כולם מבוגרים כאן - אמה שטראוב

All Adults Here - Emma Straub

מאנגלית: נעה בן פורת

הוצאת אריה ניר, 2023, 391 עמודים מודפסים

נקרא באפליקציית עברית

זהו ספר לא קצר, עם סיפור קטן, שצריך למצוא זמן שקט ורגוע בשבילו, ועכשיו בצוק העיתים והאווירה שמסביב, זה בקושי התניע לי. אבל, מכיוון שאני אוהבת סיפורים על מקומות קטנים, כמו שכונת הילדות שלי,  שיש בהם משפחות עם צביון מיוחד - אך לרגעים גם מאד אוניברסלי - היה שווה לי למצוא לו את הפניוּת הדרושה. "קלפהאם היתה מקום כזה - כל אחד היה אהבת נעוריו של מישהו אחר, או בת הדוד של החבר הטוב ביותר שלך ממחנה הקיץ." 

וזה השתלם מאד. לאט לאט התחברתי אל הדמויות של משפחת סטריק ובסוף ממש הצטערתי להיפרד מהן.

בתחילת הספר אנחנו מתוודעים אל אסטריד סטריק, אם המשפחה האלמנה. היא הולכת למספרה ולפתע היא עדה לתאונת אוטובוס שבה נהרגת ברברה, חברה לא מאד קרובה אבל עם סוד משותף. העניין משפיע על אסטריד יותר ממה שחשבה שישפיע. זה הציב בפניה סוג של תמרור אזהרה: מה אם זה היה קורה לה עצמה?? 

אך היא נכנסת למספרה. חברתה הספרית בירדי מרגיעה ומפנקת אותה ביותר מסתם תספורת רגילה.

לאסטריד יש שלושה ילדים בוגרים, לשני הבנים יש ילדים משלהם והשלישית מצפה לילדה שתיוולד מהפרייה. היא תמיד רצתה להיות אם טובה ומכילה, אבל הילדים חוו סוג של מעשיות קרה מצידה. עם זאת, נכדתה שאינה מסתדרת חברתית בבית הספר שלה ("בית הספר שלה סילק אותה, לפחות לא באופן רשמי. זאת היתה יותר הסכמה לעשות הפסקה ביחסים...") נשלחת אליה על ידי הוריה לתקופה, והולכת לבית הספר במקום.  

"אסטריד היתה בריאה וחסונה. היא היתה בית בטוח. בקשתו החמיאה ליכולת שלה לשמור ילדים בחיים, לא לכישורי ההורות שלה... היא לא היתה הבחירה הראשונה שלו, והמצב היה בהכרח נואש למדי אם הוא בכלל שקל את הרעיון."

גם כאן חווה הילדה קשיים ומתמודדת עימם באומץ. גם לבנים וגם לבת של אסטריד יש היסוסים יומיומיים וטרדות, ואנחנו הקוראים מלווים את ההתמודדויות שלהם בספר. נראה שלכל אחד מאיתנו יש איזה שהוא ממשק עם נקודות באופיה או בקשייה של אחת הדמויות בספר. אולי זה מה שגורם לקריאה להיות אינטימית משהו. כאילו חברנו למשפחה הזאת, גם אם חלק מהדמויות יהיו מוזרות בעינינו ואף משעשעות. "ואז אוגוסט הופיע בניתור קליל. כולו זרועות ורגלים, כמו כלבלב עם כפות רגליים גדולות מדי - גופו, כמו זה של ססיליה היה בעיצומה של מציאת התשובה לשאלה איך הוא ייראה." הטרלול במשפחה הזו מוסיף חן והומור טוב לקריאה.

"הורים יודעים שהחלק הקשה ביותר בהורות הוא להבין איך לעשות את הדבר הנכון עשרים  וארבע שעות ביממה, לנצח נצחים, ואיך לשרוד את הפעמים שבהן נכשלו."

"לילדים יחידים מתייחסים כמו לחרסינה שבירה...ילדים יחידים הם הפרס עצמו. ילדים בכורים הם הניסוי."

"הוא היה דומה לאסטריד. עם גדר חשמלית סמויה מהעין שמקיפה את גופו."

יופי של כתיבה. מומלץ.

  

  

 

הכלבה - פילאר קינטנה

 

  La Perra - Pilar Quintana

מספרדית: מיכל שליו

הוצאת חרגול מודן, 2022, 111 עמודים

באמת שאני לא יודעת למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע אל הספר הזה. קוראים שאני אוהבת המליצו עליו כבר מזמן. הוא בעצמו הזמין אותי כבר כשהזמנו אותו לספרייה ועוד יותר כשהגיע לידי. ובכל זאת הוא חיכה עד שאורה תקרא מתוכו קטע במפגש בוקסרפינג שקיימנו על בעלי חיים. אל תלמדו ממני. קחו אותו אליכם בהקדם. זוהי פנינה ספרותית של ממש. הספר הודפס בים של הוצאות. תראו למטה את הכריכות היפהפיות שנבחרו לו.

דמריס היא אישה שחורה ענייה, כבת ארבעים. היא נשואה לרוחליו וגרה על צוק בכפר דייגים לחופו של האוקיינוס השקט. רוב הבתים רעועים ולחלק מהתושבים אין מים זורמים בבית, ועבודות הבית קשות מאד ודורשות כוח פיזי רב. גאות ושפל מתוארים כאן כתופעה שמשפיעה על חיי התושבים השפעה גורלית. כשהייתה דמריס ילדה צעירה, חבר קרוב שלה נסחף אל מותו, והים מחזיר את גופתו למשפחתו אחרי ימים רבים. דמריס משתוקקת מאד לילד אבל אינה מצליחה להרות. רוחליו בעלה, דייג חזק וגדול, תמיד כועס וגם קשוח ואכזרי, דווקא לוקח חלק בניסיונותיה להרות. זה כולל שיקויי פלא של רופאת האליל סנטוס, ש"הבינה בעשבים, ידעה לעסות וריפאה "עם סוד", כלומר, בעזרת מילים ותפילות". אבל המשימה אינה עולה בידיהם.

"הוא רצה לקנות לעצמו רשת דיג חדשה ומערכת סאונד גדולה עם ארבעה רמקולים, אבל דמריס חשבה כבר הרבה זמן איך להגיד לו שהיא עדיין רוצה ילד ושהיא רוצה לחזור לנסות, לא חשוב באיזה מחיר." עמ' 19

בצר לה מוצאת דמריס כלבה שרק נולדה ומאמצת אותה. היא מניחה אותה בחזייה שלה ומלמדת אותה לאכול, מחנכת אותה ושומרת עליה מפני בעלה. הכלבה הולכת אחרי דמריס לכל מקום והיא משמשת לה כתחליף לילד שלעולם לא יהיה לה. אנשי הכפר אינם מהססים ללגלג עליה, בחוסר רגישות כואב. דמריס מקבלת על עצמה את הדין, מודעת להיותה פגומה. 

""בגלל זה אני לא אוהבת את החיות האלה," היא אמרה. דמריס לא הבינה אם זה כי הן יכולות ללכת לאיבוד בהר או כי הן מתות, אבל במקום לבקש ממנה להסביר היא שאלה אותה אם דיברה השבוע עם אבא שלה."" עמ' 61

הכלבה מצידה לא תמיד ממושמעת. כשהיא נעלמת דמריס מחפשת אותה נואשות ימים רבים, אבל היא חוזרת והיא נושאת גורים בבטנה. ""עדיין לא," ענה רוחליו, "אבל אני לא יודע למה היא מבזבזת זמן על החיה הזו, שכבר טעמה את ההר והתקלקלה."" עמ' 68

עד כאן על העלילה. מכאן הספר עוד מתרומם עד הסוף המפתיע המצמית, שכמובן לא אספר לכם כאן. 

ספר מינימליסטי, שכל משפט בו מכיל עולם ומלואו. מומלץ מומלץ מומלץ. אל תפספסו.

   

  

  

  

   

טבעם של הדברים השבירים - סוזן מייסנר

 

The Nature of Fragile Things - Susan Meissner

מאנגלית: טל ארצי

הוצאת מודן, 2023, 336 עמודים כולל תודות

סן פרנציסקו קליפורניה, 18 באפריל 1906, 5.12 בבוקר. רעידת אדמה מחריבה את העיר כליל. שריפות פורצות בכל חלק של העיר ומכלות מה שנשאר. כלכלי העיר מנהלים מלחמה באש במקביל לפעילויות מצילות חיים של התושבים. 

הסיפור שלפנינו מתחיל בנובמבר 1905. אישה צעירה, סופי הוקינג, מגיעה לפריסקו מביתה בניו יורק. היא חוותה אובדן כואב בעברה וגם אינה יכולה ללדת. היא מקבלת הצעה לבוא ולהינשא לאיש שמחפש אם לבִיתו קֵאט בת ה-5. (זה היה מקובל פעם, אתם זוכרים אולי את "שרה גבוהה ופשוטה" הנפלא?) היא שמחה להזדמנות לגדל ילדה שתהיה שלה, ומאמינה שתלמד לאהוב את האיש שתינשא לו. הספר מתחיל בתשאול שלה על ידי חוקר פדרלי בו אנחנו לומדים שבעלה של סופי נעלם וביתה נהרס.

עכשיו אנחנו עוברים בזמן שנה לאחור. מתבוננים בנישואין של סופי למרטין הוקינג ותוהים על האדישות שלו כלפיה, גם כלפי ביתו וגם לאחר שנה של חיים משותפים. מרטין עובד בביטוח והוא נוסע הרבה. לא תמיד הוא מגיע הביתה בלילות. הכל קצת מוזר אם כי מתקדם בסוג של נינוחות. יש מעין רמזים לאפלוליות שתהיה בספר בהמשך.

"מרטין מרים את עיניו מהצלחת. הארוחות שלו ושל קאט היו כנראה שקטות מאד לאחרונה. הוא מחייך חיוך קטן שאינו הזמנה כנה להמשיך, אבל אני פשוט לא מסוגלת לאכול ארוחה שלמה בדממה." עמ' 33 

סופי מתאהבת מאד בֵּילדה הקטנה היתומה והשותקת שהופקדה בידיה. אבל אז מגיעה לפתח ביתה אישה צעירה, הרה, בלינדה שמה, ומסתבר שגם היא נשואה למרטין שנעלם. כשהוא מגיע לביתה מתחיל עימות ביניהם, ובדיוק אז מתחילה רעידת האדמה. זה נגמר בנפילתו מהמדרגות ופציעתו הקשה. סופי, קאט ובלינדה בורחות מהבית ומשאירות אותו פצוע.

מכאן מתחילה תעלומה מורכבת.  עכשיו הספר מתנהל במהירות ובמתח. הקריאה עכשיו שוטפת, דף רודף דף. ההתנהלות בפריסקו בזמן ולאחר רעידת האדמה מובאת כאן בצורה מרתקת. כך גם הסיפור של סופי, כאשר כל פעם מתגלה עוד פרט בעלילה המפותלת הזו. עוד רמז, עוד אנשים מעורבים ומעל מרחפת כל הזמן הדאגה מה יקרה אם מרטין שרד את הפציעה, אם הצליח לצאת מהבית העולה באש. ואם שרד, עד כמה הן בסכנה. 

יש בספר כמה קטעים קשים לקריאה, בעיקר לקראת הסוף. ההתחלה קצת איטית אבל רובו הגדול סוחף ומעניין. הכתיבה לא השאירה עלי רושם מיוחד אבל העלילה והדיווח ההיסטורי וגם הנשיות החזקה - כן, ולכן הספר מומלץ בעיני.

