כלפי שחורים ועל מקומם של העבדים והשפחות בחברה האמריקאית. סקיטר היא ילדה שבגרה מעט, והיא כותבת ספר על חייהן של השפחות השחורות בסביבתה הקרובה. היא מנהלת מאבק כתוב לשיפור חייהן, מנסה לזעוק את כאבם, והיא צריכה את שיתוף הפעולה שלהן. אבל הן חוששות. ויש להן סיבה טובה מאד לחשש הזה. 
אייבלין  ומיני הן שפחות. הראשונה, אם שכולה כאובה המגדלת את ילדי הלבנים, מנקה ומבשלת בביתם, והיא אם בית אהובה ומפוחדת. השניה היא שפחה שנונה ומפולפלת שלשונה ומעשיה גרמו לה לכך שהיא נאלצת להסתתר מפני מעסיקתה. 
סיפורי חייהם של השחורים ומאבקם לשמור על אנושיות ומוסר בסביבה כל כך לא הגיונית, קצת לפני מרטין לותר קינג, מתוארים כאן כך, שמרגע שהתחלתם לקרוא לא תוכלו להיפרד מהספר, ומהדמויות האהובות בו.
מאבקה של מיס סקיטר להוציא את דברם לאור, למרות התנגדות המבוגרים הלבנים בדרום, וניסיונם של האחרונים להכשיל את פרסום הדברים - מאיר באור חזק וקשה את העבדות, את חוסר הצדק והניוון המוסרי הנכתבת ממנה. 
נסתפק בזה. ממילא, קצרה ידי מלתאר לכם עד כמה הספר הזה קסם לי. עד כמה משהתחלתם אותו לא תוכלו להניח לו, ועד כמה ימלא אתכם ברגש. אני אניח לכם להיווכח בכך בעצמכם.


      

     

    


      

   



יום חמישי, 23 ביולי 2020

שקרים הכרחיים - דיאן צ'מברליין

שקרים הכרחיים - דיאן  צ'מברליין
Necessary Lies - Diane Chamberlain
תרגמה מאנגלית: שירי שפירא
הוצאת עם עובד סדרת "עין טובה", 2020, 415 עמ'

הרבה אנשים טובים קראו את הספר הזה וגם כתבו עליו. חששתי שלא יהיה לי מה לחדש כאן, כי כל אלה שדנו בו התפעלו וגמרו עליו את ההלל, וכך גם אני. ובכל זאת חשתי שלצאת בלא כלום אי אפשר. הספר הזה הוא כל כך מיוחד ומשמעותי לי, ותכף תבינו למה.

הסיפור מבוסס על מחקר אמיתי ומקיף של תורת האאוגניקה, לפיה מותר ואף רצוי לעקר אנשים שהם "רפי שכל" או עניים או אפילפטיים, או נכים, או גם שחורים - מתוך החשיבה המעוותת שבהיותם כאלה הם נטל על החברה הרוצה להשביח את עצמה בפרטים מתאימים בלבד. אם זה נשמע לכם מוכר זה בוודאי מהסיבות ההיסטוריות הידועות כל כך, ואולי גם כי קראתם את הנשף של אנה הופ.

הספר מתרחש בשנות ה-60 לא הרבה מאד זמן אחרי תום המלחמה ההיא, ובצפון קרוליינה הסמכות לעקר ילדים ומבוגרים כאלה ניתנת לעובדים סוציאליים. כ- 7000 אנשים הפכו לסטריליים עד לניתוח האחרון שנעשה שם ב-1974. מפחיד לחשוב עד כמה קרוב לזמננו ולחברה המערבית, כמעט כפי שהיא מוכרת לנו, הדבר הזה ייתכן. בהערת המחברת כתבה צ'מברליין: "בשקרים הכרחיים בחרתי שלא להציג הצגה סנסציונית של תוכנית האאוגניקה... רבים מהמקרים גובלים בלא ייאמן... לעומת זאת, המקרים של אייבי, מרי אלה וליטה קרובים יותר לנורמה, ומסיבה זו, לדעתי, הם מחרידים לא פחות." 

שתי נשים במרכז הסיפור. ג'יין פורסטר, נשואה טרייה, עובדת סוציאלית אידיאליסטית ותמימה, ואייבי הארט, ילדה בת 15, יתומה מאב שאימה הנעדרת, מאושפזת כחולת נפש, והיא חיה עם סבתא לא מתפקדת, ואחות בת 16 אם לבן מאב לא ידוע. המקום הוא חוות טבק בצפון קרוליינה, בבעלותו של מר גרדינר, אביו של הילד שאייבי מאוהבת בו והוא בה.

בעלה של ג'יין הוא הגבר הטיפוסי של פעם, שמבכר אישה שקטה וסורגת, שיוצאת מקסימום למפגשי צדקה עם חברות. הוא אינו מבין את הצורך של ג'יין לעבוד ולהיות מעורבת בחייהם של אנשים ממעמד נמוך מאד. ג'יין לוקחת גלולות למניעת היריון (שהיו בתחילת דרכן אז) ובוחרת לשקר לו לא פעם. גם אייבי, שרוצה להגן על עצמה, על בן זוגה ועל משפחתה משקרת לעיתים קרובות. שתיהן מנסות להלך בין הטיפות כדי לשמור על עצמן ועל מה שהן מאמינות בו. חרב הפיפיות של העיקור מרחפת כל הזמן מעל וכן החשש שיתגלו השקרים. ג'יין נכנסת לחייהם של בני משפחת הארט, ולשל אייבי בפרט, וככל שגדלה המעורבות שלה כך מעמיק השקר והנתק בתקשורת בינה לבין בעלה. בדרך רצופה כוונות טובות היא מגיעה למעשים הנוגדים את הגדרת התפקיד שלה ומסכנת את עצמה ואת אייבי.

הפרקים בספר מציגים בגוף ראשון פעם את הסיפור של ג'יין ופעם את זה של אייבי. (בתחילת הספר ובסופו מדברת גם ברֵנָה, שתכירו בהמשך). זה נותן תחושה של ממשות, אותנטיות ואינטימיות. זהו אחד הספרים היותר מטלטלים ומרתקים שקראתי לאחרונה. וכשאני אומרת קראתי, אני מתכוונת לְעַד האות האחרונה של התודות. מכירים את הספרים האלה שאחרי שהם מסתיימים את/ה רוצה לחבק אותם? אז כזה. 

      

      

   

יום שלישי, 14 ביולי 2020

רעיה צעירה ויפה - טומי וירינחה


רעיה צעירה ויפה - טומי וירינחה
Een Mooie Jonge Vrouw - Tommy Wieringa
מהולנדית: אירית באומן
הוצאת כתר הסדרה הקטנה, 2020, 137 עמודים

אֶדוַורד הוא וירולוג. חוקר מוערך מאד באקדמיה שלזכותו נזקפים מחקרים חשובים בתחום מחלת האיידס ושפעת העופות ועוד. איש בן 42 שמעולם לא התאהב באישה. יום אחד הוא רואה את רות, צעירה בת 28, יפה ורעננה והאהבה ניצתת בו בלהט. למרות הנבואה השלילית של אביה של רות הם נישאים. הוא ממשיך בחיים האקדמיים שלו, וחוקר נגיפים תוך ניסויים בבעלי חיים. רות היא צמחונית. "לפעמים הם אירחו לארוחת הערב את חבריה מתקופת האקטיביזם. אדוורד חשב שבצמחונות שלהם יש משהו עקר ויללני, ואילו שלה נראתה לו טהורה ואצילית." עמ' 44.
לאחרונה, חלק מנושאי מחקריו כמו איבדו מזוהרם לאחר שנמצאה התשובה להם, אך המוניטין שלו כחוקר הולך לפניו. השוני בין גישותיהם לסבלם של בעלי חיים גורם בתחילה לזמזום מטריד בין בני הזוג, זמזום שמתגבר עם הזמן. לאחר קשיים לא מעטים נכנסת רות להיריון ויולדת את מוריס. כניסתו של תינוק למשפחה גורמת למתח מתגבר בין שני בני הזוג. אדוורד בוגד ברות. 

"אט-אט חלחלה בו ההבנה שגם היופי, ואולי דווקא הוא, מסוגל להכאיב, חותך בך באור." עמ' 11

"אדוורד לא אהב לראות אותה בחברת בני גילה. זה רק חשף את מה שקרה כשהיו ביחד: הוא לא נעשה יותר צעיר בנוכחותה, אבל היא נעשתה מבוגרת יותר. בחברת בני גילה חזרה לגילה האמיתי, קליל ומנצנץ, בשעה שהוא נזנח הרחק בעתיד על האי שלו, רוטן אל תוך הזקן." עמ' 46

זוהי נובלה שכתובה רהוט וחזק. הגישה של האקדמיה למחקרים ולחוקרים בנושאים וירולוגיים מרתקת. אני נשאבתי לגמרי. זה הדליק לי בזרקור את הבהילות שבעבודתם של החוקרים האלה, ומה יותר אקטואלי מזה בַּעִיתות האלה? גם תהליך הקמילה של הקשר הזוגי כאן מרתק. אין הרבה סופרים הולנדים שתורגמו לעברית, (ואני אומרת בלחש שאני פחות אוהבת את הרמן קוך), והספר הזה, מטלטל ומדוייק כפי שהוא, הוציא אותי מאזור הנוחות שלי והדביק אותי אליו עד הסוף.



      

     

      


יום שבת, 4 ביולי 2020

רשימת האימהות - גלי מיר-תיבון


רשימת האימהות - גלי מיר-תיבון
The Mother's List - Gali Mir-Tibon
הוצאת עם עובד ספרייה לעם 2017, 263 עמודים

יש ספרים שקוראים לנו מהמדף, אנחנו אפילו לוקחים אותם ליד, אבל מיד מחזירים. ואז זה קורה שוב. הם מזמינים, אנחנו נעתרים אבל נרתעים. ספרי שואה לעיתים קרובות גורמים לי את התחושה הדואלית הזו. אתם מכירים את זה? בכל אופן, בסוף לקחתי אותו, לא מעט בזכות רחל שהאיצה בי לעשות זאת, והרי אנחנו כאן. 
זהו ספר שנכתב בעקבות עבודת דוקטורט שעשתה המחברת גלי מיר-תיבון, על ההנהגה היהודית ברומניה בתקופת השואה. בריאיון לדן מרגלית אמרה כי כתבה את הרומן הזה כדי להנגיש את נושא שואת יהודי רומניה לקהל, שמן הסתם לא יגיע אל עבודת הדוקטורט שלה. ואכן, רבים מאיתנו, ואני בתוכם, לא יודעים כמעט על מה שעבר על יהודי התפוצה הזאת בתקופת השואה. לא ידענו שמי שהתנכל ליהודים היו הרומנים עצמם, ולאו דווקא הנאצים. ההנהגה בגטו פעלה תוך שימוש בשוחד והעדפות מוצא ברורות. עליה היה מוטל לנהל את החיים בו, וגם, למרבה הזוועה, להחליט מי לחיים ומי למוות. כבר בהתחלה מובהר לקורא, שאחד השיאים המזעזעים של התקופה שם הוא משלוח של אמהות יחידניות (שהתאלמנו או שבעליהן לא היו עימן מסיבות אחרות) יחד עם ילדיהן לפצ'ורה, טרנסניסטריה, מחנה שבו נסגרו והורעבו למוות איטי ומיוסר. זהו הנושא העיקרי והחשוב בספר.

הספר נכתב ברובו כשאלות ותשובות, במסגרת חקירת פשעים נגד האנושות. החקירה נערכת כדי להחליט אם להגיש כתב אישום נגד שני נחקרים. האחד - מהנדס זיגפריד שמעון יגנדורף, שהיה במשך רוב התקופה יושב ראש הוועד היהודי בגטו. השני - עורך הדין מיכאיל דנילוב שעמד בראש אגף המשמר היהודי בגטו, ולתקופת מה היה מחליפו של יגנדורף. חששתי שהחקירה תהיה כתובה בצורה אינפורמטיבית ויבשה אבל להפתעתי נשאבתי ממש מתחילת הספר. שני אלה הם אנשים אמיתיים. לכאורה אחד מהם הציל יהודים והשני מסר יהודים לאבדון. האמת, כמובן, מורכבת יותר. 
חוץ משני הנחקרים יש בספר גם את קולותיהן של שלוש אמהות וילדה אחת. כאן התיאורים רכים יותר.

קראתי את הספר הזה תוך הפוגות קצרות. כמו שחששתי, למרות הכתיבה המצויינת, זהו ספר קשה, והוא ילך איתי בוודאי גם אחרי הקריאה עוד זמן רב. אין בו שום פן סנטימנטלי, לא. אין דמעות כאן. גם לא כשהמראות והתיאורים קשים ומכאיבים, וגם לא כשהנחקרים מתפתלים ונאנקים תחת השאלות המוסריות המופנות אליהם. הנושא מובא לפנינו בלי כחל וסרק, והוא מואר באור חזק, במלוא האכזריות. 
מומלץ מאד.