חפש בבלוג זה

יום שישי, 28 ביולי 2023

כמעט טוב מאד - טל בדיחי


Very good, Almost - Tal Badichi
הוצאת שתיים, 2023, 314 עמודים מודפסים,
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

לפני כשבוע הנחייתי מפגש ספרותי בנושא מעצורים ובין יתר הקטעים שנקראו היה קטע מתוך ספר (שהקוראת דווקא לא אהבה) המדבר על צעירים שפוחדים להתאהב, שמרגישים שהם צריכים את כל מה שהגדירו לעצמם מראש, כאן ועכשיו. הספר של בדיחי היה יכול להתאים מאד לשיח ההוא. הגיבורה, מירב, נכוותה לא מעט מאהבה נכזבת ומזוגיות מרַצָּה. היא כבר לא מאמינה ביכולתה למצוא את זה שאהבה נפשה ובוחרת במפגשים חד פעמיים שלא יערבבו לה את הלב. כך היא פוגשת את איתמר, שהגובה שלו לא מתאים לה, והוא לא נראה כמו שכתוב לה בטבלת ההתאמה שבנתה לעצמה. בנוסף, בהיותה גם יפה, גם חכמה, גם מצליחה בעסקיה המקצועיים, יש ממנה ציפיות מהמשפחה והחברה להקים בית יהודי מהר, ואז, למרבה הצער מי שמתחתנת היא דווקא אחותה הצעירה. 
מירב היא HR מצליחה בחברת השקעות, דתייה. היא הולכת לבית כנסת כשצריך, שומרת כשרות ושבת. לא שומרת נגיעה, אבל אל נא תטעו לחשוב שזהו ספר אירוטי. הוא אינו כזה. 
אסתפק בזה מבחינת העלילה. 
המבנה של הסיפור די מוכר לנו מסיפורי אהבה אחרים. מה שהתחדש לי כאן הוא עניין המנטליות הדתית שפחות מוכרת לי. את הלבטים של אישה דתייה בחברה דתית וחילונית קראתי בשקיקה. למדתי מילים כמו "וורט" שלא היכרתי. הגישה של הגיבורים לקידוש חיממה לי את הלב, ובמיוחד אהבתי את הקישוט הסיפורי שהביא לספר הסבא של איתמר, סיפורי מסורת. אהבתי גם את ההומור. ביטוי כמו "מובטל מתשרי תסר"ח" אני שוקלת לאמץ. 

"אחר כך היו שלושה ימים שהוא שיפץ את הבית. קנה צבע שמנת מאיזו טמבורייה ועבר על כל הסלון... אני מרגיש בתוך מוזיאון אחי, בר נוי אמר, עניין של זמן עד שיבואו לפה תיירים." עמ' 84

"הפתעה? בר נוי גרף את הז'יטונים, מותק, אני הייתי פותח פלופים בימים שאתה עוד היית פתק בכותל." עמ' 282

סיפור העלילה - על העליות והירידות שבו - הוא לא משהו שלא פגשנו בעבר. אבל בזכות ההומור, הפן המסורתי והדתי של סיפור האהבה הזה, אהבתי אותו. זהו עולם פחות מוכר לי, של בנות שעשו שירות לאומי במקום שירות בצבא, של שמירת נגיעה, של ביקור בבית כנסת כמקור של חיזוק וכוח נפשי. תמיד מסקרן ונעים לשמוע דברים ממקור ראשון. 

"איתמר נשאר עם המשפט של ניב. הוא צודק, הוא חשב, לכולנו נשארו שאריות של אלוהים. גם כשמדברים על בחורות עוד מתפלק ציטוט מאיזו משנה. לא מזמן נשאר כסף בקופה של הפוקר ועשינו התערבות על מי זוכר את כל הסעיפים של במה מדליקין ובמה אין מדליקין.  והרצון התמידי הזה להשלים את הפערים, עם הבנות ועם הסמים ועם הטיולים בשבת, איתמר חשב שלא משנה כמה עוד יחווה - הוא תמיד ירגיש שהוא בפיגור." עמ' 185

דווקא טוב מאד, טל בדיחי. אהבתי את הספר ואני ממליצה עליו. 

 

יום רביעי, 12 ביולי 2023

את עוד תתחרטי על זה - נועה שלו

You will regret it - Noa Shalev
הוצאת כנרת זמורה דביר 2023, 315 עמודים


יש לי ליד המיטה ובאייפד ערימה של ספרים, רובם חדשים ומסקרנים שמחכים לי, ותהיתי למה הספר הזה הזמין אותי אליו קודם. אולי זו הכריכה - גם הציור וגם הצבעים הנעימים - ואולי, וכנראה בעיקר, מפני שהתחלתי לקרוא כמה משפטים, אתם יודעים איך זה, רק להכיר מי עומד מולי, ואז כבר הבנתי שמדובר בעוד אחד מאלה הבלתי עזיבים.

אבישג פישמן היא סוכנת מוסד שנמצאת במשימה בחו"ל עם חבר לצוות, גל וייס שמו, שגם מתחרה מולה על מיקום בקידום האישי. שניהם בסיכון, אלא שהיא נשואה ומנסה ללא הצלחה להיכנס להיריון, והוא מסתיר סוד שמפריע לו להצליח במבחני פוליגרף במוסד. מלבד שני אלה, שעליהם בנוי עיקר הסיפור יש דמויות נוספות, מן הסתם. הורים, חברים, ופינטו, חברו של אחיה המת של פישמן, וגם הממונה עליה ועל וייס במוסד. כל הדמויות כתובות מצויין.

הדמויות הישראליות מאד בספר הזה לא נמצאות בארסנל הדמויות הספרותיות המוכרות לי. למרות שלא הייתי מעולם במקומות שלהם, הרגשתי שותפה להתחבטות שחוותה פישמן, גם לזה של וייס. התלבטות היא חלק מהיום יום של כולנו, גם אם לא מדובר בשאלות של חיים ומוות. האם הייתי יודעת לאלתר במצבי קיצון? לא בטוחה בזה בכלל. האם ההחלטות שקיבלתי נכונות תמיד? נו, באמת... לעיתים קרובות נשארים עם תחושה של החמצה או חרטה, אפילו אשמה. מוכר?

"אני רצינית," היא מזדקפת, "אתה מפחד שיחשדו ששכבת את דרכך לקידום? אתה חושש שירמזו שאין לך את היכולות המקצועיות כמו לשאר? שיצוותו אותך בעיקר במצבים שצריך בת זוג שתַתמִים את המבצע? שיגידו שאתה כבר לא קוואליפייד כי גדל לך הישבן? שיבקשו ממך לארגן את ערבי הצוות ולהביא קפה לשבתאי ולהזמין פיצה כשעושים לילה לבן? שישאלו אותך מה תעשה כשיהיו לך ילדים? ואיך עוד אין לך ילדים? וכמה ילדים אתה רוצה?" עמ' 210

"יש אנשים כאלה, שתמיד יודעים מה נכון, במין ודאות מוחלטת, והולכים עם ההחלטה שלהם ולא משנה מה קורה בדרך, אי אפשר לערער אותם. ואני? אותי תמיד אפשר לערער. אני תמיד מערערת אותי. " עמ' 243

 מה שקרה לי פה, באופן מפתיע מבחינתי, הוא שהספר הזה פתח לי צוהר לעולם לא מוכר בתוך העולם המאד ישראלי שלי. וזה מעניין וחדש, וגם רהוט וקולח. הספר נבלע באחת. 
מאד ממליצה.