שם פרפרים עפים - סוזן רדפרן

Where Butterflies Wander - Suzanne Redfearn

מאנגלית: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים, 2025, 312 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית 

 זה מהספרים האלה שלא ממש אפשר לעזוב, אבל גם לא רוצים שייגמרו. מכירים כאלה? גם הזלתי וטפטפתי לא מעט, אבל מין בכי טוב כזה, של הספר הנכון. יכול להיות שהוא הגיע אלי במין תקופה רגשנית שכזאת, אבל נראה לי שכאן ועכשיו, בכי הוא חלק מהיום יום שלנו. 

הסיפור, בקצרה, הוא סיפורן של משפחת אֶגיד, המתמודדת עם בעייה כלכלית קשה ועם פרידה כואבת, ושל דווינה שגרה בשכנות.

דווינה היתה אחות חיילת במלחמה ונפצעה קשה. פניה המצולקות מפחידות. היא ידועה בשם "מכשפת הנהר", ולמרות ההירתעות ממראיה, אוהבים אותה אנשי העיירה בזכות רצונה ויכולתה לסייע רפואית לאנשים שם. היא גרה בבקתה ליד הנהר וחיה חיים פשוטים, עצמאיים, מנהלת סוג של משק אוטרקי משלה. הבקתה ניתנה לה על ידי מי שהיה קולונל בצבא, והציל אותה כשחזרה למקום לאחר המלחמה. בתחילת הספר כותבת אשתו של הקולונל שנפטרה מכתב לדווינה כשהיא על ערש דווי, וחותמת: אמא.

"הוא נראה חשוב - הרבה גברים ונשים במדים מקיפים אותו, והוא תמיד במרכז. באחד מהם הוא נראה פוסע מול הרבה חיילים עם אקדחים מחוברים לחגורות שלהם ורובים תלויים על הכתפיים. העיניים שלהם דבוקות אליו והפה שלו פתוח כאילו צילמו אותו באמצע משפט. אני שואלת את עצמי מה הוא אמר וחושבת כמה זה בוודאי קשה למצוא את המילים שיובילו אנשים להילחם." 

העלילה מתרחשת באחוזה שבה מתגוררת משפחתה של מארי, שהיא נכדתו של הקולונל. שם נמצאת גם הבקתה בה מתגוררת דווינה. אסון משפחתי, יחד עם מצב כלכלי קשה גורם להם לקבל החלטה גורלית לגבי דווינה. הם מתכננים למכור את הנכס לאחר שישפצו אותו, ולעקור להמפשייר, כדי לנסות התחלה חדש, וכדי לנסות ולהתגבר על האבל. דווינה תיאלץ למצוא לה בית אחר. 

הקונפליקט בין דווינה למארי מפעפע במשפחה כולה. מארי, בעלה לואי, וילדיה - האנה, ברנדון ופן - לכל אחד מהם יש עמדה משלו. זה מגיע למצבי קיצון ולפיצוץ שכואב לכל מי שהדבר נוגע בו. הקורא מוצא את עצמו מצדד בכל אחת מהדמויות. 

הספר כבש אותי. אהבתי את הרגישות, את החוכמה בתקשורת הבינאישית, גם זו שהיא ללא מילים. הספר מחולק לפרקים קצרים כאשר כל אחד מהם מסופר מפי אחת הדמויות. אני מחבבת את התמונה הרחבה שכתיבה כזאת מאפשרת. ה"מכשפה" רוקחת שיקויים אבל אלה מבוססים, מבחינת האמינות שלהם, על רפואה עממית, שלוותה כנראה בסיפורי עם שאולי סופרו שם בניו אינגלנד. ויש משמעות יפה לפרפרים. 

זה ספר עצוב ונוגע ללב, יש בו תיאורים יפים והתפתחות יפה של העלילה. סיפור טוב. 

וחוץ מזה, הכריכה שלנו יפה יותר. נכון?

מומלץ מאד. 

  

למחרת היום - מליסה דה קוסטה

Les Lendemains - Mellisa Da Costa

מצרפתית: אביגיל בורשטיין

הוצאת תכלת 2023, 301 עמודים

"עכשיו אני כאן, קפואה ליד החלון, לא יודעת מה לעשות. הפרפר התעופף לאי שם, לא יודעת לאן. הספקתי לראות רק שתי נקודות צהובות על כנפיו. אני חושבת שהשאר חום. אולי חום אדמדם, פרפר זה הרבה יותר מדי חיים בבת אחת.." עמ'78

זהו ספר שמדבר על שבר גדול, אובדן ואבל - ואז שיקום איטי ומדורג אבל עקבי. אין כאן עלילה גדולה, ומכיוון שכל הדמויות חיוביות עד מאד, זה קצת נזל לי לשיעמום אחרי כשני שליש של הספר. 

אמנד היא אלמנה טרייה שגם איבדה את בִּיתה בלידה שקטה. היא שבורה ואבלה ובורחת אל בית ישן ורעוע, משתדלת להינתק מכל חברה אנושית או אחרת. היא נתונה במעין בועה של אֵבֶל ולא מעוניינת ליצור שום קשר עם אף אחד. אבל היא מוצאת יומנים ולוחות שנה של הדיירת הקודמת של הבית בו היא גרה, היא מוצאת שם הערות שגורמות לה לצאת אל החצר ולהתחיל להקים גינה של ירקות ופרחים. יש גם חתול אחד שמאמץ אותה, בהתחלה בניגוד לרצונה ואחר כך, מתוך חמלה, הוא נכנס לליבה.

בני המשפחה וגם חברים של בעלה שנהרג מנסים לעטוף אותה בכל טוב, כך, גם ביתה של בעלת הבית הקודמת. והיא נפתחת לאט לאט עד שהיא מוצאת נחמה. אין שום דמות בעייתית בספר הזה. כולם טובים עד מאד. המון רגש, 

יותר משזה ספר קריאה זוהי מין המלצה למי שעבר משבר, מין קריאת עידוד, ובתור שכזה, הוא ממש טוב. אבל העלילה קצת מקרטעת לטעמי. זה קצת יותר מדי מתוק.

"במרוצת הימים, החתול האפור ואני מפתחים אסטרטגיה כדי להימנע מלהפחיד זה את זה. המגורים המשותפים לא קלים, אבל אני מרגישה שאני מתחילה להתרגל. חוץ מזה, איך אפשר לסלק אותו החוצה, לקור הגובר?" עמ' 125

יצויין, שכמו שתראו פה למטה, לא מעט הוצאות בחרו להדפיס אותו בעולם. גם בספרייה שלנו אהבו אותו מאד.

 

  

 

סוף מעגל - גרהם נורטון

Home Stretch - Graham Norton

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר, 2023, 302 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית אינדיבוק

את מציאה, הספר הקודם של נורטון שקראתי אהבתי מאד. היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה בגלל הסופר וגם בשל חיבתי היתרה לספרים איריים אחרים שקראתי. לשמחתי - הספר ענה על הציפיות ואף מעל לכך. 

העלילה מתחילה במלינמור, עיר קטנה באירלנד, שם מתכוננים לחתונה שתתקיים למחרת. החתן והכלה, אחותה של הכלה, ושלושה חברים נוסעים במכונית של אחד מהם לבילוי בחוף הים בקורק. אלא שבמעגל בכביש קורית תאונה מחרידה בה נהרגים שלושה מהם. אחותה של הכלה נפצעת קשה.

"הזמן אולי מקהה מכאובים, מסיח את הדעת מהם, אבל הוא לא באמת מסוגל לתקן משהו. היכולת לפתוח ארון בגדים ולראות את שמלת הכלה של ברני תלויה שם כמו רוח רפאים בלי לפרוץ בבכי הייתה נחשבת אצל אנשים מסויימים התקדמות, אבל מורין הרגישה שליבה הסתייד ושזיכרונותיה נהפכים לקרח."

