חפש בבלוג זה

יום ראשון, 31 בינואר 2021

ויקי ויקטוריה - גיא עד

 


Vicky Victoria - Gai Ad
הוצאת אסיה, 2020, 219 עמודים

לא מזמן קראתי סקירה אוהדת מאד על הספר "הבארשֶבעים" של גיא עד, (תודה דינה) ונזכרתי כמה אהבתי את הספר הזה שלה כשקראתי אותו לפני כמה שנים. בתזמון מוצלח הגיע ויקי ויקטוריה לספרייה, יחד עם כמה חוות דעת אוהדות מאנשים שאני מוקירה את דעתם. אז למרות שפחות אהבתי את הכריכה מיהרתי לקחת אותו אלי, וכמה טוב שלא פספסתי אותו.

ויקי מנילה היא אם חד הורית לדניאל, ילד שמן וחכם מאד עם עיניים כחולות מלאות הבעה. ההיריון שבסופו נולד דניאל נהרה כלאחר יד, והמשיך - חלקית מתוך החלטה מודעת ויותר מפני שויקי לא טרחה להפסיק אותו. עכשיו כשאנחנו פוגשים את שניהם, ויקי היא עורכת דין לענייני משפחה, או כמו שדניאל קורא לזה - דיני עלבונות. היא בת 30 ודניאל בן 8. לידתו של דניאל, הטיפול בו וגידולו מתבררים כהרבה פחות הרואיים ונשגבים ממה שחשבה לפני שהוא נולד, ולא תמיד היא אוהבת את בנה. בשלב זה בחייה ויקי מחליטה החלטה נוספת. היא עוזבת את הקן המוגן של הוריה ועוברת לגור בעיר הגדולה, שם לא יישָאֵל דניאל שאלות באשר לאביו הלא ידוע. 
אבל חכו רגע. בראשית הספר אנחנו פוגשים את השכנים: איזידור כבד הראייה - נדגיש, לא עיוור - ואת גאולה המכוערת, שניים שהזוגיות שלהם היא מופת של אהבה, ואפילו מושא לקנאה. בהמשך נפגוש את גליה, חברתה עוד מהצבא, ואת משפחתה ה-כמו מושלמת. גליה מנהלת חיים שונים לגמרי מאלה של ויקי, היא מנותבת וחדורת מטרה ודרכה מאד ברורה לה. דמות נוספת חשובה היא ויקטוריה לִיבֵּר. ויקטוריה היא אחותו הגדולה, הנערצת, האהובה, והמֵתָה, של מתי הצעיר. היא בִּיתם של הרוקח גדעון ואשתו רֵינָה שיודעים ומחליטים בשבילה מה טוב ונכון לה, מה שיגרום להם בהמשך לאשמה ואף לשיתוק. 

דמויות נוספות נפגוש במהלך הקריאה. כולן עגולות ושלמות ומובילות את הסיפור בצורה מיוחדת. כך, כל פעם אנחנו פוגשים זוג כזה או אחר בסיפור שמביא אותנו לכמעט שיא של החלק שלו בסיפור, אבל אז מסתיים הפרק ועוברים לזוג אחר. אנחנו נשארים במתח, עם הרגש שפיתחנו כלפי האנשים שהיינו איתם בפרק הזה ועוברים למישהו אחר בפרק חדש. לבסוף כל החוטים נשזרים בצורה יפהפייה ונשארת ההנאה הגדולה מהסיפור, מהדמויות, ומהעברית המנוסחת כל כך יפה. עניינו העיקרי של הספר, לדעתי, הוא ההורות. גם משום מקצועה של ויקי, גם משום הטעויות שנעשו והפצעים שנפצעו כל ההורים בספר, גם משום הנחמות ורגעי האושר. הרבה מקום למחשבה, להורים בהווה, למי שיהיה הורה, גם למי שבוחר שלא להיות.

"הורות מתרחשת בשכבה עליונה מבוטנת. צריך להישאר שם כל הזמן ולדאוג שהילדים לא יחליקו למטה דרך איזה קרע. כל קפיצה חזקה מדי של הילדים, קול עמוק מדי, מהדהדים ברחבי הבית, והילדים נידוגים מיד בחזרה." עמ' 91
"מצחיק לומר, אבל זה לא היה אישי. זה לא שייחלה לילד אחר. הוא היה הכי שווה. הוא נגע לליבה. היא פשוט לא רצתה את הקשר הזה ביניהם." עמ' 150

הספר מוקדש לשאול אברון המסעדן המנוח, ולא מעט מהסצנות בו קורות ב"אברמסקי", המקבילה כנראה ל"יועזר בר יין" המיתולוגית שלו. גם הפן הקולינרי בספר מסמל לטובה את העיר תל אביב בעיני הסופרת שהגיעה לעיר מבאר שבע של פעם. 
אני ממליצה עליו בחום. אל תפסידו. וגם, קראו את הבארשֶבעים. תצאו נשכרים פעמיים. 







2 comments:

  1. תודה לך טליה יקרה! מצחיק איך סופרת שהכרתי לראשונה רק לפני כחודש וחצי התברגה אצלי לחמישייה המובילה של סופרות ישראליות.
    יופי של סקירה.

    השבמחק
  2. במקרה הזה, ספציפית, זה לגמרי הגיוני. תודה דינה יקרה.

    השבמחק