חפש בבלוג זה

יום רביעי, 26 בדצמבר 2018

ילד אחד ממיליון - מוניקה ווד


The One-in-a-Million Boy
Monica Wood
מאנגלית: רוגל אלפר
הוצאת כתר 373 עמודים



ילד אחד ממיליון זכה להוצאות רבות. לא קראתי אותו בשפת המקור, אבל יש בו הרבה יופי מילולי בעברית. חבל עד מאד שמי שאמון על העריכה לא השכיל לבדוק שוב ושוב וכך קרה שיש שגיאות דפוס. לי זה ממש מציק, העניין הזה. זה ספר שראוי, לדעתי הצנועה לתשומת לב הראויה לו, כי הוא באמת מיוחד ומקסים. 
ב"מיוחד" אני מתכוונת הן לנושא הלא רגיל, הן לדמויות הנהדרות והן לצורת הכתיבה או, מוטב לומר, מארג נפלא של כמה סוגי כתיבה שמשולבים זה בזה. 

ילד (בלי שם, מכונה בספר "הילד") צעיר, חובב אובססיבית את ספר השיאים של גינס, נשלח אל אוֹנָה, קשישה בת 104, אישה סגורה, כעוסה ומופנמת, כדי לעזור לה במסגרת פרוייקט של הצופים. הוא מנסה להכניס אותה לספר השיאים כנהגת הקשישה בעולם, ולשם כך עליה לחדש את רישיון הנהיגה שלה שנלקח ממנה בהיותה בת מאה. הילד נגוע בתסמונת שפוגעת באחד ממיליון ילדים, והוא נפטר בגללה בתחילת הספר, אך דמותו הקסומה (לא פחות!) מלווה את הספר לכל אורכו. אונה מספרת לילד דברים שהיו כמוסים בה מאז ומעולם והוא מנהל רישום של הריאיונות עימה. אלה כתובים כדו-שיח שכתוב רק מהצד של אונה, אך ניתן להבין מה היתה השאלה ששאל הילד. היה כאן אתגר לשנים-שלושה התאים האפורים בקומה העליונה אצלי, ואהבתי את זה.  קווין, אביו של הילד, גיטריסט שהיה אב נעדר לו, גרוש בשנית מהאֵם בל ועדיין אוהב אותה, מנסה להמשיך את דרכו של הילד. נוצרת חברות מיוחדת בין קווין לאונה, בתחילה רק על קצה האצבעות. 
יש כמובן דמויות רבות נוספות, מעניינות מאד, יחידות וייחודיות, אבל לא אקח מכם את כל הכיף על ידי איזה ספוילר מתחכם פה. לכו על זה לבד. 

"יש דברים שכאשר בוחנים אותם באור-הדיעבד הקפוא, אין להם מחילה" עמ' 25
""אני טוב בסודות," אמר הילד ובחן אותה בקפידה כזו, עד שהיא חשה שהוא אכן מפשיט אותה ככלות הכל - במובן הטוב, מפשיט אותה מהתשישות והכלימה שלה." עמ' 72
"אונה נתנה לה כמעט לא כלום, אבל שעה שבל נעה בתא הקטן נטול הנשמה לעבר הנקישות בדלת, החדר עלה על גדותיו בהכרת התודה שלה." עמ' 199
"היא אומרת לי בשקט, למרות שכל הנוכחים יכלו לפענח את מילותיה, "אם יש דבר אחד שהחיה הזכרית אינה יכולה לסבול, מיס ויטקוס, זה נקבה עם סודות."" עמ' 213
"הייתי נשואה להווארד עשרים ושמונה שנה, ובכל זאת הוא הותיר רק סימן קלוש בזיכרון שלי. שריטה קטנה. אבל אנשים מסויימים אחרים, הם נכנסים פנימה ומרגישים בבית ומתחילים לנופף בידיים בתוך הסיפור שאתה מייצר מחייך. יש להם מוטת כנפיים." עמ' 236
אין לי ספק שתרצו לפגוש כאן את האנשים האלה, עם מוטת הכנפיים הגדולה, ולכן כדאי לכם לקרוא יקיריי. כדאי מאד. ואם אתם נוקדנים כמוני, אז כשתגיעו לעמודים 110, 266 ו- 276, תקראו מהר מהר ותדלגו על הטעויות. אל תתנו להן לקלקל לכם את המעדן הזה. 


