חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות אימוץ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אימוץ. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 31 בינואר 2023

הכלבה - פילאר קינטנה

 


  La Perra - Pilar Quintana
מספרדית: מיכל שליו
הוצאת חרגול מודן, 2022, 111 עמודים

באמת שאני לא יודעת למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע אל הספר הזה. קוראים שאני אוהבת המליצו עליו כבר מזמן. הוא בעצמו הזמין אותי כבר כשהזמנו אותו לספרייה ועוד יותר כשהגיע לידי. ובכל זאת הוא חיכה עד שאורה תקרא מתוכו קטע במפגש בוקסרפינג שקיימנו על בעלי חיים. אל תלמדו ממני. קחו אותו אליכם בהקדם. זוהי פנינה ספרותית של ממש. הספר הודפס בים של הוצאות. תראו למטה את הכריכות היפהפיות שנבחרו לו.

דמריס היא אישה שחורה ענייה, כבת ארבעים. היא נשואה לרוחליו וגרה על צוק בכפר דייגים לחופו של האוקיינוס השקט. רוב הבתים רעועים ולחלק מהתושבים אין מים זורמים בבית, ועבודות הבית קשות מאד ודורשות כוח פיזי רב. גאות ושפל מתוארים כאן כתופעה שמשפיעה על חיי התושבים השפעה גורלית. כשהייתה דמריס ילדה צעירה, חבר קרוב שלה נסחף אל מותו, והים מחזיר את גופתו למשפחתו אחרי ימים רבים. דמריס משתוקקת מאד לילד אבל אינה מצליחה להרות. רוחליו בעלה, דייג חזק וגדול, תמיד כועס וגם קשוח ואכזרי, דווקא לוקח חלק בניסיונותיה להרות. זה כולל שיקויי פלא של רופאת האליל סנטוס, ש"הבינה בעשבים, ידעה לעסות וריפאה "עם סוד", כלומר, בעזרת מילים ותפילות". אבל המשימה אינה עולה בידיהם.

"הוא רצה לקנות לעצמו רשת דיג חדשה ומערכת סאונד גדולה עם ארבעה רמקולים, אבל דמריס חשבה כבר הרבה זמן איך להגיד לו שהיא עדיין רוצה ילד ושהיא רוצה לחזור לנסות, לא חשוב באיזה מחיר." עמ' 19

בצר לה מוצאת דמריס כלבה שרק נולדה ומאמצת אותה. היא מניחה אותה בחזייה שלה ומלמדת אותה לאכול, מחנכת אותה ושומרת עליה מפני בעלה. הכלבה הולכת אחרי דמריס לכל מקום והיא משמשת לה כתחליף לילד שלעולם לא יהיה לה. אנשי הכפר אינם מהססים ללגלג עליה, בחוסר רגישות כואב. דמריס מקבלת על עצמה את הדין, מודעת להיותה פגומה. 

""בגלל זה אני לא אוהבת את החיות האלה," היא אמרה. דמריס לא הבינה אם זה כי הן יכולות ללכת לאיבוד בהר או כי הן מתות, אבל במקום לבקש ממנה להסביר היא שאלה אותה אם דיברה השבוע עם אבא שלה."" עמ' 61

הכלבה מצידה לא תמיד ממושמעת. כשהיא נעלמת דמריס מחפשת אותה נואשות ימים רבים, אבל היא חוזרת והיא נושאת גורים בבטנה. ""עדיין לא," ענה רוחליו, "אבל אני לא יודע למה היא מבזבזת זמן על החיה הזו, שכבר טעמה את ההר והתקלקלה."" עמ' 68

עד כאן על העלילה. מכאן הספר עוד מתרומם עד הסוף המפתיע המצמית, שכמובן לא אספר לכם כאן. 

ספר מינימליסטי, שכל משפט בו מכיל עולם ומלואו. מומלץ מומלץ מומלץ. אל תפספסו.

   

  

  

  

   



יום שבת, 19 במרץ 2022

ספינת הגורל - כריסטינה בייקר קליין

 

The Exiles - Christina Baker Kline
מאנגלית: שרון פרמינגר
ידיעות אחרונות, חמד, 2022, כולל תודות ורקע

יש לי חולשה לספרים שמספרים על אוסטרליה. מאז שחזרתי מטיול - לגמרי קצר מדי - מהיבשת האוקיינית אני מחפשת עוד חומר על המקומות האלה ומתרפקת בלי בושה. הספר הזה הוא בוודאי לא הספר הכי טוב שתקראו, אבל ההנאה ממנו מובטחת לכם. גם אם חלקים בסיפור מאד ברורים מראש, ולפעמים העלילה קצת מאולצת, יש בו המון מידע מעניין, וכיף לקרוא אותו. 
שלוש נשים הן הגיבורות הראשיות של הסיפור. אוונג'לין היא ביתו החסודה של כומר, שעובדת כמחנכת של ילדים בבית אמיד ומתאהבת שלא בטובתה בבן המשפחה. הייזל, ביתה של מיילדת שיכורה, הנשלחת לגנוב למחייתה שלה ושל אימה המזניחה. מתינה, ילדה אבוריג'ינית המשמשת קישוט מחמד בבית משפחת פרנקלין, שם אמורים לחנך ולתרבת אותה, עד - אם יצלח הניסוי בה - שאולי תהיה כמותם, לתשואות המבקרים החשובים. שלוש הבנות הללו נפגשות. בלונדון של 1840, אוונג'לין והייזל מואשמות בגניבה ונשלחות, כאסירות, אל מושבת העונשין בארץ ואן דימן (Van Deimen`s land), בטסמניה. על האוניה בדרך מסתבר לאוונג'לין שהיא הרה והייזל המיילדת עוזרת לה בלידה. כאן הן פוגשות בשניים שישפיעו על גורלן: המלח באק, והרופא דאן. 
המסע והסיפור כולו כמו נקרא מעצמו. הוא מרתק, נעשה כאן מחקר מעמיק, והוא מביא את הקורא/ת למקומות פחות מוכרים בהיסטוריה ובעולם. אני ממליצה עליו בהחלט.







יום רביעי, 31 במרץ 2021

קרבת דם - אברהם וירגיז

 


Cutting for Stone - Abraham Verghese
מאנגלית: אורי בלסם
הוצאת מטר 2009, 642 עמודים כולל תודות.

הספר הזה ואני מסתכלים זו על זה כבר זמן רב. לא הרבה קראו אותו בספרייה אבל מי שקרא גמר עליו את ההלל. יש לציין שמלבד עוביו/אורכו המאתגר, גם מיקום ההתרחשות העיקרי לא תמיד מדבר אל קוראינו. מי שהיה בהודו תמיד מתלהב. הסיפור קורה ברובו באתיופיה, החל בתקופת שלטונם של היילה סלאסי והדיקטטור מנגיסטו, וכמעט עד היום, ויש גם מעבר לארצות הברית. 
הספר מסופר בגוף ראשון מפיו של ד"ר מריון סטון, שהוא בנם של אחות-נזירה-הודית ומנתח בריטי מוכשר, ואחיו התאום של שיווה. התאומים נולדים בלידה מסובכת - שכמעט עלתה בחייו של שיווה - בבית חולים באדיס אבבה. אימם מתה בלידתה אותם, ואביהם נוטש ונעלם. שני רופאים הודיים, הֶמָה וגוֹש מאמצים אותם. הם גדלים במתחם בית החולים מיסינג, וסופגים את מדע הרפואה מהוריהם המאמצים. בין התאומים יש קשר שהוא מעבר לאחאות, יש חוט נפשי שמחבר ביניהם, הם חשים אחד את השני בטוב וברע, עד לרמה מיסטית ממש. הם משתתפים בהוויית בית החולים עם האחיות והרופאים, לומדים מהר ואף מבצעים פרוצדורות רפואיות מידי פעם. 
למרות הקשר המיוחד ביניהם, יש שוני מהותי באופיים של השניים. מריון חדור מטרה ועתידו סלול מבחינתו לפניו. הוא מתכונן ללמוד רפואה ולהיות מנתח, להינשא לגֶנֶט, הילדה שגדלה עימם כאחות, ולגדל איתה את ילדיהם. בגידה של אחיו בו גורמת לסטייה מהמסלול הזה ולתפנית שתשנה את כל התמונה. שיווה חי ולומד בצורה אחרת. הוא גאון שאינו מוכן להיות מוכתב על ידי הממסד האקדמי, הוא רגיש ואינטואיטיבי מאד, וגם הוא אוהב את גֶנֶט.  
בעקבות התהפוכות הפוליטיות נאלצים השניים להיפרד, מריון בורח מאתיופיה ומגיע לבית חולים עני ודל בתקציבים בניו יורק, שם הוא עובר את ההתמחות שלו כמנתח. שיווה נשאר במיסינג ועושה את ההתמחות שלו בניתוחים גניקולוגיים. לא אספר לכם כאן אם ואיך נפגשו השניים בהמשך, אם מצאו את אביהם ומה עלה בגורל כל אחד מהם. מן הסתם, לשם כך תצטרכו להיכנס אל הפרוייקט הזה, ולקרוא.
הספר מכיל הרבה מאד תהליכים רפואיים, תיאורים של ניתוחים ופרוצדורות אחרות. ברובם, באופן מפתיע, זה היה מעניין מאד. בגדול הספר לא אחיד. יש חלקים שהיו מפורטים מדי לטעמי וניתן היה לקצר אותם. עם זאת החויה כולה מרתקת ועוצמתית מאד. זהו עולם שלא מוכר לנו כאן ועכשיו. לא ההיסטוריה הקרובה של אתיופיה (שפעם נקראה חבש כזכור), לא המנהגים והאמונות של שלל הדתות והכתות שמוזכרות כאן, גם עולם הרפואה על התפתחותו. מעניין בהחלט. שווה לגמרי את היד הכואבת ואת הזמן המושקע. למרות שהייתי מקצרת קטעים מסויימים, הדמויות נהדרות, הקשר המיוחד בין האחים ובין הוריהם המאמצים על אופיים המיוחד מזמנים חויית קריאה טובה מאד. הכתיבה בגוף ראשון בספר נתנה תחושה שהכל פה אמיתי וקרה כך, מילה במילה, לַמסַפֵּר. מעמוד התודות מסתבר שרובו של הספר בדוי. וִירגִיז הסופר הוא אכן ממוצא הודי, והוא רופא מנתח בכיר ופרופסור באוניברסיטת סטנפורד המכובדת. הספר הזה מועשר ממאגר הידע הנרחב שלו.
זוהי חוויה מיוחדת. כדאי מאד. 

    

    

  




יום רביעי, 8 בינואר 2020

זוהר כמו גן עדן - סוזן מייסנר






As Bright as Heaven - Susan Missner
מאנגלית: דורית בריל-פולק
הוצאת מודן 2020, 434 עמודים

כשראיתי שתורגם ספר נוסף של סוזן מייסנר, היה לי די ברור שארצה לקרוא אותו מכיוון שהספר הקודם שלה שקראתי נקרא ביעף וזה בהחלט התאים לי עכשיו. זו לא ספרות מופת אבל הספר מעניין מאד ואף סוחף ברובו. הוא מתניע לאט, והרבע הראשון שלו דרש שכנוע עצמי שזה הולך להשתפר, אבל אכן, כך היה. 
אקצר בעלילה, את זה תוכלו לקרוא בתקציר בגב הספר וגם בסקירות רבות שנכתבו עליו. גם בעולם הגדול הוא זכה ללא מעט התייחסות. כולן, אגב, העניקו לו בין ארבעה לחמישה כוכבים (Goodreads). 
זהו סיפור על משפחת ברייט - אב, אם, שלוש בנות ותינוק, בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. לאחר מוות פתאומי של התינוק, והזמנה מצידו של דודו הערירי של האב, מגיעה המשפחה לפילדלפיה, ומשתכנת בביתו של הדוד. הדוד הוא קברן מהסוג שגם מכין את המתים למעבר לעולם הבא (תסרוקת, איפור, בגדי חמודות) וגם דואג לקבורתם, ואבי המשפחה אמור לרשת אותו בבוא העת. אם המשפחה, פולין, נכנסת גם היא לעסקי הקברנות והבת האמצעית - מגי - משתתפת אף היא, לבקשתה, בעבודה הזו. הבת הקטנה, וילה, עסוקה בעצמה ובענייניה (הדמות היותר אותנטית בעיני) והבת הגדולה שוקדת על לימודיה. 
האב מתגייס והמשפחה מתמודדת עם השפעת הספרדית שמפילה חללים רבים בסביבתם. מכאן העלילה מתחילה להתרומם ולכן פה אני מפסיקה לדווח לכם. 
הספר בהחלט ירתק אתכם אליו. למדתי הרבה על השפעת הספרדית בתקופה שבה לא היו חיסונים לה, ומי שחלה, כמעט תמיד גם שילם בחייו. מזכיר את המצורעים של פעם. אנשים התלבטו והתחבטו אם לעזור לחוליהם תוך סיכון חייהם שלהם. גופות נערמו ונקברו לפעמים בקברי אחים. ילדים התייתמו. הדבר הטוב ביותר שיכולת לעשות למען עצמך הוא מסיכה על הפנים, וגם זה לא תמיד עזר. 
יש בספר גם נישות מעניינות אחרות, כמו הסיפור של מגי, שעשתה מעשה מתוך הישמעות לתחושת בטן, מעשה שהשפיע על המשפחה עד לסוף הספר. יש גם סיפורי אהבה, כמובן. 
הספר לא חף מטעויות הגהה פה ושם, אני השתדלתי לדלג מעליהן בקלילות. ספר לא עמוק, אבל סוחף בהחלט ומומלץ בשל כך.
הנה שלוש הוצאות נוספות מלבד של מודן. מאד התפלאתי שלא תורגמו יותר. 

      


יום שני, 9 בנובמבר 2015

ילדת השלג - איווין אייווי



ילדת השלג - איווין אייווי
The Snow Child - Eowyn Ivey
מאנגלית: ארז אשרוב
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן 2014, 347 עמודים


        לספר הזה מתאימה יותר המילה "קסום". לא רק שהוא מקסים (יש אחרים מקסימים מן הסתם, ולא הייתי רוצה לבזבז את המילה הזאת בקלות רבה מידי),  אבל הספר מבוסס על אגדת ילדים רוסית, שיש בה אלמנטים שהעולם שלנו הממשי, הגשמי, לא תמיד משתתף בהם. זהו סיפור של חורף באלסקה של תחילת המאה, והתחושה במהלך הקריאה היא של הזמנת החום לתוך הבית, לתוך התא הקטן הבודד הזה, המתמודד עם קשיי הקור וההישרדות בחווה קפואה.
       זהו סיפור על ילדה שחיה בשלג, שמה פאינה. היא צדה למחייתה, היא בודדה, עצמאית ושורדת. היא לא תמיד נגישה ולפעמים אנחנו פוגשים רק את הצעיף האדום שלה, ממרחק, במרומז. זהו גם סיפורם של שני אנשים בני 50 שהיה להם בן אחד שמת ומאז הם עריריים ומתגעגעים אליו ולתחושת ההורות שאיבדו. המפגש ביניהם הוא מופלא. הוא נרקם בזהירות, בחשש, על קצות האצבעות. הוא כאן לרגע ונעלם, אך משאיר תמיד ערגה, גם בעיני הקורא. ג'ק ומייבל, בני הזוג, מנסים בכל כוחם לקרקע את הילדה הקסומה הזאת. רוצים לאחוז בה כילדתם האהובה, והיא -מתמסרת לרגע ונעלמת.
       כשקראתי את הספר הזה, הרגשתי כל הזמן כמה אני רוצה לעזור להם ולילדה, ליצור ביניהם חיבור טוב, שיביא את החום לביתם. לא היכרתי את האגדה על סנגורוצ'קה. מסתבר שזהו סיפור שהילדים ברוסיה פחות או יותר גדלים עליו. על פי האגדה, הילדה היא בתם של כפור ואביב והיא כמהה לחברת בני אלמוות, וכמהה לאהבה. הסיפור הומחז ואף זכה למוסיקה משלו מאת צ'ייקובסקי הגדול וגם לאופרה מאת רימסקי קורסקוב. לא ידעתי את זה אלא רק לאחר שקראתי את הספר והייתי מוכרחה לחטט ולנבור ולמצוא עוד מידע.
     הספר הזה מתאים לקור הזה שיש עכשיו, בחוץ ובנשמה. כדאי לשבת מכורבלים בשמיכה, (אם יש לכם אח בבית, מה טוב...) עם איזה משקה חם ומפנק, ולחגוג עליו.
עוד כמה הוצאות ממקומות שונים בעולם בחרו להוציא את הספר הזה, והכריכות כל כך יפות... תראו: