חפש בבלוג זה

יום שישי, 29 באפריל 2022

החמדנים, קומדיה מחיי האמנים - ירמי פינקוס

 


Way Too Lazy to Die - Yirmi Pinkus
עורך הספר: עודד וולקשטיין
הוצאת כתר 2022, 280 עמודים

התמונה בכריכה של הספר והשם שלו באנגלית קראו לי לקחת אותו אלי. לבושתי, לא קראתי עדיין אף ספר של ירמי פינקוס, למרות המלצות חמות שקיבלתי עליו, ויוני, שהולך עם "בזעיר אנפין" שלו כבר זמן מה ואוהב אותו מאד. כשהגיע הספר לספרייה חשתי לזמנו אלי.
זהו ספר שמתרחש בתל אביב ומאיר את הבוהמה התל אביבית של פעם, לא לפני המון זמן, באור ציני ומשעשע ביותר. הגיבור הראשי הוא בנימין בובק, צייר גאון מזדקן, שגדולתו מעט חלפה לה, בן 68, שתיין מועד וחי בבתי קפה ומועדונים בהם הוא מערה אל קרבו כמויות אדירות של אלכוהול, וגם עשן מכל מיני סוגים. לעיתים קרובות הוא מובל לביתו על ידי אחד מרעיו או חברותיו כשהוא שיכור גמור ומקיא. כמות האשפה שמצטברת בו, יחד עם אורח חייו העצל והמעושן גובים מחיר לא פשוט וגופו מאותת לו ומסמן לו שחייו בסכנה. כיוון שכך, כל הנשמות הטובות שמקיפות אותו, כולל כאלה של בני משפחה שבקושי הכירו אותו, שהגיעו משום מקום, מתייצבות מיד לבדוק את סיכוייהן לפיסות ירושה מהונו של האמן המתדרדר. 
בהתחלה הוא מתנגד ומודיע להם שהוא חזק כמו סוס, ואין לו שום כוונה לעזוב בקרוב את העולם הזה. אבל הנשמות היקרות לא מוותרות בקלות. נדמה שרק אחת ויחידה אינה מעוניינת בירושה של בובק - שכנתו הטובה אביבה עציוני, שליבה הרחום זוכר את הטובה העלומה שעשה אביו של האמן, לה ולבעלה המנוח. היא מטפלת בו במסירות והיא היחידה הזוכה לאמונו המלא. בין בילוי עם חבריו מהבוהמה למנוחה, בין שינה להתנהלות יום יומית עצלה, הוא עובד על טריפטיכון שלעיתים רחוקות זוכה לקו או שניים ממכחולו.

חבריו של בובק זוכים לשמות מיוחדים בספר. כך, למשל, מי שחשוד כמאהבה של ימימה, זוגתו הצעירה והאהובה של בובק, נקרא על ידו "חבקיני". יש את פרנסואה היפה, ואת "המשורר" יוסף צינמן המכונה קרפיון, ויש את בני הזוג בריאות וחולי שעוקבים אחרי בובק ולא מוותרים על קרבתו. 

""אין בכלל ספק: הם פתחו באופנסיבה," פסק אמן הסיפור הקצר."מה כל כך ברור פה?" תהיתי, "הם יודעים שאין להם סיכוי לראות ממני ולו פרוטה." "הם הרבה יותר מתוחכמים ממה שאתה משער...אני צופה שבקרוב תזכה להזמנה לארוחת שבת כדי להכיר יותר טוב את הילדים...באפריל מחכה לך ליל סדר בנוסח משפחת בובק לדורותיה, זמירות בית אבא וכדומה. ידחפו לזרועותיך את הנכדים המתוקים, יכריחו אחד מהם להכין לך ציור מכוער שבשוליו ייכתב 'לדוד בנימין חג שמח', יגידו שהכישרון עובר במשפחה..."" עמ' 49
ובובק בסך הכל רצה שיניחו לו להירקב בבית או בפאב החביב עליו. בוודאי שלא רצה את כל זה. אבל מפני שהוא עצל הוא זורם עם מה שמבקשים ממנו, ומפזר מכספו ואפילו מזמנו כדי להשתיק את הטפילים. 
"הודיתי לשכנתי על עצותיה לקיצור חיי והבטחתי לטפל בעניין באותו מועד נעים הקרוי "בקרוב"." עמ' 103
""בדיוק אותו ריח כמו אצל האמא שלך לפני שהיא עצמה את העיניים," היא פוסקת ומסיבה את צווארה לעבר אברם, "אם לא יטפלו בו הוא ילך תוך ארבעה-חמישה חודשים."
"חכו קצת עם הקדיש, אם לא איכפת לכם." " עמ' 91
זהו ספר משעשע ומלא חיות, שנון וכייפי. המוות מאד נוכח בו, אבל עד אז - חגיגה. 
אהבתי את ההומור הזה. הכתיבה השנונה והיפה, העברית הנהדרת. ספר כיף. כדאי לכם. מאד.


יום ראשון, 17 באפריל 2022

בנוי לקשר - אלכסיס הול

 


Boyfriend Material - Alexix Hall
מאנגלית: ירון פריד
הוצאת סלע ספרים, 2022, 383 עמודים

"לא אהבתי שמלרלרים עלי ככה. לא אהבתי שמציגים אותי בתור הבן של. אבל מה כבר אפשר להגיד עלי, בינינו? זה לוק, שהקריירה שלו בזבל? זה לוק, שכבר חמש שנים לא היה בזוגיות נורמלית? זה לוק, שלא ברור מתי הכל התחיל להשתבש בחיים שלו ולהידרדר במדרון חלקלק?" עמ' 8
אז כן, לוק אודונל באמת רואה את עצמו כאבי כל הלוּזֶרים. הוא בנם של שני מוזיקאים מאד מפורסמים, ברמה שרודפים אחריו צלמי פאפרצי כדי למצוא את "הבן של" בנקודות השפל שלו. עד היום היו לו המון בני זוג, אבל זוגיות אחת היתה גרועה יותר מקודמתה. הוא עובד כמתרים בחברה שדוגלת באמנציפציה לחיפושיות הזבל מתוך מניעים ירוקים, אבל הוא לא ממש טוב במה שהוא עושה שם, כי חלק מהתורמים הכבדים חזרו בהם כשראו שאין לו זוגיות מכובדת.
מן הצד השני של הרומן הזה נמצא אוליבר בלקווד, פקליט זוטר, בן למשפחה אריסטוקרטית מאתגרת, שמשוכנע שאף אחד לא רוצה להיות בן זוג שלו כי הוא כל כך לא מוצלח. 
הם מחליטים להיות בני זוג מזוייפים האחד של השני, לוק - בשביל ערב התרמה גדול שצפוי להיערך בקרוב, בו מצופה ממנו שיציג בן זוג מכובד, ואוליבר - בגלל יום הנישואין הקרב של הוריו, בו הוא צריך להציג זוגיות איתנה. חוץ משני אלה מככבים ברומן הזה שפע מטורללים מצחיקים, החל מאימו של לוק ועד אחרונת הדמויות בספר.

זוהי קומדיה רומנטית מהסוג שהקורא מתאהב בבני הזוג חסרי הבטחון האלה ורוצה לחבק כל אחד מהם - במיוחד את לוק - ולתת להם משענת. הוא משעשע ומרגש, וקריא ביותר. כל מה שלא פשוט בהתחלה של קשר, כל הציפיות והאכזבות וגם האושר הגדול שמדגדג כל תא בגוף. 

זוכרים את נוטינג היל? אני מסוגלת לראות את זה בכל פעם שזה מוצג ולא משנה כמה פעמים כבר הייתי שם, עם הנעבעך ההוא והיפהפייה ההיא. אוהבת את השירים שמלווים את הסרט, את הגיבורים והדמויות. כן, שמאלץ כלבבי.
בסוף הספר הזה הרגשתי כך. הוא חימם לי את הלב. אני מוכנה לפגוש את הזוג הזה שוב ושוב, ולכן, שמחתי מאד שיש ספר המשך, שאני מקווה שהוא טוב כמו זה, ושיתורגם גם הוא. ירון פריד עשה פה עבודה נהדרת.
"לא עזרה העובדה שד''ר פיירקלו התעקשה להעמיד למכירה עותק של ספר המחקר שלה על תפרוסת זבליות החול בדרום דבון בין 1968 ו-1972, שכנראה היו שנים סוערות ביותר לזבליות החול של המחוז. אני נאלצתי לרכוש את הספר שנה אחר שנה, תחת שם בדוי ומופרך, כי אף אחד לא הציע אפילו פני תמורתו. בשנה שעברה העותק התורן הלך לגברת קקיניה בולשיטמר מרחוב ווטדה פאקדאון 13." עמ' 248

זהו רומן הומואי מתוק ביותר, שופע הומור אנגלי נהדר. צחקתי לא פעם בקול רם. אין מספיק ספרים כאלה.
מומלץ עד מאד.
  

  









יום שלישי, 12 באפריל 2022

הציפור הצהובה שרה - ג'ניפר רוזנר


The Yellow Bird Sings - Jennifer Rosner
תרגום: שי סנדיק
הוצאת אריה ניר - מודן, 2022, 318 עמודים מודפסים
נקרא באפליקציית אינדיבוק

בשכונת ילדותי כמעט כל הילדות למדו לנגן בפסנתר ואני לא הייתי יוצאת מהכלל. מכיתה ב' הלכתי לקונסרבטוריון, מלווה ביואל שהיה צעיר ממני בשנה, ולמדנו לנגן. מכל החלונות בשכונה נשמעו ילדים מתאמנים בנגינה, בד"כ בכינור ובפסנתר, ילדים אחדים נגנו גם באקורדיון. כך היכרנו את שפת המוסיקה. לעיתים נדירות נשמעה מוסיקה שהיתה ערבה לאוזן ברחובות השכונה, ואת האהבה למוסיקה רכשנו לאט לאט.  

בספר הזה המוסיקה היא האויר והמזון, מקור המחייה וההישרדות, המקום בו החלום והאושר שולטים. 

רוזה היא אימה של מרים בת החמש והיא נגנית צ'לו. אביה של מרים הוא כנר. סבהּ בונה כינורות. יהודים. כשמגיעים חיילים נאצים לביתם ולוקחים את אביה, סבה וסבתה של מרים, אימה מסתתרת איתה בארון הבגדים. הן בורחות ומגיעות לחווה פולנית של זוג שהכירו, שם הן מסתתרות באסם, בשקט מוחלט. הילדה בת החמש, צריכה לפנות לקיר ולא לזוז גם כשהחוואי בא לקחת מהאם את מחיר הסתרתן. מרים רואה ציפור צהובה שמצייצת מנגינה ב-18 תוים והיא נאחזת בה ומתחזקת משירתה. היא לומדת בסתר לקרוא ולכתוב, אותיות, מספרים וגם תוים, והיא מזמזמת כשמתאפשר לה גם מוסיקה קלאסית. הן שורדות רעב ומחלות עד שמגיע שלב בו זוג החוואים אינם יכולים עוד להסתירן ורוזה צריכה לקבל החלטה משנה חיים. מרים נלקחת למנזר והיא עצמה יוצאת לדרך בלתי ידועה ומנסה לשרוד. במנזר צובעים את שערה של מרים והיא מקבלת שם חדש: זושיה. שם היא גם לומדת לנגן ומתגלה כעילוי. כאב הפרידה המלווה בדאגה מכלה הוא קשה מנשוא. כל הזמן מכרסמת בליבן הדילמה בין לשרוד היכן שהן נמצאות לבין הרצון העז להתחבר זו אל זו מחדש. הילדה מנסה לשמר את זכרון משפחתה ואת חייה בעבר, והציפור הצהובה שרה ברקע, ומשמשת כחוט משי רך המקשר ביניהן.

"הוריה ניסו לנגן מעל הפחד, לנגן דרכו, ובכל זאת הוא נאחז בצלילים שהפיקו."

"הציפור הבודדה וחסרת המנוח מחפשת מקום לנוח בו על ענפיו הקפואים של עץ. צליליה המצייצים מהדהדים בשמי הלילה כמו קריאה ותגובה: את שם? כן, אני כאן. איפה? ממש כאן. הירגעי. הירגעי."

