חפש בבלוג זה

יום חמישי, 19 באפריל 2018

על סוף הבדידות - בנדיקט וולס




על סוף הבדידות מאת בנדיקט ולס
Vom Ende der Einsamkeit - Benedict Wells
תרגום מגרמנית של ארז וולק
הוצאת ספריית הפועלים, 261 עמודים

לאחר תקופה שֶכולה אביב אידילי, ז'יל מורו, הגיבור של הספר הזה מתייתם מהוריו בתאונת דרכים, כמו באבחת סכין, מעכשיו לעכשיו. אבל הוא מספר לנו את זה בהתחלה במרומז, ובהדרגה. והעצב העצום הזה נמסך לנשמה לאט, וכמו מחשיך את הדפים בספר, כמו דיו אפל שנמזג לכוס מים. יש לו אחות ואח, אבל הוא נעזב גם על ידם תוך זמן קצר, בפנימייה אליה הם מגיעים לאחר מות הוריהם. בבת אחת מסתיים הפרק של ילדותם של השלושה.
ואז נכנסת לחייו אלווה. ילדה ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות גדולות ושן קדמית קצת עקומה, והאור מבליח בחייו שוב. 
את הספר הזה קראתי בין יום השואה ליום הזיכרון. ימים שֶבָּהם לנו, הַשַכּוּלים, יש איזו לגיטימציה מיוחדת להרשות לכאב להיכנס שוב. כאן בספר הזה, הכתוב נפלא, מצאתי את הביטוי הכל כך מתאים "חיים אחרים". כשאתה ננטש על ידי מישהו קרוב מאד, במיוחד אם הוא עדיין צעיר בנופלו, אתה לא ממש מפסיק לחיות, למרות שנראה בהתחלה כאילו זה מה שיהיה מעתה. מה שקרה לי, לפחות, הוא מעין שינוי מסלול. המושג "חיים אחרים" הוא ביטוי מדוייק שחיפשתי וחיכיתי לו זמן רב.  
רבים וטובים כתבו על הספר הזה, והוא אכן נפלא מאד. הסופר, יליד 1984, נולד בשם המשפחה פון שיראך, וסבו היה פוליטיקאי נאצי, שאף נשפט במשפטי נירנברג. הוא שינה את שמו ומגיל צעיר שהה בפנימייה. זה מעלה מחשבות על קשר משפחתי רופף וקר. ואולי יש בספר תיקון מבחינתו. כי האידיליה המשפחתית בתחילת הספר היא נהדרת, וגם בבגרותו, בחלקה לפחות, מנהל הגיבור חיי משפחה מאושרים.
לאחרונה נדמה לי שבכל מקום שאני מסתכלת אני מוצאת משהו שמישהו כתב על הספר, וכולם גומרים עליו את ההלל. ולא בִכְדִי. זוהי כתיבה מזוקקת וחפה מכל סנטימנטליות משתפכת ובכל זאת - כל כך כל כך נוגעת. השפה כאן עשירה במיוחד. היא יצירה בפני עצמה. התרגום הוא מלאכת מחשבת, לא פחות. הנה, תראו:

"אבל אני מדבר בלשון המעטה כשאני מתאר אותה במילים כמו "מושכת" או "חיננית". אלה מילים עלובות שאינן מתקרבות לתחושה שהייתה לנו שבמקרה זכינו לאימא שהיא שילוב של גרייס קלי ואינגריד ברגמן." עמ' 20
"אני מגיע לחדר שלי, מתיישב על המיטה ומנגב את השלג מהשֵׂעַר. אני פשוט קיים, רוח רפאים, יצור קטנטן, בן אחת-עשרה." עמ' 40
"ליז רואה את יופייה משתקף במבטי הנוכחים ומניחה לכולם להתאהב בה." עמ' 82.
"כשנכנסתי לגינה בירכתי את אחי בתנועת ראש. ילדות קשה היא כמו אויב בלתי נראה. אף פעם לא יודעים מתי הוא יתקוף." עמ' 101
"כן, אבל התרופה לבדידות היא לא חיים בצוותא עם סתם אנשים בלי בחירה. התרופה לבדידות היא תחושה שאתה מוגן," עמ' 127

תנו לעצמכם את המתנה הזו, תקראו.


