חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות הוצאת כתר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הוצאת כתר. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 27 במאי 2026

חיים יפים - וירז'יני גרימאלדי

Une Belle Vie - Virginie Grimaldi
מצרפתית: מיכל אלון
הוצאת כתר, 2025, 326 עמודים כולל תודה

"מאז שאני אמא, אני מסתכלת על היַלדוּת שלי במבט שונה. מבט עדין יותר, רחום יותר. גם מִתפַּעל יותר. מעולם לא התלוננתי, מעולם לא התרגשתי מכל מה שעבר עליי, מעולם לא חשבתי שהחיים שלי יותר קשים משל כל אחד אחר. רק כשאני משווה את הילדים שלי לעצמי אני מרגישה את הפחד, את העצבות, את אי הצדק במקרים מסויימים. כשאני עוטפת אותם באהבה, חלק ממני מנחם את הילדה שהייתי." עמ' 154-5

תמיד משמח אותנו לקבל לספרייה עוד ספר של וירז'יני גרימלדי, והפעם, לאחר תקופת יובש תקציבית שמחתי על הגעתו עוד יותר. היא כותבת רגיש, מלא הומור, וגם תמיד יש את ההפתעה, הכיוון הזה בעלילה שהקורא לא ציפה לו. 

שתי אחיות הן מרכזו של הסיפור: אֶמָה, הבכורה, נשואה בנישואין מאושרים ואם לשניים, ואגאת, הצעירה ממנה ב- 5 שנים. אמה היא אשה מסודרת, תמיד מתוכננת ויודעת מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. אגאת היא בדיוק ההיפך ממנה. היא מחליפה תדיר בני זוג, עיסוקים ומקומות. אימן של הבנות היא אישה קשה, מכורה לאלכוהול, ואכזרית. אֶמָה מגינה על אגאת ככל יכולתה, ומרגישה מחוייבות עמוקה כלפיה. אגאת היא ציפור חופשייה. אביהן של השתיים נהרג בתאונה והן גרות עם אימן. בחופשים הן נוסעות אל הדמות הכי מכילה ואהובה עליהן, סבתן מימה, שגרה עם הסבא שלהן בחבל הבאסקים, ומספקת לנו משם נופים מקסימים ושקט, ומנוס מהקושי בבית.

בתחילת הספר מגיעות שתי האחיות לבית של מימה לאחר מותה. הן צריכות לפנות את הבית מלא הזכרונות הטובים שהיו בו, כי אחיה של אימן רוצה למכור אותו. בחמש השנים האחרונות לא היו הבנות בקשר, הן חוששות מהמפגש ומצֵרות על הצורך להיפרד מהבית הזה. לאט לאט, בכתיבה קולחת, מסופר סיפורן של האחיות, לעיתים בחיוך ולעיתים בעצב. 

"על מה את חושבת? אגאת שואלת בין שני גלים. "על כלום".  "אף אחד לא יכול לחשוב על כלום. טוב, חוץ מהדוד שלנו. חסר לו הציוד העיקרי." עמ' 132

""כל הכבוד, אני גאה בך. אני לא מסוגלת לעשות את זה. אולי כי יש לי פחות זכרונות, בזכותך. אני יודעת שהיא לעולם לא תשתנה, אבל אני לא מצליחה לשים עליה פס." היא קמה. "תזכירי לי אף פעם לא לעצבן אותך, אחותי. את משתמשת בתחמושת חיה!"" עמ' 280

פרקים קצרים, כל פעם מישהי אחרת במרכז, וצריך לעקוב על הזמנים. הזמן הכללי של הספר מוכתב על ידי גילן המשתנה של הבנות, לפעמים כתאריך, או "אז" ו"עכשיו" ושעה של היום. גם הפונט משתנה מעת לעת. זה קצת בלבל אותי. אבל הסיפור נהדר. הוא לא הכי טוב של גרימאלדי, לדעתי, אבל ממליצה לא לוותר עליו. יש כאן זרקור על החיבור הזה בין אחיות, שכנראה אין שני לו, שיכול להגדיל או להקטין, ובכל מקרה תמיד משמש השראה מיוחדת ויקרה. 

  

  


 

  

  




 

יום שבת, 8 בנובמבר 2025

משחק המשאלות - מג שייפר

The Wishing Game - Meg Shaffer
מאנגלית: ניצה פלד
הוצאת כתר, 2025, 336 עמודים מודפסים

כמעט ויתרתי. אפילו הנחתי אותו במדף של "חוזרים לספרייה". לא הצלחתי לקרוא יותר מעמוד כל פעם ונרדמתי. ואז, למרות שהייתי אחרי שישי די מעייף, החלטתי לתת לו עוד סיכוי, מה שהתברר כהחלטה נכונה מאד.
הכריכה משכה אותי, ספרים, אתם יודעים, (שאגב, מוזכרים פה לא מעט מהם, וזה כייף בפני עצמו), אהבתי גם את הצבעוניות שלה, ואת התחושה שהיא מקרינה, של ספר לפני השינה, שזה תענוג של רבים מאיתנו.

לוסי הארט היא בחורה צעירה בת 26, שהיתה בקשר ארוך עם סופר מפורסם ומגלומן ממנו נפרדה בכעס. בילדותה היתה הילדה הפחות אהובה במשפחתה. מרכז המשפחה היתה אחותה החולה, ולוסי זכתה ליחס מנוכר ואף עוין ממשפחתה הגרעינית. כשנקרתה לידיה ההזדמנות, כשהיא ילדה בת 13, היא בורחת ומגיעה אל האי שבו מתרחש הסיפור, אי השעון. חי בו סופר נערץ, ג'ק מאסטרסון שמו, שכתב סדרת רבי מכר לילדים. ילדים רבים קראו את הספרים הללו שיש בהם חידות חביבות ובסופן תמיד הילד האמיץ זוכה בהגשמת משאלתו. סוג של תקווה שמן הסתם, יכולה להתפוצץ לילדים מסויימים בפנים. 
לוסי קיוותה שג'ק יאפשר לה לגור אצלו ולהיות עוזרתו. זה לא קרה. היא הוחזרה אחר כבוד למשפחתה.
בבגרותה היא נעשית סייעת בגן בו לומד כריסטופר, ילד יתום, רגיש ואוהב ספר. קשר מיוחד נרקם בין לוסי לכריסטופר, והחלום שלה הוא לאמץ אותו. אלא שהמוסדות המטפלים מבהירים לה שאין לה סיכוי לכך בגלל מצבה הכלכלי הגרוע. אם זה נשמע לכם כמו קיטש, ובכן, זה בהחלט לא חף מזה. למעשה, בסוף הספר, סוף ארוך מאד, הרגשתי שזה קצת מוגזם. 
כשהיא כמעט מתייאשת היא שומעת על שהסופר של ילדותה, אחרי שתיקה של שנים רבות, מוציא פתאום ספר חדש, עותק בודד, אותו הוא מתכוון להעניק למי שיפתור סדרת חידות ויגיע לפיצוח סוד. על גילויו של הסוד הזה עמלים שלושה מתחרים נוספים. מי שיזכה בספר החדש הבודד הזה, יוכל למכור אותו בסכום עתק שיאפשר לו להגשים משאלה חשובה. לכל אחד מהמתחרים יש משאלה כזו.

לאחר שהתגברתי על המחסום הראשון שתיארתי לכם פה, הספר זרם יופי. יש בו המון רגש: מחד תחושות קיפוח וכעס והורות מקולקלת, ומצד שני חברות טובה, הכלה וחמלה. אצלנו בספרייה הוא מוגדר כספר למבוגרים אבל אני הייתי מציעה אותו לנוער בוגר. נראה לי שזה יהיה יותר מתאים. הרעיון לפיו מי שאמיץ ומוכן לקושי, יכול להגשים משאלות - יכול להיתפס גם כמעודד הצטיינות ועבודה קשה למען מטרה טובה. זה בהחלט ספר יפה. אהבתי את החידות שהיו בו, את פתרונן המיוחד. הייתי מורידה קצת מהדבש כאן, אבל בגדול נהניתי, ולדעתי רבים יאהבו אותו כמות שהוא.


