עם הנהר הביתה - האנה ריצ'ל

The River Home - Hannah Richell

מאנגלית: דורית בריל-פולק

הוצאת תכלת, 2021, 330 עמודים מודפסים

הספר הזה היה מונח על המדף אצלי המון זמן. המון. שנים. מי שקרא אותו בספרייה שלנו אהב אותו מאד, אמרו שהוא עצוב אבל נהדר. אבל הוא לא הזמין אותי עדיין. גם היו ספרים אחרים שנדחפו, אתם יודעים איך זה. 

ופתאום הוא הגיח. אז התחלתי ונשאבתי, ולכן אני פה, בשביל לספר לכם למה כדאי.

משפחה של אבא מחזאי מצליח, אַם עקרת בית ואח"כ - סופרת של ספרים רומנטיים-אירוטיים, ושלוש בנות: איב, לוסי ומרגו. הם חיים ביחד, כשלכל אחד מהם יש את האופי המיוחד לו. הסיפור מתחיל באהבה גדולה של האם והאב. אבל האב, טד, מתקשה פתאום לכתוב. האם, קיט, מתקשה להיות אֵם לביתה הצעירה, אז היא בורחת לכתיבה של רומנים שהילדות מתביישות בהם. אבל הספרים ממלאים את עולמה של האם, ואת מצבה הכלכלי של המשפחה.

היחסים בין ההורים מתדַּרדרים, עד שטד עוזב את הבית. יש לו בת זוג חדשה, שמכילה אותו וגורמת לו להצליח שוב.  ואז קורה משהו שגורם לבת הצעירה, מרגו, לברוח מהמהמשפחה האהובה, ומהבית שלה, ששוכן ליד הנהר ויש בו צמחים ופרחים, טבע נהדר, צבעוני וקסום. היא בורחת כשהיא אפופה ברגשות אשם קשים, וגם כעס, וחיה שנים רבות הרחק מהם ובמנותק.

 

אבל אז נקראת מרגו, שלא בטובתה, לחזור לבית ילדותה, לפגוש שוב את משפחתה, ולהתעמת עם אימה שכועסת עליה מאד. כולם הולכים בין הטיפות, חוששים להכאיב ולהעיר שדים מרבצם. הסיבה המוצהרת היא, שלוסי האחות השובבה ומלאת החיים עומדת להינשא. גם כאן יש סוד שצריך להיחשף. גם כאן יש רגשות - מוחרשים או גועשים, של כעס, של כאב וגם של אהבה גדולה.

הספר כתוב ברגישות עדינה והעלילה קולחת. הדמויות מורכבות ועגולות. סיפור טוב. מומלץ. קל להבין למה כל כך הרבה קוראים שלנו אהבו אותו כל כך.

  

  

  

 

המשפחה - נעמי קרופיצקי

The Family - Naomi Krupisky

מאנגלית: טל ארצי

הוצאת תכלת, 2025, 327 עמודים מודפסים.

זהו ספר שמיכל היקרה המליצה לי עליו בתקופה שהייתי חסרת פניוּת לקריאה כמעט בכלל. חלקכם בוודאי מכירים את התחושה הזאת לאחרונה. אבל לקחתי אותו בספרייה והוא חיכה. לפני כמה ימים התחלתי אותו ונשאבתי. 

הכל קורה בניו יורק, אבל ממש לא ניו יורק שמצטיירת לנו בראש. כן, הרבה מתרחש כאן, מהר וברעש גדול אבל הרבה יותר הוא על דברים שקורים מאחורי הקלעים. משפחה איטלקית. משפחת מאפיונרים. 

זה מתחיל בשתי ילדות: סופייה קוליקיו ואנטוניה רוסו. הן חברות נפש וגם שכנות. למרות שהן שונות בתכלית זו מזו, הן שותפות צופות בשקט, לכל מה שקורה להן ובסביבתן, במשפחותיהן הגרעיניות שגם הן מחוברות זו לזו. החברות בין שתי הבנות האלה היא הבסיס לעלילה, עמוד השידרה שלה, שבד"כ הוא יציב, איתן ועמיד, אבל לפעמים הוא מתערער. הילדות האלה חיות את הסוד המשפחתי שאף אחד לא מדבר עליו אבל בגללו הן מנודות מכל חברותיהן בבית הספר המסתודדות עליהן מאחורי גבן. 

"בכל יום בדרכה הביתה היא (אנטוניה) בוחנת את עצמה. היא לוחשת את נוסחת המשוואה הריבועית. היא מדקלמת את הפתיחה של "התופת"..."

"וסופייה החמושה בפופולריות חסינת אש, נעה שוב ושוב, אל כל חברוּת...אבל היא ניחנה גם בקסם הממכר של אביה, ולכן, בעל כורחם, כולם מעוניינים בקרבתה. " עמ' 81

הנחתי את הציטטות האלה לפיתחכם כדי שתוכלו להבין מי הן סופייה ואנטוניה, ממה בעצם כל אחת מהן בנוייה. ולמרות שאימה של אנטוניה השביעה אותה שלא להתאהב ובוודאי שלא להינשא למישהו מה"משפחה" היא נישאת לפאולו, וסופייה נישאת לניצול שואה יהודי, סול. 

יש המון סודות ברקע, וכבר בתחילת הספר נעלם אביה של אנטוניה, קרלו. די מהר מרגישים את הכובד של הסכנה בכל מה שקורה סביב שתי הבנות, גם במעגל הרחב יותר. אין להן חברות בבית הספר היסודי, כל בנות גילן מתרחקות מהן. בהמשך הן מתבגרות, וגם נישאות ויולדות ילדים. אבל למרות שהן יודעות שזה מסוכן וראוי להן להתרחק ממה שנובע משייכותן למשפחה, כל כמה שהן מנסות להימנע מכך - המשפחה נמצאת שם לטוב ולרע. המתח עולה, אנטוניה חולמת ללמוד, סופייה הולכת בדרך אחרת. העולם כולו משתנה כשמתחילה מלחמת העולם השניה. בוודאי גם כשהיא מסתיימת וכולם עוברים לשגרת עבודה חדשה. הכוחות במאפיה של ניו יורק משתנים, האנשים המובילים מתחלפים. החברות של סופייה ואנטוניה יודעת עליות וירידות אבל היא שם כל הזמן, לפעמים רק ברקע ולפעמים בכל עוזה. לקראת סוף הספר מואצת העלילה מאד ואז באמת קשה להניח אותו מהיד. 

מאד אהבתי את הספר הזה. אהבתי את הכתיבה המרומזת, כך שהקורא נאלץ פה ושם להפעיל אי אילו תאים אפורים כדי להבין מה הולך לקרות מעתה. זה תמיד מומלץ בעיני. החברות של סופייה ואנטוניה מעניינת במיוחד, וכתובה מצויין. גם האנשים האחרים, שלכולם יש מניע מורכב ונסתר, תורמים לעלילה, האינטראקציה בין הדמויות בספר מרתקת. 

"ברגע מסויים סופייה ואנטוניה לבדן בחדרן המשותף. הן אורזות לקראת העזיבה. שתיהן שקועות בתהליך של איסוף החפצים - גרב, כותונת, בובה - והנחתם במזוודה. כשמבטיהן מצטלבים משני קצות החדר שתיהן רוצות לדבר. אבל הן לא שומעות זו את זו בגלל שאגתו של העולם הישן שהופך לעולם חדש." עמ' 40

מומלץ מאד. 

  

 

 

  

 

בלובירד - ג'נבייב גרהאם

 

Bluebird - Genevieve Hraham

מאנגלית: יערית טאובר

הוצאת תכלת, 2024, 349 עמודים מודפסים 

כולל אילן יוחסין, מכתב לקוראים, מקורות ותודות.