       

 

יום חמישי, 12 באפריל 2018

נערת התה - ליסה סי


The Tea Girl of Hummingbird Lane - Lisa See
הוצאת מודן 
תרגום של דורית בריל פולק
431 עמודים
זוכרים את סיפור כתוב במניפה? ספר על נשים הסגורות מבודדות לגמרי בביתן, אין להן קשר חברתי חיצוני מלבד זה שקורה בעזרת מניפות. על המניפות נכתבים סיפורים וחדשות שהן מבקשות להעביר לנשים מבחוץ -  חברותיהן מהתקופה של ילדותן קשורת הרגליים. ספר מרתק. קראתי אותו מזמן ונשאבתי לתיאורי החיים בסין של המאה ה-19. לא קראתי ספרים אחרים של ליסה סי למרות שידעתי מהסובבים אותי שגם הם מעניינים.
עכשיו כשנפל לידי הספר הזה החלטתי להיענות להזמנה. 
הרקע של הסיפור הוא גידול ומכירה של תה. הרבה מידע טכני ומעשי מובא כאן, ובכל זאת, זה מעניין מאד. 
הכל מתחיל מילדה שנולדת בכפר נידח והררי הקרוי באר-מעיין. כבר בהתחלה מובהר שילדות הן חסרות ערך, מה שאומר שיש תקרת זכוכית שעל הגיבורה ניטל לשבור. למרות שהסיפור קורה לפני ההכתבה הקשוחה להביא רק ילד אחד לעולם, עדיין ילדים שנולדים עם פגם כלשהו וגם תאומים, נחשבים ל"פסולת אנושית". הם נידונים למיתה והוריהם - לגירוש. חוקי מסורת נוספים מעניינים מאד ומושכים לקריאה יש כאן, כולל למשל, החוקים על מפגשים ראשונים בינו לבינה. לא מה שחשבתם בכלל. בכפר עוסקים כל התושבים - גברים, נשים זקנים וטף - בגידול, קטיף ומכירה של עלי תה מהעצים הגדלים בכפר, ויש חשיבות עצומה לטיפול בעלים היקרים האלה, שיש להם תכונות שלא היכרתי. לכל עץ יש תכונות המיוחדות לו. עצים עתיקים ומטופחים יותר יניבו עלי תה יוקרתיים יותר. 
גיבורת הספר מקבלת מאִימהּ ירושה הנראית לה דלה ובלתי חשובה - חלקת עצי תה עתיקים שמעליהם, אִימהּ, מעין רופאת הכפר, אישה עם יכולות מיוחדות וראייה חודרת, מכינה חומרים לטקסים ולתרופות.
הילדה גדלה ומתאהבת בילד שאינו מתאים לה מבחינת תאריך לידתם. הוא נעלם והיא יולדת לו ילדה שאותה היא מוסרת לאימוץ. בסרט הזה כבר היינו, אבל מכאן למעשה מתחיל הסיפור האמיתי. 
זהו סיפור של הישרדות, של חברות ובגידה, של מסורת מחייבת ולעתים בלתי הגיונית בעליל, של היסטוריה מרתקת על גידול ומכירת תה על סוגיו השונים, ועל האינטריגות הכרוכות בכך. סיפור של נשים מעניינות מאד וחזקות. לא ידעתי למשל שיש סוגים של תה שמשקלם בזהב והם ניתנים כמתנות לאנשים חשובים. גם לא חשבתי שתה יכול לעניין, אבל הסיפור של הנערה הסינית הפשוטה שמצליחה לעבור מכשולים קשים ולהגיע לגבהים אישיים - מעניין תמיד. ואתם יודעים? חלב או לימון, שתמיד חשבתי שבאים ביחד? אז זהו שלא. הם - מסיפור אחר... 
שתי טעויות בהגהה הרביצו לי בעין, אבל המשכתי לקרוא. אין כאן משפטי מחץ או שפה יפה במיוחד, אבל יש עניין. הסיפור טוב ויש בו הרבה ידע לא מוכר שבא מרחוק רחוק, ובתור שכזה, הוא מומלץ.


  

            עוגת תה פורֶה