חפש בבלוג זה

יום ראשון, 20 בנובמבר 2016

סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה - פרידריך בקמן


סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה - פרדריק בקמן
Min mormor halsar och sager forlat - Fredrik Backman
הוצאת משכל 2016, 391 עמודים

הבשורות הטובות, מבחינתי, הן שכפי הנראה יש המשך לספר הזה. כמובן שזהו מידע בערבון מוגבל, שכן על השוודית שלי, כבר סיפרתי לכם, אין הרבה קופצים. אבל ראיתי תמונות של עוד ספר מפרי עטו של הסופר המאד שווה הזה, ובו מככבת אחת הדמויות שמופיעה בספר שלפנינו, בריט-מארי שמה. (זה לא כמו משה כהן, אתם יודעים, שהוא שם שיש רק אחד כמוהו...) כך שאם יירצו האנשים הנכונים במקומות הנכונים לתרגם גם את ההמשך, בודאי נצא נשכרים. גם בגב הספר כתוב שהספר הזה הוא שני מתוך שלושה.

על איש ושמו אובה כבר דובר פה, וגם בכל מקום שמסתובבים בו שוחרי ספרים שפגשתי.  גם אני כתבתי עליו, אם כי, עלי להודות, מגיע לו יותר ממה שכתבתי. אז אין להתפלא ששמחתי עד בלי די כשהגיע הספר הזה. זהו ספר אחר לגמרי, אם כי ההומור האיכותי וההארה הרגישה של תכונות אנושיות מככבים גם כאן. הגיבורה הראשית, אלסה, היא ילדה בת כמעט שמונה. יש לה הורים גרושים שלכל אחד מהם יש בן זוג חדש. אמה של הילדה בהיריון והיא מצפה להולדת "חצי" (כך נקרא הילד ע"י אחותו). הילדה היא חריגה, או, כפי שמגדירה אותה סבתה - מיוחדת, והיא זוכה להתעללויות וכאפות מצד חבריה לבית הספר. הסבתא היא דמות שנלקחת לעיתים קרובות למשטרה בשל התנהגותה הלא-נאותה. יש לה הרבה על מה לבקש סליחה, אבל גם הרבה מאד דברים שנזקפים לזכותה המבורכת. לסבתא הזו, שהיא רופאה כירורגית, ועומדת למות מסרטן, יש כללי התנהגות שונים מהמקובל, והיא משאירה לנכדתה האהובה את המשימה להפיץ מכתבי התנצלות שכתבה, לאנשים שהיא רוצה שאלסה תתחבר אליהם לאחר מותה. העלילה מתפתחת ככל שמכתבים נוספים נמסרים וחושפים את כאביהם של הנמענים. במקביל נחשפת אישיותה המקסימה של הסבתא, אישיות מן הסוג שהיינו רוצים בסביבתנו הקרובה. 
גילוי נאות - זהו ספר שדי נקטל ע"י "הארץ". אני בד"כ מעריכה את הכותבים שם, אבל הפעם אני רוצה לצאת חוצץ. כי יש כאן הומור מקסים, יש פנטסיה של אגדות שהיא מופלאה, בעיני, וכן שיקוף של בעיות יומיומיות של ילדה חכמה במיוחד, שהיא דיירת מכובדת בבניין של אנשים שהם מיוחדים אף הם, ושאומרת בתבונה עמוקה את מה שכתוב על הלוח באותיות קידוש לבנה - ובכל זאת אף אחד לא רואה. התמהיל של האגדה והמציאות, השימוש בדימיון לצורך הבנת העניינים שקורים, מאד דיברו אל ליבי. אני רוצה לשתף אתכם כאן בכמה כפתורי חן שמשובצים בעלילה, והם באמת קומץ מזערי ממה שיש בספר הזה.

"וסבתא לא אוהבת שאנשים טוענים שהיא ממציאה דברים, היא מעדיפה את המונח המתנשא פחות "מאתגרת את המציאות"..." עמ' 21

""אתם יודעים של מי זה?" היא שואלת ומצביעה על עגלת ילדים הקשורה למעקה המדרגות מתחת ללוח המודעות. רק כעת אלסה מבחינה בעגלה. וזה מצחיק שהיא ניצבת שם כי אין ילדים קטנים בבניין פרט לחצי, והוא עדיין מתנייד לכל מקום בתוך בטנה של אמא. אך נראה שבריט-מארי לא מעריכה את הרובד הפילוסופי בסיטואציה." עמ' 78

"הוא מבטא את המילה "אהבה" כפי שנהוג לבטא מילים כמו "מוצרי יסוד" או "בורג משולב"." עמ' 218

"אנשים בעולם האמיתי תמיד אומרים שכשמשהו נורא קורה, העצבות והגעגועים וכאבי הלב "הולכים ונחלשים עם הזמן", אבל זה לא נכון. העצב והגעגועים הם קבועים, אבל אם היינו צריכים לשאת אותם על כתפינו לשארית חיינו לא היינו מצליחים לשרוד. העצבות היתה משתקת אותנו. ולכן אנחנו אורזים אותה לבסוף במזוודה ומחפשים היכן להניח אותה. 
וזה הייעוד של מיפלוריס, ממלכה שאליה מגיעים נוסעים בודדים מכל קצוות תבל, גוררים אחריהם מטענים כבדים של עצב. זה מקום שבו אפשר להניח את העצב ואחר כך לחזור לחיים. וכשהנוסעים סבים על עקבותיהם הם עושים זאת בצעד קליל יותר, כי מיפלוריס בנוייה כך שהשמש תמיד תאיר את פניך ותהיה לך רוח גבית." עמ' 234-5


     




יום שישי, 4 בנובמבר 2016

קתלין (תשע נשמות:8) - כריסטופר מורלי




Kathlleen - Christopher Morley
קתלין - כריסטופר מורלי
הוצאת תשע נשמות 2016, 115 עמודים

כריסטופר מורלי ידידנו זכור לטוב מפרנסוס על גלגלים, שהזניק את כוכבה של הוצאת זיקית עליה השלום, וכיכב ברשימות רבי המכר יותר מ-100 שבועות. בינינו - בצדק. זהו ספר שכל כך הרבה נכתב עליו, והיה כזה כיף לקרוא אותו - אין מה להכביר מילים על זה כאן. כביבליופילים אדוקים, בטח גם אתם קראתם. 
אז עכשיו יש לנו כאן עוד מעדן ספרותי חמוד ביותר, של אותו סופר, עם ההומור האנגלי המדליק כמו, למשל, אם אתם זוכרים, שראינו בסדרה בטלוויזיה שהיתה מזמן - Yes, Prime Minister, וגם ב"מישהו מטפל בך"? זוכרים? זה סוג ההומור. 
זהו ספר קלאסי משנת 1920. הוא מוקדש ל"קתלין האמיתית". הסופר כבר מזמן ישן מתחת לכוכבים, אבל ההומור שלו נשאר לטובתנו ומפניק אותנו בכיף. 
מדובר ב"עקרבים" - חבורת סטודנטים מאוקספורד. והם ממש סטודנטים. על כל מה שמשתמע מכך. מכינים את העבודות בדקה ה-90 או, אם מסתייע - גם לאחר מכן. מעשה קונדס הוא השם האמצעי של כל אחד מהם. כן, גם אנחנו היינו פעם כאלה, לא ככה?
עכשיו, הם מוצאים מכתב שנשר מספר, מכתב שנשלח מקתלין אל ג'ו. והמכתב ממש מוצא חן בעיניהם, ברמה שהם מחליטים להתחרות על ליבה של קתלין, למרות שאינם יודעים מיהו אותו ג'ו שאליו נשלח המכתב, וכמובן גם לא מיהי קתלין. זהו. לא מספרת לכם יותר, סתם תכעסו עלי. חבל לקלקל. הספר קצרצר, (115 עמודים בלבד), אז קחו לכם שעה של נחת, ליד תה עם חלב, בספל עם תחתית (כמובן...) ותיהנו.
תשע נשמות היא הוצאת ספרים איכותית ששווה מאד לראות מה יוצא מתחת ידיהם. בעולם אהבו רבים עוד הרבה לפני כן את הקסם שמייצר הסופר בספר הזה, כמו שתראו למטה. אז למה שלא תרויחו גם אתם?


                


יום שלישי, 1 בנובמבר 2016

מאחורי ההר - מאיה ערד


מאיה ערד - מאחורי ההר
הוצאת חרגול 2016, 327 עמודים

למעשה, חוץ מהספר "מקום אחר עיר זרה", לא תורגמו ספריה של מאיה ערד. אני מתקשה להבין את זה. אם הייתי יכולה, הייתי רוצה להיות תלמידה שלה, בסטנפורד - שם היא מלמדת, באוהל במדבר, או גם בכל מקום אחר. כי אפילו בספר הזה, שהוא סוג של ספרות בלשית, אתה למד בלי סוף, ובעניין גדול. מעולם לא חשבתי שיעניין אותי לדעת, למשל על גאולוגיה. כן, גדלתי בנגב, ולכאורה יש לי את כל הסיבות המתאימות להתעניין בזה, אבל עד עכשיו, חוץ מהתחביב שהיה לנו כילדים לדרוך על אדמת הלס המבוקעת אחרי הגשם, ולשבור את הקרום הפריך ברגליים - לא התייחסתי לזה מעולם כנושא שאפשרי לי להעמיק בו. וזה אפילו לא הנושא כאן בספר. ובכל זאת. הספר נקרא כולו כמו הרצאה מרתקת במיוחד. אתה קורא/מקשיב ולא מרגיש איך חולף הזמן. 
חוץ מהספר "העלמה מקזאן" שכבר דיברנו בו נכבדות, והספר "שבע מידות רעות" המרתק של הסופרת - לא קראתי עדיין ספרים נוספים שלה. מה אתם אומרים? בושה וחרפה, לא? כי אני מוקסמת מהכתיבה שלה כל פעם מחדש. היא כל כך מעניינת ומדייקת. אפילו ברמה של החיריק בא' של אִפשר (עמ' 169), כדי שלא נטעה, חלילה. וזה חשוב. אף פעם לא נזרקים החוצה מהסצנה בגלל משהו שקופץ פתאום לעין. 

נסים חברתי משכבר (כן, חברתי. שמה רחל, אבל אני קוראת לה נסים. כמובן שהיא מסכימה לזה.) סיפרה לי פעם על אירוע שהיה לה ולבעלה כחלק ממסיבה עם חברים מהעבודה שלו. כולם נקראו ליקב בנימינה (או יקב זיכרון, לא בטוחה, זה היה הרבה לפני מזמן) לארוחת ערב חגיגית. לפתע נשמעה יריה ונאמר להם שמנהל המקום (ואולי המלצר) נרצח. המקום נסגר ולא נתנו לאיש לצאת. התחילה חקירה. כולם היו לחוצים ומודאגים. לך תדע מתי ואיך זה יסתיים, ולנסים יש שלוש ילדות קטנות (אז) שישנות בבית עם שמרטפית צעירה... מפחיד. רק בהמשך הבינו המשתתפים שזה היה חלק ממופע שנטלו בו חלק. מאז אני מחפשת איפה עושים את המופע הזה. אתם יודעים אולי? זה קצת כמו החידות המדליקות בחדרי הבריחה הצצות במחוזותינו כפטריות אחר הגשם. לא יכולתי שלא להיזכר בזה כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה. לפצח תעלומה. שווה, לא? גם אם אתם לא ממש חובבי ספרי מתח.

גם כאן, כמו בספרים אחרים של מאיה ערד מדובר בעולם האקדמי, על תככיו והתחרותיות שבו. על מי שמלמד במוסד יוקרתי יותר, משיג יותר, מפרסם יותר, נחשב יותר, וגם, ואולי אפילו יותר - על מי שפחות כל אלה. הגיבור המספר, זוהר בר שמו, הוא מהפחות משיגים. גם את מה שיש לו הוא נוטה שלא לפרגן לעצמו. ואם יש שאלה איך לפרש משפט או מקרה, תמיד ישפוט את עצמו כַּאנדרדוג, ככזה שפחות. חלק מזה, מן הסתם, הוא אובייקטיבי. כי אשתו בנפרד, למשל, הנושאת את אותו שם (אך מכונה זואי) מלמדת בקמפוס יוקרתי בהרבה משלו, היא חכמה יותר, בטוחה בעצמה יותר, בכלל, קשה לו להבין איך זכה בה מלכתחילה. "היא צדקה, כמובן. שעות היה יושב ומסכם לעצמו ספרים שלמים, ובסופו של דבר עדיין לא הבין לשם מה בדיוק הוא זקוק לכל זה, איך ישמש אותו במחקר שלו, ובאותו זמן דילגה היא בין חמישה, שישה ספרים, שולחת לעצמה בדואר אלקטרוני שורות קצרות, קצובות, של רעיונות למה שתכתוב בדוקטורט שלה." (עמ' 206). זוהי, במאמר מוסגר, תכונה אדירה ממש בעיני. היכולת הזאת לבטא את הגרעין של התוכן בצורה לקונית וממצה. האנשים שיש להם את זה יושבים בעיני למעלה למעלה. 
הוא מגיע למקום מבודד על פי הזמנה של זוג אנשים - יובי ויולי, שביקשו שיבוא להרצות להם ולחבריהם הישראלים על הרומן הבלשי. יובי הוא מן הסתם פרופסור שגם הצליח להוציא מים מן הסלע או, אם לקרוא לילד בשמו, כסף מהמקצוע. הכל אפוף מסתורין. המון שאלות נשאלות. מה קרה לאשתו הראשונה של יובי? למה נקרא דווקא זוהר להרצות ולא אשתו? למה המקום היפה והפסטורלי הזה כל כך אלמנטרי ברמת הנוחות שלו?
לאט לאט אתה נשאב. רוצה לקרוא כל עמוד אבל גם לא רוצה שהספר יסתיים. הספר משובץ בהמון סיפורי מתח קלאסיים (אגתה כריסטי, הרקול פוארו, שרלוק הולמס...) כמו הפתעות קטנות ומתוקות. כיף בפני עצמו. אבל בעיקר, יותר מהכל זהו ספר שמסתכל עליך במבט אינטליגנטי בגובה העיניים ומלטף לנו את האגו תוך כדי. אל תאמינו לי, תבדקו לבד. כדאי לכם. יודעים מה? אם בעבר שאלתם אותי אם אני מכירה ספרים ששווה לקרוא פעמיים? אז הנה לכם אחד כזה.