שומרי הזמן - אליסון ריצ'מן

The Time Keepers - Alyson Richman

מאנגלית: אילן פן

הוצאת פן, 2026, 327 עמודים מודפסים

נקרא באפליקציית עברית

גרייס גולדן אשה ממוצא אירי גרה בלונג איילנד, ניו יורק, עם בעלה האהוב, טום ושתי בנותיה - קייטי ומולי.  הסיפור מתחיל כשגרייס הולכת למכולת ומוצאת ברחוב ילד וייטנאמי קטן שישן על המדרכה. היא לוקחת אותו אל ביתה, ומחפשת למי הוא שייך. מסתבר ששמו באו ושהוא גר ב'גבירתנו מלכת המעונים', מנזר שקלט פליטים וייטנאמים שם הם מתאכסנים ולומדים להתאקלם במדינה החדשה שחלמו להגיע אליה. גרייס נקשרת אל הילד ואל דודתו אן, המגדלת אותו כאילו היה בנה. הן מתיידדות מאד, לכל אחת מהן סיפור כואב בעברה שמתגלה לאט לאט בספר.

משפחת גולדן אינה מעשירי המקום. לטום יש חנות שעונים שבקומה העליונה שלה גר ועובד ג'ק, חייל משוחרר ממלחמת וייטנאם, שעבר פציעה שעיוותה את פניו. ג'ק היה הבחור הנאה ביותר בתיכון אבל עכשיו פניו מצולקות, ואנשים סביבו מביעים כלפיו את שנאתם לחיילים המשוחררים מהמלחמה ההיא. הוא מנסה בכל כוחו להימנע מחברה אנושית שנרתעת מהצלקות שעל פניו.  לג'ק היתה אהבה גדולה כשהיה צעיר ויפה, ועכשיו הוא אינו בקשר עם אהובתו. ההנאה הגדולה שלו היא לעבוד בחנות השעונים ולתקן את השבורים, הוא עושה זאת בכישרון רב, ואוהב את העבודה הזו, שעוזרת לו לתקן גם את השברים שבנפשו. הוא נעזר בכלב גדול והוא יוצא עם הכלב לטיולים רק בחשיכה. משפחת גולדן מארחת אותו בסופי שבוע לארוחה משפחתית ומשתדלת להתקרב אליו. 

זהו ספר מרגש, חלק גדול בו עצוב מאד, מתאר את זוועות המלחמה ההיא, את הקושי להירפא ממנה ולהישאר עם ערכים טובים, בחלקים מהספר מתוארת גם אכזריותם של אנשים ואף ילדים. (מזכיר את מה שקרה פה אצלנו לאחרונה.) הספר מאד קריא, העלילה שוטפת ומעניינת, פה ושם נופל קלות לקיטש, אבל זה לא מפריע להינות מהספר הזה. מרגש, אפילו מדמיע, מומלץ.

 

לב המאהב - לילי קינג

 

Heart the Lover - Lily King

מאנגלית: מעין זיגדון

הוצאת פן ידיעות אחרונות, ינואר 2026, 222 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית.

המאהב בשם הספר, הוא לא מאהב כמו שחששתי. השם בא ממשחק קלפים ששמו סֶר הינקומב פאניבאסטר. במשחק יש משפחות ודמויות שונות, ויש בו כללי נימוס שצריך לזכור ולא לפספס. לב המאהב הוא אחד המלכים במשחק. אז בואו, נֵרגע. 

לגיבורה פה לא היה שֵם עד ממש העמודים האחרונים של הספר, אבל היו לה שלושה כינויים: ג'ורדן, הינק ואפילו פעם אחד - לביבה. לגיבורים האחרים, לעומת זאת, שהם רבים מאד, בהחלט יש שמות, ואנחנו נתרכז כאן בשני החשובים שבהם, סאם גליגר, בפטיסט שאינו מקיים יחסי מין לפני החתונה, ויאש טאקר שדווקא כן. שלושת הגיבורים הם, בתחילת הספר, סטודנטים מצטיינים לספרות. אנחנו מלווים אותם לאורך השנים על היחסים המאד מורכבים ביניהם. אני אספר לכם פה רק מעט מזעיר ממה שקורה בספר המופלא הזה, אתם יודעים, מן הסתם, למה. אבל מלבד המובן מאליו, גם מפני שכל כך הרבה אנשים כתבו על הספר הזה, שבגדול אתם בטח מכירים את העלילה. אז בקצרה:

ג'ורדן היתה בתחילה בזוגיות עם סאם, ואז הוא עזב והיא התחברה אל יאש באהבה גדולה. החברות העמוקה של סאם ויאש התחילה עוד לפני שג'ורדן נכנסה לתמונה, והייתה מן תחרות ביניהם על ליבה. 

זהו סיפור של החמצה גדולה, של אהבה משולשת, של השתלשלות של חיים שיכולים היו להיות מאושרים יותר. המון ספרים וסופרים מוזכרים בספר הזה, יש בו שיח ספרותי מהמשובחים. שגרת החיים הסטודנטיאלית, על קבוצות הלימוד בביתו של המרצה, על הקשרים האישיים יותר עם מרצים מעניינים מסוימים, וגם, עבודה תוך כדי לימוד - כל אלה מוכרים לי משנותיי המעטות מדי באוניברסיטה. אלה נושאים שמחזירים אותי לימים ההם והנוסטלגיה הזאת מרגשת גם היום. אוניברסיטת בן גוריון בנגב היתה לי סוג של בית חם. 

הכתיבה על אהבה בספר הזה היא מעשה אומנות בעיני. ממש. תענוג. זוהי כתיבה אינטליגנטית מאד, לעיתים מרומזת. אהבתי את זה שהרבה דברים נובעים ומובנים מתוך משפטים ספורים, והקורא.ת צריך.ה לחדד את המוח, כדי שהתמונה תתבהר לו.ה. ובכל פעם שהיא אכן מתבהרת נפרש לפנינו הקוראים מסך גדול שמשנה את התמונה ומפתיע. אני אוהבת את זה. זה מספק חוויה טובה מאד, מפולפלת, מתגמלת תדיר. 

הגיבורים אולי ירגיזו אתכם. גם אותי הרגיזו לא מעט. היו לי במהלך הקריאה המון הצעות ואזהרות שרציתי  להגיד להם, במיוחד בדילמה הקשה בסוף. אבל הספר נקרא בחטף. דף רודף דף וכשנאלצתי לעזוב אותו - רציתי לשוב אליו. מומלץ מאד מאד.

  

 

תוכנית פרישה - סו הינסנברג

The Retirement Plan - Sue Hincenbergs

מאנגלית: אילן פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים, 2025, 408 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית "עברית"

הנה ספר שיש בו המון: זוגיות לטוב או לרע, מתח, פשעי מאפיה, תעלומה, שידוכים הודיים ע"י אמא מפחידה, הומור, ובמיוחד חברות נשית. מה אפשר לבקש עוד? אז יש פה באמת בלגן גדול אבל הוא נקרא בכיף. מדי פעם יש תפנית שלא ציפיתי לה בעלילה. החברות הטובות האלה, שהן בגיל פרישה, מסתבכות בפשע שתכננו כדי להבטיח לעצמן פרישה של הביוקר.

תראו, יש כאן ארבעה זוגות של חברים שיש להם שיגרת בילויים משותפת, כזו שנבנתה במשך שנים רבות של היכרות וחברות. לאחרונה הפסידו הגברים, שהם גם המפרנסים, את כספי תוכנית הפרישה שלהם בעיסקה כושלת וכולם מבכים את מה שאבד. בשיגרה החדשה יש שיעמום ומרירות לא נעימה. ואז, אחד מהם נהרג בתאונה מטופשת. אלמנתו זוכה בכספי הביטוח שלו, ויוצאת לחופש כלכלי נוח ונעים.  "ננסי הנהנה. "אני לא רוצה להיות חסרת רגישות, אבל מרלין נראתה אי פעם טוב יותר?"" עמ' 14