                     

  

                  

יום שבת, 15 בדצמבר 2018

הרשת של אליס - קייט קווין




Kate Quinn - The Alice Network
תרגום של דורון דנסקי
הוצאת אריה ניר במודן. 541 עמודים.

הוא קל מאד פיזית, הספר הזה. לכאורה משקל נוצה, וכשלוקחים אותו ליד לא כל כך מאמינים שמדובר בעמודים רבים כל כך, אבל כן. אולי מישהו הצליח להציל פה כמה עצים ביערות הגשם? 
זהו פרי של מחקר שעשתה הסופרת קייט קווין , על רשת מרגלות בין השנים 1915-1947. שתי מלחמות עולם. הסיפור מדבר על נשים חזקות ואמיצות, מתחילת ועד אמצע המאה הקודמת, כשאהבו אותן רכות ונשיות. חלשות אפילו. 
במרכז הסיפור שתי גיבורות בדויות, אבל דמויות רבות בו הן אמיתיות או מבוססות על אנשים ובמיוחד נשים אמיתיים שחיו ופעלו בשתי המלחמות וביניהן. 
זוהי לואיז דה בוטינייה אשה שפעלה כמרגלת מוערכת ורבת מעללים. אמיתית לגמרי, אמיצה וחכמה, פורצת גבולות ומתוחכמת. היא זכתה להכרה, שבחים ומדליות. הספר מפנה זרקור על נשים כמוה ששנשכחו עם השנים, מעלֶה אותן על נס, ועושה את זה בדרך מרתקת שמשאירה את הקורא דבוק אליו, מתוח וסקרן עד הסוף. אפילו הסיפא של דבר הסופרת נקרא. אפילו התודות. תתחילו ותראו. הסיפור קולח. הדפים עפים כאילו מעצמם.
שתי גיבורות ראשיות כאן: אחת - אוולין (איב) גרדנר והשנייה - שרלוט (צ'רלי) סנט קליר. צ'רלי היא סטודנטית אמריקנית רווקה והרה, שנוסעת עם אימה להיפטר מ"הבעיה הקטנה" שמתפתחת ברחמה, אך מחליטה לברוח ולחקור את נסיבות היעלמותה של בת דודתה האהובה רוז. איב היא קשישה שיכורה, רגוזה ומרירה, עם ידיים מרוסקות, שעבָרהּ לוט בערפל. צ'רלי מגיעה אל דלתה ושתיהן, יחד עם נהגה הנאמן של איב, יוצאות למסע, מסע שמעורר את השדים האפלים של המלחמה מרבצם.  באשר לתוכן - נסתפק בזה. אין פה פנינים לשוניות מיוחדות, זה בהחלט יכול להיות ספר טיסות, אבל הוא כן מעניק ידע שלפחות לי - לא היה, ובצורה רהוטה. כדאי. 

      

                       

יום חמישי, 29 בנובמבר 2018

הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו - דונלד הרינגטון



The Architecture of the Arkansas Ozarks - Donald Harington
תרגום של אסף גברון
טובי - הוצאה לאור 366 עמודים 

רק בקיצור, כי כל כך מזמן רציתי לספר לכם על הספר הזה שאהבתי כל כך. הוא נכתב ב-1975 ויצא לאור בעברית ב-2007. עכשיו בטח תתפלאו ותלינו עלי. מה ארכיטקטורה? באנו לשמוע סיפור פה ואת מטרחנת אותנו במבנים? אז זהו, שאמנם יש כאן תיאורי מבנים, כן, אבל הסיפור הוא העיקר פה, ואיך שתתחילו לקרוא תבינו שהבתים השונים מאכלסים אנשים מיוחדים שתיכף ומיד תתאהבו בהם. הספר מספר על העיירה סטיי מור (Stay more) ומתחיל בידידות שנרקמת בין ג'ייקוב אינגלדיו והאינדיאני פנשואו. השיח ביניהם מקסים.
תראו למשל, איך מסבירים סקס, אי אז בארקנסו של האינדיאנים:
""הזוג המבורך מלא מידי בבשר אחר-כך כדי לעשות את ה - מעולם לא למדתי איך אתם קוראים לזה באנגלית - הזה, בחושך, אחד-מעל-השניה-יחד-מחוברים-באמצע. אתה מכיר את זה? לא? חבל. זה אושר גדול." היתה אגדה בקרב אנשיו שההשתובבות הזאת אחראית לכך שהנערה מייצרת תינוק אחרי תשעה חודשים." עמ' 7
יש לו, לספר הזה, המשכים שעדיין לא שמתי יד עליהם. אולי תקראו אתם ותספרו לי?
זהו ספר עם המון תמימות, רגש והומור, ואנשים מופלאים. כיף לקרוא אותו. כדאי לכם.




     

יום שלישי, 20 בנובמבר 2018

כל מה שקרה שם באמת - ברין גרינווד



כל מה שקרה שם באמת - ברין גרינווד
All the Ugly and Wonderful Things - Bryn Greenwood
תרגמה: מרב זקס-פורטל
הוצאת עם עובד 422 עמ'

"כל השמחה התקמטה לי בחזה כמו דף של נייר אלומיניום." עמ' 62

"שעתיים. אני יכולה להתארגן. יש שמפו? ואל תתנהגי משונה כשהוא בא. תקראי לו אבא, בסדר? פשוט תגידי, 'שלום אבא', בסדר, בייבי? את תעשי את זה בשביל אמא?" עמ' 63.

ילדה שגדלה עם אם מסוממת, ואבא שהוא סוחר סמים. ילדה שאינה יכולה לסבול שנוגעים בה ולא אוכלת כשאנשים רואים. היא לא מדברת כמעט, ונתונה להשפלות מסביבתה הקרובה ביותר. זוהי וֵייבי, וֶבונָה, הגיבורה של הספר הזה. גיבורה שמתאהבים בה מיד.
למרות המלצות חמות שקיבלתי על הספר לפני שהתחלתי לקרוא אותו, אולי לא תתפלאו שחשבתי לעזוב. לא יכולתי לנשום כשקראתי את תיאורי ההתעללות בה, ע"י הוריה וכמעט כל דמות סמכותית הקשורה אליה.
ושיתפתי את זה בפייסבוק. כתבתי בקבוצת קריאה שאני חושבת לנטוש.

ואז קיבלתי תגובות מבלהה, שאמרה בעדינות שחבל, ומִשוש שצעקה: לאאאאאא עם עוד המון אָ'לֶפים, וגם כתבה: "בפקודה!" דינה כתבה לי: "טליה, לא, אל תעזבי".
אז אמרתי, טוב, אקרא עוד כמה עמודים ונראה. כמובן שנכבשתי וסיימתי אותו, כי אחרת, הרי לא היינו מתכנסים כאן הערב.

תראו, יש כאן שחיטה של פרה קדושה. מבחינת קהל היעד - סוג של ספר כוסברה (גויאבה?). יש שיעופו עליו ויש שממש לא יסבלו אותו. אבל להפסיק לקרוא - ממש אי אפשר. 
יש רגעי כאב וכעס, ורגעים של חום ואהבה זהירה ועדינה. כל פרק מסופר מזוית של אחד המשתתפים בעלילה. פעם זו הגיבורה, פעם אחיה, בת דודתה, חברָהּ קֶלֶן, חברתה רנה, ושוב... 
הגיבורה היא ילדה-נערה שאי אפשר לצפות מה תעשה או תגיד. זה יוצר טוויסטים מרתקים. מידי פעם תוטל פצצה בעלילה שתחייב אתכם לנשום, לנוח. אבל מה שלא יהיה, לא ניתן, ממש, להפסיק לקרוא.

ראיתי ברשת שיש לסופרת הזו, ברין גרינווד, עוד שני ספרים שטרם תורגמו: Lie Lay Lain   ו- Last Will.
יש למה לצפות.

    

   



יום ראשון, 11 בנובמבר 2018

גברת בירד היקרה - איי. ג'יי. פירס


Dear Mrs. Bird - AJ Pearce
תרגמה מאנגלית - דנה טל
הוצאת תמיר//סנדיק ידיעות ספרים 358 עמודים כולל תודות.

"דמיינתי את עצמי מתיידדת עם טיפוסים ססגוניים, דנה בחדשות היום בהפוגות הקצרות שיהיו לי מכמויות ראויות להערצה של עבודה קשה, מקלידה כאילו אין מחר, או עומדת בקצב הכתבה מהירה בטירוף כדי לעמוד במועדי הגשה חשובים". עמ' 35.
ראיתם? הספר הזה מתורגם מאנגלית לעברית, אבל נראה לי נכון יותר לומר שהוא מתורגם מאנגלית לישראלית. מעודכן, בגובה העיניים, מתאים לנשים ונערות צעירות של עכשיו. בזכות זה, וגם בזכות העלילה המתוקה הספר "קורא את עצמו". לא תרגישו איך הוא נגמע על ידכם והדפים מתעופפים להם בזה אחר זה. התקופה היא תקופת הבליץ. אנגליה מופצצת מהאויר ללא הרף על ידי הלופטוואפה הגרמניים. אנשים לא יודעים אם ומתי יופיעו המטוסים, אִם ומתי ומִי ייפגע ועד כמה. מה שנראה היום בטוח ושקט יכול להיות הרוס וחסֵר ברגע. 
עם כל זה ברקע, אמלין לייק, גיבורת הספר, מתקבלת לעבודה במה שנראה לה כעבודה של עיתונאית מלחמה. לעיתון קוראים, להפתעתה: "ידיד האישה". התפקיד כולל הקלדה רבה, ובעיקר פתיחה ומיון של מכתבי קוראות העיתון, המבקשות להתייעץ עם גברת הנרייטה בירד בעניינים אישיים. הגברת בירד היא אישה נוקדנית וקשה, בעלת עקרונות מוסר מיושנים ונטולי גמישות. הגיבורה הצעירה והתמימה שלנו מתקשה מאד להסכין עם החוקים הדרקוניים, שמתעלמים מקשיים אמיתיים של הפונות, שמכתביהן לגברת בירד נידונים לגזירה וכיליון. 
זהו ספר שחוגג את התמימות המתוקה, והמחוייבות המוסרית והיושר הפנימי של הצעירוּת, של פעם, משהו שאני מאד מתגעגעת אליו. הספר קליל ויש בו הומור עדין. למרות שנרשמו אי אילו דמעות על הכרית שכאן בחדֵרה, אתם, ואולי במיוחד אתן - תקראו אותו בנשימה אחת. ראיתי שגם בקבוצות קריאה בעולם בחרו לדון בו. אולי גם הם חווים את הגעגוע הזה. 

      

      



יום שני, 5 בנובמבר 2018

קוביות של אושר - אנה כ. אסטבי


  

Bitter Av Lykke - Anne Ch. Ostby
מנורווגית - דנה כספי
הוצאת מטר סיפורת - 311 עמודים כולל פירושים ותודות


יכול להיות, שכשראיתם את שם הספר וגם את התמונה הפרחונית עליו חשבתם שיש כאן איזה שהוא שמאלץ מהסוג הרדוד, ספר טיסה רומנטי? אז זהו שלא. יש כאן הרבה יותר מזה.
קצת לפני שיעלי חזרה מניו זילנד היא נסעה לשבוע לפיג'י. כששואלים אותה איך היה שם, נמרח לה חיוך ענק על הפנים. תביאו בחשבון שהיא לא הגיעה לשם מאיזה אזור קשה של עולם שלישי. לא ולא. היא הגיעה פחות או יותר מסניף של גן עדן, מה שנותן לנו תמונה מסויימת על היחס שלה לאי הקטן והקסום הזה. 
כאן בסיפור אנחנו מגיעים לפיג'י מנורווגיה, ובאנו לכאן עם חמש חברות מילדות, כל אחת - עולם ומלואו. כבר בשלב הראשון הזה התחברתי לעניין הזה של חברות מילדות. גם אני זכיתי לכאלה ואם גם אתם - אז אתם בטח יודעים עד מה שפר מזלכם. מבלי לפגוע בזכויות של חברים חדשים יותר או פחות, אהובים גם הם עד מאד, יש משהו מיוחד בחברות שמכירות אותנו מילדות.
העלילה, מאד בקצרה, וכמובן ללא ספוילרים:
חמש חברות בנות 65 מגיעות לפיג'י על פי הזמנה של קאט, שהיא, סוג של מלכת הכיתה, אלמנה ללא ילדים. מי שמגיעות הן: סינה, אם יחידנית לבן פרזיט בוגר, ליסבת, נשואה בנפרד ואם לשניים שאין לה יותר מידי קשר אליהם, אינגריד, שיש לה עולם פנימי מאד עשיר "ולא אהבה מספיק" בחייה,  ומאיה, מורה חכמה לשעבר ואֵם, הלוקה בשיטיון. חמש הנשים מקימות בפיג'י מפעל לשוקולד איכותי. עד כאן העלילה. נכון שעדיף שנסתפק בזה?
מעל ומסביב לדמויות הללו יש לנו את אנשי פיג'י המיוחדים מאד, על מנהגיהם והמסורת הרגישה שלהם. שתיים מאלה במיוחד מקשטות ומנגנות את הסיפור כאן: אָטֶתָה, העוזרת של קאט, אם מודאגת לבן צעיר, ומאראיה - ילדה בהירה ש"יודעת את סודותיו של צב הים". שתי אלה, בכל פעם שהן מופיעות בסיפור - הלב שלי מתרחב ומתאהב מחדש. 
בואו, תתבשמו מעט:
"ראיתי את הדאגה עוטפת את כתפיה של אטתה כמו רדיד מוכתם: "את זקוקה למשפחה שלך, מאדאם קאט."..."כן, מאדאם קאט, את אחותי. אבל את זקוקה למשפחה מהארץ שלך. את זקוקה לאחיות שלך משם." עמ' 60
"היא אדם ארצי. איש לא יעיד עליה אחרת. אינגריד הָאגֶן חיה בַּמציאות ולא נמשכת לאמונות תפלות ושטויות מעין אלה. אם אינך יכולה להאמין שמשהו אמיתי, הוא בדרך כלל אכן לא אמיתי. אבל משהו נפתח בה בפיג'י. הכלורופיל שממלא את העלים בצבע ירוק, האור שפוקח את העיניים בכוח. וילדרד שלעיתים יותר ויותר קרובות מדברת מתוך פיה או עושה צעד ריקוד, אפילו שניים."  עמ' 223
"וכשמאדאם מאיה הולכת לאיבוד בחושך הפנימי שלה, מאראיה נותנת לה יד ומראה לה את הדרך החוצה...אלוהים, ברך את מאראיה. תעשה שכוכב הים יאיר לכל הגברות בוואלה נאי קאט." עמ' 252

כאן למטה שמתי רק חלק מההוצאות שהדפיסו את הספר, כי הן יפות כל כך. תראו מה יש לנו פה: ספר שכתוב יפהפה, עמוק ומלא רגש, עם חברוּת יפה כמו שלנו, עם שוקולד, וגם עם תבלינים מילוליים ורגשיים, תבלינים אנתרופולוגיים מארץ רחוקה, מהאי פיג'י. זהו אי חלומי, פיג'י. הספר הזה - לא פחות. ספר שמחבקים. 




      

      

    
    

יום ראשון, 21 באוקטובר 2018

גאצ'ר גוצ'ר - ויוק שאנבהאג






Ghachar ghochar - Vivek Shanbhag
מאנגלית - ניב סבריאגו
הוצאת כתר הסדרה הקטנה.133 עמודים

יום אחד אולי אסע להודו. זה כנראה לא יהיה בגלגול הזה, אבל הספרון הזה בהחלט עושה חשק. 
יש כאן סיפור מצחיק-מריר שכתוב מצויין, והמתח בו עולה עם הקריאה. לבסוף, לאחר שסיימתי אותו, מצאתי את עצמי יושבת עם הספר על ברכי, חושבת ומנסה למצוא את המילים הטובות ביותר להסביר לכם למה אין סיכוי שאתם לא מפנים לו קצת זמן כדי להסניף אותו בכיף.
זהו סיפור של משפחה - אבא, אמא, בן (המספר) ובת. עם המשפחה הגרעינית גר גם אחי האב, המכונה צ'יקאפה (=אבא קטן) שכבר בהתחלה אנחנו מבינים שחשיבותו גדולה משל כולם. המשפחה חיה בצמצום ממשכורתו של האב, אבל יש מספיק אוכל, יש איפה לישון ובמיוחד יש על מה לדבר. האב הוא איש ישר דרך וחרוץ, האם היא האשה המסורתית המכינה את האוכל ומטפחת את הבית. המספר הוא איש רכרוכי, לא מתמודד ובורח מכל עימות. אחותו הצעירה אומרת לעיתים דברים שעדיף היה, במבנה המשפחתי הקיים, שישארו מתחת לשטיח, לשם טואטאו בעוד מועד. האוירה בבית מכילה וחמה כל זמן שהכסף לא מצוי בשפע. כל דמות כתובה נהדר, מה שתורם להיכרות שלנו איתה. אני, לפחות, הרגשתי בת בית כשהצטרפתי לארוחה ההיא בסוף הספר שבה הכל מקצין, וכל מה שרחש לפני השטח כל הספר פתאום יוצא לאור ומתפוצץ.
אדוות קלות של מתח מתרחשות גם לאורך הנובלה הזו. המשפחה מתעשרת. ממש. אתם יודעים - Stinking rich. בעזרת הדוד המתוחכם, הם נעשים בעלים של חברה לתבלינים - סונה מסאלה. הבן נישא לאישה חזקה ודעתנית שמציפה דברים שאסור להזכיר. נסתפק בזה, לא אנשי ספוילר אנו. 
הספר קרא לנו עוד מהמוסף של הארץ, לפני ששמנו עליו יד. תמי אמרה שהיא רוצה לקרוא ואכן, מיד כשהגיע לקחה אותו אליה ואהבה אותו. אחריה היו עוד שאהבו ואני חיכיתי בסבלנות לתורי. עכשיו, יש משפחות שיש להן קודי התנהגות, בדיחות מקומיות שמובנות לאנשי הבית בלבד, משפטים, מילים שידועות רק להם? לעיתים קרובות הואשמה המשפחה שלנו בדיוק בעניין הזה. למי שבפנים יש בזה הרבה קסם, זה עושה חם בלב, אבל מה מרגיש מי שהוא אאוטסיידר כשהוא נכנס למקום כזה?... כאן בספר, כשנכנסתי לבית המשפחה לא הרגשתי מבחוץ, להיפך. אמנם התחושה היא של צופָה מהצד, אבל לגמרי צופה שהתקבלה בשמחה. בארוחה המדוברת ישבתי איתם מתוחה, ותהיתי לאן נגיע? מה ייאמר ומה יוסתר. נראה לי שגם לכם זה יקרה. 
גאצ'ר גוצ'ר היא מילת ג'יבריש שמתארת בלגן, "תסבוכת קשה להתרה" כמו שכתוב בגב הספר. בספר יש מילים נוספות ומושגים בשפת קַנָּדָה. אל תתרגשו אם לא תבינו אותם, אני למשל רק בסוף הקריאה ראיתי שיש מעין מילון מושגים בסוף הספר שמסביר מה זה מה. זה לא מפריע בכלום לרצף הקריאה, למרות שנחמד לדעת. 
"צ'יקאפה אמר לי פעם, כשעוד הייתי במכללה:"בוא תצטרף אלינו אחרי הלימודים שלך ותעזור לנו להגדיל את העסק. אל תלך לעבוד סתם אצל מישהו". ואכן לא עבדתי סתם אצל מישהו, גם לא בסונה מסאלה, לא עבדתי בכלל." עמ' 78
נובלה מתוקה ומעוררת מחשבה. כדאי לכם. באמת.