The Frozen River - Ariel Lawhon
מאנגלית: אביגיל בורשטיין
הוצאת כתר, 2025, 466 עמודים כולל דבר הסופרת ותודות.
ספר יפהפה. התחלתי אותו במקביל לספר הקודם שסיפרתי לכם עליו וההוא ניצח, אבל זה שכאן לא ממש נופל ממנו. זהו רומן היסטורי המבוסס על חייה של מיילדת, מרתה באלארד שמה, שחיה ופעלה בעיירה קטנה בצפון ארה"ב במאה ה-18. כולם מכירים שם את כולם, יש נורמות חברתיות שכמעט אי אפשר לחרוג מהן, ולנשים יש תפקידים מוגדרים במשפחה. החברה מסתכלת היטב בכל אחת מהנשים בעיירה, קובעת דֵּעה נחרצת על פי אמות המידה הקבועות שם, ושופטת. מחרימה ללא הניד עפעף. הרקע החברתי, הכלכלי והתחוקתי מתואר כאן בצורה מרתקת, פרי מחקר מעמיק של המחברת, שאומרת בדבר הסופרת: "לעולם לא אציג את הספר הזה כהיסטוריה אלטרנטיבית. בערך 75% ממה שקורה בדפים הללו נאמן לתיעוד ההיסטורי. השאר הוא גירסה שלי למה שעשוי היה לקרות..." עמ' 453. בסוף הספר מסבירה הסופרת את הפרטים שבכל זאת שינתה לטובת העלילה. זה נשמע אמין. וזה מעניין מאד. תקראו גם את החלק הזה, אבל רק לאחר שתסיימו את הספר.
הרבה תאורי לידות יש כאן. היסטורית זה מאד מעניין. אני לא מכירה נשים שעברו לידה אחת או יותר, ולא נשאבות תמיד לסיפורי לידות של נשים אחרות.
אבל יש פה יותר.
הספר מתחיל בגופה קפואה שנמצאת בנהר קפוא וצריך למשות אותה מן הקרח ולזהות ממה מת האיש. מרתה אומרת שמדובר ברצח. הגופה שייכת לאיש שנוא שהטיל מורא על נשים ולכאורה גם אנס. מרתה, שהיא בעלת ניסיון רפואי רחב מגיעה למקום ומחליטה שמדובר ברצח בתלייה. אבל מכיוון שהחבל לא נמצא והגופה קפואה ויש לחכות שהקרח סביבה יפשיר - קשה למצוא הוכחות לכך. מכיוון שמרתה היא, מן הסתם, אישה, אז כל מי שיש לו מה לומר בנושא מבטל את דעתה.
בעיירה הזאת, מי שנכנסה להיריון לפני הנישואין, גם אם נישאה וגם אם נאנסה תזכה לדיראון עולם וזלזול רבתי. ולכן, זוגות רבים מחכים זמן רב לפני שהם מממשים את הנישואין.
"רוב הזוגות - כולל ההורים שלי - עברו לגור ביחד רק חודשים רבים אחרי החתונה. הם בחרו לממש את הנישואים, אבל לחיות בנפרד עד שיהיה להם בית הולם. לפי המסורת, זו היתה דרך לאסוף את כל החפצים הדרושים לניהול בית. כך גם ניתן לחתן זמן להשלים את כל סידורי המגורים לזוג החדש. במציאות, המנהג שימש לא פעם הורים שרצו לוודא שביתם לא עשתה טעות מרה בבחירת הבעל. זה אמנם לא היה נפוץ, אבל היו מקרים שבהם הוגשה בקשה לביטול הנישואים בשבועות שאחרי החתונה." עמ' 166
מלאכת החיזור לפני הנישואין היתה עדינה ורומנטית. כל כך שונה מכאן ועכשיו. תראו איזה יופי:
"האנה חוזרת לשולחן ואני צופָה בְּריקוד החיזור הֶעדין בינה לבין מוזס. הוא מביא לה ספל סיידר והיא נוגעת בפרק כף ידו. היא מחייכת, הוא מסמיק. הוא מתלוצץ והיא צוחקת. הכל פשוט ותמים כל כך, ואני חושבת בתדהמה שהריקוד של אהבה טרייה נמצא הרחק הרחק מאחוריי." עמ' 388
הזוגיות היפה של מרתה ובעלה אפרים - שהולידו תשעה ילדים מהם שרדו שישה - מתוארת כאן יפה במיוחד, בלי לוותר על החוזקות של כל אחד מהם. זה בולט במיוחד בגלל הדרת הנשים וההמעטה בערכן בתקופה ההיא. אהבתי את זה מאד.
תעלומת הרצח צריכה להיפתר למרות כל המקלות בגלגלי הצדק שנתקעו פה, ואנחנו נמצאים במתח הולך וגובר. צמאים לקרוא איך זה יסתיים. זהו השיא של הספר הטוב הזה.
"אחת המיומנויות העיקריות שיש לי כמיילדת היא לשבת בשקט. פעמים רבות מספור החזקתי יד בשתיקה, בזמן שיגון הציף את החדר. התרופה היחידה נגד ייאוש כזה היא הקמת ביצורים של שלווה בלתי מעורערת. לשבת ולהיות..." עמ' 257
כתוב היטב, גם אם אפשר היה להדק מעט. מומלץ מאד, לנשים וגברים כאחד.