קונור הייז, אחד משני הגיבורים המובילים בסיפור, הוזמן לנסיעה על ידי חבר והוא מודה שהוא היה הנהג. לאחר המשפט הוא מורחק מהעיר ומכל מה שהכיר וגם מהמקום אליו הגיע הוא מסולק באלימות. הוא מתחיל לעבוד כברמן בפאבים של גייז, כשהוא זוכר כל הזמן את העובדה, שאמרה אימו, שאם בנה היה גיי, אולי לא היתה יכולה לאהוב אותו. קונור בוחר להיעלם מביתו ומשפחתו ולהסתיר את עברו. יש לזה מחיר עצום. 

"הוא בקושי זכר איך הרגיש כשלא היו לו דאגות של ממש. הוא מצא נחמה בכך שעד כמה שהמצב היה איום ונורא, לפחות הוא הבין אותו. כולם שנאו אותו והוא יצטרך לחיות עם זה. לא יהיו חבלים מכותנות לילה בצורת חבל תלייה או גלולות שייגנבו מארון אמבטיה, רק משקולת הבושה והחרטה העצומה שתמחץ אותו לעד." 

 "כשדיבר עם קונור עכשיו, הוא הבין שהדבר העיקרי שחרץ את גורל הקשר לא היה פער הגילים. קונור היה קפסולת זמן רגשית, לכוד לנצח בגיל ההתבגרות."

העיירה כולה שרוייה באבל. שלוש משפחות איבדו צעירים שנהרגו, נערה אחת פצועה קשה, ומשפחה אחת, זו של קונור, מוצפת אשמה וצער. הוריו של קונור הם בעלי הפאב המקומי, מקום המפגש וההוואי של מלינמור וזה מקשה עוד יותר על חייהם של כולם. אחותו של קונור, אלן, היא הגיבורה השנייה המוליכה את העלילה. היא מרגישה לא ראויה בגלל אחיה, והיא מופתעת לגלות שאחד מהניצולים בתאונה, מרטין קולטר, בנו של הרופא המקומי, רוצה בקירבתה. מתחיל ביניהם רומן והם נישאים, אך חיים בזוגיות לא מאושרת. אלן מפתחת כעס כלפי בעלה הרוטן והקשר הופך למגורים משותפים בלבד, ללא רגש וללא עניין משותף, מה שמביא את אלן לחיים של בדידות מתפשרת.  

המון בירה ואלכוהול בספר. חלק גדול מהעלילה מתרחש בפאב כזה או אחר. סצינת הפאבים הגאים מאד חזקה פה. אבל מה שהכי מעניין כאן הם היחסים הבינאישיים. גם במשפחות השונות, וגם ברמות שונות של קירבה וחברות - הקשרים מורכבים ועמוקים. 

גרהם נורטון הוא כוכב טלויזיה מצליח מאד, אבל הוא גם סופר, ומצויין ככזה. העלילה עוברת מזמן לזמן וממקום למקום. בכל פרק משאיר הסופר רמז קלוש למה שצפוי בהמשך ובכל זאת כשהדבר קורה - זו הפתעה גמורה. בכל פרק הקורא מגיע למקום נמוך, עצוב, מדכא, ופתאום יוצר נורטון טוויסט מעודד ומפתיע בעלילה. זה מכריח אותך להמשיך ולקרוא. הסיפור עובר פעם אל חייה של אלן ופעם לאלה של קונור וחזרה, בכל פרק נוסף נתון או רמז שבונה את העלילה, שנותן לה עוד מבט, עוד הארה על מה שקרה שם באמת. אבל לא בבת אחת. בכל פעם נפתח חלון לכיוון אחר. כך נשמר המתח והעניין, וקשה להפסיק לקרוא. התהיות שעולות תוך כדי קריאה מתבהרות באופן מובנה, בכל פעם נוסף נדבך לסיפור מכִּיווּן שלא ציפינו לו. 

אהבתי את הספר מאד. שימו לב לכריכות כאן, שם הספר במקור אינו כמו במהדורה העברית. לטעמי, דווקא  לשם שנבחר בעברית וגם לכריכה שלנו יש ערך מוסף. גם בגלל מקום התאונה, וגם בגלל המעגל שנסגר לבסוף. כדאי מאד. 

עכשיו אני רוצה לחפש את הספר הנוסף של נורטון שלא קראתי: נחלה. קראתם?