חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות מודן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מודן. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 20 באוקטובר 2024

פגוש אותי באגם - קרלי פורצ'ן


Meet me at the Lake - Carley Fortune
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת אריה ניר, מודן, 2024, 322 עמודים
"פיליפ היה החבר שלי - זאת אומרת עד שמצאתי אותו רכון על מעצבת הכובעים מהחנות הצמודה לסניף המקורי שלנו. הייתי צריכה לדעת שקורה משהו כשהתחיל לחבוש כובעי פדורה." עמ' 52
סיפור אהבה חביב של זוג - פרן וויל - שנפגשו במקרה אבל התשוקה בערה שם מיד. למעשה, זה לא נועד לקרות כי לפרן היה חבר וגם לויל היתה חברה. אז הם קבעו להיפגש בעוד שנה. מקום המפגש היה אמור להיות האגם באתר בבעלותה של אימה של פרן, מגי, בו היא חיה ומנהלת אותו. זהו אתר נופש מרנין. אגם, כולל מסיבות, משקאות וגם חומרים אחרים, בקיצור - חגיגה. 
סיפור האהבה מתחיל בכעס ובשברון לב,  כי ויל לא הגיע לפגישה המיוחלת.
עשר שנים לאחר מכן הוא מגיע למקום. הוא מגיע כמי שנשכר לעזור בקידומו של האתר על ידי אימה של פרן. זו נהרגה בתאונת דרכים ופרן מגיעה לשם, לא בטוחה שהיא רוצה לקיים את רצונה של אימה לקחת את המושכות אליה. 
כאן מתפתח הסיפור תוך חשדנות וחשש משני הצדדים, אבל גם בתשוקה גדולה שמזיזה את העלילה קדימה.
הספר מביא את הקורא אל האתר הזה שהוא כל מה שצריך בימים קשים כאלה, יש בו אווירה של חופש, של רגש, תעלומה עם מתח, וכן, גם סקס. 
אהבתי מאד את הספר הקודם של פורצ'ן - כל קיץ שיבוא - וגם הספר הזה מספק הרבה נחת, הזדמנות לברוח אל מקום רומנטי ושקט, עם נוף פסטורלי ומוסיקה, וגם הומור נחמד. מתאים מאד לחג ולעת הזו. 


   

  

  

 



 

יום רביעי, 2 באוגוסט 2023

קחי את ידי - דולן פרקינס-ולדז


Take My Hand - Dolen Perkins Valdez
מאנגלית: נעה בן פורת
הוצאת אריה ניר מודן, 2023, 415 עמודים כולל הערת המחברת ותודות.

 "כשאני אומרת לָך שהכאב ממה שקרה לילדות ההן היה הכאב הגדול ביותר בחיי, אני אומרת את האמת ורק את האמת. כדי להבין את האמירה הזאת, אַת צריכה להבין מנין באתי. גדלתי אצל אבא שהיתה לו קליניקה מצליחה,  ובזכותה יכולנו להרשות לעצמנו כמה דברים. הבית שלנו היה בבעלותנו, ויצאנו לחופשות. השיער שלי טופל במספרה אמיתית ולא במטבח של מישהי. משפחתנו הקטנה הצליחה לחיות בכבוד בזמנים חסרי כבוד. אבא צחצח את נעליו כל בוקר, אמא ענדה עגילים. אולי הדברים הקטנים האלה נראים לך פשוטים אבל חומד, תרשי לי לומר לך משהו. הם הדפו את הסערה." עמ' 169
"הייתי המומה מעומק התהום הפעורה בין הפוליטיקאים מוושינגטון למשפחת ויליאמס האהובה שלי. אנחנו נשמנו אוויר שונה, הלכנו בדרכים אחרות." עמ' 306

סיוויל טאונסנד מגיעה למונטגומרי אלבמה בשנת 1973. היא עובדת סוציאלית חדשה ונמרצת והיא רוצה לשנות את החייים בקהילה האפרו-אמריקאית. היא מתחילה לעבוד במרפאה לתכנון המשפחה ולזוועתה נוכחת לדעת שהחירות על גופן של נשים שאינן מתאימות לנורמות המקובלות - אינה נשמרת ואף נפגעת במכוון. הרשויות מרשות לעצמן לעקר נשים אלה, אפילו ילדות צעירות. שתי ילדות כאלה הן אריקה ואינדיה, שסיוויל היא האחות הסיעודית שלהן. תחילה היא ממלאה את ההוראות של מנהלת המרפאה, והיא מזריקה להן חומר שלא נבדקה אמינותו כדי למנוע היריון. הילדות התמימות האלה אינן מודעות למה שעושים בגופן והן נשמעות ללבנים מתוך חשש ובורות. אביהן וסבתן חותמים על טפסי הסכמה למרות שאינם יודעים לקרוא.

כבר סיפרתי לכם פה, על תורת האאוגניקה שהייתה נהוגה ומקובלת באמריקה של שנות השישים והשבעים במאה הקודמת. העובדה שלאנשי בריאות ולבנים אחרים במשרות פדרליות היה מותר להחליט על גופם ונפשם של אחרים, לגרום להם לעקרות בלי להסביר להם כראוי מה עושים להם, להחתים אנאלפביתים על טפסי הסכמה, לבצע בהם ניסויים שונים, כאילו למען המחקר הרפואי, לפעמים אפילו בלי משככי כאבים - אלה מעשים שהם בלתי נתפסים היום, ואני מקווה מאד מאד שכך זה יישאר. 

כמו בסיפרה של צ'מברליין העובדת הסוציאלית מסורה לגמרי למטופלות שלה, ובספר הזה - גם לאביהן ולסבתן של הילדות. היא לוקחת על עצמה להרים אותם מאשפתות גם תוך שימוש בכספה הפרטי ובמשאבי משפחתה שלה. לפעמים בהחלט חרגה מההתנהלות המקצועית שציפתה לה מעצמה. סיוויל טאונסנד נאבקת על זכותן של הנשים לקבוע על מה שייעשה או לא ייעשה בגופן. המאבק בגזענות נגד שחורים עולה כאן על הבריקדות, תיאור המאבק הזה, המשפטי בעיקר, מובא כאן בצורה מרתקת.

הספר מבוסס על מקרה פרטי אמיתי, של משפט רלף נגד ויינברגר. האחיות מיני לי ומרי אליס רלף, בנות שתים עשרה וארבע עשרה עוקרו ביוני 1973 ללא הסכמתן, במונטגומרי אלבמה, באמצעות סוכנת שפעלה במימון פדרלי. העובדת הסוציאלית שלהן, ג'סי בליי, דיווחה על כך והתקיים משפט בבית משפט פדרלי בוושינגטון. 

אני לא רוצה להכביר מילים על העלילה מעבר למה שכבר כתבתי לכם. הספר מצויין בעיני. זהו סיפורה של סיוויל האחות שהפכה לרופאה, והוא מסופר לביתה, אן. הוא מאיר מרחב גדול של עובדות היסטוריות, מעשים ותגובות להם, מארג של רגשות חמלה, אהבה וגם כעס טמיר ומוצדק, ובעיקר רגשות אשם וניסיון נואש לכפר על חטאם של רבים ורבות כנגד רבות, רבות מדי. כן, יש תחושות תסכול שמלוות את חווית הקריאה פה, כן גם, היינו מאד רוצים להאמין שדבר כזה לא יכול לקרות יותר. אבל, האמנם? 

"היא לבשה שמלה צהובה חגורה במותניים שהכריזה אביב, אף שעדיין היה קר בחוץ. כל אישה שלובשת צבע כזה היא אחת שעושה קצת טוב בעולם, החלטתי." עמ' 121

מומלץ. מאד. 


  


  


יום רביעי, 5 באפריל 2023

כולם מבוגרים כאן - אמה שטראוב


All Adults Here - Emma Straub
מאנגלית: נעה בן פורת
הוצאת אריה ניר, 2023, 391 עמודים מודפסים
נקרא באפליקציית עברית
זהו ספר לא קצר, עם סיפור קטן, שצריך למצוא זמן שקט ורגוע בשבילו, ועכשיו בצוק העיתים והאווירה שמסביב, זה בקושי התניע לי. אבל, מכיוון שאני אוהבת סיפורים על מקומות קטנים, כמו שכונת הילדות שלי,  שיש בהם משפחות עם צביון מיוחד - אך לרגעים גם מאד אוניברסלי - היה שווה לי למצוא לו את הפניוּת הדרושה. "קלפהאם היתה מקום כזה - כל אחד היה אהבת נעוריו של מישהו אחר, או בת הדוד של החבר הטוב ביותר שלך ממחנה הקיץ." 
וזה השתלם מאד. לאט לאט התחברתי אל הדמויות של משפחת סטריק ובסוף ממש הצטערתי להיפרד מהן.
בתחילת הספר אנחנו מתוודעים אל אסטריד סטריק, אם המשפחה האלמנה. היא הולכת למספרה ולפתע היא עדה לתאונת אוטובוס שבה נהרגת ברברה, חברה לא מאד קרובה אבל עם סוד משותף. העניין משפיע על אסטריד יותר ממה שחשבה שישפיע. זה הציב בפניה סוג של תמרור אזהרה: מה אם זה היה קורה לה עצמה?? 
אך היא נכנסת למספרה. חברתה הספרית בירדי מרגיעה ומפנקת אותה ביותר מסתם תספורת רגילה.
לאסטריד יש שלושה ילדים בוגרים, לשני הבנים יש ילדים משלהם והשלישית מצפה לילדה שתיוולד מהפרייה. היא תמיד רצתה להיות אם טובה ומכילה, אבל הילדים חוו סוג של מעשיות קרה מצידה. עם זאת, נכדתה שאינה מסתדרת חברתית בבית הספר שלה ("בית הספר שלה סילק אותה, לפחות לא באופן רשמי. זאת היתה יותר הסכמה לעשות הפסקה ביחסים...") נשלחת אליה על ידי הוריה לתקופה, והולכת לבית הספר במקום.  
"אסטריד היתה בריאה וחסונה. היא היתה בית בטוח. בקשתו החמיאה ליכולת שלה לשמור ילדים בחיים, לא לכישורי ההורות שלה... היא לא היתה הבחירה הראשונה שלו, והמצב היה בהכרח נואש למדי אם הוא בכלל שקל את הרעיון."
גם כאן חווה הילדה קשיים ומתמודדת עימם באומץ. גם לבנים וגם לבת של אסטריד יש היסוסים יומיומיים וטרדות, ואנחנו הקוראים מלווים את ההתמודדויות שלהם בספר. נראה שלכל אחד מאיתנו יש איזה שהוא ממשק עם נקודות באופיה או בקשייה של אחת הדמויות בספר. אולי זה מה שגורם לקריאה להיות אינטימית משהו. כאילו חברנו למשפחה הזאת, גם אם חלק מהדמויות יהיו מוזרות בעינינו ואף משעשעות. "ואז אוגוסט הופיע בניתור קליל. כולו זרועות ורגלים, כמו כלבלב עם כפות רגליים גדולות מדי - גופו, כמו זה של ססיליה היה בעיצומה של מציאת התשובה לשאלה איך הוא ייראה." הטרלול במשפחה הזו מוסיף חן והומור טוב לקריאה.
"הורים יודעים שהחלק הקשה ביותר בהורות הוא להבין איך לעשות את הדבר הנכון עשרים  וארבע שעות ביממה, לנצח נצחים, ואיך לשרוד את הפעמים שבהן נכשלו."
"לילדים יחידים מתייחסים כמו לחרסינה שבירה...ילדים יחידים הם הפרס עצמו. ילדים בכורים הם הניסוי."
"הוא היה דומה לאסטריד. עם גדר חשמלית סמויה מהעין שמקיפה את גופו."
יופי של כתיבה. מומלץ.

  

  







 

יום ראשון, 20 בנובמבר 2022

חנות הספרים האחרונה בלונדון - מרטין מדלן

 


The Last Bookshop in London - Madeline Martin
מאנגלית: דורית בריל-פולק
הוצאת מודן, 2022, 301 עמודים

אנחנו הביבליופילים ניקח לידנו כל מה שעוסק בחנויות ספרים, בספריות, בספרניות וכיוצא באלה דברים נחמדים. נכון? אז כמובן שהתכנסתי מיד כששמתי עין על הספר הזה. אז בהתחלה, באופן מפתיע, שקלתי לנטוש אותו. הספר כתוב לאט ולוקח לו זמן להמריא. אבל בהמשך מצאתי שדווקא מתאים לי עכשיו סוג כזה של ספר טיסות, גם אם הוא כתוב צפוי וילדותי מעט. הדמויות הרעות גם הן זוכות לחמלה, כי הרי אפשר להגיש את הלחי השנייה רק עד גבול מסויים. יש בספר רכות ותמימות, וגם אהבה עדינה. 

שתי נשים צעירות, ויו וגרייס מגיעות ללונדון, להגשים חלום משכבר. גרייס נאלצת לעזוב את כפר מולדתה לאחר מות אימה, והיא מתכוונת, יחד עם חברתה הטובה לעבוד בחנות גדולה בעיר. מכיוון שמעבידה הקודם - הדוד הזעפן-הנרגן-הלא מרוצה שלה לא נתן לה המלצה, היא נאלצת להסתפק בעבודה בחנות ספרים מוזנחת ומאובקת, אליה היא מגיעה בהתערבות חברתה הטובה של אימה, גב' ותרפורד (לא, אין לה שם פרטי. היא אישה מכובדת...), שאצלה גם תתגוררנה שתי החברות. 
גרייס אינה אוהבת לקרוא והיא מתחילה לעבוד בחנות הספרים אצל מר אוונס האדיש-עד-זועף ולאט לאט מפלסת את דרכה בחנות ובקשר שלה איתו. דמויות אנגליות שונות מצטרפות לסיפור, כולן שטוחות למדי, ויש כמובן חתיך אחד, ג'ורג' (הכי אנגלי שיש) רזה וגבוה עם ריסים ארוכים, שמכניס אותה לעולם הספרים. 

הזמן הוא ערב מלחמת העולם השנייה. לונדון מתחילה בקיצוץ מזונות שונים, (לא שזה כזה אסון כשחושבים על הקולינריה הבריטית...), וכל אחד שיכול מתנדב לטובת המאמץ המלחמתי בלונדון. מתחיל הבליץ. לונדון מופגזת. ויו מתגייסת, גם חתיך הריסים מתגייס, וגרייס מנסה כמיטב יכולתה ליצור שיגרה הגיונית בחנות ובחייה בכלל. 

הייתי מגדירה את הספר הזה כספר נוער. ניתן ללמוד בו על הבליץ בלונדון, על הקשיים בתקופת המלחמה ועל נורמות ונימוסים בריטיים, כולל האצבע הקטנה שמורמת כששותים תה מספל חרסינה.

ספר חמוד. מעניין ברובו ומרגש מהרבע האחרון. בספרייה הייתי ממליצה עליו בקטגוריה של נוער בוגר. זהו ספר ביכורים בוסרי מעט, אבל יש למה לצפות.

   

  

  

  

  










יום רביעי, 16 בנובמבר 2022

העמק הירוק האחרון - מארק סאליבן

 


The Last Green Valley - Mark Sullivan
מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת אריה ניר, 2022, 527 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

הספר עב הכרס שלפנינו מתבסס על קורותיה של משפחה אחת, משפחת מרטל ששני בניה עדיין חיים היום. אבא, אמא, שני בנים, גרמנים טהורי דם, אבל לא שייכים למפלגה הנאצית. אדלין, אם המשפחה בת 28 ואמיל האב נאלצים לעזוב את הבית, בכפר החקלאי הקטן באיזור הכיבוש הרומני בטרנסניסטריה. הם מצטרפים לקבוצות של נאצים שרוצים להגיע למערב, בגלל פחד ממה שהם עלולים לחוות אם ישתלט על המקום הדוב הרוסי. הם בורחים, כשחלום על עמק ירוק ויפהפה מוצפן בליבה של אדלין. "אנחנו נוסעים לעמק ירוק ויפהפה מוקף בהרים ויערות. ושלג על הפסגות. ומתחת יהיה נהר מתפתל ושדות חיטה ללחם, וגנים עם ירקות שנוכל לאכול מהם, ואבא יבנה לנו בית שבו כולנו נחיה יחד לנצח ולא ניפרד לעולם." עמ' 16 
תלאות הדרך רצופות באיומים וסכנות מוות ממשיות, כשלפעמים כדורים ופצצות מתפוצצים מעל לראשיהם של הזוג ושני בניו. הם מתמודדים עם עבודות פרך, רעב קיצוני, קור של מתחת למינוס 30 מעלות, עם פחדים ובדידות. לעיתים הם מוצאים את עצמם ממש בשטח האש בין הכוחות הלוחמים. 
אדלין חדורת אמונה באל, מה שמאפשר לה לעזור לאמיל ולבנים ולעודד אותם. אמיל נושא בליבו סיפור כמוס שהוא מסתיר מכולם, גם מאשתו האהובה: הוא נקלע למפגש מסוכן עם קצין נאצי ונאלץ לבחור, כשאקדח מכוון אל רקתו, בין שתי בחירות בלתי אפשריות, כל אחת מהן ושתיהן ביחד משפיעות על ראיית העולם שלו, ועל התפיסה שלו את עצמו.
הם ממשיכים בדרך מערבה, מסע שנמשך שנים, עוברים דרך מולדובה, רומניה, הונגריה, צ'כיה ופולין של ימינו. כל תחנה בדרך מציבה סכנות חדשות ואתגרים חדשים. בתחילת הדרך הם נוסעים עם הוריו של אמיל ואחותו וגם עם אימה של אדלין ואחותה, אבל לאט לאט נאלצים להיפרד כל פעם ממישהו אחר. לבסוף הם גם נפרדים אחד מהשני, אדלין ממשיכה למערב עם הילדים ואמיל מועבר אל מחנה שבויים סובייטי ליד הגבול בין אוקראינה ובלרוס. לא ברור לאף אחד מהם אם יפגשו שוב אי פעם, ויש רגעים של ייאוש ותחושה של חוסר תוחלת.

בתחילת הספר מספר סאליבן על מה שהביא אותו לכתוב את הספר. לאחר שהספר הקודם שלו, תחת שמי ארגמן, שינה את חייו, הגיעו אליו סיפורים אנושיים מרגשים רבים מאותה תקופה. סיפורה של משפחת מרטל הקסים אותו והדבר מורגש מאד באופן הכתיבה. מאד ציפיתי לקרוא את הספר הזה, כי זכרתי חוויית קריאה טובה ומרתקת מהספר על פינו ללה. 

גם הספר הזה מעניין מאד וסוחף, הכתיבה אמנם לא אחידה ויש קטעים רדודים מעט. כמה מהדמויות שטוחות. חלקים מעטים בספר אף נראו לי כמעט מיסיונריים. זו לא ספרות גבוהה, יותר סוג של תיעוד היסטורי, אבל הסיפור מושך, מרגש, מעורר השראה ומבוסס על קורות משפחה אמיתית. בסוף הספר יש גם תמונות של בני משפחת מרטל. אומץ ליבם של ההורים וההחלטות שנאלצו לקחת, תחת אילוצים קשים מנשוא גרמו לי להישאב לסיפור הזה. כמובן שהמחבר נטל כאן חרויות עובדתיות מסוימות לטובת העלילה. אבל סיפורם של ארבעת האנשים הללו, שסופרו למחבר על ידי שני הבנים, מאיר חלקים פחות מוכרים, לפחות לי, בסופה של מלחמת העולם השנייה ומעט לאחריה.  ולכן, למרות ההסתייגות - אני  בהחלט ממליצה עליו. 
"חיוכה של ריסה התרחב עוד ועוד ככל שהתקרבה אליהם. היא הייתה רטובה לחלוטין וכל בגדיה היו מכוסים דשא, ובכל זאת אדלין הבינה שהיא מעולם לא פגשה מישהי כמו גיסתה. ריסה היתה יפה וחכמה ומצחיקה מאד. לא עניין אותה מה אנשים חשבו עליה כשעשתה דברים משוגעים כאלה. היא הייתה...טוב... חופשייה במידה שאדליין לא הכירה. כמו שאמיל אמר, מזהים חופש כשרואים אותו." עמ' 165