חפש בבלוג זה

יום רביעי, 17 בפברואר 2016

אלינור ופארק - ריינבו ראוול


אלינור ופארק - ריינבו ראוול
Elinor & Park - Raibow Rowell
מאנגלית כנרת היגינס דוידי
הוצאת מטר 2015, 356 עמודים


בקיצור הפעם, זהו ספר מתבגרים, ויש מאלה שהם מדהימים ממש, אתם יודעים...
שמתם לב לשם של מחברת הספר הזה? אז הספר הוא מן כזה בדיוק.

זהו סיפור אהבה עדין עדין וקסום בין שני ילדים בני 16, שהם לא מהמקובלים בכיתה. היא ג'ינג'ית מלאה, שהולכת עם בגדים שהם ממש לא לעניין, והוא חצי קוריאני (אמא שלו היא מהגרת שמדברת בשפה עילגת). יש לו בקושי חבר אחד אמיתי. 
האהבה שלהם מתפתחת לאט לאט, וגם לאט לאט אנחנו נחשפים לקשיים העצומים בחייה של אלינור. יש לה אמא יפהפיה אך חלשה, אבא אמיתי שאינו נוכח בחייה, ואבא חורג שנוהג להשתכר, ומפיל חיתיתו על בני הבית. בבית הספר מתעללים בה. אמא של פארק לא מאושרת מהחיבור ביניהם, ודואגת לומר לו זאת. רגעי האושר שלהם הם קצרים, יקרים, וחשאיים. 
הספר כתוב בצורה מקוטעת, פעם מזוית הראייה של פארק ופעם מזוית הראייה של אלינור. הוא מקסים מכל בחינה, ואני בטוחה שאם תיקחו אותו ליד, לא תרצו לעזוב אותו עד הסוף, למרות שבסוף, בטח תרגישו שהייתם רוצים עוד קצת ממנו...

יש גם סרט כזה, מסתבר אבל הוא, לדעתי, לא עושה חסד עם הספר ולכן אראה לכם את התמונה בלבד, ונשאיר את זה כך.





                

       








יום חמישי, 4 בפברואר 2016

פרלה - קרולינה דה רוברטיס





פרלה - קרולינה דה רוברטיס
Perla - Carolina de Robertis
מאנגלית דנה אלעזר-הלוי
הוצאת מטר 2015, 264 עמודים



כשלקחתי את הספר הזה לראשונה לידי, חשבתי לי שיש פה משהו רומנטי, אולי טיפה נוטה לקיטש, כי תראו את הפרחים והציפור, והעדינות של היד, והצבעים הרומנטיים האלה... 
אז זהו שממש לא!!
הספר אכן כתוב בצורה פיוטית, אך התוכן רחוק מזה מאד. 

הספר הומלץ ע"י המגזין של אופרה ווינפרי, שזה סוג של המלצת קריאה מיוחדת בעיני, ומן הסתם הומלץ ע"י רבים אחרים בעולם.

הסיפור נפתח במונולוג של פרלה. היא מדברת אל מישהי שרק בסוף הספר נדע מי היא. היא בת 18, והוריה נסעו לחופשה. היא מספרת על איש מוזר שמופיע אצלה בדירה. הוא ערום, נוטף מים, מכוסה באצות. הוא מכורבל על השטיח, ואין שום סימן שיעיד על המקום שממנו בא. 
אביה של פרלה הוא קצין בצי, מה שמציב אותו ואת משפחתו בצד הלא נכון של הפוליטיקה. פרלה כילדה, נאלצת להחריש את עיסוקו של אביה, שהוא הפינה החמה יותר במשפחתה. אימה היא אישה קרה ומרוחקת, ולא משנה כמה מנסה פרלה להתקרב אליה - הדבר אינו עולה בידה. רק לעתים רחוקות, כשאמה עובדת בגינה ובמיוחד בפעם אחת, כשהיא שותלת שתילי גרניום - יש קשר מסוים בין האם לבתה.
לפרלה יש בן זוג שמקבל אותה כמו שהיא, אך גם למשפחתו אסור לדעת מה היה עיסוקו של האב בתקופה שבה אנשים היו נעלמים מבתיהם בארגנטינה ולא שבו לעולם. פרלה יוצאת למסע של חיפושים. היא מנסה להבין מה באמת היה לפני שנולדה ומיד אחרי זה. היא חייבת לפתור את התעלומה שעומדת מאחורי היצור שנכנס לביתה בצורה מוזרה כל כך. לעתים היא בורחת ממה שמתגלה לה. היא מתנתקת מבן זוגה המנסה לעזור לה, וחוזרת אליו שוב ושוב. 
הכתיבה הפיוטית אינה באה על חשבון העניין והמתח שבו. הקריאה בספר מהירה ומותחת. יש חלקים בו שאינם קלים לעיכול בכלל. מי שיודע פחות או יותר, מי שקרא למשל את "האור של לוס" או ספרים אחרים בנושא, וכמובן, מי שחי שם בתקופה ההיא או ביקר בדרום אמריקה, יודע על מה מדובר. אני רוצה בכל זאת לצרף רק כמה ציטוטים יפים, מתוך המון קטעים בספר שחשבתי שצריך למרקר ולהדגיש...

"פרחי הגרניום הגיע בהמוניהם במהלך שנתי האחרונה בתיכון. הם פלשו אל ביתנו באדום צעקני, בדרכם אל מותם המסונכרן. מאמא קראה על גרניומים... ואחרי כן ראתה אותם בביתה של אשת קפטן כלשהו מהצי. האישה הציבה כמה עציצים מצוירים ועליזים... אבל למאמא זה לא הספיק. אם יהיו לה גרניומים, היא תהיה קיסרית הגרניומים".(103)
וקצת לפני כן: "פתאום נמלא השולחן פרחי גרניום נבולים... התעוררתי בבהלה. גבריאל נרדם, זרועו כרוכה סביבי, חזהו שעון על גבי. שכבתי בחושך זמן רב. בחוץ נאנקו מכוניות ברחבי העיר הסהרורית, שיר שאין בו נחמה ואין לו סוף." (102)

"חשבתי על הילדה אליס, זו שנפלה במחילת הארנב והתקוטטה עם מלכת הלבבות... ישנם עולמות שאנו כמהים להיכנס אל תוכם ועולמות שאסור לנו לגעת בהם, וישנם עולמות שהם שני הדברים גם יחד. ולמרות זאת עמדתי מול הציור במשך זמן רב, רב מאד. בעצם, אפילו עכשיו, כשאני כבר אישה בוגרת, אני לא מצליחה להיזכר איך יצאתי מעליית הגג, איך הצלחתי להתנתק מהכישוף של הציור". (132-133)

"שש שנים... העבודה שלי מרתקת אותי ומגדילה אותי. וכך גם נישואי. כי נישואים, כך מתברר, אינם רק החלל הריק שבין שני אנשים, פעולת חיבור פסיבית של שני חלקים, אלא יצור עם חיים משלו, יצור נושם ובעל שרירים, ולו קצב משלו וצלילים ייחודיים רק לו. לפעמים הוא מרגיז אותנו. לפעמים הוא מדהים אותנו ביופיו." (257)


ואם במקרה תרצו לדעת עוד על התנועה של האימהות הארגנטינאיות שחיפשו את בני משפחתם הנעלמים אז תיכנסו לכאן אמהות פלסה דה מאז'ו.



יום רביעי, 3 בפברואר 2016

סוכנות הבלשיות מספר 1 - אלכסנדר מק-קול סמית




סוכנות הבלשיות מספר 1 - אלכסנדר מק-קול סמית
The No. 1 Ladies' Detective Agency - Alexander McCall Smith
מאנגלית עפרה אביגד
הוצאת עברית 2004, 213 עמודים בחלק הראשון.


אפריקה 
אפריקה אפריקה 
אפריקה אפריקה אפריקה 
אפריקה אפריקה 
אפריקה 
    ככה זה מתחיל...

אני מאד מאד מקווה בשבילכם שעדיין לא קראתם את הכיף הזה, שזה עדיין לפניכם. זהו הראשון מתוך סידרה של שישה ספרים מקסימים, מלאי אהבת אדם ותמימות נהדרת שכבר לא רואים במחוזותינו. בספרייה שלנו יש מעין "מועדון מעריצות" הולך וגדל לסדרת הספרים הזאת, ואני ממש ממש בטוחה שאם תקחו לידיכם את הראשון, תרצו להמשיך ולקרוא עד הסוף. אלה ספרים שמזכירים לנו משהו יפה וראשוני כזה, כמו שמורת טבע בתולית שאפשר למצוא רק במקומות מעטים, אבל אלה...קסומים כשם שהם נדירים, אתם יודעים, סוג של חלקת אלוהים הקטנה. 
העלילה מתרחשת בבוצוואנה בדרום אפריקה. ה"סוכנות" מורכבת מבלשית אחת, גברת מא פרשס (יקרה) ראמוצווה שמה, שחורה שמנה ויפה (שזה כמעט אותו דבר בעצם, במקום שבו אנחנו עוסקים), ויש לה בן זוג, ששמו מר (או רא כפי שקוראים לגברים בניגוד למא של הנשים) ג'יי אל בי מאטקוני, שהוא מוסכניק מדופלם ומוכשר ביותר ("הוא טרח והתייגע על מנוע המיניבוס, ושידל אותו בסבלנות, עד שבסופו של דבר, הושב המנוע למקומו, נמרץ ומלא חיים.." - דמעות של ג'ירפה, עמ' 169). מלבד זה בהמשך נפגוש גם את המזכירה שלה, מא מאקוצי, שסיימה את קורס הקלדנות בציון 97!! מא ראמוצווה נוהגת במסחרית לבנה מקרטעת, וכולם, אבל כולם, מכירים אותה ומכבדים אותה. כלי העבודה שלה הם, בין היתר האינטואיציה הנשית שלה, ותה, שאותו היא מכינה כשצריך לחשוב. הנושאים בהם היא עוסקת הם נושאים שבלשים כמו שאנחנו תופסים אותם לא מתעסקים בהם. אלה בעיות קטנות יותר, בעלים בוגדים, רמאויות וגניבות של השכונה, כאילו, אבל הם חשובים לא פחות, למי שנמצא בתוך הקלחת, מן הסתם. יש גם ילדים בספרים האלה, ואי אפשר שלא לאהוב את ההורות כאן. עכשיו, מספר ציטוטים, להנאתכם:
"הדודה צחקה: 'בעלי החדש הוא אמנם אדם עשיר, אבל אני חושבת שהוא רוצה להתחתן רק עם בן אדם אחד.'...  אמרה שהוא הגבר הנאה ביותר שפגשה מעודה, וגם הגברי ביותר. זו לא היתה סתם מחמאה - היא אמרה את האמת כפי שראתה אותה, ולבו התמלא בחמימות, כפי שקורה כשמקבלים מחמאה קולעת במיוחד.סוכנות הבלשיות מספר 1, עמ' 40".
"מא ראמוצווה הבחינה שהאישה לקחה את ידה בצורה הנכונה, מניחה את ידה השמאלית על אמת ידה הימנית לאות כבוד. מרבית הלבנים לחצו ידיים בחוסר נימוס משווע, אוחזים רק יד אחת ומשאירים את ידם השניה חופשייה לעשות כל מיני דברים לא מכובדים." (דמעות של ג'ירפה, עמ'  24)
"היא חשבה לעצמה: אני בסך הכל אדם קטן באפריקה, אבל יש כאן מקום בשבילי ובשביל כולם כדי לשבת על האדמה הזאת ולגעת בה, ולחוש שהיא שלהם. היא חיכתה שיעלה במוחה הגיג נוסף אבל הוא לא הגיע, אז היא הזדחלה בחזרה לבקתה... היא חשבה שיום אחד אולי תחזור לקלהארי, אל המרחבים הריקים הללו, אל הערבות האינסופיות, ששוברות את השיגרה ושוברות את הלב" (סוכנות הבלשיות מספר 1, עמ' 115)
 קשה לי מאד להחליט במה לשתף אתכם, יש כאן פנינים בלי סוף, יש קטעים של מתח, קטעים של אהבה, זה מלא חמלה ומלא הומור. קוראים את זה עם חיוך על השפתיים. כיף של סדרה.
גילוי נאות אחד: החלק השישי לא תורגם לעברית, למיטב ידיעתי, והוא קיים רק באנגלית. אבל באמת שזו אנגלית פשוטה. לכו על זה. 
פרומו של הסידרה בערוץ HBO

וכאן יש פרק שלם. קסם צרוף  אין הרבה מצחיקים כאלה...









תוצאת תמונה עבור ‪in the company of cheerful ladies‬‏