חפש בבלוג זה

יום חמישי, 18 בפברואר 2021

שחפים בסופה - אֵינַר קָאוּרָסוֹן

 


Stormfuglar - eftir Einar Karason
מאיסלנדית: משה ארלנדור אוקון
לסה ספרות צפונית 2021, 110 עמודים

כבר סיפרתי לכם שאני אוהבת ספרות נורדית, בעיקר כזו שאינה מעמיסה ולועסת את מה שיש לה לספר לנו, ונותנת לנו מרחב למחשבה. הספר הזה הוא קפסולה מרוכזת של מידע ותחושות מבלי להכביר יותר מידי מילים ומבלי לדרוס את המקום שלנו לדמיין ולהיכנס לסצנה. אני לא מתיימרת לומר שידעתי את המילים המקצועיות ששייכות לתחום הדגה והספנות. לא, ממש לא. אבל  למדתי מילים חדשות תוך כדי קריאה, שגם אם אני לא רואה את עצמי משתמשת בהן מעשה יום יום - כי הדייג אצלי אינו מקום ראשון בפעילות היומית, וגם לשוט בספינה יצא לי פעמים ספורות בלבד - הסתבר לי שהסיפור מובן לי מאד ומזמין לא פחות. בשַיִט לברמודה שהייתי בו לפני... לא חשוב... היתה סערה. כן. לא נעים. קצת רצנו ריצה לא רצונית מצד לצד של האוניה, אבל זה ממש לא הזכיר את מה שקורה פה. 
הדייגים והספנים כאן הם אנשים קשוחים מאד והמלחמה שלהם בַּמִּשבָּרים, בקור הבלתי נתפס ובעוצמות הרוח השאירה אותי במתח, צמודה בלי נשימה לעיתים אל דפי הספר הקצר הזה. 
"...המבוגרים שבצי הדיג ציטטו לפעמים את המימרה הידועה: אדם יכול להרשות לעצמו לא לעצום עין במשך חודש של דיג; אחרים אמרו: כשנמות נוכל לישון כמה שנרצה." עמ' 38
לאורוס הצעיר, המסַפר, הוא הדמות היחידה שיש לה שם בספר, ואליו נקשרתי מיד כשנפרד מהוריו בדרכו להפלגה המסוכנת והמאתגרת הזו. יש אנשי צוות נוספים שאנחנו מקבלים עליהם מעט מידע על חייהם שמחוץ לים, אבל הספר מדבר בעיקר על ההתמודדות של קבוצת אנשים עם כוחם - המפלצתי לעיתים - של הים והטמפרטורה הקיצונית, מה שיכול לגרום לאדם לאבד את חייו בדקות ספורות. העבודה המאומצת והניתוק מהיבשה ומהחיים בה יוצרים מצבים נפשיים שמצריכים הבלגה והכלה של חברי הצוות, ועזרה הדדית תמידית. כל אחד מהצוות תלוי בחברו להישרדותו. כך, אם גלים גדולים נשארים על הסיפון, הם קופאים ויוצרים שכבה של קרח שעלולה לגרום לטביעה של הַכַּמֶּרֶת (מלשון מכמורת, ספינת דיג), לאובדן שלל הדגה היקר ואף לאובדן חיי האנשים עליה. תהליך קבלת ההחלטות, בעיקר בימים של תנאי ים קשים, חייב להיות שקול, רב צדדי ומובנה, ואחראי עד ההיבט הזעיר ביותר. הקורא מרגיש שותף לאחריות, לחשש, לדאגה.
זהו ספר קצר ותמציתי שמתחילים ומסיימים בנשימה אחת מאומצת. המילים הלא-מוכרות גורמות לקריאה להיות מאתגרת ולא מהירה, אבל עדיין, זו קריאה מאד מהנה ומתגמלת. כדאי מאד.  

