Lessons in Chemistry - Bonnie Garmus
מאנגלית: הדסה הנדלר
הוצאת תכלת, 2022, 412 עמודים,
נקרא כקובץ דיגיטלי באפליקציית עברית
לא הרחבתי כימיה בתיכון ובודאי שלא לקחתי כימיה באקדמיה. מה שהביא אותי אל הספר הזה הוא הקונצנזוס הספרני עליו אצלנו בספרייה בנתניה. גם זה לא תמיד עובד עלי, אבל כשבדקתי איך התייחסו אל הספר בעולם, כבר לא יכולתי להתעלם ולקחתי אותו אלי.
מדובר בספר פמיניסטי שמדבר על שנות ה-60 של המאה הקודמת, ועכשיו, כשה me too כבר חי ובועט במרץ אז אפשר לראות בו קצת דיבור סטריאוטיפי. אבל הסיפור מקסים, הדמות הראשית מאד עקבית, וזה מתאים מאד לעלילה, יש איזו שהיא סטריליות נעימה באופייה של הגיבורה, היא לא מתכופפת ואינה מעגלת פינות, למרות שהיא חווה מהמורות רבות. ומעל לכל, היא לוחמת. את המלחמה של כולנו.
אליזבת זוט היא כימאית, מדענית, גבוהה ויפה אבל... אישה. ובתקופה שהספר קורה מצופה ממנה להיות "יפה ושתוקה." להסיע ילדים למסגרות, לבשל ולנקות ולהיות רעיה טובה. לא, אנחנו ממש לא מכירים את זה מכאן ועכשיו. זה היה מזמן. היום אין דברים כאלה. אבל אליזבת היא שונה. הקונספט הזה לא מתאים לה. כשאנחנו פוגשים אותה בתחילת הספר היא אם יחידנית לילדה שהולכת לגן והיא מקפידה לשים לה פתקים בתיק האוכל המושקע שלה, שיזכירו לה שהיא חכמה, חזקה, ועליה להיות מה שנכון לה. כל זה "היה שם, בעיר קומונס שבדרום קליפורניה, שבה מזג האוויר היה חם רוב הזמן, אבל לא חם מדי, והשמים היו כחולים רוב הזמן, אבל לא כחולים מדי, והאוויר היה נקי, כי כזה היה האוויר אז..." לכאורה, מושלם. אבל, אימה "המדוכאת תמיד" הולכת לעבודה בטלויזיה ומלמדת נשים להיות הן עצמן דרך שיעורים בבישול או כמו שהמדענית שלנו קוראת להם: שיעורים במדע, בכימיה. ההצלחה שלה נוסקת אל על מפני שהיא מסבירה לצופים שלה שהן חשובות, עבודתן קשה וראוייה להערכה, ועליהן להגשים את חלומותיהן. היא מדגישה ללא הרף שהיא אישה מדענית, ולא שום דבר אחר.
לפני שהגיעה אליזבת לתפקיד הזה היא שימשה ככימאית במכון מחקר נחשב, אך כמעט כל מי שפגשה ניסה להקטין אותה, להכשיל את התקדמותה המדעית, ושניים אף בחרו להטריד אותה מינית. ואז היא פגשה את קלווין, מדען ידוע שם שגדל בבית יתומים לאחר שהוריו המאמצים נהרגו בתאונת דרכים. האהבה פרחה שם וגם ההצלחה המקצועית. וכאן יש את האבל הזה שיוצר את המפנה בעלילה ושאותו אני לא יכולה לספר לכם מפאת הקלקלנים הנושפים בעורפי.
כמה דמויות מיוחדות מאד בספר הזה. מדלן, מאד, ביתה הצעירה והגאונה של אליזבת שהיא ילדה חזקה שאומרת את האמת ויודעת, ש"כולם משקרים". הכלב שלהן הנקרא שש וחצי שאליזבת מלמדת אותו מילים רבות והוא אנושי מאד. (אני מאד אוהבת שיש כלבים בעלילה. זה תמיד מוסיף חיבוק לעניין) הרייט, המטפלת של מדלן כשאליזבת בעבודה, אישה מוכה ומושפלת, חכמה מאד ומציגה ראייה מיוחדת על מצבים שונים. אהבתי גם את השפה המיוחדת של אליזבת, ההארה של מושגים מדעיים בתוך היום-יום.
בהמון הוצאות הוציאו את הספר הזה, שכיף לקרוא אותו ונחמד ונעים. הוא היה מיד לרב מכר היסטרי.
""הנשים שתדברי אליהן הן עקרות בית רגילות", אמר לה וולטר. "נשים ממוצעות." אליזבת הסתכלה עליו במבט שהפחיד אותו. "אין שום דבר ממוצע בעקרת הבית הממוצעת." היא תיקנה." עמ' 204
""זה מביא אותנו לקשר השלישי," אמרה אליזבת והצביעה על סדרת מולקולות נוספת. "קשר המימן - הקשר העדין והשברירי מכולם, אני קוראת לו קשר ה'אהבה ממבט ראשון', כי שני הצדדים נמשכים זה לזה אך ורק על בסיס של מידע חזותי: את אוהבת את החיוך שלו, הוא אוהב את השיער שלך. אבל אז אתם מדברים ואת מגלה שהוא נאצי בארון וחושב שנשים מתלוננות יותר מדי. פוף, הקשר העדין מתפורר פשוט כך. זה קשר המימן, גבירותי - תזכורת כימית לכך שאם המצב נראה טוב מכדי להיות אמיתי, זה כנראה נכון."" עמ' 265
מצאתי רק 18 כריכות עולמיות של הספר. יש כנראה עוד. אולי אתם תמצאו ותראו לי?
ממליצה. גם בחיוך, גם בעניין גם בכיף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה