חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות הומור. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הומור. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 27 במאי 2026

חיים יפים - וירז'יני גרימאלדי

Une Belle Vie - Virginie Grimaldi
מצרפתית: מיכל אלון
הוצאת כתר, 2025, 326 עמודים כולל תודה

"מאז שאני אמא, אני מסתכלת על היַלדוּת שלי במבט שונה. מבט עדין יותר, רחום יותר. גם מִתפַּעל יותר. מעולם לא התלוננתי, מעולם לא התרגשתי מכל מה שעבר עליי, מעולם לא חשבתי שהחיים שלי יותר קשים משל כל אחד אחר. רק כשאני משווה את הילדים שלי לעצמי אני מרגישה את הפחד, את העצבות, את אי הצדק במקרים מסויימים. כשאני עוטפת אותם באהבה, חלק ממני מנחם את הילדה שהייתי." עמ' 154-5

תמיד משמח אותנו לקבל לספרייה עוד ספר של וירז'יני גרימלדי, והפעם, לאחר תקופת יובש תקציבית שמחתי על הגעתו עוד יותר. היא כותבת רגיש, מלא הומור, וגם תמיד יש את ההפתעה, הכיוון הזה בעלילה שהקורא לא ציפה לו. 

שתי אחיות הן מרכזו של הסיפור: אֶמָה, הבכורה, נשואה בנישואין מאושרים ואם לשניים, ואגאת, הצעירה ממנה ב- 5 שנים. אמה היא אשה מסודרת, תמיד מתוכננת ויודעת מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. אגאת היא בדיוק ההיפך ממנה. היא מחליפה תדיר בני זוג, עיסוקים ומקומות. אימן של הבנות היא אישה קשה, מכורה לאלכוהול, ואכזרית. אֶמָה מגינה על אגאת ככל יכולתה, ומרגישה מחוייבות עמוקה כלפיה. אגאת היא ציפור חופשייה. אביהן של השתיים נהרג בתאונה והן גרות עם אימן. בחופשים הן נוסעות אל הדמות הכי מכילה ואהובה עליהן, סבתן מימה, שגרה עם הסבא שלהן בחבל הבאסקים, ומספקת לנו משם נופים מקסימים ושקט, ומנוס מהקושי בבית.

בתחילת הספר מגיעות שתי האחיות לבית של מימה לאחר מותה. הן צריכות לפנות את הבית מלא הזכרונות הטובים שהיו בו, כי אחיה של אימן רוצה למכור אותו. בחמש השנים האחרונות לא היו הבנות בקשר, הן חוששות מהמפגש ומצֵרות על הצורך להיפרד מהבית הזה. לאט לאט, בכתיבה קולחת, מסופר סיפורן של האחיות, לעיתים בחיוך ולעיתים בעצב. 

"על מה את חושבת? אגאת שואלת בין שני גלים. "על כלום".  "אף אחד לא יכול לחשוב על כלום. טוב, חוץ מהדוד שלנו. חסר לו הציוד העיקרי." עמ' 132

""כל הכבוד, אני גאה בך. אני לא מסוגלת לעשות את זה. אולי כי יש לי פחות זכרונות, בזכותך. אני יודעת שהיא לעולם לא תשתנה, אבל אני לא מצליחה לשים עליה פס." היא קמה. "תזכירי לי אף פעם לא לעצבן אותך, אחותי. את משתמשת בתחמושת חיה!"" עמ' 280

פרקים קצרים, כל פעם מישהי אחרת במרכז, וצריך לעקוב על הזמנים. הזמן הכללי של הספר מוכתב על ידי גילן המשתנה של הבנות, לפעמים כתאריך, או "אז" ו"עכשיו" ושעה של היום. גם הפונט משתנה מעת לעת. זה קצת בלבל אותי. אבל הסיפור נהדר. הוא לא הכי טוב של גרימאלדי, לדעתי, אבל ממליצה לא לוותר עליו. יש כאן זרקור על החיבור הזה בין אחיות, שכנראה אין שני לו, שיכול להגדיל או להקטין, ובכל מקרה תמיד משמש השראה מיוחדת ויקרה. 

