10 סיבות לא להשתגע - נועה שלו

 

Noa Shalev - 10 Reasons not to Go crazy

איורים: רעות בורץ

הוצאת כנרת זמורה, 2025, 264 עמודים מודפסים כולל איורים

ליבי היא ילדה בת 15. היא בת למשפחת ברקאי שיש בה אבא ליאור, אמא אלונה, אח גדול - מתן שמכונה מיצי והיא עצמה שבמשפחה קוראים לה ליצ'י והחברות הטובות שלה מכנות אותה לפעמים בילי. חייה מלאים התרגשויות קטנות וגדולות כמתבגרת טיפוסית. היא אוהבת מוסיקה של טיילור סוויפט, קוקילידה, לק נצנצים וכיוצא באלה דברים חשובים. יש לה שתי חברות נפש: ריין - שהוריה הם סוג של היפים המאפשרים לה חיים מיוחדים כמותם, ואביגיל שמאוהבת במיצי אבל מתעניינת גם בבנים אחרים בצוק העיתים. ליבי היא תלמידה משקיעה ומצטיינת בלימודים, והיא רוצה להתקבל לכיתת המצטיינים בתיכון שם תלמד בשנה הבאה.

אבל אז אימה נהרגת בתאונת דרכים והכל משתבש. היא לא מצליחה להתרכז ונכשלת במבחן. אבא שלה נעשה צל בבית ואחיה המגניב מסתגר בחדרו ומעשן. היא מרגישה שהכל גדול וכבד עליה והיא מחפשת דרכים לתקן.

"אני חושבת על זה לרגע. נראה לי שאני אותה ילדה, רק עצובה יותר. אולי גם אבא הוא אותו אדם רק עצוב הרבה יותר. אולי כשהוא  יפסיק להיות כל כך עצוב, הוא יחזור להיות האבא שאני מכירה..." עמ' 116

היא מגיעה לטיפול תומך אצל פסיכולוגית, שירה שמה. בתחילה היא מסוגרת כלפיה וחוששת להיחשף. היא לא מספרת לשירה, למשל, עד כמה חשוב לה להתקבל לכיתת המצטיינים בתיכון, מה שלדעתה יעודד את אביה ויחזיר את המשפחה כולה לימים המאושרים שלפני האסון. 

"יש כל כך הרבה נושאים שאני לא רוצה לדבר עליהם, ואני משקיעה כל כך הרבה מאמצים כדי לא לדבר עליהם, ולא לחשוב עליהם, ולא לזכור שהם קיימים בכלל, עד שאני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר." עמ' 167 

מתחת לביתה של שירה פוגשת ליבי את זוהר, ילד בן גילה בערך, בעל עיניים ירוקות זוהרות שגם הוא מטופל אצל שירה. מתחיל גישוש זהיר של חברות ביניהם. שניהם ילדים שכומסים בתוכם סודות שמכבידים עליהם. שניהם מתמודדים עם הצורך בקבלת החלטות לא קלה, כל אחד מהם בדרכו. הקורא מגלה את הדברים תוך קריאה מהירה של הספר הבלתי עזיב הזה. 

רציתי את הספר הזה במיוחד מפני שקראתי את הספר הראשון של נועה שלו, את עוד תתחרטי על זה שאהבתי אותו מאד מאד. הספר הזה גרם לי לדמוע לא מעט, גם לצחוק הרבה, ונכנס לי ללב בבום גדול. זהו ספר התבגרות שפונה, לדעתי, לגילים של תחילת התיכון, למרות שאין ספק שגם מבוגרים יאהבו אותו. החשיבות של הנושאים שעולים בו היא רבה מאד, אני חושבת שכדאי ורצוי להביא אותו לידי המחנכים במערכת החינוך שלנו. הוא כתוב מצויין, נקרא ביעף וחודר עמוק. הוא יכול לשמש בסיס מצויין לדיון פדגוגי מקדם.

מומלץ ביותר. 

מדריך הקוסמים לאפייה הגנתית - ט. קינגפישר

 A Wizard’s Guide to Defensive Baking - T. Kingfisher 

מאנגלית: גילי בר-הלל סמו

הוצאת מטר 2025, 315 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

כששמעתי על הספר הזה ידעתי שאני רוצה לקרוא אותו. נכון, זה ספר נוער, וגם פנטסיה, לא תמיד כוס התה שלי, אבל הוא ממש קרא לי. גם הכריכה היפהפייה של ההוצאה בעברית, וגם הסיפור נשמע לי כמשהו שאוהב. לשמחתי, הציפיות הגבוהות הובילו אותי למקום מצוין. התחלתי לקרוא אותו לפני כמה ימים בטיסה לקופנהאגן. סיימתי חצי ממנו בטיסה, ורציתי כבר לשוב אליו ברגע שיתאפשר.

"שתי ארובות עיניים חלולות, אפלות כמו הצער, היו תלויות מעט מעל הראש שלי. פרצוף שלדי מורכב מעצמות ארוכות וחלקות עטף נחיריים דמויי מערות מלאות בזרדים קטנים. לסת ריקה נפתחה ונסגרה בנקישה חלולה. בהיתי בפרצופו של סוס מת, וכמעט התעלפתי מרוב הקלה." עמ' 55

זהו סיפור חמוד ומשעשע על ילדה קוסמת בת 14, מונה שמה, שיש לה רק קסם אחד שהיא יודעת לעשות. היא מכשפה של בצק. קוראים לו בוב, אגב. לבצק. הוא דמות משפיעה מאד בספר. "זאת אומרת, אולי לכם נדמה שזה מוזר לבכות על דלי מלא עיסת שאור - אני יודעת שספינדל כנראה חשב שאני משוגעת - אבל זאת לא היתה סתם עיסה, זה היה בוב. יצא ממנו לחם מדהים, והוא חיבב אותי, ככל שעיסת שאור מסוגלת לחבב מישהו." עמ' 102.

הילדה התייתמה כשהיתה בת 7 משני הוריה. היא עובדת כשולייה במאפייה של דודתה טביתה, אישה גדולה וקשוחה, שאיש אינו מעז להרגיז. מונה אוהבת מאד את העבודה במאפייה, היא קמה בארבע בבוקר וכשהיא מגיעה מביתו של הכומר שם היא גרה, היא מתחילה ישר לכשף את בוב להכנת עוגות, לחם, עוגיות ושאר דברים טובים. כשהספר מתחיל, מונה יורדת כהרגלה מדי יום להדליק את התנורים, ולמרבה הזוועה היא מוצאת גופה של נערה צעירה במאפייה. 

"לא, דודה טביתה, גיליתי גופה במטבח שלנו!" זה מה שהתכוונתי להגיד. אבל בפועל יצא לי משהו דומה יותר ל"דודה מתה! יש טביתה - במטבח - גופה, היא מתה - אני - בואי מהר - היא מתה!" עמ' 10

"... ואז כל השכנים יחשבו שדוד שלי מת - אף אחד לא יחשוב שטביתה מתה, כמובן, כי היא כוח טבע..." עמ' 13

מכיוון שמונה היא זו שמצאה את הגופה היא מואשמת ברציחתה ועומדת למשפט בארמון הקיסרית. מכאן מתפתחת עלילה מותחת. צריך לחקור את גל הרציחות של קוסמים שקורה עכשיו. מי רוצח את הקוסמים? מי מעוניין במותם? מונה אינה קוסמת גדולה שמזיזה הרים, אלא רק קוסמת לחם. אבל היא בסכנת חיים. יש כאן אינקויזיטור, וקוסמים רבים נעלמים. 

הדמויות בספר הזה משכנעות ומדוייקות. אף אחד לא מושלם, גם לא הקוסם שאותו מונה מעריצה, ובוודאי שגם לא הקיסרית הטובה. הן בונות עלילה מקסימה, נהדרת מאד. אחיה של הקוסמת שנרצחה במאפייה, ספינדל, הוא פושטק לכל דבר ועניין, הוא גונב ומרמה, והוא אהִיב לגמרי. גם איש הג'ינג'רברד, שהוא מן סוג של המצפון של מונה, והוא מזהיר אותה ושומר עליה למרות שהוא קטן וחלש, הוא דמות שנכנסת ללב מהדלת הראשית. 

יש גם מכשפה נוספת, מולי. "... לא קשה לזהות את מולי. היא רוכבת ברחובות העיר על גבו של סוסי. סוסי מת שנים לפני שאני נולדתי, ולא נשאר ממנו הרבה מעבר לעצמות, אז היא מרפדת אותו בקש ובסמרטוטים ובשקי קמח ישנים. הוא נראה כמו קן עורבים מהלך על פרסות." עמ' 57

"ציפיתי שהיא תגיד לי שאני משתטה, או שיש עוד משהו שלא הבאתי בחשבון - אתם יודעים, סוג הדברים שהגדולים אומרים לך כשאת לגמרי ולחלוטין משוכנעת בצדקתך, שמנפץ לך את כל התיאוריה לרסיסים ומשאיר אותך בהרגשה שאת מטומטמת - אבל לא. במקום זה היא הנהנה ואמרה, "כן, את צודקת. בואו נלך לדבר איתו."" עמ' 192

"חייכם לא היו חיים עד שזכיתם לראות עוגייה מתמוגגת מגאווה." עמ' 363

ספר נהדר. מלא קסם וגם הומור טוב. מתורגם לעילא, ומתאים גם לצעירים, גם למבוגרים, ובכלל לכל מי שיודעים לחלום ולחשוב טוב, לחשוב יצירתי ולצאת מהקופסא. תקראו. כדאי לכם מאד.  

