Il Est Grand Temps de Rallumer les Étoiles - Virginie Grimaldi
מצרפתית: מיכל אסייג
הוצאת כתר, 2020, 309 עמודים
אנה היא אם יחידנית לקלואה בת ה-17 וללילי בת ה-12. היא עובדת שעות רבות ביום עד שהמעסיק שלה מחליט שהוא מעדיף להעסיק את המאהבת שלו על פניה. זה מציב אותה במצב בלתי אפשרי כלכלית, ומכיוון שקיבלה פיצויים נאים על פיטוריה, ומכיוון שאביה ובת זוגו בדיוק קנו קרוון, הגיעה אנה לתובנה שזו העת להשליך את כל הצרות מאחורי גבה ולברוח עם הבנות לטיול. הסיפור מסופר בגוף ראשון לסירוגין מפי כל אחת מהנוסעות. כל אחת רואה (ומראה לנו) מהזווית שלה את מה שקורה בין כל אחת מהן לשנייה, על רקע הנופים היפהפיים של סקנדינביה. אבי המשפחה אינו בתמונה בשלב זה ורק מאוחר יותר הוא מתקשר ומתבהרת הסיבה להיעדרו.
הכריכה וגם שם הספר הצביעו על רומן מתוק וקליל, ממש מתאים לעכשיו. אסקפיזם מיטבי. נוסף על כך המליצו לי עליו קוראים רבים וטובים, ולשם כך התכנסנו הערב.
יש פה הומור חביב, ציני מידי פעם, שמסופק בעיקר על ידי לילי הצעירה, המגדלת בהחבא את מתיאס העכברוש, והמתכתבת עם היומן שלה המכונה מרסל (כן. היומן.). יש את סיפור ההתבגרות וההתפכחות של קלואה דרך הבלוג המשעשע שהיא כותבת, ולבסוף, יש את סיפורה של אנה העצורה, המתחברת לבנותיה מחדש אחרי זמן רב של ניתוק מכורח. יש גם שותפים לטיול שמאירים את האינטראקציה המיוחדת בין כל המשתתפים, במסעם אל הזוהר הצפוני.
יש מי שיגדיר את הספר כספר לקוראים צעירים. גם בעיני זה מתאים בהחלט. אין כאן עומק מיוחד אבל בצוק העיתים, זה יופי של ממתק, בלי ערך קלורי מוגזם.
"הימים נמשכים לאט, יש לי הרגשה שמיציתי את כל נושאי השיחה עם אמא ולילי. השתיקה היא הנוסעת הרביעית בקרוון." עמ' 91
"לואיז היא הבת של הבורגנים, בדיוק תרגלה את תנוחות היוגה שלה. ...הגיל הוא הדבר היחיד שיש לנו במשותף. היא לובשת שמלות צמר וגרבונים תואמים, היא מחייכת לכל מי שהיא נתקלת בו, כנראה גם לאלה שיש להם גזע וענפים, היא מדברת בקול רך של שטיח ובעיקר, היא מתעטשת בשקט." עמ' 101
היה ברור שהכריכות בעולם יהיו מתוקות גם הן, ולכן הבאתי אותן כאן לכבודכם. קריאה נעימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה