שקרים הכרחיים - דיאן צ'מברליין

שקרים הכרחיים - דיאן  צ'מברליין

Necessary Lies - Diane Chamberlain

תרגמה מאנגלית: שירי שפירא

הוצאת עם עובד סדרת "עין טובה", 2020, 415 עמ'

הרבה אנשים טובים קראו את הספר הזה וגם כתבו עליו. חששתי שלא יהיה לי מה לחדש כאן, כי כל אלה שדנו בו התפעלו וגמרו עליו את ההלל, וכך גם אני. ובכל זאת חשתי שלצאת בלא כלום אי אפשר. הספר הזה הוא כל כך מיוחד ומשמעותי לי, ותכף תבינו למה.

הסיפור מבוסס על מחקר אמיתי ומקיף של תורת האאוגניקה, לפיה מותר ואף רצוי לעקר אנשים שהם "רפי שכל" או עניים או אפילפטיים, או נכים, או גם שחורים - מתוך החשיבה המעוותת שבהיותם כאלה הם נטל על החברה הרוצה להשביח את עצמה בפרטים מתאימים בלבד. אם זה נשמע לכם מוכר זה בוודאי מהסיבות ההיסטוריות הידועות כל כך, ואולי גם כי קראתם את הנשף של אנה הופ.

הספר מתרחש בשנות ה-60 לא הרבה מאד זמן אחרי תום המלחמה ההיא, ובצפון קרוליינה הסמכות לעקר ילדים ומבוגרים כאלה ניתנת לעובדים סוציאליים. כ- 7000 אנשים הפכו לסטריליים עד לניתוח האחרון שנעשה שם ב-1974. מפחיד לחשוב עד כמה קרוב לזמננו ולחברה המערבית, כמעט כפי שהיא מוכרת לנו, הדבר הזה ייתכן. בהערת המחברת כתבה צ'מברליין: "בשקרים הכרחיים בחרתי שלא להציג הצגה סנסציונית של תוכנית האאוגניקה... רבים מהמקרים גובלים בלא ייאמן... לעומת זאת, המקרים של אייבי, מרי אלה וליטה קרובים יותר לנורמה, ומסיבה זו, לדעתי, הם מחרידים לא פחות." 

שתי נשים במרכז הסיפור. ג'יין פורסטר, נשואה טרייה, עובדת סוציאלית אידיאליסטית ותמימה, ואייבי הארט, ילדה בת 15, יתומה מאב שאימה הנעדרת, מאושפזת כחולת נפש, והיא חיה עם סבתא לא מתפקדת, ואחות בת 16 אם לבן מאב לא ידוע. המקום הוא חוות טבק בצפון קרוליינה, בבעלותו של מר גרדינר, אביו של הילד שאייבי מאוהבת בו והוא בה.

בעלה של ג'יין הוא הגבר הטיפוסי של פעם, שמבכר אישה שקטה וסורגת, שיוצאת מקסימום למפגשי צדקה עם חברות. הוא אינו מבין את הצורך של ג'יין לעבוד ולהיות מעורבת בחייהם של אנשים ממעמד נמוך מאד. ג'יין לוקחת גלולות למניעת היריון (שהיו בתחילת דרכן אז) ובוחרת לשקר לו לא פעם. גם אייבי, שרוצה להגן על עצמה, על בן זוגה ועל משפחתה משקרת לעיתים קרובות. שתיהן מנסות להלך בין הטיפות כדי לשמור על עצמן ועל מה שהן מאמינות בו. חרב הפיפיות של העיקור מרחפת כל הזמן מעל וכן החשש שיתגלו השקרים. ג'יין נכנסת לחייהם של בני משפחת הארט, ולשל אייבי בפרט, וככל שגדלה המעורבות שלה כך מעמיק השקר והנתק בתקשורת בינה לבין בעלה. בדרך רצופה כוונות טובות היא מגיעה למעשים הנוגדים את הגדרת התפקיד שלה ומסכנת את עצמה ואת אייבי.

הפרקים בספר מציגים בגוף ראשון פעם את הסיפור של ג'יין ופעם את זה של אייבי. (בתחילת הספר ובסופו מדברת גם ברֵנָה, שתכירו בהמשך). זה נותן תחושה של ממשות, אותנטיות ואינטימיות. זהו אחד הספרים היותר מטלטלים ומרתקים שקראתי לאחרונה. וכשאני אומרת קראתי, אני מתכוונת לְעַד האות האחרונה של התודות. מכירים את הספרים האלה שאחרי שהם מסתיימים את/ה רוצה לחבק אותם? אז כזה.