חפש בבלוג זה

יום שלישי, 31 בינואר 2023

הכלבה - פילאר קינטנה

 


  La Perra - Pilar Quintana
מספרדית: מיכל שליו
הוצאת חרגול מודן, 2022, 111 עמודים

באמת שאני לא יודעת למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע אל הספר הזה. קוראים שאני אוהבת המליצו עליו כבר מזמן. הוא בעצמו הזמין אותי כבר כשהזמנו אותו לספרייה ועוד יותר כשהגיע לידי. ובכל זאת הוא חיכה עד שאורה תקרא מתוכו קטע במפגש בוקסרפינג שקיימנו על בעלי חיים. אל תלמדו ממני. קחו אותו אליכם בהקדם. זוהי פנינה ספרותית של ממש. הספר הודפס בים של הוצאות. תראו למטה את הכריכות היפהפיות שנבחרו לו.

דמריס היא אישה שחורה ענייה, כבת ארבעים. היא נשואה לרוחליו וגרה על צוק בכפר דייגים לחופו של האוקיינוס השקט. רוב הבתים רעועים ולחלק מהתושבים אין מים זורמים בבית, ועבודות הבית קשות מאד ודורשות כוח פיזי רב. גאות ושפל מתוארים כאן כתופעה שמשפיעה על חיי התושבים השפעה גורלית. כשהייתה דמריס ילדה צעירה, חבר קרוב שלה נסחף אל מותו, והים מחזיר את גופתו למשפחתו אחרי ימים רבים. דמריס משתוקקת מאד לילד אבל אינה מצליחה להרות. רוחליו בעלה, דייג חזק וגדול, תמיד כועס וגם קשוח ואכזרי, דווקא לוקח חלק בניסיונותיה להרות. זה כולל שיקויי פלא של רופאת האליל סנטוס, ש"הבינה בעשבים, ידעה לעסות וריפאה "עם סוד", כלומר, בעזרת מילים ותפילות". אבל המשימה אינה עולה בידיהם.

"הוא רצה לקנות לעצמו רשת דיג חדשה ומערכת סאונד גדולה עם ארבעה רמקולים, אבל דמריס חשבה כבר הרבה זמן איך להגיד לו שהיא עדיין רוצה ילד ושהיא רוצה לחזור לנסות, לא חשוב באיזה מחיר." עמ' 19

בצר לה מוצאת דמריס כלבה שרק נולדה ומאמצת אותה. היא מניחה אותה בחזייה שלה ומלמדת אותה לאכול, מחנכת אותה ושומרת עליה מפני בעלה. הכלבה הולכת אחרי דמריס לכל מקום והיא משמשת לה כתחליף לילד שלעולם לא יהיה לה. אנשי הכפר אינם מהססים ללגלג עליה, בחוסר רגישות כואב. דמריס מקבלת על עצמה את הדין, מודעת להיותה פגומה. 

""בגלל זה אני לא אוהבת את החיות האלה," היא אמרה. דמריס לא הבינה אם זה כי הן יכולות ללכת לאיבוד בהר או כי הן מתות, אבל במקום לבקש ממנה להסביר היא שאלה אותה אם דיברה השבוע עם אבא שלה."" עמ' 61

הכלבה מצידה לא תמיד ממושמעת. כשהיא נעלמת דמריס מחפשת אותה נואשות ימים רבים, אבל היא חוזרת והיא נושאת גורים בבטנה. ""עדיין לא," ענה רוחליו, "אבל אני לא יודע למה היא מבזבזת זמן על החיה הזו, שכבר טעמה את ההר והתקלקלה."" עמ' 68

עד כאן על העלילה. מכאן הספר עוד מתרומם עד הסוף המפתיע המצמית, שכמובן לא אספר לכם כאן. 

ספר מינימליסטי, שכל משפט בו מכיל עולם ומלואו. מומלץ מומלץ מומלץ. אל תפספסו.

   

  

  

  

   



2 תגובות: