חפש בבלוג זה

יום שלישי, 28 ביוני 2022

כתב כמויות - ורד גלאון


Bill of Quantities - Vered Galon
עורכת הספר" מירי רוזובסקי
שתיים הוצאה לאור, 2022, 252 עמודים כולל תודות

הוצאת שתיים שפרצה לחיינו לאחרונה כבר הוציאה תחת ידיה כמה פנינים והספר הזה שכאן הוא בהחלט אחת מהן. 
יסמין, אדריכלית ותיקה ומוערכת, היא רווקה מושבעת שאינה רוצה להכניס אף אחד לחייה. היא מתכננת דירות, וכשהסיפור שלפנינו מתחיל היא קצת מתעייפת מהמקצוע המאתגר והכבד הזה. היא מתכננת לפרוש לאחר עוד עבודה אחת שתקבל על עצמה. מי שפונה אליה בבקשה לתכנן את הבית שלו הוא לא אחר מאשר בן זוגה לשעבר, יוחאי, זה שאהב אותה מאז היותה ילדה צעירה. עכשיו הוא נשוי לסמדר, ומתכנן להביא עמה ילדים לעולם, דבר שאינו עולה יפה. יסמין מסכימה לתכנן את הבית הזה, למרות הקושי הרגשי הכרוך בכך, והם פונים לקבלן שהם מכירים וסומכים עליו. אלא שהעניינים מסתבכים בגלל חשד שהקבלן, עלי אבו-סמיר מטייבה, חשוד איכשהו בפעילות עוינת, ויסמין מגיעה מפוחדת למשטרה לחקירה אצל השוטר החוקר דניאל. היא שוכחת שם את תעודת הזהות שלה ומכאן מתפתח סוג של סיפור אהבה. מכיוון שהרבה מעובדי הבניין כאן הם ערבים, נושא התקשורת הבעייתית בין יהודים לערבים תופס מקום חשוב בסיפור. 
יסמין היא אישה מורכבת, אישיות שפחות מוכרת לי, ומעניינת מאד בשל כך. סיקרנה אותי הבחירה שלה באוטונומיה מוחלטת על עצמה, בלי הצורך להתחשב באיש שיפריע לה בבית, בודאי לא בן זוג או ילדים, למרות שהיא מאד אוהבת ילדים של אחרים. 
""אז פלומש היא חיית-מפלצת-חמודה-ומפחידה-ביותר שחיה במגלשות של גני שעשועים מקוצרים. בגלל זה קוראים לה הפלומש מהגנש" ..."מיכאל שותק ועוד קצת שותק, וכשהוא שואל בשקט:"נכון את סתם אומרת?" אני מחבקת אותו חזק ועונה במהירות, "בטח חמוד! ברור שאין...הוא נרגע ואומר: "חבל, בטח הייתי יכול לאלף אותו..."" עמ' 40

"הפחד הגדול שלי הוא להיתפס לא מוכנה, ומשום שקשת הדברים שאליהם אני עלולה להיות לא מוכנה היא אין-סופית, המאמץ הכרוך בלהיות נינוחה הוא כמעט בלתי אפשרי." עמ' 95

בעמוד 126 מתחיל הפרק "נגרות חרש". הרבה בפרק הזה כתוב בערבית באותיות עבריות. אני, לבושתי, לא יודעת ערבית והמומנטום בקריאה נעצר כאן. זה כמובן נועד להבליט את חוסר התקשורת בין הגיבורה למי שעמד מולה, בסיטואציה מאד לא נוחה. זה האיר את החשדנות בדו שיח הזה, ואת החשש והתסכול הנובע מכך. לא, אין כאן ערבים רעים ויהודים טובים. אבל חוסר התקשורת הוא ללא ספק קשה לגיבורה, וגם היה קשה לי. 

"אף שגם אני עמדתי עכשיו מעל העיר עם כוס קוקטייל-קוקטי-קוסמופוליטי-קומפקט שרק אלוהים יודע מה גורם לו להיראות זרחני כמן סטיק-לייט, הרגשתי עלובה כמו חרצית בזר חמניות." עמ' 56 
חרצית בזר חמניות. נפלא בעיני.

ובסוף, גם סיפור האהבה שפה היה מיוחד ושונה. ומעניין מאד. הכתיבה כאן נהדרת ואינטליגנטית. יש הומור ויש סיפור טוב. הדמויות עגולות ומעניינות. 
הספר מומלץ מאד. מי שיודע ערבית אולי יהנה אף יותר, אבל גם מי שלא - צפוייה לו חוויה מצוינת שתישאר איתו. 


יום שבת, 18 ביוני 2022

ניצוצות של אהבה - קתרין סנטר

 

.
Things You Save in a Fire - Katherine Center
מאנגלית: דנה טל
הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2022
389 עמודים מודפסים, נקרא בקובץ דיגיטלי

אחרי שהמלצתי לכם פה  על הספר צעדים קטנים של אהבה של קתרין סנטר, וכמו שאיימתי אז, שאם יתורגם עוד ספר שלה אני אתייצב, אז כך אכן עשיתי. הבטחתי ולכן אקיים. זה שוב ספר קליל ומתוק, רומן רומנטי, אבל כזה שכיף לקרוא וכן, כמובן שהם מתחתנים בסוף. אם זה לא היה הסוף זה היה ספר מסוג אחר כנראה. אז אין טעם להתנפל עלי בעניין הספוילר פה.

הגיבורה, קייסי האנוול, היא לוחמת אש ממש טובה. לא סתם אחת מן השורה, אלא מי שזוכה באות הגבורה של מחלקת כיבוי האש של אוסטין, לאחר שהצילה ילדים מאוטובוס שהיה מעורב בתאונה. מי שנותן לה את הלוח המכובד הוא לא אחר מאשר הית' תומפסון, מי שאחראי לטראומה שהיא נושאת עימה מגיל 16, מיום ההולדת שלה. ממש באותו היום, אימה עוזבת אותה ואת אביה לאנחות ונוסעת אל בן זוגה. כשהית' מטריד אותה במהלך הטקס היא מכה אותו, ונדרשת על ידי המפקדת שלה להתנצל. היא מתנגדת לכך והאפשרות היחידה שנוצרת עבורה היא לעזוב. אבל קייסי מכורה לתפקידה ככבאית ופרמדיקית. בניגוד לרצונה היא  עוברת לתחנה אחרת במקום מגוריה של אימה, לה לא סלחה וממנה התנתקה בעשר השנים האחרונות. 

היא מתחילה דרך חדשה במקום שבו מזלזלים בנשים וביכולת שלהן להיות יעילות, ולמרות ההמלצות שהתקבלו עליה כל הצוות משוכנע שהיא תתנהג כמו אישה רגשנית. קייסי נחושה להוכיח את עצמה, בלי רגש, בלי לתת לעצמה הנחות ולהצטיין גם יותר מהגברים שבחבורה. אבל יחד איתה מגיע לתחנה בחור חדש, טירון, והוא מקשה עליה מאד מאד להתנהל על פי מה שקיבלה על עצמה.

זהו ספר טיסות קליל עם תבלון קל של קיטש אמריקאי. יש בו מתח, בעיקר לקראת הסוף, שריפות שמסכנות חיים, אהבה כמובן, חברות של לוחמים, סיפור נעורים לא פתור, יחסים מורכבים בין בת לאימה, חברות נשית קשוחה אך גם רגישה. למדתי ממנו הרבה על פעילויות והתנהלויות של מכבי אש שאני, לפחות, לא היכרתי, כמו גם על סוגים שונים של ספורט אתגרי. ספר עם ניחוח פמיניסטי, חמוד מאד, ומומלץ.


 





יום שלישי, 14 ביוני 2022

בת שבע סלון כלות אשדוד - יהודית איתן

 

Yehudit Eitan - Bat-Sheva - Bridal Salon - Ashdod 
עורכת הספר: עלמה כהן-ורדי
הוצאת כנרת, זמורה, דביר, 2022, 222 עמודים

השם של הספר הדליק אותי, אבל אני גדלתי בבאר שבע. אותי לא קונים עם שיח רחוב שאינו אותנטי. אז פה חשדתי. ומה שקרה הוא שחליתי (בקטנה) והתחלתי כמה ספרים שלא הצליחו לי, ואז הספר הזה נדחף והזמין את עצמו, והתחלתי אותו, ונשביתי. השאר היסטוריה. תוך יום וחצי סיימתי אותו ורציתי עוד כזה.
"בת שבע לובשת את השמלה הכחולה עם הוִוי שרואים קצת ציצי ונשאר גם לחשוב איך יש בפנים, ונוסעת לתל אביב." עמ' 95

זהו סיפור על בת שבע, בתשי, אישה גדולה, שמנה ומנהלת טבעית. יש לה, כאמור, סלון לשמלות כלה שנשים מגיעות אליו מרחבי הארץ. היא יודעת לחוש מה הכלה רוצה ולתת לה בדיוק את זה. יש לה גם שלוש בנות שעוזרות לה בעסק הזה וגם בעל אהוב, איציק, שגם הוא עוזר. יש בדים שצריך להביא מ"נחלת" בתל אביב, יש תיאום טלפוני ויש שירות לקוחות. בסלון יש גם מטבחון שיש בו לעיתים קרובות פיצוחים ועוגות, וגם תה ומילים טובות למי שצריך. הכל עובד כמו שעון. אבל כשאיציק מטיח בבת שבע שהיא שמנה, והיא חשה שאיציק, בעלה ואהובה כבר 30 שנה, בוגד בה - היא מסתגרת.
"היא בטלויזיה. לפחות רואה סרט מה שבא לה. לא ספורט, לא חדשות, למה תמיד אותו הדבר, או רצים אחרי כדור או רצים במלחמה, היא לא אוהבת. סרטים זה כן. שאפשר לבכות טוב-טוב עם עצוב של אחרים." עמ' 103

ואז מהר מאד, כמו עוף החול, בתשי יוצאת לדרך חדשה, מתוך העלבון, מתוך ההבנה. היא יורדת במשקל. היא מקפידה על תסרוקת אצל שושנה, שמה גם אודם. במקביל, יחד עם בִּיתה הבכורה ירדנה, היא פותחת סניף בתל אביב ונוסעת להביא בדים מפריז כי "שָנזֶליזֶה עושה טוב לבריאות."
ואז גם מופיע שלום איש העוגות המעולות, המחזר המושלם. 

אני רוצה להגיד לכם: זהו ספר חביק. לפני הכל רוצים לחבק את בתשי, על ההחלטות שלה, על ההתנהלות שלה, על היכולות שלה לרפא את כאביה ואלה של אחרים בדרכים חומריות כמו גם רגשיות. הגיבורה הראשית כאן היא דמות זוהרת, ואז יש גם את כל הדמויות האחרות המתבלות את הספר הזה בריח נענע ודבש, בטעמים של מלח פלפל, מעט לענה וגם שוקולד, ובצבעים, המון צבעים. חגיגה. חתונה. 

"איך לא ידעה, את זה היא לא מבינה. שֶחַיּּה בצבע בז', אפילו לא לבן, אפילו לא שחור. כמה פריז עוד יש!" עמ' 203

הסוף הוא בדיוק כמו שראוי לספר הזה. בלי קלקלנים מיותרים אומַר לכם: לא מה שחשבתם. רוצו לקרוא. 








יום ראשון, 12 ביוני 2022

המופע של גארי - נל ליישון


Memoirs Of a Dipper - Nell Leyshon
תרגמה מאנגלית: רותם עטר
הוצאת תשע נשמות,2022, 277 עמודים
נקרא כעותק דיגיטלי 
אחרי הספר צבע החלב שאני וכל מי שאני מכירה אהבנו כל כך, חיכיתי מאד לעוד ספר של הסופרת המוכשרת הזאת. והנה הגיע המופע של גארי, שהתיישבתי לקרוא אותו כשאני לוקחת אוויר מדי פעם כדי לשרוד את הכאב שבו.
"ברוכים הבאים למופע שלי שבו אני אספר לכם כל עצמי בלי הפסקה ואתם לא תספרו לי כלום על עצמכם. ככה זה. קוראים לזה מופע כי יש מישהו שמופיע וזה אני ולא אתם."

גארי הוא פושע קטן בעל עינים כחולות כמו דיו, שמרגיש מה שאנשים בסביבתו חושבים, כן, גם מה שאנחנו הצופים בו חושבים ורוצים. הוא כאילו מסתכל על העולם מבחוץ באמצעות איזה חוש שישי, ויודע. ממש יודע. 
"אני מבין שלכל בנאדם יש הילה כזאת מסביבו, וזה הטריטוריה של החיה שבתוכם. ואני צריך לחדור לתוך הטריטוריה שלהם בשביל שההילות שלהם ושלי יתערבבו. אני צריך להשקיט את החיה שלהם. ובשנייה שאני מצליח בזה, הם בכיס שלי. אני יכול לעשות מה שאני רוצה." 
 זה לא מונע בעדו מלהסתבך ואף לשבת בכלא. 
הוא גדל במקומות המצחינים של לונדון. בביבים. אימו אלכוהוליסטית, אביו פושע אלים, שלא מהסס להכות אותו עד זוב דם וגם לזרוק את כלבו האהוב במקום נטוש כשהילד איתו באוטו. יש לגארי אח, אלן, שחוטף מכות מגארי, ואחות קטנה, תינוקת, שרון. שניהם גדלים בבית הזה, מוזנחים ומוכים. הקורא.ת מובל.ת אל הסימטאות האפלות של לונדון ויכול.ה לחוש את מה שעובר על גארי שם. 
גארי הוא כייס (Dipper). כשהוא גונב הוא מרגיש התרגשות אדירה. "אני וביק נכנסים בשקט, סוגרים את הדלת מאחורינו. ביק הולך ישר לסלון. אני לא. אני עומד בכניסה החשוכה, הלב שלי טס. הנה עוד פעם ההרגשה הזאת: אני חי." 
הוא צורך סמים כבדים וגם כשהוא מתאהב הוא מגיע לשפל המדרגה. ועם זאת, יש לגארי גם קטע רגיש מאד, רובין הודי כזה. הוא שוכב עם אישה, אך כשהוא רואה שיש לה ילד מוזנח הוא עוזב. הוא פורץ לכספת של מפעל ומחליף את מעטפות המשכורות בין אלה של הבכירים לאלה של הזוטרים. הוא זועם על פגיעה באישה קשישה וחלשה.  "זה היה בגלל הילד ההוא שעמד בדלת. המשקל של החיתול שהיה תלוי עליו. פיפי של לילה שלם. זה וגם איך שהוא הסתכל עלי." 

מידי פעם, כשהסצינה קשה מדי בוחרת ליישון, להסיט את מבטנו אל הסוף הטוב שיהיה לסיפור, כדי שלא ננטוש, אל בנו של גארי, שהוא אוהב וגאה בו מאד, אל האושר שהוא גורם לו. 

אנשים בסביבתי אמרו שאי אפשר להניח לספר הזה. אני דווקא הייתי צריכה מדי פעם אוויר ממנו. קטעים מסויימים היו קשים לי מאד. הסוף אכן טוב. נסגרים חשבונות. שונה מאד מצבע החלב אך עדיין, זהו ספר מצויין בעיני. הזרקור מופנה אל ההישרדות של אנשים קטנים וקשי יום בלונדון, שלכאורה, אין להם סיכוי לצאת מהאשפתות שהם חיים בהן. אין רגשנות יתר שבד"כ מאוסה עלי בספרות, אבל יש רגש במינון נכון ומדוייק. היחסים בין גארי לאלן הרחיבו לי את הלב. הכתיבה בספר הזה, כמו בצבע החלב מיוחדת ומתאימה לנוף, לסיפור, לגיבור, ללונדון שמתחת. הרבה אחרי אמצע הספר פתאום יש כותרת: פרק ראשון. ומכאן יש התחלה חדשה. למרות שאנחנו יודעים שיהיה מהפך, זה תופס אותנו לא מוכנים.

יש ספרים של ליישון שלא תורגמו עדיין:
Black dirt, Devotion ו - I Ellyn, שנקרא מעולה.
האם נרצה לקרוא אותם? ללא ספק. זורקת את הכפפה הזאת פה.  

יופי של ספר. מומלץ מאד.


  



 

יום שלישי, 7 ביוני 2022

ברכה - רונית פיינגולד


Bracha - Ronit Feingold
הוצאת שתיים 2022, 124 עמודים

פעם, כשהמדינה היתה צעירה ונלהבת, וכולם היו חכמים כל כך ונחושים, ולא טועים אף פעם, היו תינוקות שנעלמו להוריהם בבתי החולים. רונית פיינגולד היא בִּתם של מרים (שלימים נקראה מרים עקביא, הסופרת), וחנן יעקובוביץ, והיא נולדה שבע שנים לאחר לידתה והיעלמותה של אחותה הגדולה ממנה. 
מרים וחנן היו פליטי שואה יתומים שהגיעו לארץ, לקיבוץ שחבריו האידיאליסטים קיבלו אותם בסבר פנים יפות, אך חשדניות. לא פעם האידיאל גבר על החמלה והרגישות הבינאישית. מה שהיום היינו מגדירים כטעות ואפילו כזדון, נראה אז מתאים ונורמטיבי. 
בנובמבר 2019 נוסעת הסופרת עם חברות לביאנלה בונציה, והיא נאלצת - בגלל גשם - לתפוס מחסה שמתברר כמֵיצַג על חטופי תימן. המפגש עם הנושא הזה העיר בה את הצורך לבדוק ולחקור מה עלה בגורלה של אחותה החסרה. המיצג הניח לפתחה את התעלומה שליוותה את השתיקות בחייהם של הוריה, והיא היתה נחושה להיפנות ולגעת בנקודה הזאת. במשך כל חייה ביכרה להתעלם מהפצע הזה שלא הגליד עד לאחר מותם של הוריה, ועתה הגיעה העת. 
התינוקת נקראה ברכה מתוך הרצון של הוריה לסמל את הברכה שבשחרור מהעבר הכואב שלהם, ולתקווה שנכון להם עתיד מבורך בארץ החדשה הזאת. הלידה של ברכה היתה קשה מאד, מרים התקשתה להיניק אותה, והאחיות לא הכילו את הקושי הזה ואף גערו באם המתוסכלת. לאחר כיומיים סיפרו לאם שהתינוקת נפטרה ולא מסרו פרטים נוספים על מה באמת קרה שם, גם מתוך זלזול בעולים החדשים ששפתם עילגת עדיין. גם המסמכים שנגעו בחייה הקצרים ובמותה של הילדה היו מאד מעורפלים. שני ההורים הכאובים חוזרים לקיבוץ ותוך זמן קצר מצוּותים לסידור העבודה. בעלון הקיבוץ יש דיווח מפורט על לידות של עגלים, אך תינוקת שנולדה ומתה צריכה להיות מושתקת בבחינת כישלון שאין לדבר בו. מי שחוזר לאחר לידה של תינוקת מתה מצופה להעביר דף ולהמשיך במחויבויות שלו למשק. הספר מכאיב בשתיקות האלה. 

הספר הקטן גדול הזה הוא פריו של מחקר של הסופרת, ממקום מאד אישי, שהגיש לסופרת את הוריה מנקודת מבט שלא הכירה.  אך הוא מעלה שאלות רחבות יותר המדהדות בחברה שלנו היום, הכאילו חכמה יותר. הקטנת החווייה של ההורים ההמומים מצד הצוות הרפואי ומצד חברי הקיבוץ שזרה בי חוט עצוב וגם מקומם במהלך הקריאה. דור המקימים ידע להסתכל על עצמו במבט גאה, אפילו מעריץ, והיו לכך סיבות טובות, מן הסתם. אבל לא ידעו אז להכיל ולקבל את השונים. וגם היום, לא תמיד אנחנו מספיק רגישים. 

ספר עצוב ורגיש, פותח צוהר לנושא מושתק שהיה חייב להיפתח כבר מזמן. 

מומלץ.


 

יום שישי, 3 ביוני 2022

ספר החרקים הגדול - יובל זומר

 


The big book of bugs - Yuval Zommer
הוצאת שוקן לילדים, 2022, 63 עמודים

העיסוק בחיות ממלא את ימיו ושעותיו של נדבי. הוא בוחן וחוקר וצובר ידע רב שמפתיע את כולנו לעיתים קרובות. הוצאת שוקן פרסמה עוד אחד מהאלבומים הנהדרים שהוא אוצר בליבו, אך הפעם היה כאן אתגר שהיה עליו להתמודד איתו. נדבי פוחד מעכבישים. רציתי להביא אליו את הספר הזה כדי שאולי, מתוך היכרות וידע - יחשוש פחות. ואתם יודעים מה? גם אני מעדיפה לדעת יותר ממה צריך להיזהר ומה דווקא יפה בעולם הזה של הקטנים, שחלקו צבעוני וקסום וחלקו כהה ומסתורי ואף מסוכן, ויש בין היצורים הקטנים האלה אפילו כאלה שהם גם וגם.
אז מה שלמדנו מהאלבום היפהפה הזה:
לא כל היצורים הקטנים האלה הם באמת חרקים. חרקים הם רק אלה הבנויים משלושה חלקים שהם: ראש, חזה ובטן. לפעמים יש להם שתיים או ארבע כנפיים, הם תמיד בעלי שש רגלים - לא יותר, לא פחות - ומחושים. 
חיפושיות הן משפחה של חרקים שבוקעים מביצים כזחלים, הם הופכים לגולם ומגיחים ממנו כחיפושית בוגרת. המושיות, מה שאנחנו קוראים פרת משה רבנו (או בלשונה של תמרי: רבת מושינו) מקושטות בד"כ בנקודות - 0-12 כאלה והן אוכלות כנימות ועוזרות בכך לחקלאות. 
פרפרים עוברים מפרח לפרח ומאביקים אותם. יש להם מחושים וחדק ארוך שבעזרתו הם מוצצים צוף. גם הם מתפתחים במחזוריות של ביצה-זחל-גולם-פרפר.
נמלים מעבירות מסרים ביניהן בעזרת המחושים שלהן. 
פרקים מיוחדים ומעניינים מוקדשים לדבורים, חרקי הלילה והטרמיטים. תמצאו כאן תשובה לשאלות כמו: למה הזבובים מזמזמים סביב האוכל, כמה רגליים יש לנדלים, למה הצרצר מצרצר ואיך זה עובד אצלו, למה גמלי שלמה נקראים כך ועוד. ואז מגיעים לחלק שדן בעכבישים. פה ניקח אתנחתא קלה ואז נמשיך.
נגיע אל החרקים שיש לנו בבית וננסה להבין למה הם פה, וגם נלמד איך החרקים בכל זאת עוזרים לנו.

זהו אלבום יפהפה, כמו כל האלבומים החגיגיים של שוקן לילדים, והוא בהחלט יכול לשמש כמתנה לחג המתקרב.
לבד מהציורים המקסימים וההסברים המרתקים, יש בכל זוג עמודים חידת חקר לילדים, מה שמגביר את תחושת הגילוי והסקרנות בקריאת הספר. אין צורך להילחץ, בסוף יש גם תשובות. 
אלבום מקסים שיצא במקור בבריטניה הגדולה ומשם הגיע אלינו אבל כמו שתראו כאן, גם לארצות רבות אחרות.
  