ולכן, שלוש החברות שנותרו זוממות לרצוח את בעליהן. הן פונות אל הַסַּפָּר של הגברים שהן יודעות עליו שעבָרוֹ לוט בערפל פלילי, ומציעות לו, בתשלום רב שאינו מצוי בידיהן כרגע, לעשות מעשה. הבעלים, שעובדים בקזינו ממנו הם מעבירים פה ושם כספים לחשבונם הפרטי, מציעים לאותו סַפָּר תוכנית משלהם, כדי שיגן עליהם מרוצח אפשרי.

הרבה מאד כסף מונח על המאזניים פה, ויש הרבה שחומדים אותו. יש גם את אלמר, כלב זקן, שהוא לא מאד יפה אבל מאד רגיש. והרוצח... הוא האיש החביב ביותר בסיפור. 

ספר חמוד ומשעשע. קצת חלש בקטעים מסויימים אבל בגדול מהנה מאד. מומלץ.

  

  

 

 

מאחורי כל גבר מוצלח - שרה גודמן קונפינו

Behind Every Good Man - Sara Goodman Confino

מאנגלית: רחל פן

הוצאת פן ידיעות אחרונות, 2025, 368 עמודים מודפסים

נקרא באפליקציית עברית

"תשמעו, אני לא אומרת שהייתי אישה מושלמת, אבל... טוב, אולי אני כן אומרת את זה. " עמ' 8

זהו הספר השלישי של הסופרת שאני קוראת ומספרת לכם עליו. בגדול, ידעתי מה אני מחזיקה בידיים, ולכן התכנסתי הערב. הסגנון ההומוריסטי של הסופרת חביב עלי, הפן היהודי האמריקאי גם. אבל כאן מדובר בבחירות, ופוליטיקה היום זה גועל נפש. אלא שכמו שהיה צפוי, התחלתי ונשאבתי. 

שנות השישים באמריקה, ג'ון קנדי מתמודד מול ניקסון והסנטורים מתמודדים על מקומם בסנאט. נשים כבר בוחרות, אמנם, אבל מקומן הוא ללא ספק במטבח. בוורלי דיימונד נשואה ללארי, שהוא מנהל הקמפיין של סנטור מסוג הפוליטיקאים שגם כאן יש לנו, למרבה הצער. בוורלי היא גם בִּיתו של סנטור לשעבר, אימה היתה אשתו של, והיתה מצוייה בכל המנהגים והלבוש הנכון של החברה הגבוהה. אמה של בוורלי ("אמא", ברשותכם) מזכירה מעט את הדמויות הנשיות הבוגרות והחזקות מאד, אותן פגשנו גם ב אל תשכחי לכתוב וגם ב חסרת תקנה הזכורים לטוב. הדודה אידה אפילו מוזכרת כאן בהקשר הנכון. אמא מגיעה אל בוורלי לעזור עם הילדים ואנחנו זוכים להכיר דמות נשית נהדרת, חזקה ועיקשת, ומצחיקה ביותר.

גם בוורלי מכירה היטב את החוקים. היא עקרת בית למופת, ומשרתת את בעלה עד רמת העיתון המקופל לצד הקפה של הבוקר. הילדים, יפים ושתוקים, ושקופים לגמרי עד שהוא מסיים לאכול, זורק נשיקה סטנדרטית ועוזב את הבית. 

ואז, יום אחד, כשהיא נוסעת אליו למשרד היא רואה אותו עם מזכירתו במראה שאינו מותיר ספק באשר למה שהתרחש שם. לארי, שצריך לשמור על תדמית מכובדת וראוייה כדי למשוך בוחרים נופל כאן קבל עם ורעיה.

"לקנדי היה יתרון גם בימי הרדיו, אבל כשהטלוויזיה הביאה אותו לסלון של כל אחד, ניקסון היה גמור, והיה מנצח רק אם היריב שלו היה נראה כמו עכבר רטוב. וקנדי לא נראה כמו עכבר רטוב." עמ' 210

"אף פעם לא היה לי אכפת באיזה צבע חדר השינה שלנו או אם הוא רוצה לאכול קציץ בשר כל שבוע, אבל כשהוא החליט לקרוא לרובי על שם אביו, פתחתי במסע בן שישה שבועות נגד השם הרברט עד שאפילו לארי הסכים שזה שם נוראי להעניק לילד חסר ישע." עמ' 249

בוורלי לא מתמסכנת עכשיו. לא ולא. היא לובשת עזוז וגבורה ומציעה את עצמה כעוזרת פרלמנטרית למתחרה הגדול של לארי, מייקל לנדאו. זו יכולה להיות נקמה מתוקה, אך לא פחות מכך גם הגשמה עצמית כאישה חושבת, כאישה חכמה ויעילה שהולכת לקראת המטרה שהציבה לעצמה. היא מכירה את כללי המשחק ואינה מהססת להשתמש בהם. 

חוץ מכל זה, מייקל לנדאו, המועמד שהיא מריצה לסנאט, הוא יהודי טוב, מה שיאפשר לנו, אולי, לחגוג איתו את ראש השנה. 

אז יש לנו כאן את כל מה שצריך בשביל לקבל עלילה מצויינת, שכתובה בגוף ראשון, שיש בה מתח, הומור, אמריקה, תככים ומזימות, ודמויות משעשעות. מה שצריך עוד, זה  את הכתיבה המיוחדת של גודמן קונפינו. כשיש לנו את כל זה - אנחנו מרוצים ושמחים בחלקנו. לכו על זה. כדאי לכם מאד.

  

על ארבע - מירנדה ג'וליי

All Fours - Miranda July

מאנגלית: שפרה קורנפלד

הוצאת פן, ידיעות ספרים, 370 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי באתר עברית

הספר הזה גרם לבאזז ענק בסביבתנו הספרותית. קשה למצוא מקום בה שלא התייחסו אליו, לרוב באהדה גדולה מאד. דיברו על אומץ בכתיבה, על היותו עכשווי כל כך ומיוחד, על חוזק נשי, על גיל חמישים החדש, על נשים בגיל המעבר שנמצאות בקדמת הבמה. סקס, סמים ורוקנרול של עכשיו.

הסתקרנתי. גם מה שקראתי על הסופרת סיקרן. אי אפשר להתעלם מהספר הזה ולתת לו לעבור מעל הבלוג שלי.

מדובר באישה בלי שם, נשואה לבעל מקסים ואם לבן, שכּדֵי לא להתייחס למגדר שלו - מדברים עליו ברבים. זה אתגר תרגומי לא פשוט, מן הסתם, גם הקורא/ת צריך/ה להכיל את זה. אני חייבת לומר שלא הבנתי את הצורך בזה לעלילה, אולי, חוץ מהרצון של הסופרת להיות מאד נוכחת בכאן ועכשיו, ואולי - מה שהבנתי בהמשך - כי גם היא לא מאד מוחלטת מגדרית. 

הגיבורה היא אמנית בין תחומית, מפורסמת למדי. היא גרה בעיר במערב ארצות הברית ומחליטה, לאחר שיחה עם בעלה וחברים, לנסוע לניו יורק, ולא לטוס לשם. זה היה אמור להיות מסע של כמה ימים לכל כיוון, תוך נסיעה של כמה שעות ביום. אלא שכשהיא עוצרת למלא דלק, לאחר נסיעה קצרה, ובהחלטה של רגע, היא נשארת במונרוביה, התחנה הראשונה של המסע הזה. היא שוכרת חדר במלון דרכים ומתחילה לשפץ אותו, בעזרת מעצבת, כך שיהיה לה נעים בו, שייראה כמו בית החלומות שלה. היא מסתירה את המקום בו היא נמצאת, כדי שמי שנמצא בקשר איתה, יחשוב שהיא בדרך לניו יורק, ואח"כ גם שהיא שם. מתחיל פלירטוט עם בחור צעיר שנשוי למעצבת שלה. היא מלהטטת בין סיטואציות ושקרים כדי להינות מכל העולמות. 

בחלק השני של הספר היא חוזרת הביתה. חוזרת לשיגרה האפרורית שלה. הרחק מכל הסקס שקרה ולא קרה. היא פוגשת בעצמה את גיל המעבר. כאן יש פירוט של חומרים ותרופות, איך ומה לעשות... יש גם מעין מחקר חברתי על גיל המעבר, ככלל, זה חלק בספר שנקרא לי פחות מעניין, אבל בחלקים הבאים הוא שוב מתרומם ומושך, ולקראת הסוף... טוב, תראו כבר.

יש בו משהו אחר, בספר הזה, הוא פעם מושך ופעם דוחה. בגדול - זוהי חוויה. לא תמיד נעימה, אבל תמיד נחרתת בזיכרון. הרבה נוזלי גוף משתתפים בעלילה, וסקס מכל הסוגים. נראה שהסופרת רצתה להראות שגיל המעבר הוא מן הזדמנות לעשות כל מה שרצית לעשות ולא העזת, ולעיתים נראה לי שהיא פשוט רצתה להדהים, לזעזע, להיות שונה ומיוחדת. לא תמיד התחברתי לזה. הספר הזמין אותי לפרקים, מאד אפילו, אבל בפעמים אחרות גם חשתי כעס. קטעים מסויימים נקראו בשטף ואחרים חיכו לפעמים יומיים. קטעים מסויימים נראו לי מוגזמים, לא אמינים, ואחרים נראו לי אמיצים, חזקים מאד, שוברי מגבלות. אולי זה גם, כי דברים שרואים משם לא רואים מכאן. 

בשורה התחתונה, הייתי ממליצה לכם עליו. הוא לא פשוט, ונראה לי שיש איזו מחוייבות באוויר, מין בון-טון שאומר שנכון לנו לקרוא אותו, לא להיות מחוץ לנושא שעל השולחן. 

אם הוא מרגיז אתכם מדי, שחררו, אבל כדאי מאד לתת לו סיכוי. 

המון הוצאות בחרו להדפיס אותו ונראה שיודפס בארצות נוספות. ההוצאה העברית הוּספה בגודרידס תוך כדי קריאתי אותו. שמתי פה רק חלק מהכריכות כי התמונות דומות. 

  

  

 

 

אל תשכחי לכתוב - שרה גודמן קונפינו

Don't Forget to Write - Sara Goodman Confino

מאנגלית: רחל פן

הוצאת פן ידיעות אחרונות, 2024, 359 עמודים מודפסים

נקרא באפליקציית LIBBY

זה הספר השני של הסופרת הזו שאני קוראת. על הספר השני, חסרת תקנה כבר סיפרתי לכם כאן. אצלנו בספרייה חלוקות הדעות לגבי איזה מהם טוב יותר, אבל יש קונצנזוס מוחלט על החיוך המפרגן שכל אחד מהם זוכה לו כשמזכירים כל אחד מהם. 

והם באמת ספרים כייפיים, עם הומור יהודי טוב כזה, ממזרי. הסביבה היא יהודית, עם אישה חזקה מול נשים פחות חזקות שמצפות מהצאצאים ללכת עם המסורת, להקים משפחה, להמשיך את דרך החיים של ההורים. 

מרילין קליינמן עושה מעשה שלא ייעשה בקהילה. היא עושה את זה עם בנו של הרב, בפעם הראשונה שהיא רואה אותו, וזה אפילו מתרחש בבית הכנסת. בלהט האירוע נשבר חלון ויטרינה שם. ההורים שלה, במיוחד אביה, נבוכים מאד מכך וזועמים. למחרת מגיע בן הרב אליה הביתה, מלווה בהוריו, ועולָה ההצעה להשיא את בני הזוג הפוחזים. כעונש, וגם בגלל רצון להחריש  את המקרה נשלחת מרילין, בניגוד לרצונה, אל הדודה שלה, איידה, בפילדלפיה. היא מאד חוששת מהמפגש ומהשהייה בחברתה של הדודה העלומה שאינה מכירה, הרחק מהבית. אבל זה היה תנאי שבלעדיו לא היה מוכן אביה לממן לימודים בקולג' עבורה. 

יש פה איזו תבנית שהיתה מוכרת לי מ"חסרת תקנה". בשני הספרים יש קשישה חכמה, חזקה ומשעשעת, שמנהלת את חייה של הגיבורה ביד רמה. כאן, הסצינה של שנות השישים, ממרחק של זמן נראתה לי קצת מאולצת. הייתי שם כילדה קטנה, אם כי בסביבה פחות עירונית ומעודכנת. לא ניו יורק, אפילו לא תל אביב של אז. ולכן, היו דברים שנראו לי היום - מוגזמים. מקומו של השפתון (האדום) לא זכור לי כמשהו כה חשוב, למרות שכן היו לנו בגדים שלא לבשנו כי זה לא התאים למה שרצינו לשדר. אני אפילו זוכרת דיון בתנועה על מכנסי ג'ינס שלא ראוי שנלבש אותם. אני התנגדתי לכך שלתנועה או למדריכה תהיה זכות לומר לנו מה נכון לנו ללבוש. אבל בפגישת הקבוצה זה נשמע איכשהו לגיטימי. ויכוח נוקב על זוג מכנסיים. כן, יש בזה איזו תמימות שהיום אנחנו מנפנפים בציניות. אבל החשיבות של המראה החיצוני קיימת, הרי, באופן שאינו תלוי בתקופה. נכון?

הייחוד של הספר הזה הוא בפן היהודי, וגם בניים-דרופינג של סופרים, זמרים ואנשי שֵם מהתקופה. לקראת סוף הספר הקורא כבר יודע לצפות את הפאנץ' שיגיח מפיה של איידה, אבל עדיין, זה נחמד ומשעשע. דווקא את הסוף, את הטוויסט הזה בעלילה - ממש לא צפיתי. מה שכן הפריע לי, זו הגלישה לקיטש, והדמויות שחלקן צפויות לגמרי. קשה לי עם זה, גם אם זה התאים לזמן ולמקום שבהם הסיפור מתרחש. 

מומלץ? כן. היו לי פה כמה שעות נחמדות בהחלט, ואם הרוב קובע, גם בספרייה, וגם ב- goodreads, אז למה שלא תלכו על זה גם אתם? 

  

 

ברגע אחד - סוזן רדפרן

In An Instant - Suzanne Redfearn

מאנגלית: רחל פן

 הוצאת פן, ידיעות אחרונות, 2024, 349 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית LIBBY

זהו אחד מהספרים האלה שאני מכנה "בלתי עזיבים". הייתי באמצע ספר אחר שהתחלתי, אבל הוא נדחף וזהו. זהו ספר המבוסס על מקרה אמיתי שקרה כשהסופרת היתה בת 8. ממליצה לכם, לפיכך, לא לדלג גם על הערת המחברת. 

פין מילר ועוד עשרה בני משפחה וחברים נוסעים ביחד בשלג, בדרך מפותלת וצרה, כשצבי לפתע עומד בדרכם. הם לא פוגעים בו, אבל במהלך הניסיון להימנע מזה הם מִדּרדרים לתהום מושלגת. אין תקשורת, אין כמעט אוכל ואין מים, והקור מקפיא. מתחיל מסע הישרדות. פין, המספרת, היא נערה יפה ומיוחדת בת 16. חברתה הטובה, מו (מורין) נוסעת איתם. משפחתה הרחבה של פין נמצאת כאן, כולל הכלב שלהם, וגם טרמפיסט צעיר שנקרה בדרכם.

הספר מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון מסופר על מה שקורה עד התאונה ובמהלכה, ובשני - מה שקורה לאחר מכן. בכל אחד מהחלקים פוגשים את מי שהיה באותו אירוע מטלטל, עומדים על אופיו ומחשבותיו, ותוהים מה הניע אותו לפעול כפי שפעל. נוצר מתח. אחד עשר אנשים היו מעורבים בתאונה הקטלנית הזו, ולכל אחד היה חלק במה שקרה מיד אחרי התאונה. אפילו לכלב. הספר כמו נקרא מעצמו. יש מתח בקטע ההישרדותי, מי ישרוד, מי לא. יש מי שאולי ינצל אחרים בשביל לשרוד, בשביל להקל על הקושי. ואולי יש מי שדווקא יציל אחרים תוך התעלמות מקשייו שלו. אי אפשר שלא לחשוב מה היינו עושים בסיטואציות כאלה. 

זהו סיפור של בחירות. ההתלבטויות שלפניהן, והמסקנות בעקבותיהן. לפעמים, אתם יודעים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו תקועים לכל החיים על קו המשווה. 

בחלק השני של הספר מתוודע הקורא למה שעובר לכל אחד מהאנשים האלה בראש, תוך פיתולים מרתקים בעלילה. גם כאן, הניתוח הריגשי, הפסיכולוגי, גרם לי לחשוב מה הייתי עושה בסיטואציה הזאת. 

במרחקים שונים של זמן, כל אחד מהם צריך לחיות עם ההחלטה שקיבל תוך כדי האסון. מאד לא פשוט. השיקום הגופני לא קל. יש דברים שנראים חיצונית וצריך להתמודד אותם, עם הכאבים שהם גורמים, ויש פציעות טראומטיות בנפש, שגם איתן צריך ללמוד לחיות לטוב או לרע.

"חרטה היא רגש שקשה לחיות איתו, אי אפשר להתרחק ממנו, מפני שמה שנעשה, נעשה. רק אשליה יכולה להגן עלייך מפניו, לשנות איכשהו את ההיסטוריה למשהו שקל יותר לקבל, ואמא שלי לא מסוגלת להשלות את עצמה." עמ' 78

"הכישרון הגדול ביותר שלה הוא להכיר אנשים, יכולת מדהימה לקלוט מהות של אדם כמו כלב ציד. בעוד ששאר העולם ראה מה שהוא רצה לראות כשהביט בקלואי, מו ראתה את האמת, ואז, וזה חשוב יותר, היא רקחה את התכנית המושלמת להציל אותה." עמ' 180 

"זה שונה אצל כל אחד - לאחדים... יש אומץ לב מוסרי יותר מאשר לאחרים - אבל אולי אצל כל אחד מאיתנו יש אינסטינקט בסיסי לשימור עצמי. תכונה פראית, שכאשר היא עומדת למבחן היא גורמת לנו לעשות דברים שמעולם לא האמנו שאנחנו מסוגלים לעשות." עמ' 217

"כולנו חרקים, אבל אני גחלילית" עמ' 278. (זה ציטוט משל צ'רצ'יל שמופיע בספר. לא יכולתי להשאיר את זה שם בלי להביא אליכם.)

הספר לא נתן לי מנוח עד שסיימתי אותו. ברקע היה כל הזמן הספר ההוא שכמעט נזנח, אבל זה שכאן נשף בעורפי. הכתיבה חכמה, מסחררת, מרתקת, יש גם הומור חביב. אולי לא כל אחד יאהב את שפע הדמויות, אבל לדידי, זה מוסיף עומק לעלילה. המספרת בגוף ראשון רואה דברים מקרוב מאד, מבפנים, למרות ריחוק מסויים שיש לה מהאירוע. כמו שאנחנו היינו רוצים להיות שם, כמו זבוב על הקיר. ההתרחשויות בעלילה רודפות אחת את השנייה ובאמת, קשה לעזוב. אהבתי מאד מאד.