בסוף הספר במקום של התודות וההסברים הסתבר לי שהסופרת היא אם לשתי ילדות חרשות (וגם כתבה ספר על כך). חשבתי כמה קשה לכתוב ספר כזה לסופרת שיום יום חווה את הידיעה הנוכחת מאד, שאת הקסם הזה של הצלילים, רוממות הרוח שתיארה כמשהו מוחשי וחי אצל הגיבורה שלה - בנותיה אינן יכולות לחוש. 

הספר שבר את ליבי. לא פעם הזלתי דמעה. אהבתי את סגנון הכתיבה: משפטים קצרים, פרקים קצרים. המעבר מדמות לדמות מאד ברור ולא קוטע את רצף הסיפור, והוא מרתק. דילמות מוסריות לא פשוטות שהדמויות היו צריכות להתמודד עימן, ומנעד רחב של חסד ורשע, חמלה ועוול, יוצרים בו אמינות גבוהה. ממליצה מאד.

 

  

 

 

יום שישי, 8 באפריל 2022

פורעת חוק - אנה נורת'


Autlawed - Anna North
מאנגלית: דנה טל
ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2021, 288 עמ' כולל דבר המתרגמת

למתרגמת של הספר הזה היה ודאי ממש לא קל איתו. המילה YOU באנגלית יכולה להיות בעברית גם אתה, וגם את, אתם ואתן, וכל זה צריך להיות מותאם לסיפור שיש בו נשים שמתחפשות לגברים וההיפך. 
לפנינו מערבון חמוד עם כל האינצ'לדה: אקדחים ורובים, גברים קשוחים ונשים חלשות (לפחות זמנית), רעים מאד וטובים מאד שהם גם צודקים תמיד ומוסריים. הגיבורה, איידה, היתה בת 17 כשנישאה לבחור יפה שתמיד אהבה, ומיד התמסרה לתפקידה כרעיה ואם עתידית. איידה היא ביתה של מיילדת ומרפאה וכבר מילאה תפקיד חשוב בעזרה לאימה, גם בלידות וגם בטיפול באחותה התינוקת, כשאימה חלתה ולא הייתה מסוגלת לתפקד. אלא שעניין האימהות לא עבד כמתוכנן אצלה. מדובר על סוף המאה ה-19. נשים הוכרזו כמכשפות על פשעים פעוטים. אם לא הרו תוך זמן סביר מיום הנישואים, הוכרזו כמכשפות. נתלו בהן האשמות כבדות כשבסביבתן קרו מקרים לא מובנים לילדים ומבוגרים. הפיתרון המתבקש אז היה תליה או סקילה. כשהיה ברור שאיידה לא מתעברת - חייה הועמדו בסכנה ואימה מעבירה אותה בחשאי למנזר. אבל איידה הסקרנית לא מוכנה להתפשר על חיי נזירה והיא מחפשת תשובה לעקרותה ועקרות נשית בכלל. בעזרת אם המנזר היא נודדת וחוברת לקבוצה סודית ומתבודדת של נשים עקרות בראשותו של "הילד" שהוא דמות אניגמטית וכריזמטית המנהיגה אותן. 
הקבוצה הידועה לשמצה מתנהלת כמו בוקרים במערבונים המוכרים לנו. בנות הקבוצה מנהלות אורח חיים סגור ושודדות כסף תוך שימוש ברובים ואקדחים ללא רחם. חייה של איידה עומדים לא פעם על פי תהום אך היא נאמנה לחלומה להגיע למרפאתה של מומחית לעקרות, כדי לדעת מה גרם לה ולנשים אחרות לא להרות. הסיפור הסית אותי למערבונים של פעם, כולל מלחמת אקדחים, שריפים ופושעים, "רעים וטובים" ואני חייבת לומר שנהניתי מאד מהקריאה. לפעמים זה נחמד כשכל החוקים מובנים, גם אם הם מושתתים על הבלים, וההשלכות ברורות מראש. זה יכול לייצר סיפור חביב ונעים לקריאה.
זהו סיפור קליל, עם מעט מתח, לא גבוה מדי, הייתי מגדירה אותו כספר טיסות מהנה.