  

  

  

 





 

יום שלישי, 22 ביולי 2025

שוחים בחשכה - תומָש יֶדרובסקי



Swimming in the Dark - Tomasz Jedrowski
מאנגלית: קטיה בנוביץ
הוצאת כתר הסדרה הקטנה, 2025, 262 עמודים כולל תודות

"באותו לילה שכבתי במיטה בחושך... וניסיתי לבחון את הבושה הזאת. היא היתה כמו איבר חדש, מפלצתי ופועם, שצמח בן רגע והפך פתאום לחלק ממני. לא עלה בדעתי שגם בנייק מרגיש כך, לא יכולתי להאמין שיש עוד מישהו במצבי." עמ' 23

 ילד פולני מִוַרשה, לודוויק שמו, גר עם אימו וסבתו בדירה קטנה. אביו נטש. הוא מתאהב בילד אחר, ומרגיש שהוא צריך להסתיר את זה. הוא מסיים את התיכון ומתחיל לעבוד בקטיף סלק כחלק מהחובות בלימודי התעודה שלו. הוא עובד עבודה פיזית קשה ושם הוא פוגש את יאנוש. "הרגשתי שהזיעה שוטפת מעלי את העבר ואת כל המחשבות והפחדים מהעתיד, וכל שנותר הוא עכשיו, נקי וקל ומרקד תמיד." עמ' 37

הוא מתאהב בו אך אינו מעז לגלות לו את זה. עם תום תקופת העבודה הם יוצאים בטרמפ לטיול באגם ומממשים את אהבתם. כל זה קורה כשפולין סוערת פוליטית. אלה הן שנות השמונים של המאה הקודמת. הקומוניזם משליט את חוקיו על העיר והחברה, מי שאינו הולך בתלם נענש או אף נעלם. לודוויק רוצה למרוד. יאנוש מעדיף לזרום כדי לשרוד. 
לודוויק מחליט להמשיך את לימודיו ולעשות דוקטורט על הספר של ג'יימס בולדווין, "החדר של ג'ובאני", שאגב, סיפרתי לכם עליו כאן. אבל כדי לקבל את המשרה המיוחלת, למרות שהכישורים ועבודת המחקר שלו עולים על אלה של מתחריו - הוא צריך קשרים בחלונות הגבוהים. ליבו אינו מתיר לו לחבור ולמכור את נשמתו למושחתים בשלטון, אבל הובהר לו שלא יזכה בה בלי למשוך בכמה מהחוטים הנכונים.

"שתקת רגע בפנים קפואות. "אתה צריך להיזהר כשאתה אומר דברים כאלה. אתה יודע את זה, לודז'ו, נכון?" לא הסרתי ממך את מבטי. "אבל אתה יודע שזאת האמת" אמרתי בנחישות. קמת, הוצאת בקבוק מלא למחצה של מי מזובשנקה מתחת לשולחן ומזגת לכוס. "כן" דיברת בשקט, בגבך אליי. "אבל אין שום טעם לדעת את זה. שום טעם."" עמ' 126

ספר שזורק אור בוהק ומעיק אל שנות השמונים תחת המשטר הקומוניסטי. אנשים בוורשה, במיוחד הומוסקסואלים, נאלצים לבחור בין שתי בחירות גרועות. לודוויק מדבר בגוף ראשון, אבל פונה בלשון נוכח אל יאנוש. הגיבור מספר על ההתלבטויות שלו, על הבחירות שהוא עושה מול הבחירות של אהובו. הספר קריא מאד ומעניין, למרות הנושא המאד לא פשוט הזה והנגיעות בפוליטיקה. ואולי דווקא עכשיו, כדאי לכם במיוחד לקרוא אותו. ממליצה מאד.
 



  

  

  

  

  

  



יום שישי, 20 ביוני 2025

הנהר הקפוא - אריאל לוהון

The Frozen River - Ariel Lawhon
מאנגלית: אביגיל בורשטיין
הוצאת כתר, 2025, 466 עמודים כולל דבר הסופרת ותודות.

ספר יפהפה. התחלתי אותו במקביל לספר הקודם שסיפרתי לכם עליו וההוא ניצח, אבל זה שכאן לא ממש נופל ממנו. זהו רומן היסטורי המבוסס על חייה של מיילדת, מרתה באלארד שמה, שחיה ופעלה בעיירה קטנה בצפון ארה"ב במאה ה-18. כולם מכירים שם את כולם, יש נורמות חברתיות שכמעט אי אפשר לחרוג מהן, ולנשים יש תפקידים מוגדרים במשפחה. החברה מסתכלת היטב בכל אחת מהנשים בעיירה, קובעת דֵּעה נחרצת על פי אמות המידה הקבועות שם, ושופטת. מחרימה ללא הניד עפעף. הרקע החברתי, הכלכלי והתחוקתי מתואר כאן בצורה מרתקת, פרי מחקר מעמיק של המחברת, שאומרת בדבר הסופרת: "לעולם לא אציג את הספר הזה כהיסטוריה אלטרנטיבית. בערך 75% ממה שקורה בדפים הללו נאמן לתיעוד ההיסטורי. השאר הוא גירסה שלי למה שעשוי היה לקרות..." עמ' 453.  בסוף הספר מסבירה הסופרת את הפרטים שבכל זאת שינתה לטובת העלילה. זה נשמע אמין. וזה מעניין מאד. תקראו גם את החלק הזה, אבל רק לאחר שתסיימו את הספר.
הרבה תאורי לידות יש כאן. היסטורית זה מאד מעניין. אני לא מכירה נשים שעברו לידה אחת או יותר, ולא נשאבות תמיד לסיפורי לידות של נשים אחרות. 
אבל יש פה יותר. 
הספר מתחיל בגופה קפואה שנמצאת בנהר קפוא וצריך למשות אותה מן הקרח ולזהות ממה מת האיש. מרתה אומרת שמדובר ברצח. הגופה שייכת לאיש שנוא שהטיל מורא על נשים ולכאורה גם אנס. מרתה, שהיא בעלת ניסיון רפואי רחב מגיעה למקום ומחליטה שמדובר ברצח בתלייה. אבל מכיוון שהחבל לא נמצא והגופה קפואה ויש לחכות שהקרח סביבה יפשיר - קשה למצוא הוכחות לכך. מכיוון שמרתה היא, מן הסתם, אישה, אז כל מי שיש לו מה לומר בנושא מבטל את דעתה. 
בעיירה הזאת, מי שנכנסה להיריון לפני הנישואין, גם אם נישאה וגם אם נאנסה תזכה לדיראון עולם וזלזול רבתי. ולכן, זוגות רבים מחכים זמן רב לפני שהם מממשים את הנישואין.
"רוב הזוגות - כולל ההורים שלי  - עברו לגור ביחד רק חודשים רבים אחרי החתונה. הם בחרו לממש את הנישואים, אבל לחיות בנפרד עד שיהיה להם בית הולם. לפי המסורת, זו היתה דרך לאסוף את כל החפצים הדרושים לניהול בית. כך גם ניתן לחתן זמן להשלים את כל סידורי המגורים לזוג החדש. במציאות, המנהג שימש לא פעם הורים שרצו לוודא שביתם לא עשתה טעות מרה בבחירת הבעל. זה אמנם לא היה נפוץ, אבל היו מקרים שבהם הוגשה בקשה לביטול הנישואים בשבועות שאחרי החתונה." עמ' 166

מלאכת החיזור לפני הנישואין היתה עדינה ורומנטית. כל כך שונה מכאן ועכשיו. תראו איזה יופי:
"האנה חוזרת לשולחן ואני צופָה בְּריקוד החיזור הֶעדין בינה לבין מוזס. הוא מביא לה ספל סיידר והיא נוגעת בפרק כף ידו. היא מחייכת, הוא מסמיק. הוא מתלוצץ והיא צוחקת. הכל פשוט ותמים כל כך, ואני חושבת בתדהמה שהריקוד של אהבה טרייה נמצא הרחק הרחק מאחוריי." עמ' 388 
הזוגיות היפה של מרתה ובעלה אפרים - שהולידו תשעה ילדים מהם שרדו שישה - מתוארת כאן יפה במיוחד, בלי לוותר על החוזקות של כל אחד מהם. זה בולט במיוחד בגלל הדרת הנשים וההמעטה בערכן בתקופה ההיא. אהבתי את זה מאד. 

תעלומת הרצח צריכה להיפתר למרות כל המקלות בגלגלי הצדק שנתקעו פה, ואנחנו נמצאים במתח הולך וגובר. צמאים לקרוא איך זה יסתיים. זהו השיא של הספר הטוב הזה. 

"אחת המיומנויות העיקריות שיש לי כמיילדת היא לשבת בשקט. פעמים רבות מספור החזקתי יד בשתיקה, בזמן שיגון הציף את החדר. התרופה היחידה נגד ייאוש כזה היא הקמת ביצורים של שלווה בלתי מעורערת. לשבת ולהיות..." עמ' 257
כתוב היטב, גם אם אפשר היה להדק מעט. מומלץ מאד, לנשים וגברים כאחד.