רוזנפלד - מאיה קסלר

Rosenfeld - Maya Kessler

הוצאת כנרת זמורה דביר 2022, 415 עמודים

רוזנפלד, טדי רוזנפלד, הוא איש בן למעלה מחמישים. הוא שותף בכיר ועשיר מאד בחברה בינלאומית מצליחה בתל אביב. הוא גרוש, הוא אב לשני בנים, הוא שמן, אבל כריזמטי לאין שיעור. נועה הגיבורה של הספר הזה, המסופר בגוף ראשון מפיה, מתאהבת בו באובססיביות. היא אוהבת את כל כולו, כל חלק בגופו, את ריחו וטעמו. היא נמשכת אליו והיא רוצה להזדיין איתו (כן, בשפה הזאת בדיוק) כאן ועכשיו. הוא מנסה להרגיע, להזהיר אותה מפניו, להסביר לה שזה לא ילך וזה ישבור לה את הלב אבל היא איתנה בדעתה לכבוש אותו. נועה היא בימאית מתחילה של סרטים, עד כה לא נרשמה הצלחה מסחררת מעבודה שלה, אבל היא מציעה את עצמה לעבודה בחברה שטדי עומד בראשה ומכינה להם סרט פרסום והדרכה מוצלח. השותף השני, עמוס, מאד מתלהב. נשים מסויימות בחברה - פחות. 

נועה וטדי רוזנפלד מתחילים במערכת זוגית פרועה וסקסית, כשברקע, לשניהם יש פצע פתוח בעברם, וכל אחד מהם מנסה להצפין את הפצע הזה ולא לתת לאחרים לדעת עליו, להתערב, אפילו לא להביע דיעה. 

יש מי שירימו גבה ויצקצקו בלשונם על הקריאה שלי בספר הזה, שתיאורי המין בו הם גרפיים לגמרי, ואתם יודעים, אישה בגילי וזה... אבל תתחילו אותו ותראו. הוא סוחף, פראי, מלא הומור שנון וחד, שפה מעודכנת, חדשנית אולי בספרות, ויש בו המון אקשן טוב ומרתק. ספר חי ובועט שקשה מאד להניח לו. אנחנו מאד רוצים לדעת מה קרה שם. מהו הסוד שגורם לנועה לא להסכים לדבר עם אימה במשך שנים ולא לקבל ממנה כלום. וגם, למה הדירה של אימו של טדי בחולון עומדת בשיממונה, על ים החפצים המאובקים שבה, והוא אינו עושה עם זה דבר. ואורי, בנו, מה קרה שם? 

"לפעמים נדמה לי שמהפרספקטיבה של האישה שהיא אני, ישנם, באופן כללי, שני סוגים של יחסים בין אישה לגבר; יש גברים שהם אבות, מגוננים עלייך מהעולם, אבל בדרך כלל לא פנויים לשחק איתך, ויש גברים שהם אחים, או יותר מדוייק בעיני - בני דודים, שהם לא מגוננים, הם צמודים אלייך כתף אל כתף, וככה חווים את העולם ביחד איתך. במשך השנים היו לי מערכות יחסים גם עם אבות וגם עם בני דודים. הייתי מאוהבת יותר באבות, אבל יחסים ארוכים היו לי רק עם בני דודים." עמ' 254

"הבכי לא נפסק, אני לא שולטת בו. הוא עולה בעוצמות חזקות, שיטפון שסוחף איתו כאב ישן ובלתי נסבל. זה לא הכאב הרגיל. אולי אפשר לומר שזה הכאב הראשי, מלך הכאבים." עמ' 315

"אני נזכרת שגם לי אמר ככה, אחרי התאונה. הוא מאפשר לקושי להיות נוכח, ובאותו הזמן מצליח לעודד באופן אבהי ומשכנע." עמ' 366

ומילה על הכריכה. התעלפתי. לא יודעת מי צייר את זה אבל הרגיש לי שכל הטירוף היפהפה של הספר הזה מוצג בעטיפה הזאת. כל מה שהתרוצץ במוח המיוחד של נועה, כל מה שקרה שם, כל התחושות, הרגשות, הרגעים, האנשים. מאיה אומרת שהגיעה לאיור הזה דרך אובססיה. היא מצאה בו מפלצתיות, עולם רגשי, יצורים חיים, עולם המים שלו, וכל הסמלים הפאליים שנראים שם. גם מצאה משהו הומוריסטי בצורה שהיצורים ממוקמים בו. זה מוסיף פן נוסף לספר הזה.

אהבתי מאד ואני ממליצה מקרב לב. 

כאן: ריאיון עם הסופרת על הרומן הלא-רומנטי שלה.