 

שיעורים בכימיה - בוני גרמוס

 

Lessons in Chemistry - Bonnie Garmus

מאנגלית: הדסה הנדלר

הוצאת תכלת, 2022, 412 עמודים,

נקרא כקובץ דיגיטלי באפליקציית עברית

לא הרחבתי כימיה בתיכון ובודאי שלא לקחתי כימיה באקדמיה. מה שהביא אותי אל הספר הזה הוא הקונצנזוס הספרני עליו אצלנו בספרייה בנתניה. גם זה לא תמיד עובד עלי, אבל כשבדקתי איך התייחסו אל הספר בעולם, כבר לא יכולתי להתעלם ולקחתי אותו אלי.

מדובר בספר פמיניסטי שמדבר על שנות ה-60 של המאה הקודמת, ועכשיו, כשה me too כבר חי ובועט במרץ אז אפשר לראות בו קצת דיבור סטריאוטיפי. אבל הסיפור מקסים, הדמות הראשית מאד עקבית, וזה מתאים מאד לעלילה, יש איזו שהיא סטריליות נעימה באופייה של הגיבורה, היא לא מתכופפת ואינה מעגלת פינות, למרות שהיא חווה מהמורות רבות. ומעל לכל, היא לוחמת. את המלחמה של כולנו. 

אליזבת זוט היא כימאית, מדענית, גבוהה ויפה אבל... אישה. ובתקופה שהספר קורה מצופה ממנה להיות "יפה ושתוקה." להסיע ילדים למסגרות, לבשל ולנקות ולהיות רעיה טובה. לא, אנחנו ממש לא מכירים את זה מכאן ועכשיו. זה היה מזמן. היום אין דברים כאלה. אבל אליזבת היא שונה. הקונספט הזה לא מתאים לה. כשאנחנו פוגשים אותה בתחילת הספר היא אם יחידנית לילדה שהולכת לגן והיא מקפידה לשים לה פתקים בתיק האוכל המושקע שלה, שיזכירו לה שהיא חכמה, חזקה, ועליה להיות מה שנכון לה. כל זה "היה שם, בעיר קומונס שבדרום קליפורניה, שבה מזג האוויר היה חם רוב הזמן, אבל לא חם מדי, והשמים היו כחולים רוב הזמן, אבל לא כחולים מדי, והאוויר היה נקי, כי כזה היה האוויר אז..." לכאורה, מושלם. אבל, אימה "המדוכאת תמיד" הולכת לעבודה בטלויזיה ומלמדת נשים להיות הן עצמן דרך שיעורים בבישול או כמו שהמדענית שלנו קוראת להם: שיעורים במדע, בכימיה. ההצלחה שלה נוסקת אל על מפני שהיא מסבירה לצופים שלה שהן חשובות, עבודתן קשה וראוייה להערכה, ועליהן להגשים את חלומותיהן. היא מדגישה ללא הרף שהיא אישה מדענית, ולא שום דבר אחר.

לפני שהגיעה אליזבת לתפקיד הזה היא שימשה ככימאית במכון מחקר נחשב, אך כמעט כל מי שפגשה ניסה להקטין אותה, להכשיל את התקדמותה המדעית, ושניים אף בחרו להטריד אותה מינית. ואז היא פגשה את קלווין, מדען ידוע שם שגדל בבית יתומים לאחר שהוריו המאמצים נהרגו בתאונת דרכים. האהבה פרחה שם וגם ההצלחה המקצועית. וכאן יש את האבל הזה שיוצר את המפנה בעלילה ושאותו אני לא יכולה לספר לכם מפאת הקלקלנים הנושפים בעורפי. 

כמה דמויות מיוחדות מאד בספר הזה. מדלן, מאד, ביתה הצעירה והגאונה של אליזבת שהיא ילדה חזקה שאומרת את האמת ויודעת, ש"כולם משקרים". הכלב שלהן הנקרא שש וחצי שאליזבת מלמדת אותו מילים רבות והוא אנושי מאד. (אני מאד אוהבת שיש כלבים בעלילה. זה תמיד מוסיף חיבוק לעניין) הרייט, המטפלת של מדלן כשאליזבת בעבודה, אישה מוכה ומושפלת, חכמה מאד ומציגה ראייה מיוחדת על מצבים שונים. אהבתי גם את השפה המיוחדת של אליזבת, ההארה של מושגים מדעיים בתוך היום-יום. 

בהמון הוצאות הוציאו את הספר הזה, שכיף לקרוא אותו ונחמד ונעים. הוא היה מיד לרב מכר היסטרי.

""הנשים שתדברי אליהן הן עקרות בית רגילות", אמר לה וולטר. "נשים ממוצעות." אליזבת הסתכלה עליו במבט שהפחיד אותו. "אין שום דבר ממוצע בעקרת הבית הממוצעת." היא תיקנה." עמ' 204

""זה מביא אותנו לקשר השלישי," אמרה אליזבת והצביעה על סדרת מולקולות נוספת. "קשר המימן - הקשר העדין והשברירי מכולם, אני קוראת לו קשר ה'אהבה ממבט ראשון', כי שני הצדדים נמשכים זה לזה אך ורק על בסיס של מידע חזותי: את אוהבת את החיוך שלו, הוא אוהב את השיער שלך. אבל אז אתם מדברים ואת מגלה שהוא נאצי בארון וחושב שנשים מתלוננות יותר מדי. פוף, הקשר העדין מתפורר פשוט כך. זה קשר המימן, גבירותי - תזכורת כימית לכך שאם המצב נראה טוב מכדי להיות אמיתי, זה כנראה נכון."" עמ' 265

מצאתי רק 18 כריכות עולמיות של הספר. יש כנראה עוד. אולי אתם תמצאו ותראו לי?

ממליצה. גם בחיוך, גם בעניין גם בכיף.

  

  

  

 

  

  

הרגעים המתוקים - וירז'יני גרימלדי

Et que ne Durent que les Moments Doux - Virginie Grimaldi

מצרפתית: מיכל אילן

הוצאת כתר, 2022, 295 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באתר עברית

השם של הספר עלול להרתיע אתכם. יש פה רמז עבה לקיטש נוטף דבש. אבל אל תתנו לשם הזה להטעות אתכם. גם לא לכל הורוד הזה. חבל שתפסידו ספר משעשע ברמות של צחוק גדול ולא פחות מזה רגיש. הספר מפנה זרקור אל שני עולמות. האחד פחות מוכר, עולם הפגייה בבתי החולים, והשני מוכר ומאתגר, עולמם של  ההורים שילדיהם פרחו מהקן.

שתי אימהות מספרות לנו את סיפורן בגוף ראשון. האחת - אליז היא אם גרושה לשני ילדים, שרלין ותומא, שכבר עזבו את הבית. היא מתחילה להתארגן לחיים עצמאיים, בלעדיהם, וקשה לה מאד לנתק את חבל הטבור הזה. תומא משאיר בידיה את הכלב המכוער והבלתי אפשרי שלו, עוד קושי בחייה החדשים. האם השנייה, לילי, ילדה בת קטנטונת בלידה מוקדמת, והיא נמצאת איתה בפגייה. כל יום מתחיל בתפילה שהילדה תשרוד. הוריו של בעלה משתקעים בדירתם של הזוג הצעיר, ההורים בהתהוות, ועוזרים להם, גם במה שכן צריך.

הספר מדלג מאם אחת לשניה. זה מותח לפרקים, מעניין וחומל לעיתים. בעיקר, מאד משעשע. ברמה של צחוק גדול, קולני. דן הסתכל עלי מודאג לא פעם. 

"אני פונה חזרה לבניין של המשרד בלי להסיר את העיניים מאדואר, הפוסע לפניי, מרוצה בעליל מהטיול. לכלב הזה יש מראה של גרמלין וריח של מכון לטיהור שפכים, אבל יש לו יותר חברים ממני. בתקופה הזאת שבה אני חולקת דירה עם הבדידות, כנראה כדאי לי ללמוד ממנו משהו. אולי הגיע הזמן להרוס את החומות ולהוריד את הגשר. אין לי מה להפסיד, כל עוד אני לא חייבת לרחרח את אחוריהם של בני מיני." עמוד 68.

אליז כותבת מידי פעם פתקים בווטסאפ לילדיה, מנסה לשמר את הקשר הדואג, האימהי, המעיר, המאפשר, גם כשכל אלה לא מקבלים את היחס המתאים מילדיה הבוגרים. אבל עדיין, היא שם כשצריך לחזור למבנה הזה. ילדתה נתקלת בקשיים שמחזירים אותה הביתה אל אימה, ומתקבלת בזרועות פתוחות, אבל הקשר משתנה, מקבל צבעים חדשים. 

לילי מתמודדת עם חמותה וחמיה כמיטב יכולתה. בעלה לא מגבה אותה, עד שהיא מחליטה שדי לה ועושה מעשה. אבל עד אז, אנחנו הקוראים משתעשעים מהקשר הזה וחומלים על שני הצדדים בו. לילי מאירה את ההתמודדות של הורים לפגים בדרך רחבה ומעוררת מחשבה. כשילד נולד אנחנו מניחים תמיד שזה קשור בשמחה של ההורים ובני המשפחה. התחלת ההורות לילד בפגייה מלווה בהמון חרדות ורגשות אשם ובקֶשֶת רחבה מאד של תחושות לא פשוטות, ממש לא מה שכולם סיפרו להם.

"אבל יש אחרים, שמגלים בדרך הקשה שלעשות ילדים זה לא כל כך פשוט. אלה שמקווים במשך חודשים, שנים. אלה שהפסיקו לקוות. אלה שעוברות טיפולים, זריקות... אלה שכואב להן כשהן רואות בטן הריונית, אלה שרואים את המבט של טכנאי האולטרסאונד מתקדר. אלה שהשמיים נופלים עליהן. הלב שלו הפסיק לפעום. הלב שלה לא פועם בסדירות... אלה שצריכות להחליט. אלה שההחלטה היא לא שלהם... אלה שעוברות לידה שקטה. אלה שרואות את המיילדות מבוהלות. אלה שיש להן תמונות של צינורות. אלה שמבלים בטיפול נמרץ. " עמוד 110.

"אני חשדנית כלפי האושר, הוא גובה מחיר מופרז. הוא מגיע אלייך, מניח את המזוודות שלו, מתפשט במרחב, חודר לכל פינה. הוא נחמד, נעים איתו, ומתרגלים אליו, הוא נעשה חיוני. ואז, פתאום, יום אחד, הוא נעלם, נכנסים הביתה והוא איננו. השאיר את הדלת פתוחה והרשה לעצב להיכנס, להתיישב ולשים רגליים על השולחן." עמוד 113

הקטע הזה גרם לי להפסיק לקרוא ולחשוב על המצבים האלה, על הנשים והגברים שעברו את זה ורציתי לחבק אותם. בבית החולים נוצרת קבוצה של הורים במצבים דומים, כל אחד והילד הפצפון שלו, כל אחד והאופי שלו ודרכו להתמודד. זוהי מעין משפחה מחבקת, יודעת יותר מאלה שבחוץ. 

הספר לוקח אותנו ביד ומוביל אותנו מצחוק גדול לחמלה ודמע. מי שקרא אותו יודע שיש טוויסט בסוף שלא אגלה לכם אותו, כמובן. תקראו לבד (כי לפעמים זה מביך לצחוק בקול בין אנשים שלא מבינים מה קרה לכם פה), ותבואו להודות לי שהמלצתי לכם עליו. אני מצדי מודה לקרולין ולקבוצה שהביאה אותי לקרוא אותו, וגם לסופרת שכתבה גם את הספר הנהדר האחר שקראתי שלה: הגיע הזמן להדליק את הכוכבים.