חפש בבלוג זה

יום חמישי, 13 בינואר 2022

הגיע הזמן להדליק את הכוכבים - וירז'יני גרימאלדי

 


Il Est Grand Temps de Rallumer les Étoiles - Virginie Grimaldi
מצרפתית: מיכל אסייג
הוצאת כתר, 2020, 309 עמודים

אנה היא אם יחידנית לקלואה בת ה-17 וללילי בת ה-12. היא עובדת שעות רבות ביום עד שהמעסיק שלה מחליט שהוא מעדיף להעסיק את המאהבת שלו על פניה. זה מציב אותה במצב בלתי אפשרי כלכלית, ומכיוון שקיבלה פיצויים נאים על פיטוריה, ומכיוון שאביה ובת זוגו בדיוק קנו קרוון, הגיעה אנה לתובנה שזו העת להשליך את כל הצרות מאחורי גבה ולברוח עם הבנות לטיול. הסיפור מסופר בגוף ראשון לסירוגין מפי כל אחת מהנוסעות. כל אחת רואה (ומראה לנו) מהזווית שלה את מה שקורה בין כל אחת מהן לשנייה, על רקע הנופים היפהפיים של סקנדינביה. אבי המשפחה אינו בתמונה בשלב זה ורק מאוחר יותר הוא מתקשר ומתבהרת הסיבה להיעדרו. 
הכריכה וגם שם הספר הצביעו על רומן מתוק וקליל, ממש מתאים לעכשיו. אסקפיזם מיטבי. נוסף על כך המליצו לי עליו קוראים רבים וטובים, ולשם כך התכנסנו הערב.
יש פה הומור חביב, ציני מידי פעם, שמסופק בעיקר על ידי לילי הצעירה, המגדלת בהחבא את מתיאס העכברוש, והמתכתבת עם היומן שלה המכונה מרסל (כן. היומן.). יש את סיפור ההתבגרות וההתפכחות של קלואה דרך הבלוג המשעשע שהיא כותבת, ולבסוף, יש את סיפורה של אנה העצורה, המתחברת לבנותיה מחדש אחרי זמן רב של ניתוק מכורח. יש גם שותפים לטיול שמאירים את האינטראקציה המיוחדת בין כל המשתתפים, במסעם אל הזוהר הצפוני.
יש מי שיגדיר את הספר כספר לקוראים צעירים. גם בעיני זה מתאים בהחלט. אין כאן עומק מיוחד אבל בצוק העיתים, זה יופי של ממתק, בלי ערך קלורי מוגזם
"הימים נמשכים לאט, יש לי הרגשה שמיציתי את כל נושאי השיחה עם אמא ולילי. השתיקה היא הנוסעת הרביעית בקרוון." עמ' 91
"לואיז היא הבת של הבורגנים, בדיוק תרגלה את תנוחות היוגה שלה. ...הגיל הוא הדבר היחיד שיש לנו במשותף. היא לובשת שמלות צמר וגרבונים תואמים, היא מחייכת לכל מי שהיא נתקלת בו, כנראה גם לאלה שיש להם גזע וענפים, היא מדברת בקול רך של שטיח ובעיקר, היא מתעטשת בשקט." עמ' 101

היה ברור שהכריכות בעולם יהיו מתוקות גם הן, ולכן הבאתי אותן כאן לכבודכם. קריאה נעימה.

    

    

    

  


 

יום שלישי, 4 בינואר 2022

לֵידה - עמנואלה ברש רובינשטיין


Delivery - Emanuela Barasch Rubinstein
הוצאת הקיבוץ המאוחד 2018, 196 עמודים

נדמה שאין אף אחד, מעל גיל מסוים, שיתייחס בשוויון נפש לתהליך הזה, שכמעט כל אחד היה מעורב בו בשלב מסוים של חייו. כשאשה יולדת, מיד נערכת השוואה על ידי חברותיה ובנות משפחתה עם לידותיהן שלהן. מין קטע קהילתי נשי מקרב. כשנתקלתי במידע על הספר הזה בדקתי אם יתאים לחדר העיון שלנו בספרייה, ואז התחלתי לקרוא באתר עברית על הספר ונשאבתי.
זהו רומן פוליפוני שמתרחש מאז שנודע על ההיריון ועד שהתינוק, תומר, בן שנה. שישה אנשים משתפים אותנו כאן בחוויה המיוחדת שלהם, בגוף ראשון, כל אחד מזווית הראייה שלו. דפני ואמיר, הזוג המוביל בספר הם זוג צעיר, והם רוצים להקים משפחה. דפני היא עובדת סוציאלית מסורה האוהבת את עבודתה המאתגרת, ואמיר בעל קריירה מצליחה גם הוא. הם מביאים לעולם ילד ראשון. אביגיל וגיא הם חברים ותיקים של דפני ואמיר. למעשה יש איזו קנאה עמומה מתחת לפני השטח של גיא באמיר שזכה בדפני היפהפייה. אביגיל בת זוגו של גיא אינה מעוניינת בילדים, דעתה מאד מוצקה בעניין הזה ועל הבסיס הזה יש ביניהם חילוקי דעות משמעותיים. בני הזוג השלישי הם רבקה ואהרון, הוריו של אמיר, בדרכם אל הסבאות והסבתאות. האינטראקציה בין שלושת הזוגות הללו יוצרת מארג עלילתי מרתק. 
"למדתי שהכאבים הולידו חולשה אחרת, חדשה, לא מוכרת... גיליתי שהכאב חושף את האדם בפני עצמו, מוכיח לו עד כמה הוא שברירי, מותיר אותו רפה יותר, מפקפק בכוחותיו." עמ' 111
"... אבל הגיע הזמן שייטוש את הצורך הילדותי הזה להיאחז בטראומות של ראשית חייו. גם אם אני אשמה באיזה שהוא פגם שיש בו, הרי עתה הוא אב, גבר נשוי, בעל משרה ראויה - למה הוא מתעקש לדבוק במה שנדמה לו שמצדיק כל דבר שהוא עושה?" עמ' 122
 
הספר מטפל דרך שש הדמויות העיקריות שבו, בכאב הלידה שרבים פוטרים אותו כלאחר יד. יש את הדעה הרווחת שהכאבים מתגמדים ואף נשכחים לאחר בוא התינוק לעולם, אבל הספר נותן לכאב הזה את המקום המכובד, ומפנה אליו זרקור שיש לו חשיבות משלו. כדי לא להניח פה קלקלן אומר רק שהפתרון שדפני מצאה ליחסו של אמיר אליה לפני ואחרי הלידה הוא ממש לא מה שציפיתי לו. תקראו ותגידו לי. מה דעתכם? 
הזוית של הסבא-סבתא כאן מיוחדת ושונה מהמקובל גם היא. רבקה חוותה טראומה קשה בעקבות הלידה הקשה שלה, שבגללה, אהרון הסבא יצא מבית החולים עם אמיר התינוק והאם אושפזה. ממש לא טריוויאלי היום, ובטח שלא אז. התהליך שעובר הזוג הזה, הדור הראשון של המשפחה, הוא קו מעניין במיוחד ברומן, שלא ראיתי עליו התייחסות בספרות אחרת שקראתי.
זהו ספר שלדעתי כל אחד ימצא בו את עצמו, הוא קריא מאד, מעורר מחשבה וזיכרון אישי. מומלץ. בהחלט.