 

  

  

  

  

 

ברגע אחד - סוזן רדפרן

In An Instant - Suzanne Redfearn

מאנגלית: רחל פן

 הוצאת פן, ידיעות אחרונות, 2024, 349 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית LIBBY

זהו אחד מהספרים האלה שאני מכנה "בלתי עזיבים". הייתי באמצע ספר אחר שהתחלתי, אבל הוא נדחף וזהו. זהו ספר המבוסס על מקרה אמיתי שקרה כשהסופרת היתה בת 8. ממליצה לכם, לפיכך, לא לדלג גם על הערת המחברת. 

פין מילר ועוד עשרה בני משפחה וחברים נוסעים ביחד בשלג, בדרך מפותלת וצרה, כשצבי לפתע עומד בדרכם. הם לא פוגעים בו, אבל במהלך הניסיון להימנע מזה הם מִדּרדרים לתהום מושלגת. אין תקשורת, אין כמעט אוכל ואין מים, והקור מקפיא. מתחיל מסע הישרדות. פין, המספרת, היא נערה יפה ומיוחדת בת 16. חברתה הטובה, מו (מורין) נוסעת איתם. משפחתה הרחבה של פין נמצאת כאן, כולל הכלב שלהם, וגם טרמפיסט צעיר שנקרה בדרכם.

הספר מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון מסופר על מה שקורה עד התאונה ובמהלכה, ובשני - מה שקורה לאחר מכן. בכל אחד מהחלקים פוגשים את מי שהיה באותו אירוע מטלטל, עומדים על אופיו ומחשבותיו, ותוהים מה הניע אותו לפעול כפי שפעל. נוצר מתח. אחד עשר אנשים היו מעורבים בתאונה הקטלנית הזו, ולכל אחד היה חלק במה שקרה מיד אחרי התאונה. אפילו לכלב. הספר כמו נקרא מעצמו. יש מתח בקטע ההישרדותי, מי ישרוד, מי לא. יש מי שאולי ינצל אחרים בשביל לשרוד, בשביל להקל על הקושי. ואולי יש מי שדווקא יציל אחרים תוך התעלמות מקשייו שלו. אי אפשר שלא לחשוב מה היינו עושים בסיטואציות כאלה. 

זהו סיפור של בחירות. ההתלבטויות שלפניהן, והמסקנות בעקבותיהן. לפעמים, אתם יודעים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו תקועים לכל החיים על קו המשווה. 

בחלק השני של הספר מתוודע הקורא למה שעובר לכל אחד מהאנשים האלה בראש, תוך פיתולים מרתקים בעלילה. גם כאן, הניתוח הריגשי, הפסיכולוגי, גרם לי לחשוב מה הייתי עושה בסיטואציה הזאת. 

במרחקים שונים של זמן, כל אחד מהם צריך לחיות עם ההחלטה שקיבל תוך כדי האסון. מאד לא פשוט. השיקום הגופני לא קל. יש דברים שנראים חיצונית וצריך להתמודד אותם, עם הכאבים שהם גורמים, ויש פציעות טראומטיות בנפש, שגם איתן צריך ללמוד לחיות לטוב או לרע.

"חרטה היא רגש שקשה לחיות איתו, אי אפשר להתרחק ממנו, מפני שמה שנעשה, נעשה. רק אשליה יכולה להגן עלייך מפניו, לשנות איכשהו את ההיסטוריה למשהו שקל יותר לקבל, ואמא שלי לא מסוגלת להשלות את עצמה." עמ' 78

"הכישרון הגדול ביותר שלה הוא להכיר אנשים, יכולת מדהימה לקלוט מהות של אדם כמו כלב ציד. בעוד ששאר העולם ראה מה שהוא רצה לראות כשהביט בקלואי, מו ראתה את האמת, ואז, וזה חשוב יותר, היא רקחה את התכנית המושלמת להציל אותה." עמ' 180 

"זה שונה אצל כל אחד - לאחדים... יש אומץ לב מוסרי יותר מאשר לאחרים - אבל אולי אצל כל אחד מאיתנו יש אינסטינקט בסיסי לשימור עצמי. תכונה פראית, שכאשר היא עומדת למבחן היא גורמת לנו לעשות דברים שמעולם לא האמנו שאנחנו מסוגלים לעשות." עמ' 217

"כולנו חרקים, אבל אני גחלילית" עמ' 278. (זה ציטוט משל צ'רצ'יל שמופיע בספר. לא יכולתי להשאיר את זה שם בלי להביא אליכם.)

הספר לא נתן לי מנוח עד שסיימתי אותו. ברקע היה כל הזמן הספר ההוא שכמעט נזנח, אבל זה שכאן נשף בעורפי. הכתיבה חכמה, מסחררת, מרתקת, יש גם הומור חביב. אולי לא כל אחד יאהב את שפע הדמויות, אבל לדידי, זה מוסיף עומק לעלילה. המספרת בגוף ראשון רואה דברים מקרוב מאד, מבפנים, למרות ריחוק מסויים שיש לה מהאירוע. כמו שאנחנו היינו רוצים להיות שם, כמו זבוב על הקיר. ההתרחשויות בעלילה רודפות אחת את השנייה ובאמת, קשה לעזוב. אהבתי מאד מאד.