    

    



יום שבת, 6 בפברואר 2021

איך ללטף קיפוד - מור אסאל


 How to Caress a Hedghog - Mor Asael
הוצאת נופך ספרים, 2020, 297 עמודים

לפני הכל אהבתי את הכריכה המינימליסטית. איצטרובלים חביבים עלי מאז ומתמיד בגלל עצי האורן שליוו את ילדותי. כאן יש איצטרובל מושלם, והוא מזכיר קיפוד יפהפה. אהבתי גם את הפורמט המיוחד של הספר.

נוגה, גיבורת הספר, נשואה  לברק ואם לצליל המתבגרת ולשי שעוד מעט גם הוא. יש להם כלבה, ברטה. לנוגה היה חבר, בן זוג, נפש אחות - אוהַד. האהבה ביניהם היתה עצומה ובונה, למרות ואולי בשל השוני באופייהם. שנים רבות אחר כך, כשנוגה חיה עם משפחתה בבית גדול ומואר, ועובדת ויוצרת כקרמיקאית ומדריכה, היא מגיעה לתחנת רכבת ופתאום היא רואה את אוהד. היא לא בטוחה שזה אמנם הוא, אבל לפתע מוצף בה כל מה שהרגישה כלפיו, מה שהיה ומה שהוחמץ, ומערער אותה כליל.
פרקי הספר נעים בין אז ועכשיו. נוגה היא בת קיבוץ על כל מה שמשתמע מזה: לינה משפחתית, אחר צהרים לחוץ, קשר די רופף של הילדים וההורים, תקשורת מפוספסת והמון תסכולים שנובעים מזה. בהמשך, התבגרות בקיבוץ שיתופי עם חבֵרָה ביחסי אהבה/שנאה, עישון, סמים ומסיבות, והמון כעס. זה גרם לנוגה לגדל כמה קוצים ולהתכנס אל עצמה. 

אוהד היה תיקון. 

בשירות הצבאי שלה כפקידת לשכה הכירה נוגה חיים אחרים, ונכנסה למעגל חדש שגרם לה לעשות מעשים שישנו את חייה. היא מתמלאת באשמה, ומלקה את עצמה. כך, עם הפצעים החדשים האלה גדלים בה קוצים נוספים, עד שעם השחרור והחזרה לקיבוץ קורה מה שגורם לה להתקפד כליל. היא עושה בחירות משמעותיות כלאחר יד, ממשיכה את חייה תוך התפשרות, תוך התנהלות נמנעת, תוך קבלת מה שקורה איתה ובניהול שיגרה רופפת, מעל פני המים. ואז היא מתחילה לחוות התקפי חרדה. באחד מאלה, כשהיא מרגישה שמישהו הולך בלילה מחוץ לביתה, מתברר שיש מחוץ לבית קיפוד. הקיפוד הופך לבן בית במשפחה, כמו ברטה. יש לא מעט רגעים בהם הקיפוד משקף את נוגה.

הספר מאד קריא. כבר בדף הראשון היה לי ברור שלא אוכל לעזוב אותו ליותר מכמה שעות. הוא משאיר בך טעם לעוד. אני ממשיכה לחשוב מה תהיינה ההחלטות של נוגה מהנקודה שבה הסתיים הספר ואיך ייראו חייה. לא פעם התרגשתי ואפילו התלחלחו עיני במהלך הקריאה ונקשרתי עד מאד למשפחה הזו, ובמיוחד לנוגה.

[הקשר עם ההורים בקיבוץ עם לינה משותפת, זרק אותי אל אחי הגדול שהיה מתעורר בלילה, מתהלך בחדר הילדים ומעיר אותם. אמרו שהוא סהרורי, והמטפלת מצאה שיטה: היא הניחה סמרטוט רטוב ליד מיטתו, הוא התעורר וחזר למיטה. הורי מאד התפעלו מזה אז. היום, כשאי אפשר לדבר על זה עם אף אחד משלושתם -  זה כואב.]

גיליתי בספרייה ספרי הדרכה להורים של מור אסאל. לא הכרתי אותם. אין ספק שהידע והרגישות המקצועיים שלה בתחום הזה באים לידי ביטוי כאן בספר. מאד מחכה לעוד פרוזה משלה. וכמובן, מאד ממליצה.