לכאורה, זהו רומן היסטורי כמו שאנחנו מכירים מרבי מכר רבים. בכריכה יש אישה צעירה בגבה אלינו, לפניה שדה חיטה ויער ירוק, שמיים קודרים. יש מלחמה, יש פצועים, יש סודות שאסור לספר. יש סיפור משפחתי. יש גם מתח, וכמובן גם סיפור אהבה. 

אבל מכאן והלאה הוא אחר. יש בספר הזה הרבה יותר. 

זהו הספר העשירי של הסופרת הפורה הזאת. הסנונית הראשונה שמתורגמת לעברית. בכלל, אין כאן הרבה ספרים שבאים אלינו מקנדה ואני מקווה שיתרגמו עוד, כי זהו מה שנקרא ספר מהפך דפים. הוא כמו נקרא מעצמו. 

בלובירדז היה כינוי שניתן ע"י חיילים לאחיות קנדיות שטיפלו בפצועי מלחמת העולם הראשונה בחזית. הוא ניתן להן על שום המדים שלבשו, שמלות כחולות ושביסים לבנים, שאתם רואים פה בתמונה הפסטורלית שבכריכה של הספר. כל ההוצאות שהדפיסו אותו בחרו באותה תמונה, למרות ששדה החיטה הזה, ובכן ... הוא מסיפור אחר. 

בתחילת הספר ובסופו יש סיפור מסגרת, ובו מה שקורה בהווה. קייסי עובדת כעוזרת אוצרת במוזיאון היסטורי חשוב מאד בווינדזור, בחבל אונטריו שבקנדה. היא כבר מתכוננת לסגור וללכת הביתה כשלפתע מופיע בדלת איש יפה ומטונף שמראה לה בקבוק יין שמצא, שהיה טמון בתוך קיר בבית שהוא משפץ. קייסי מכירה את הבית הזה מסיפורי הילדות שלה והתעלומה בוערת בעצמותיה. 

עכשיו אנחנו מגיעים לסיפור העיקרי פה. אדל, אחות במלחמת העולם הראשונה מטפלת בפצועים, ובמיוחד באחד, ג'רי ביילי. אחיו, ג'ון, מביא אותו אל חדר הטיפולים שלה, לאחר שנפצע במהלך חפירת מנהרות במלחמה. ג'רי פצוע בפניו, יש לו צלקות שמעטרות אותן. תוך כדי הקראת ספר, מתפתח קשר חם ועדין ביניהם. אדל מטפלת בו עד שהוא מבריא מספיק בשביל לחזור לקרבות. לאחר המלחמה אדל חוזרת הביתה, לווינדזור, ועובדת כאחות אצל רופא מקומי. גם ג'רי חוזר לשם והם מחפשים ללא הצלחה זה את זו. זוהי תקופת היובש, שבה אסור היה למכור ולשווק אלכוהול. ג'רי וג'ון מבריחים ויסקי שהם מייצרים בעצמם, בעקבות מורשתו של אביהם. הם מסתכנים בכך גם מהמשטרה אך גם, ובעיקר, על ידי מי שנעשה בהיעדרם ראש הכנופיות של המבריחים במקום, ארני ווילובי, יריבם מילדות. 

סיפורן של הבלובירדז, האחיות שבאו לטפל בפצועי המלחמה מתואר כאן בצורה מרגשת. סיפורה של תקופת היובש הסוערת והאלימה, של שנות העשרים במאה הקודמת לא היה ממש מוכר לי, והוא מרתק. במכתב לקוראים מעשירה הסופרת את הידע שלנו בהמון פרטים מעניינים על התקופה הזו. הסופרת ערכה כאן מחקר רציני ומעמיק לטובת הספר ולטובתנו. (אגב, מציעה לכם לא לקפוץ אל החלקים האלה שבסוף הספר לפני שאתם מסיימים את הקריאה. רק מזהירה. אנחנו הרי לא אוהבים ספוילרים, נכון?)