  

  


 

  

  




 

יום רביעי, 28 בינואר 2026

מרגו צריכה כסף - רופי ת'ורפ


Margo's Got Money Troubles - Rufi Thorpe
מאנגלית: לי עברון
הוצאת מטר,2025, 336 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

זהו ספר שמתאים במיוחד למועדון קריאה, מה שנקרא ספר כוסברה. יש שיאהבו מאד מאד ויש שממש לא. אבל אף אחד לא יוכל לומר שאין מה להגיד עליו. הוא מייצר בקורא/ת רוך וחמלה, וגם חיבה, אל דמויות, מעשים ותכונות שאולי יוצרות בו/ה אנטגוניזם. לו רק בגלל זה שווה מאד לקרוא אותו. מקווה שתסלחו לי אם אשתמש כאן במילים בוטות, אבל הספר רווי בהן, במקומות המתאימים.
יש בספר הזה שני מסַפרים. יש את המספר-היודע-כל, ויש את מרגו, שמספרת את הדברים שקורים לה, שלפעמים מדברת אלינו בגוף ראשון ולפעמים אף פונה אלינו מחוץ לסיפור. כך זה מתחיל:
"תכף תתחילו לקרוא ספר חדש, ולמען האמת אתם קצת מתוחים. אתם מקווים שהקסם יקרה כבר בשורות הראשונות, שתשקעו בסיפור כמו באמבטיה חמה ותתמסרו לו לגמרי. אבל על התקווה הזאת מעיב החשש שלמעשה תצטרכו ללמוד שמות של המון דמויות ולעקוב בנימוס אחר ההתרחשויות, כאילו אתם משתתפים במסיבת טרום-לידה של מישהו שאתם בקושי מכירים. וזה בסדר, אלוהים יודע שכבר התאהבתם בספרים שלא תפסו אתכם בפסקה הראשונה. אבל אתם בכל זאת מקווים שזה יקרה, מקווים שהם יכבשו אתכם במעמקי נפשכם וינשקו אתכם בצוואר." 

מרגו היא אישה צעירה בת 19 הלומדת בקולג', והמרצה שלה, מארק, מכניס אותה להיריון. היא לא אוהבת אותו במיוחד, והיא גם לא חושבת שהוא אוהב אותה במיוחד. אבל היא מחליטה להמשיך עם ההיריון וללדת. כולם בסביבתה מנסים להסביר לה שזה יהיה מעל לכוחה. היא ממשיכה בתהליך לא מתוך חשיבה מעמיקה של כל מה שכרוך בכך, אלא משום שלדעתה כך עושים אנשים טובים.

"מרגו ידעה שכל מה שקרה עם מארק היה מזויף, הכי מזויף שיש. ובכל זאת, התוצאה היתה אמיתית מאין כמוה, והיא תזדקק לעזרה כדי לממן אותה." עמ' 78

"איך להפוך מעוד זוג ציצים אנונימי לזוג הציצים היחיד שמשנה? ההרגשה צריכה להיות אמיתית, אבל איך מעבירים אותה? איך מעבירים  את הדרך שלך להתהלך בעולם כאילו אי אפשר לפגוע בך, אף על פי שאת נפגעת נורא, אבל יש משהו יפה כל כך בחופשיות, בחוסר הזהירות, ו... ובאומץ שיש בזה." עמ' 187

הילד נולד והוא נקרא בודהי, (השם הוא קיצור של בודהיסאטווה  - אם תהיתם - האיש החותר להארה. תודה לך, לי.)  היא מבינה שהיא לא תוכל לכלכל אותה ואותו ללא עבודה שתאפשר לה להיות איתו, להיניק אותו ולחנכו כמו שהיא רוצה, ולכן היא פותחת חשבון באונליפאנס, שם היא מצטלמת בעירום. היא גם מקבלת לחשבון שלה תמונות של איברים גבריים ומדרגת את כולם גבוה. אביה, שלא היה שם בילדותה, ושהיה מתאגרף מפורסם בעבר, מגיע אליה ומנסה לעזור. זה מתחיל להשתלם כלכלית. אבל אז נערמים קשיים. בשלב מסויים היא אף מאויימת על ידי מוסדות המדינה שבודהי יילקח ממנה, והיא נבדקת על ידי גורמים בירוקרטיים שמשתדלים למצוא דופי בכל מה שהיא עושה. אז היא יוצאת למלחמה על הצדק שלה.

סקס סמים ורוקנרול? אפשר לומר. אין פה תיאורים גרפיים, אם חששתם מזה. אבל יש "גסויות", זה מאד מתאים פה לסיפור של מרגו, ולדמות שלה, שאין ברירה אלא לחבב אותה עד מאד. מומלץ. 

  

  

  

  






 

יום חמישי, 20 בנובמבר 2025

תוכנית פרישה - סו הינסנברג

The Retirement Plan - Sue Hincenbergs
מאנגלית: אילן פן
הוצאת פן, ידיעות ספרים, 2025, 408 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית "עברית"

הנה ספר שיש בו המון: זוגיות לטוב או לרע, מתח, פשעי מאפיה, תעלומה, שידוכים הודיים ע"י אמא מפחידה, הומור, ובמיוחד חברות נשית. מה אפשר לבקש עוד? אז יש פה באמת בלגן גדול אבל הוא נקרא בכיף. מדי פעם יש תפנית שלא ציפיתי לה בעלילה. החברות הטובות האלה, שהן בגיל פרישה, מסתבכות בפשע שתכננו כדי להבטיח לעצמן פרישה של הביוקר.
תראו, יש כאן ארבעה זוגות של חברים שיש להם שיגרת בילויים משותפת, כזו שנבנתה במשך שנים רבות של היכרות וחברות. לאחרונה הפסידו הגברים, שהם גם המפרנסים, את כספי תוכנית הפרישה שלהם בעיסקה כושלת וכולם מבכים את מה שאבד. בשיגרה החדשה יש שיעמום ומרירות לא נעימה. ואז, אחד מהם נהרג בתאונה מטופשת. אלמנתו זוכה בכספי הביטוח שלו, ויוצאת לחופש כלכלי נוח ונעים.  "ננסי הנהנה. "אני לא רוצה להיות חסרת רגישות, אבל מרלין נראתה אי פעם טוב יותר?"" עמ' 14
ולכן, שלוש החברות שנותרו זוממות לרצוח את בעליהן. הן פונות אל הַסַּפָּר של הגברים שהן יודעות עליו שעבָרוֹ לוט בערפל פלילי, ומציעות לו, בתשלום רב שאינו מצוי בידיהן כרגע, לעשות מעשה. הבעלים, שעובדים בקזינו ממנו הם מעבירים פה ושם כספים לחשבונם הפרטי, מציעים לאותו סַפָּר תוכנית משלהם, כדי שיגן עליהם מרוצח אפשרי.
הרבה מאד כסף מונח על המאזניים פה, ויש הרבה שחומדים אותו. יש גם את אלמר, כלב זקן, שהוא לא מאד יפה אבל מאד רגיש. והרוצח... הוא האיש החביב ביותר בסיפור. 
ספר חמוד ומשעשע. קצת חלש בקטעים מסויימים אבל בגדול מהנה מאד. מומלץ.




  

  

 





 

יום שלישי, 21 באוקטובר 2025

חלוצה במערב - אלינור פרויט סטיוארט


 Lettters of a Woman Homesteader - Pruitt Stewart, Elinor
מאנגלית: יורם נסלבסקי
הוצאת תשע נשמות, 2025, 228 עמודים

זוהי קלסיקה אמריקאית משנת 1914. כתובה כמכתבים. משמח שתרגמו אותה עבורנו כי היא מקסימה ביותר. "אלה הם מכתבים אמיתיים, והם מודפסים כלשונם, מלבד השמטות מעטות וכמה שינויי שמות." אלינור פרויט היתה נשואה ואם לתינוקת אבל בעלה נהרג בתאונת רכבת והיא נשארה לבד בדנבר, קולורדו, והיה עליה לפרנס את עצמה ואת בִּיתה. היא מתחילה לעבוד ככובסת ומנקה אצל גברת קוני, ואז, בהחלטה אמיצה מאין כמותה היא נוסעת למערב. היא מתחילה בקטן, גרה אצל מעבידה בוויומינג, מר סטיוארט, מטפחת גינה קטנה ולאט לאט צומחת. היא רוכשת חלקה לעצמה ובונה את עתידה עם ביתה. פמיניסטית של 1909, עוד לפני שמישהו ידע שיש בכלל מילה כזאת. 
המכתבים מספרים לנו את סיפור צמיחתה של אלינור פרויט כאדם וכאישה, והם כתובים בנועם ובהרבה פיוט ויופי. אנחנו מקבלים תמונה של נופים יפהפיים, של אנשים שבסביבתה של אלינור - על צבעיהם ואופייהם השונים. הקריאה איטית. עכשיו, בימים האלה, שהם טעונים כל כך רגשית, עם שוב החטופים החיים לארץ ועם התקווה והציפייה לחזרתם של החללים, קראתי בכל פעם רק מספר זעום של עמודים. יש גם לא מעט הערות שוליים בתחתית הדפים. זה הסביר מושגים לא מוכרים, אבל גם האט את הקריאה בספר.

מכיוון שהתושבים מועטים כל כך באיזור, אז כשיש אירוע או חג אלינור מוכנה לרכב מרחקים גדולים, תוך לקיחת סיכון לה ולילדיה. היא עושה זאת חרף מזג האוויר הקשוח ואף שבסביבתה מתחולל קרב מדמם. היא מספרת סיפור של הרפתקאות ושל הישרדות. של צורך במזון ממה שנמצא באזור, מה שמחייב עבודה חקלאית קשה וציד. אבל השמחה שמתוארת כאן מארוחה שמורכבת מלחם קלוי, שכווי שניצוד, מים מהנהר וקפה - יש בה משהו בראשיתי וקסום. השותפות בין התושבים המעטים באיזור, המתבטאת בדברים קטנים, אלמנטריים, לא נתפסת בשום צורה כמובנת מאליה ומבורכת מאד. יחד הם יכולים לעשות הרבה מאד ממעט כל כך. 

"זֶבִּי הוציא את כינורו הישן האהוב,  כיוונו והחל לנגן. בחוץ געשה הסופה, וכל העת גברה והלכה. זבי ניגן וניגן. ככל שהתעצמה הסופ, כך גברה גם נגינתו. אני זוכרת שעצרתי את נשימתי, שכן ציפיתי כי הבית יעוף ממקומו בכל רגע.... חלפו כמדומה שעות, והמהומה לא שככה. עמדתי על סף בכי, אך לקחתי את ג'רין בזרועותיי ונשאתי אותה למיטה. גברת או'שנסי נגעה במרפקי ואמרה, "אל תביטי מבעד לחלון, ילדתי, רוחות הבאנשי (רוחות רפאים מן הפולקלור האירי, הרוחות יוצאות לקונן ליד בית שמישהו בו עומד למות) יצאו הערב."" עמ' 97-8.
"קשרנו את הסוסים ברצועה וירדנו אל הנהר לנקות את עצמנו מן העפר שהיה נחוש, כמדומה, להתאחד עם  העפר שממנו אנו עשויות." עמ' 138

באוקטובר 1911 אלינור היא כבר בעלת אדמה משלה אך עדיין לא רשאית ליישב את הקרקע. היא זכאית לאדמות נוספות - אדמות מדבר. אלינור נשואה עכשיו למנהל שלה, קלייד סטיוארט ונולד להם ילד (חצי מוכן, לדבריה של ג'רין, כי עדיין אינו הולך). היא מספרת לגברת קוני איך נבנה כל חלק בבית באופטימיות עליזה, תוך שהיא מגדלת את ילדיה וגם חיות אחדות, במשק שכולו שלה. היא מרפדת את הקן בידיה ובחומרים הדלים העומדים לרשותה ומהמתנות שקיבלה מקוני לקראת עזיבתה.

במכתבים לגברת קוני מביאה אלינור אליה את יופיו של המערב כפי שהיא חווה אותו. היא נושאת מעין מניפסט של המלצה לנשים להגיע למערב ולעבוד עצמאית, ללא תלות בגבר שלצידן, אם יש כזה בכלל, בחלקה החקלאית שתספק כלכלית את המשפחה, עם בונוס של שקיעות יפהפיות וחיים של צמיחה כלכלית ועצמית.
"אני נלהבת מאד מהרעיון של נשים המתישבות על קרקעות משלה. גידול של יבול חקלאי לצרכי משפחה גדולה דורש ממך פחות כוחות ופחות עמל משדרושים יציאה לעבודה בשטיפת רצפות, ועל כך נוסף הסיפוק בידיעה שעבודתך לא תאבד לך אם אך תתמידי בה... מה שגדל על הקרקע שייך לך ואין דמי שכירות לשלם... כל אישה חזקה דיה בשביל לצאת לעבודת יום ויכולה לעבוד כאן באותה מידה ולהכניס פי שניים או שלושה, והדבר טוב ונעים לאין ערוך מלעבוד קשה כל כך בעיר ואז לחיות על קצבת רעב בחורף." עמ' 176

המוני הוצאות הדפיסו את הספר המקסים הזה, שמתי לכם פה מדגם מייצג. באנגלית גם יש המשכים לספר. תוהה אם מישהו ירים את הכפפה. מעבר לזה, לאחר שעברנו על ההערות המכוכבות - הסיפור משובץ בציטוטים מספרים ושירים מהתקופה - אולי כדאי לקרוא את זה שוב, הפעם בלי לעצור. כי תיאורי הנוף מקסימים מאד, ההומור ממש נחמד, והתמימות, והאופטימיות... כל כך נעים לחזור לכאלה.