חפש בבלוג זה

יום חמישי, 31 בדצמבר 2020

השזלונג הויקטוריאני - מרגניטה לסקי

 


The Victorian Chaise-Longue - Marghanita Laski
מאנגלית: תומר בן אהרון
הוצאת הכורסא, מרץ 2020, 140 עמ' כולל אחרית דבר מאת פי-די ג'יימס.

זה הספר הכי מבהיל ומפחיד שקראתי מזה שנים. הגיבורה, מלאני, חולה בשחפת כבר שמונה חודשים ארוכים, והיא מתאוששת עד כדי כך שהרופא מאשר לה, סוף סוף, לרדת ממיטתה ומחדר השינה בו היתה ספונה - אל חדר האורחים, כדי לשנות אוירה. מלאני היא אשה צעירה, טיפשונת משהו, כמצופה מאשה בעת ההיא, אם לתינוק ונשואה באושר לבעל אהוב, מוקפת במשרתת ומטפלת לילד. העתיד נראה דבש ושושנים. מלאני יורדת אל חדר האורחים ושוכבת על השזלונג הויקטוריאני המכוער, שקנתה פעם מתוך גחמה רגעית.
מלאני נרדמת על השזלונג וכשהיא מתעוררת היא נמצאת בחשכה במקום לא מוכר נודף ריח רע, ומסביבה אנשים שמטפלים בה והיא אינה מכירה. קוראים לה מילי עכשיו. מלאני לא מבינה מה קרה ואיך, אך היא מודעת לכך שהיא נמצאת בסוג של חיים קדומים, האנשים סביבה כנראה מתים והשחפת שלה היא סופנית. תדמיינו לכם תמונה גותית אפלה, מוסיקת רקע מפחידה, ואיום לא ברור שנמצא בחדר ומזהם את האוויר ואת הנשמה. מלאני מרגישה שעליה להילחם בכל דרך אפשרית כדי להיחלץ מהמצב הבלתי אפשרי והמסוכן שהיא מצוייה בו, כדי לחזור לביתה, לבעלה ולבנה האהובים, ולבריאותה המתחזקת.
אני לא כל כך מתחברת לספרי אימה, אבל זו הבעיה עם היותך ספרנית: אנשים מאיצים בך לקרוא ספרים מסויימים ואז, כשהם נופלים לידייך, את מדפדפת לתומך, לא מרגישה איך קורי העכביש האלה סוגרים עלייך ואת נלכדת. וזהו. עד סוף הספר. אלא שאלה בהחלט קורי זהב. כי הכתיבה מצויינת ומאד שימח אותי לחזור לספר שנולד לפני והיה ועודנו פנינה ספרותית אמיתית. 

    

    

    









יום שני, 14 בדצמבר 2020

מציאה - גרהם נורטון

 



A keeper by Graham Norton
תרגם מאנגלית (אירית) - שי סנדיק
הוצאת לסה ספרות צפונית, 2020, 378 עמודים

הוצאת הספרים לסה חדשה לי. היא מתמקדת בספרות איסלנדית, וקסם לי הרעיון של ספרות צפונית. כבר סיפרתי לכם שאני אוהבת את הספרות המינימליסטית הזו, שמשאירה הרבה מקום למחשבה ועומק. הספר הזה הוא דווקא אירי, אבל הוא מזכיר אותם בעומק ואיכות הכתיבה והוא יפהפה עד מאד. ספרות מתח היא בדרך כלל פחות כוס התה שלי אבל פה נשאבתי ונהניתי. הסיפור מתחיל ב"לפני", נע בין "אז" ל"עכשיו", ומסתיים ב"אחרי". 
פטרישיה היא אישה מרירה ובודדה, שחברתה הטובה רוזמרי - דמות מקסימה כשלעצמה - שולחת בשמה מכתב למדור שידוכים בעיתון מקומי כדי לנסות את מזלה. היא יוצאת אל האיש שהכירה כך, ונעלמת. הלשונות הרכלניות בכפר לחשו שנישאה לַאיש ולא תשוב עוד, אבל לאחר כמה חודשים היא חוזרת במפתיע לכפר, עם תינוקת בחיקה.
לאחר מותה, מגיעה  בּיתהּ אליזבת לאירלנד אל הכפר בו גדלה, כדי למהר ולהיפטר מהבית והזיכרונות הלא נעימים שבו, ולחזור לניו יורק ולחייה. צרור מכתבי אהבה שהיא מוצאת בבית ילדותה ממישהו ששמו אדוארד מביא אותה לחקור את מוצאה שלה ואת עברה של אימה. אליזבת התגרשה לא מזמן ויש לה בן מתבגר, זק, שמדאיג אותה. ""זה בסדר. אבל זק, ובבקשה אל תכעס עלי שאני אומרת לך, בסדר?" היא הביטה בו כדי לוודא, והוא הנהן. "ילדים יכולים לטרוק דלתות, הורים לא."" עמ' 358

האווירה הכללית בספר היא אפלולית משהו, מעוננת ומלנכולית, ויש בה מסתורין ומתח מחלחל. "הוא חזר להרגיש אשמה ועצבות כמו מישהו שחוזר בעייפות אל מיטה לא מוצעת. העתיד, כל עתיד, נראה בלתי מתקבל על הדעת כשהביט אל הלילה נטול הכוכבים." עמ' 289. כל החורף הזה התאים לי מאד עכשיו. הוא קצת מפתיע, אם חושבים על כך שהסופר, גרהם נורטון, ידוע כשחקן וקומיקאי, מנחה שיחות ואירוויזיונים, שיש אומרים שהוא מוסיף ערך מוסף הומוריסטי לכל מפגש אתו. דוגמא? בבקשה. כאן קצת פחות מצאתי את הפן הזה שלו, אולי רק דרך דמותה של רוזמרי, אבל עדיין, מהר מאד נשאבתי אל כתיבתו של נורטון. 

הספר מגיע בפורמט מיוחד שמאד נעם לי. הוא סוחף ומסקרן, כתוב נהדר והעניק לי כמה שעות של הנאה צרופה. ממליצה עליו מאד.