הקשר המורכב בין הדמויות מתואר בצורה נהדרת. בסיפור האהבה של אדל וג'רי, יש נפילות קלות לקיטש, אבל אפשר לבלוע את הצפרדע הזאת כי הסיפור, כאמור, זורם, מרתק ומצויין. 

מומלץ מאד. 

  

חיפושית הזהב של מיס בנסון - רייצ'ל ג'ויס

Miss Benson's Beetle - Rachel Joice

מאנגלית: טל ארצי

הוצאת תכלת, 2022, 359 עמודים

נקרא בהשמעה באנגלית באפליקציית Libby ובמקביל באפליקצייה של סטימצקי.

כשנפגשנו לראשונה - הספר הזה ואני - זה היה באפליקציית ליבי, בהאזנה. אחרי ששמעתי מפה ומשם התלהבויות ממנו, וראיתי שהוא עדיין מושאל כל הזמן בספרייה - לקחתי אותו אלי להאזנה. אבל ההתנעה היתה קשה מאד. לדמות אחת, מאד חשובה בעלילה דווקא, היה קול צפצפני. מאתגר. ממש. כמעט נטשתי. אבל אז התאהבתי בה. אז קראתי את הספר באפליקצייה של סטימצקי. הוא ניתן בחינם בתחילת המלחמה שם וכבר ידעתי שארצה לקרוא אותו. האפליקצייה קצת נתקעת לפרקים וגם לא מאפשרת סימון קטעים לציטוט אבל המשכתי לקרוא באומץ. ואז גם נשאר האייפד שלי בבודפשט. אבל הנה, הגענו לסוף הטוב. גם בהאזנה וגם בקריאה. 

"כדי למצוא חיפושית חדשה, אמר לה פעם פרופסור סמית, צריך שלושה דברים. הדבר הראשון הוא ידע - כל הידע שאפשר להשיג. הדבר השני: צריך להיות במקום שחושבים שהחיפושית נמצאת בו. ולבסוף, צריך אומץ." עמ' 94

מרג'ורי בנסון, אישה בת 47, גדולה ומגושמת משהו, בת יחידה לזוג עם עוד ארבעה בנים גיבורים, היא מורה לכלכלת בית. מגיל 10 היא אוהבת חרקים. לאחר אהבה נכזבת במוזיאון בו היא עובדת, היא מחליטה לצאת עם משלחת שהיא מתכוונת להקים לניו קלדוניה (יש מקום כזה) כדי לחפש את חיפושית הזהב.  חשוב לי לציין פה שאינני חובבת חרקים בשום צורה. גם להתלהב מחרקים יפים אני לא ממש מצליחה. רק מניחה את זה כאן. 

מרג'ורי מחפשת בת לוויה למסע הגילוי הזה, והיא מראיינת אנשים שאינם מתאימים. לבסוף היא נאלצת להתפשר על האישה הפחות מתאימה מכולם. איניד פריטי (שם בדוי?) היא צעירונת בלונדינית שנועלת סנדלים וורודות עם פומפונים, עם שפה משובשת וגרוע מכל - מתעקשת לקרוא לה בשם חיבה - מארג'. אף אחד לא קרא לה בשם חיבה מעולם. זה פשוט לא מתאים. 

השתיים יוצאות למסע. לאיניד יש סוד אפל בעברה החבוי במזוודה אדומה. גם למרג'ורי יש זכרונות עבר משלה. לא רחוק משתי הנשים, בחשאי, צועד מר מנדיק, שבוי מלחמה משוחרר, לא ממש מסונכרן עם עצמו, שאוהב את מרג'ורי ורוצה להיפטר מאיניד.

"הן היו על הכוונת שלו. הוא היה קרוב כל הזמן. קצת מאחוריהן, מחוץ לטווח הראייה שלהן, אבל בעקבותיהן. הוא חיכה לרגע הנכון. הוא העריך שהרגע הזה יגיע בעוד כמה ימים, ואז הוא יתפוס פיקוד. הבלונדינית נראתה עכשיו עייפה. עייפה מאד. עמ' 194

הן עומדות במבחנים רבים. הנשים בקלדוניה החדשה חושדות בהן. נשים שמחפשות חרקים? מה? הן נאלצות להתמודד עם צקלון, עם קור וחום קיצוניים, עם פציעות ומחלות. איניד מביאה תמיד פתרון יצירתי ולא תמיד חוקי למצב. אבל האם תימצא החיפושית הזהובה, והאם איניד תצליח להגשים את חלומה שלה? 

עד כאן בעניין העלילה.

כאמור, ההתחלה היתה מאתגרת, אבל מהר מאד אהבתי את הספר הזה מאד. אהבתי את הדמויות הנשיות הראשיות, את ההומור, גם את מעט המתח שבעלילה. אהבתי מאד את החברות בין שתי הנשים השונות כל כך. את הכלב המצ'וקמק שאומץ. לפעמים בשביל ספר טוב צריך להבליג על כמה ג'וקים, לא?

  

  

  

  

 

 

למחרת היום - מליסה דה קוסטה

Les Lendemains - Mellisa Da Costa

מצרפתית: אביגיל בורשטיין

הוצאת תכלת 2023, 301 עמודים

"עכשיו אני כאן, קפואה ליד החלון, לא יודעת מה לעשות. הפרפר התעופף לאי שם, לא יודעת לאן. הספקתי לראות רק שתי נקודות צהובות על כנפיו. אני חושבת שהשאר חום. אולי חום אדמדם, פרפר זה הרבה יותר מדי חיים בבת אחת.." עמ'78

זהו ספר שמדבר על שבר גדול, אובדן ואבל - ואז שיקום איטי ומדורג אבל עקבי. אין כאן עלילה גדולה, ומכיוון שכל הדמויות חיוביות עד מאד, זה קצת נזל לי לשיעמום אחרי כשני שליש של הספר. 

אמנד היא אלמנה טרייה שגם איבדה את בִּיתה בלידה שקטה. היא שבורה ואבלה ובורחת אל בית ישן ורעוע, משתדלת להינתק מכל חברה אנושית או אחרת. היא נתונה במעין בועה של אֵבֶל ולא מעוניינת ליצור שום קשר עם אף אחד. אבל היא מוצאת יומנים ולוחות שנה של הדיירת הקודמת של הבית בו היא גרה, היא מוצאת שם הערות שגורמות לה לצאת אל החצר ולהתחיל להקים גינה של ירקות ופרחים. יש גם חתול אחד שמאמץ אותה, בהתחלה בניגוד לרצונה ואחר כך, מתוך חמלה, הוא נכנס לליבה.

בני המשפחה וגם חברים של בעלה שנהרג מנסים לעטוף אותה בכל טוב, כך, גם ביתה של בעלת הבית הקודמת. והיא נפתחת לאט לאט עד שהיא מוצאת נחמה. אין שום דמות בעייתית בספר הזה. כולם טובים עד מאד. המון רגש, 

יותר משזה ספר קריאה זוהי מין המלצה למי שעבר משבר, מין קריאת עידוד, ובתור שכזה, הוא ממש טוב. אבל העלילה קצת מקרטעת לטעמי. זה קצת יותר מדי מתוק.

"במרוצת הימים, החתול האפור ואני מפתחים אסטרטגיה כדי להימנע מלהפחיד זה את זה. המגורים המשותפים לא קלים, אבל אני מרגישה שאני מתחילה להתרגל. חוץ מזה, איך אפשר לסלק אותו החוצה, לקור הגובר?" עמ' 125

יצויין, שכמו שתראו פה למטה, לא מעט הוצאות בחרו להדפיס אותו בעולם. גם בספרייה שלנו אהבו אותו מאד.