חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות אירלנד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אירלנד. הצג את כל הרשומות

יום שני, 14 בדצמבר 2020

מציאה - גרהם נורטון

 



A keeper by Graham Norton
תרגם מאנגלית (אירית) - שי סנדיק
הוצאת לסה ספרות צפונית, 2020, 378 עמודים

הוצאת הספרים לסה חדשה לי. היא מתמקדת בספרות איסלנדית, וקסם לי הרעיון של ספרות צפונית. כבר סיפרתי לכם שאני אוהבת את הספרות המינימליסטית הזו, שמשאירה הרבה מקום למחשבה ועומק. הספר הזה הוא דווקא אירי, אבל הוא מזכיר אותם בעומק ואיכות הכתיבה והוא יפהפה עד מאד. ספרות מתח היא בדרך כלל פחות כוס התה שלי אבל פה נשאבתי ונהניתי. הסיפור מתחיל ב"לפני", נע בין "אז" ל"עכשיו", ומסתיים ב"אחרי". 
פטרישיה היא אישה מרירה ובודדה, שחברתה הטובה רוזמרי - דמות מקסימה כשלעצמה - שולחת בשמה מכתב למדור שידוכים בעיתון מקומי כדי לנסות את מזלה. היא יוצאת אל האיש שהכירה כך, ונעלמת. הלשונות הרכלניות בכפר לחשו שנישאה לַאיש ולא תשוב עוד, אבל לאחר כמה חודשים היא חוזרת במפתיע לכפר, עם תינוקת בחיקה.
לאחר מותה, מגיעה  בּיתהּ אליזבת לאירלנד אל הכפר בו גדלה, כדי למהר ולהיפטר מהבית והזיכרונות הלא נעימים שבו, ולחזור לניו יורק ולחייה. צרור מכתבי אהבה שהיא מוצאת בבית ילדותה ממישהו ששמו אדוארד מביא אותה לחקור את מוצאה שלה ואת עברה של אימה. אליזבת התגרשה לא מזמן ויש לה בן מתבגר, זק, שמדאיג אותה. ""זה בסדר. אבל זק, ובבקשה אל תכעס עלי שאני אומרת לך, בסדר?" היא הביטה בו כדי לוודא, והוא הנהן. "ילדים יכולים לטרוק דלתות, הורים לא."" עמ' 358

האווירה הכללית בספר היא אפלולית משהו, מעוננת ומלנכולית, ויש בה מסתורין ומתח מחלחל. "הוא חזר להרגיש אשמה ועצבות כמו מישהו שחוזר בעייפות אל מיטה לא מוצעת. העתיד, כל עתיד, נראה בלתי מתקבל על הדעת כשהביט אל הלילה נטול הכוכבים." עמ' 289. כל החורף הזה התאים לי מאד עכשיו. הוא קצת מפתיע, אם חושבים על כך שהסופר, גרהם נורטון, ידוע כשחקן וקומיקאי, מנחה שיחות ואירוויזיונים, שיש אומרים שהוא מוסיף ערך מוסף הומוריסטי לכל מפגש אתו. דוגמא? בבקשה. כאן קצת פחות מצאתי את הפן הזה שלו, אולי רק דרך דמותה של רוזמרי, אבל עדיין, מהר מאד נשאבתי אל כתיבתו של נורטון. 

הספר מגיע בפורמט מיוחד שמאד נעם לי. הוא סוחף ומסקרן, כתוב נהדר והעניק לי כמה שעות של הנאה צרופה. ממליצה עליו מאד. 


    

   







יום שישי, 6 במרץ 2020

אחרי שהכל נאמר - אן גריפין



אחרי שהכל נאמר - אן גריפין
Anne Griffin - When All is Said
מאנגלית: רחל פן
הוצאת פן, ידיעות אחרונות, ספרי חמד 2019, 272 עמודים


נסו לדמיין לעצמכם איש מבוגר, אלמן, בן 84, מוריס האניגן שמו, יושב ליד כוס משקה ומספר את חייו. לידו יושבים בנו קֶווין, וגם, ובכן, אני ואתם. מוריס הוא מספר נהדר. הוא מספר כל כך בחן, וסיפור חייו כל כך מעניין ורגיש שאנחנו כולנו מרותקים לדבריו.
במקביל אנחנו שותים איתו משקאות שונים. ומקשיבים. כל משקה מלווה אותנו בדמות מיוחדת מחייו של המספר, וזה מתחיל בילדותו, כבן למשפחת פועלים העובדת בביתה של משפחת אצילים. האצולה מתייחסת אל בני המשפחה של מוריס בהתנשאות וחוסר רגישות קיצוניים והוא בולע את הכאב וההשפלה עד...
טוב. אתם יודעים, אני לא אקח מכם את ההנאה שבגילוי בעצמכם.
כמובן שגם לא אגזול מכם את ההנאה שבהיכרות לעומק עם הדמויות שאנו שותים לכבודן. תכירו את טוני, אחיו הגדול והנהדר של מוריס, המכנה אותו "איש גדול", את מולי הילדה שהיתה מופיעה לפעמים ומלווה את מוריס, את נורין, אחותה של סיידי, איתה נשתה בירה, את קווין הבן העסוק אך האוהב, ולבסוף את סיידי, אשתו ומושא אהבתו הגדולה. איתה נשתה ויסקי מידלטון, המשקה היקר והמשובח ביותר. מטבע אחד, סוברין זהב אדוארד השמיני משנת 1936, יתגלגל לפנינו ויקדם את העלילה, ובכל פעם יפתיע מחדש.
אם חשדתם בי לאחרונה שאני מספרת לכם רק על ספרים כבדים ורציניים, אז זה ספר פחות כבד, יש בו הומור עדין והמון רגעים של הרהור נעים. הוא בשום אופן אינו רדוד או שטחי, אבל בהחלט זורם ומושך לקריאה, כתוב טוב ומהנה עד מאד. האירים האלה, מה אומר לכם, יודעים לכתוב. וזה שכאן הוא אפילו ספר ביכורים של הגברת גריפין. מקווה לקרוא עוד משלה.

כמה דוגמאות:


"המבוכה שלי ריחפה באוויר שבינינו, הקיפה את קנקן התה, את כד החלב ואת קערית הביצים הקשות... עצמתי את העיניים, לגמתי מהתה וטרפתי את הבושה." עמ' 48

"בכל פעם שמישהו מהמשפחה היה בא לראות את הפרי המשונה, שוב נשמע הצחוק של אמא שלי. שכנעתי אנשים  לבוא כדי שהיא לא תפסיק. התקרבתי אליה כמה שיכולתי, כדי לטעום ולהרגיש את השמחה שלה." עמ' 50.

"ואז אנחנו שוב מהרהרים בשקט. שמחים במחשבות שלנו על חיי האיכרות ועל כל מה שאנחנו עושים כדי שהבטן של העולם תישאר מלאה, והלבבות וחשבונות הבנק שלנו ירגישו בנוח." עמ' 88

..."אף אחד, אף אחד לא יודע באמת מה זה אובדן עד שמדובר במישהו שאתה אוהב. אהבה מהסוג העמוק שנאחזת לך בעצמות ומתחפרת לך מתחת לציפורניים, שקשה להיפטר ממנה כמו משנים של אדמה דחוסה. וכשהיא איננה... זה כאילו היא נקרעה ממך. ואתה עומד בבשר החשוף, מטפטף דם על כל השטיח המחורבן, חצי אנושי, חצי מת, עם רגל אחת בקבר." עמ' 221

"בדידות, שוב המנוולת הזאת, משאירה את החורבן שלה לנו, בני האנוש." עמ' 247

מציעה לכם בחום: אל תפספסו את הספר הזה.


      

      

      



יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

ללכת בשדות הכחולים - קלייר קיגן






ללכת בשדות הכחולים קלייר קיגן
Walk the blue fields - Clair Keegan
תרגם ארז וולק
הוצאת זיקית 2015, 224 עמודים

אוריאל קון, אחד משני מייסדי הוצאת זיקית, אמר פעם שהכוונה שלו בבחירת הספרים שהוא מגיש בזיקית היא להביא לקוראים משהו אחר, חף משיקולים שאינם ספרותיים. לעומת ספרים שקוראים שבוע וחושבים עליהם שעה, הוא רוצה להביא לנו משהו שקוראים שעה וחושבים עליו הרבה זמן. יכול מאד להיות שלא דייקתי במילים כאן אבל את הכוונה - אתם הרי מבינים. הרבה ספרים של זיקית עשו לי את זה. כמה חבל שהתפרקו...
בדרך כלל, אני לא כל כך אוהבת סיפורים ומעדיפה, באמת ובתמים, ספרים שקוראים אותם לאורך זמן. אבל ריבוי ההמלצות על הספר הזה, ומאנשים שאני מאד מכבדת את דעתם - קראו לי לכאן. 
יש כאן נובלה אחת, האור השלישי - קסם טהור על ילדה ממשפחה מרובת (לא ממש ברוכת) ילדים שנשלחת לזמן מסוים למשפחה אחרת, ועוד שלושה סיפורים מצויינים: מתנת הפרידה, ללכת בשדות הכחולים וליל החוזרים. מאחורי הספר יש חוות דעת על הספר. באחד מהם כתוב שזוהי כתיבה פנימית מזוקקת. ככה אני מרגישה כלפי הספר. מדויק, נוקב, בכל משפט מתגלה עולם ומלואו. איזה יופי. 
לא אכביר מילים על תוכן הסיפורים והנובלה, חבל, זה ממש קצר וכל תיאור יעשה לו עוול. תוך כדי הקריאה היתה לי התחושה הזו שבה מצטיירת לי אירלנד. משהו ערפילי כאילו, אבל ישיר ולא מצועצע. ממש שווה. תקראו.