    


  












יום שלישי, 31 במאי 2022

אהבה בחמש מערכות - דניאלה קרין

 

אהבה בחמש מערכות - דניאלה קרין
Die Luebe im Ernstfall - Daniela Krien
מגרמנית: נועה קול
הוצאת כתר 2022, 252 עמודים

זהו סיפור של נשים. ישנם, כמובן, גברים בספר אבל התפקיד שלהם הוא בעיקר להאיר את הדמות הנשית. הסופרת מציגה כאן דמויות נשיות שונות מאד זו מזו. הן מתוארות בצורה ריאליסטית, כמעט נטולת רגש. השם המקורי של הספר בגרמנית משמעו אהבה במשבר או אהבה בשעת חירום, אבל השם שנבחר בעברית מתאים לא פחות לדעתי. הספר מתרחש ממש עכשיו בלייפציג, מזרח גרמניה, זמן רב לאחר נפילת החומה, ועדיין, בעיקר פוליטית, יש הבדלים משמעותיים בין מזרח ומערב.
פאולה נשואה ללודגר, והיא אם לשתיים. חיי הנישואין שלהם מושפעים מאד מרעיונות נשגבים ששניהם דוגלים בהם. כשמתגלעים חילוקי דעות משמעותיים, והם מאבדים את ביתם הקטנה, הם נפרדים. 

יודית היא רופאה קהילתית. היא עסוקה מאד בעבודתה ועובדת המון. בזמן הפנוי המועט שלה היא מטפלת בסוסה ורוכבת עליה, ומחפשת זוגיות באפליקציות שונות בצורה עניינית, מחושבת. 
"המשחק השקוף של אני-מעצבן-כי-אני-מתעניין היה עלבון לאינטליגנציה שלה. הם נראו לה כמו חיות קטנות מתוכנתות גנטית. בריות אומללות וחסרות רצון שאין להן כל שליטה על פעולותיהן." עמ' 65

ברידה נשואה ויש לה שני ילדים. היא סופרת מצליחה אך חיי המשפחה שלה אינם מאפשרים לה את החופש לכתוב כמו שהיתה רוצה. 
"כעת היתה זקוקה לזמן עם עצמה יותר מתמיד. היא טיפחה את הזמן הזה וגוננה עליו מפני המציאות שהתפרצה לתוכו, שלא יכלה להיות מסעירה יותר מעולם הדמיון של עצמה." עמ' 117.

"כאשר שאלה אותו מה הוא אוהב אצלה יותר מכול, ציין שלושה דברים: מהותה הסקרנית-נבונה, היכולת שלה להתמסר והכישרון לברוא סיפור יש מאין. היא אהבה אותו בשל התשובה הזו." 
"מקצבי החיים שלהם היו בהלימה רק לעיתים רחוקות." עמ' 130

יורינדה היא שחקנית. היא נשואה לגבר שאינה אוהבת ורוצה לעזוב, והיא מגלה שהיא הרה. אחותה מאליקה רוצה יותר מכל משפחה וילדים, אך אינה מצליחה להגיע לזה. יורינדה ומאליקה הן בנות להורים המנהלים חיי חברה פוליטיים ימניים פעילים, במיוחד האם שהיא אשת חברה פלרטטנית ועסוקה. הילדות נרדמו בלילה לעיתים בין האורחים החוגגים והשתויים. 
"מאליקה זכתה לדבר רק אחרי שתשומת הלב של אימה נשחקה כבר." עמ' 176

חייהן של חמש הנשים מתנהלים בנפרד זו מזו אך ישנם קוּּרים דקים, חלקם שזורים דרך בני זוגן, המחברים ביניהן כמו במרומז. הספר כתוב בצורה ריאליסטית מאד, בוטה ומדוייקת. הופתעתי מכך שהוא משך אותי כל כך, היה לי ממש קשה להתנתק ממנו. נראה לי שהצגת הדמויות האלה, היום יומיות, על לבטיהן הפשוטים ולא פחות מכך המשמעותיים מאד, לצד כתיבה גבוהה ומשובחת, תרמו להנאה הגדולה שלי מהספר הזה. אתם בטח יודעים. יש ספרים שעומס הרגש בהם מכביד מאד, ויש כאלה שהרגש מופיע במינון מדוייק, כמו כאן. אני מתחברת לזה מאד, ולכן ממליצה בחום. 

  

  


  

  





יום שישי, 20 במאי 2022

הדס בקצה הלילה - גלי מיר-תיבון

 


The Radio Operator - Gali Mir-Tibon
הוצאת עם עובד 2021, 244 עמודים כולל תודות

"כל המסופר בספר זה בדוי, אך כמעט כולו קרה."
זה מה שכתוב בדף הראשון. זהו סיפורה של הדסה למפל שלחמה כאלחוטנית בקרב לטרון. בסוף מלחמת השחרור ניסו אנשי הפלמ"ח לשחרר את מובלעת לטרון כדי לאפשר גישה לירושלים הנצורה. הדבר לא עלה בידם. אנשים רבים שילמו בחייהם תוך ניסיון להעביר מים ואוכל לעיר. דרך בורמה נפתחה רק במלחמת ששת הימים.
גלי מיר-תיבון מספרת בסוף הספר שלאחר מותו של אביה, נתן מיר, מצאה בכליו מזכרת שנשא עימו בארנק, מהדסה אהובתו. 

הספר הוא פרי מחקר של ארבע שנים שערכה הסופרת, והגיע עד למקום האישי ביותר. הוא כתוב בכמה קולות, בגוף שלישי, כל פרק מציג זוית של אחת הדמויות. 
הדסה היא ילדה ניצולת שואה, שעלתה מפולין עם ילדי טהרן. למרות שהמבוגרים בקיבוץ שמחו לקלוט את הילדים האלה, הילדים דחו אותם ואותה במיוחד. היא ניסתה בכל כוחה להתקבל כשווה בין שווים ולזכות באהדת חבריה. לבסוף גם נכנסה לזחל"ם של יאקי, כמעט בכוח, כאלחוטאית בקרב לטרון. 
נתן הוא בן קיבוץ, נער זהב אהוב ונערץ שנחשק על ידי כל הבנות, גם על ידי הדסה. בניגוד למה שמצופה ממנו הוא מתאהב דווקא בה.
גבי הוא האנדרדוג, ילד מחונן. משקפיים. חושש מהסכנות שהוא נקלע אליהן בעל כורחו, אך רוצה להתקבל בהערכה בחברה וגם הוא מקווה לזכות באהבתה של הדסה. שני הדברים אינם עולים בידו.
אימאן היא ילדה חרוצה ושאפתנית מכפר ערבי סמוך שעובדת אצל אימו של נתן עד שאנשי יחידת גבעתי מגרשים אותה, את משפחתה, ואת כל אנשי הכפר - גברים, נשים, זקנים וטף, ביום בו אמור היה אחיה להתחתן. 

"מחבוא הקנים היה מקום מפלט, סוד רק שלה ושל ננה, בכפר שכולו עיניים בולשות ולשונות מפטפטות." עמ' 81

הכתיבה המשובחת, החפה מרגשנות יתר ומאירה באור נוקב ובלתי מתייפייף את הנסיבות, זכורה לי גם מרשימת האימהות שכתבה הסופרת.

זהו סיפור עצוב וכואב, שמכניס את הקורא עמוק למנטליות של תקופת מלחמת העצמאות. אור חזק מאיר את ההתנהגות של המקומיים כלפי ילדי טהרן שאין להם משפחה, וגם את יחסם של אנשי הקיבוץ לאנשי הכפרים הערביים שלידם, שחיו ועבדו איתם. הספר מנגיש את המושגים הגבריים של אז, מול תחושות נשיות של אלה שנאבקו על מקום שווה וניסו לכבוש לעצמן מקום תפקודי משמעותי, גם במחיר של יחס מזלזל של החברה. לקורא מזומנת חווייה פנימית של שותפות כחלק בלתי נפרד מהקורה בעלילה.

זהו סיפור גבורה, והוא כתוב מרתק. הוא נבלע על יָדִּי תוך זמן קצר, וללא ספק יישאר בי עוד זמן רב. מפקדיה של הדסה למפל המליצו לתת לה עיטור על "מעשה גבורה עילאי שנעשה בעת לחימה מול פני האויב, תוך חירוף נפש", אך היא לא זכתה לקבל אותו. אני מאד מקווה שאולי מישהו ירים את הכפפה והאות החשוב הזה שהדסה למפל היתה אמורה לקבל, אכן יינתן לה, בזכות המחקר הזה, אפילו אם באיחור כה רב. 






יום שלישי, 17 במאי 2022

המסע לגן עדן - פולה גרינליס


Journey to Paradise - Paula Greenlees
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת אריה ניר, 2022, 383 עמודים כולל ביבליוגרפיה
נקרא באפליקציית אינדיבוק

מה שקרא לי לקחת את הספר הזה אלי היא סינגפור. התמונה היפה דווקא קצת פחות. חששתי שמדובר בספר שהוא רומן רומנטי מהסוג הנמוך. אבל הסיפור מאד קריא ומעניין, ומה שקרה בסינגפור באמצע המאה הקודמת לא היה ידוע לי בכלל. 
מירנדה הגיבורה נשואה לג'רי היפה, איש משרד החוץ הבריטי, והם מגיעים לסינגפור בעקבות עבודתו של בעלה. מירנדה וג'רי איבדו את בנם התינוק והם ומשפחתם חשבו שהתחלה חדשה תעזור למירנדה להתגבר על האבל ולהתאושש. כשהם מגיעים לסינגפור שניהם מתרגשים ומצפים לטוב, אבל זוהי תקופה ומקום שבהם האישה מצופה להיות עקרת בית טובה ומסורה ולא לחקור במופלא. כן היא אמורה להתערב בקהילה של נשות העובדים במשרד החוץ, אנשי החברה הגבוהה. למרות הבית המפואר, המשרתים והנוחות הרבה מירנדה מרגישה בכלוב של זכוכית, והיא מתקשה ליצור חברויות אמת. הבדידות גורמת לה לחפש מקורות עניין אחרים וכשהיא שומעת על ילדה הולנדית שגורלה עומד לדיון משפטי היא יוצאת לעזרה. היא פוגשת את ד"ר ניק ויתנשו, הרופא הזוטר בבית החולים המקומי, ומתחילה להתנדב שם, למגינת ליבו של בעלה. המצב הפוליטי בסינגפור מקצין מצבים בינאישיים גם בין מירנדה לבעלה, וגם בין מירנדה לנשות אנשי החוץ שם. מירנדה מקבלת החלטות שמסכנות אותה, וכאן יש קטעי מתח בספר, שמאיצות את הקריאה בו. 
הפן האנתרופולוגי וההיסטורי בספר אכן עניין אותי והסיפור עצמו בהחלט נקרא ברצף. אבל יש בו משפטים כמו: "הוא נטל את ליבה וניפץ אותו לרסיסים." וגם: "ג'ורג'ינה גרמה לה להאמין שאם תלך אחרי ליבה תהיה מאושרת, אבל כשחיפשה אושר, לא הביאה בחשבון את המחיר." קשה לי עם כאלה, ולכן הספר מומלץ בהסתייגות. 








 

יום שישי, 29 באפריל 2022

החמדנים, קומדיה מחיי האמנים - ירמי פינקוס

 


Way Too Lazy to Die - Yirmi Pinkus
עורך הספר: עודד וולקשטיין
הוצאת כתר 2022, 280 עמודים

התמונה בכריכה של הספר והשם שלו באנגלית קראו לי לקחת אותו אלי. לבושתי, לא קראתי עדיין אף ספר של ירמי פינקוס, למרות המלצות חמות שקיבלתי עליו, ויוני, שהולך עם "בזעיר אנפין" שלו כבר זמן מה ואוהב אותו מאד. כשהגיע הספר לספרייה חשתי לזמנו אלי.
זהו ספר שמתרחש בתל אביב ומאיר את הבוהמה התל אביבית של פעם, לא לפני המון זמן, באור ציני ומשעשע ביותר. הגיבור הראשי הוא בנימין בובק, צייר גאון מזדקן, שגדולתו מעט חלפה לה, בן 68, שתיין מועד וחי בבתי קפה ומועדונים בהם הוא מערה אל קרבו כמויות אדירות של אלכוהול, וגם עשן מכל מיני סוגים. לעיתים קרובות הוא מובל לביתו על ידי אחד מרעיו או חברותיו כשהוא שיכור גמור ומקיא. כמות האשפה שמצטברת בו, יחד עם אורח חייו העצל והמעושן גובים מחיר לא פשוט וגופו מאותת לו ומסמן לו שחייו בסכנה. כיוון שכך, כל הנשמות הטובות שמקיפות אותו, כולל כאלה של בני משפחה שבקושי הכירו אותו, שהגיעו משום מקום, מתייצבות מיד לבדוק את סיכוייהן לפיסות ירושה מהונו של האמן המתדרדר. 
בהתחלה הוא מתנגד ומודיע להם שהוא חזק כמו סוס, ואין לו שום כוונה לעזוב בקרוב את העולם הזה. אבל הנשמות היקרות לא מוותרות בקלות. נדמה שרק אחת ויחידה אינה מעוניינת בירושה של בובק - שכנתו הטובה אביבה עציוני, שליבה הרחום זוכר את הטובה העלומה שעשה אביו של האמן, לה ולבעלה המנוח. היא מטפלת בו במסירות והיא היחידה הזוכה לאמונו המלא. בין בילוי עם חבריו מהבוהמה למנוחה, בין שינה להתנהלות יום יומית עצלה, הוא עובד על טריפטיכון שלעיתים רחוקות זוכה לקו או שניים ממכחולו.

חבריו של בובק זוכים לשמות מיוחדים בספר. כך, למשל, מי שחשוד כמאהבה של ימימה, זוגתו הצעירה והאהובה של בובק, נקרא על ידו "חבקיני". יש את פרנסואה היפה, ואת "המשורר" יוסף צינמן המכונה קרפיון, ויש את בני הזוג בריאות וחולי שעוקבים אחרי בובק ולא מוותרים על קרבתו. 

""אין בכלל ספק: הם פתחו באופנסיבה," פסק אמן הסיפור הקצר."מה כל כך ברור פה?" תהיתי, "הם יודעים שאין להם סיכוי לראות ממני ולו פרוטה." "הם הרבה יותר מתוחכמים ממה שאתה משער...אני צופה שבקרוב תזכה להזמנה לארוחת שבת כדי להכיר יותר טוב את הילדים...באפריל מחכה לך ליל סדר בנוסח משפחת בובק לדורותיה, זמירות בית אבא וכדומה. ידחפו לזרועותיך את הנכדים המתוקים, יכריחו אחד מהם להכין לך ציור מכוער שבשוליו ייכתב 'לדוד בנימין חג שמח', יגידו שהכישרון עובר במשפחה..."" עמ' 49
ובובק בסך הכל רצה שיניחו לו להירקב בבית או בפאב החביב עליו. בוודאי שלא רצה את כל זה. אבל מפני שהוא עצל הוא זורם עם מה שמבקשים ממנו, ומפזר מכספו ואפילו מזמנו כדי להשתיק את הטפילים. 
"הודיתי לשכנתי על עצותיה לקיצור חיי והבטחתי לטפל בעניין באותו מועד נעים הקרוי "בקרוב"." עמ' 103
""בדיוק אותו ריח כמו אצל האמא שלך לפני שהיא עצמה את העיניים," היא פוסקת ומסיבה את צווארה לעבר אברם, "אם לא יטפלו בו הוא ילך תוך ארבעה-חמישה חודשים."
"חכו קצת עם הקדיש, אם לא איכפת לכם." " עמ' 91
זהו ספר משעשע ומלא חיות, שנון וכייפי. המוות מאד נוכח בו, אבל עד אז - חגיגה. 
אהבתי את ההומור הזה. הכתיבה השנונה והיפה, העברית הנהדרת. ספר כיף. כדאי לכם. מאד.


יום ראשון, 17 באפריל 2022

בנוי לקשר - אלכסיס הול

 


Boyfriend Material - Alexix Hall
מאנגלית: ירון פריד
הוצאת סלע ספרים, 2022, 383 עמודים

"לא אהבתי שמלרלרים עלי ככה. לא אהבתי שמציגים אותי בתור הבן של. אבל מה כבר אפשר להגיד עלי, בינינו? זה לוק, שהקריירה שלו בזבל? זה לוק, שכבר חמש שנים לא היה בזוגיות נורמלית? זה לוק, שלא ברור מתי הכל התחיל להשתבש בחיים שלו ולהידרדר במדרון חלקלק?" עמ' 8
אז כן, לוק אודונל באמת רואה את עצמו כאבי כל הלוּזֶרים. הוא בנם של שני מוזיקאים מאד מפורסמים, ברמה שרודפים אחריו צלמי פאפרצי כדי למצוא את "הבן של" בנקודות השפל שלו. עד היום היו לו המון בני זוג, אבל זוגיות אחת היתה גרועה יותר מקודמתה. הוא עובד כמתרים בחברה שדוגלת באמנציפציה לחיפושיות הזבל מתוך מניעים ירוקים, אבל הוא לא ממש טוב במה שהוא עושה שם, כי חלק מהתורמים הכבדים חזרו בהם כשראו שאין לו זוגיות מכובדת.
מן הצד השני של הרומן הזה נמצא אוליבר בלקווד, פקליט זוטר, בן למשפחה אריסטוקרטית מאתגרת, שמשוכנע שאף אחד לא רוצה להיות בן זוג שלו כי הוא כל כך לא מוצלח. 
הם מחליטים להיות בני זוג מזוייפים האחד של השני, לוק - בשביל ערב התרמה גדול שצפוי להיערך בקרוב, בו מצופה ממנו שיציג בן זוג מכובד, ואוליבר - בגלל יום הנישואין הקרב של הוריו, בו הוא צריך להציג זוגיות איתנה. חוץ משני אלה מככבים ברומן הזה שפע מטורללים מצחיקים, החל מאימו של לוק ועד אחרונת הדמויות בספר.

זוהי קומדיה רומנטית מהסוג שהקורא מתאהב בבני הזוג חסרי הבטחון האלה ורוצה לחבק כל אחד מהם - במיוחד את לוק - ולתת להם משענת. הוא משעשע ומרגש, וקריא ביותר. כל מה שלא פשוט בהתחלה של קשר, כל הציפיות והאכזבות וגם האושר הגדול שמדגדג כל תא בגוף. 

זוכרים את נוטינג היל? אני מסוגלת לראות את זה בכל פעם שזה מוצג ולא משנה כמה פעמים כבר הייתי שם, עם הנעבעך ההוא והיפהפייה ההיא. אוהבת את השירים שמלווים את הסרט, את הגיבורים והדמויות. כן, שמאלץ כלבבי.
בסוף הספר הזה הרגשתי כך. הוא חימם לי את הלב. אני מוכנה לפגוש את הזוג הזה שוב ושוב, ולכן, שמחתי מאד שיש ספר המשך, שאני מקווה שהוא טוב כמו זה, ושיתורגם גם הוא. ירון פריד עשה פה עבודה נהדרת.
"לא עזרה העובדה שד''ר פיירקלו התעקשה להעמיד למכירה עותק של ספר המחקר שלה על תפרוסת זבליות החול בדרום דבון בין 1968 ו-1972, שכנראה היו שנים סוערות ביותר לזבליות החול של המחוז. אני נאלצתי לרכוש את הספר שנה אחר שנה, תחת שם בדוי ומופרך, כי אף אחד לא הציע אפילו פני תמורתו. בשנה שעברה העותק התורן הלך לגברת קקיניה בולשיטמר מרחוב ווטדה פאקדאון 13." עמ' 248

זהו רומן הומואי מתוק ביותר, שופע הומור אנגלי נהדר. צחקתי לא פעם בקול רם. אין מספיק ספרים כאלה.
מומלץ עד מאד.
  

  









יום שלישי, 12 באפריל 2022

הציפור הצהובה שרה - ג'ניפר רוזנר


The Yellow Bird Sings - Jennifer Rosner
תרגום: שי סנדיק
הוצאת אריה ניר - מודן, 2022, 318 עמודים מודפסים
נקרא באפליקציית אינדיבוק

בשכונת ילדותי כמעט כל הילדות למדו לנגן בפסנתר ואני לא הייתי יוצאת מהכלל. מכיתה ב' הלכתי לקונסרבטוריון, מלווה ביואל שהיה צעיר ממני בשנה, ולמדנו לנגן. מכל החלונות בשכונה נשמעו ילדים מתאמנים בנגינה, בד"כ בכינור ובפסנתר, ילדים אחדים נגנו גם באקורדיון. כך היכרנו את שפת המוסיקה. לעיתים נדירות נשמעה מוסיקה שהיתה ערבה לאוזן ברחובות השכונה, ואת האהבה למוסיקה רכשנו לאט לאט.  

בספר הזה המוסיקה היא האויר והמזון, מקור המחייה וההישרדות, המקום בו החלום והאושר שולטים. 

רוזה היא אימה של מרים בת החמש והיא נגנית צ'לו. אביה של מרים הוא כנר. סבהּ בונה כינורות. יהודים. כשמגיעים חיילים נאצים לביתם ולוקחים את אביה, סבה וסבתה של מרים, אימה מסתתרת איתה בארון הבגדים. הן בורחות ומגיעות לחווה פולנית של זוג שהכירו, שם הן מסתתרות באסם, בשקט מוחלט. הילדה בת החמש, צריכה לפנות לקיר ולא לזוז גם כשהחוואי בא לקחת מהאם את מחיר הסתרתן. מרים רואה ציפור צהובה שמצייצת מנגינה ב-18 תוים והיא נאחזת בה ומתחזקת משירתה. היא לומדת בסתר לקרוא ולכתוב, אותיות, מספרים וגם תוים, והיא מזמזמת כשמתאפשר לה גם מוסיקה קלאסית. הן שורדות רעב ומחלות עד שמגיע שלב בו זוג החוואים אינם יכולים עוד להסתירן ורוזה צריכה לקבל החלטה משנה חיים. מרים נלקחת למנזר והיא עצמה יוצאת לדרך בלתי ידועה ומנסה לשרוד. במנזר צובעים את שערה של מרים והיא מקבלת שם חדש: זושיה. שם היא גם לומדת לנגן ומתגלה כעילוי. כאב הפרידה המלווה בדאגה מכלה הוא קשה מנשוא. כל הזמן מכרסמת בליבן הדילמה בין לשרוד היכן שהן נמצאות לבין הרצון העז להתחבר זו אל זו מחדש. הילדה מנסה לשמר את זכרון משפחתה ואת חייה בעבר, והציפור הצהובה שרה ברקע, ומשמשת כחוט משי רך המקשר ביניהן.

"הוריה ניסו לנגן מעל הפחד, לנגן דרכו, ובכל זאת הוא נאחז בצלילים שהפיקו."

"הציפור הבודדה וחסרת המנוח מחפשת מקום לנוח בו על ענפיו הקפואים של עץ. צליליה המצייצים מהדהדים בשמי הלילה כמו קריאה ותגובה: את שם? כן, אני כאן. איפה? ממש כאן. הירגעי. הירגעי."

בסוף הספר במקום של התודות וההסברים הסתבר לי שהסופרת היא אם לשתי ילדות חרשות (וגם כתבה ספר על כך). חשבתי כמה קשה לכתוב ספר כזה לסופרת שיום יום חווה את הידיעה הנוכחת מאד, שאת הקסם הזה של הצלילים, רוממות הרוח שתיארה כמשהו מוחשי וחי אצל הגיבורה שלה - בנותיה אינן יכולות לחוש. 

הספר שבר את ליבי. לא פעם הזלתי דמעה. אהבתי את סגנון הכתיבה: משפטים קצרים, פרקים קצרים. המעבר מדמות לדמות מאד ברור ולא קוטע את רצף הסיפור, והוא מרתק. דילמות מוסריות לא פשוטות שהדמויות היו צריכות להתמודד עימן, ומנעד רחב של חסד ורשע, חמלה ועוול, יוצרים בו אמינות גבוהה. ממליצה מאד.