חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות ארץ ישראל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ארץ ישראל. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 21 באוקטובר 2026

מכתוב החדש - איריס אליה כהן

 

Maktoub - Iris Eliya Cohen
הוצאת פרדס אלטנוילנד, 2026, 388 עמודים מודפסים
נקרא באפליקציית עברית 

הספר מתחיל בתיאור חלום מאד מוחשי שהגיבורה, עירית, חולמת. היא חולמת על עץ התאַנָה שלה, שהיא שולחת יד אליו והיד חוזרת מלאה בתאנים עגלגלות ודשנות, מוארות ואפופות הילה.  "זה לא סתם עץ, זו תאנה. זאת התאנה שלי!"
היא צונחת מהחלום הזה אל שיגרה אפורה משהו.  לידה ישן אריק בעלה האהוב, אבל היא מתגעגעת אליו, אל מי שהיה עבורה מאז ימי הלימודים באוניברסיטה של שניהם. והיום זהו יום ההולדת שלה.

זהו סיפור של אהבה גדולה, אהבה סימביוטית, תואַם מדהים בין עירית לבין אריק, שבנוי על שוני מובחן באופיים של השניים, של אופן חינוכם האחר זה מזה, של השתרגות של ענפיהם זה בזה, תוך גידול שלושה ילדים. 
עירית היא הבת הבכורה במשפחתה. משפחה מזרחית המתגוררת בין הואדיות של חיפה של לפני 40 שנה. האב אהוב עליה מאד ומרעיף עליה את סיפורי ילדותו המתנגנים בעברית ובערבית. הילדה מתביישת בזה שאביה דובר ערבית. היא מאד רוצה להיות אחרת, מתכחשת לח' ולע', שחבריה דווקא מתעקשים לחלץ מפיה כדי לזלזל בה ובמשפחתה. היא גדלה בתחושה שהיא לא מספיק טובה בסביבתה, אבל אביה הוא הדמות המחזקת אותה ויש לו תמיד משפטים יפהפיים באמתחתו: "עצים הם התפילה של האדמה, הם הדרך של האדמה להתפלל". וגם: "כל בית שיש בו תאנה - שורה בו ברכה." אביה נעלם מחייה בגיל צעיר. היא מבכה את לכתו יחד עם המשפחה המסועפת שלה.
 
עירית מתבגרת ולומדת באוניברסיטה העברית בירושלים. היא גרה עם שותפות ועובדת קשה למחייתה. כאן היא פוגשת את אריק שמתאהב בה והם נישאים. הם בונים בית עם חצר גדולה ויש להם גנן ערבי, אחסאן שמו. הוא גר בכפר ערבי עם משפחתו הקטנה. עירית ואחסאן מתקרבים דרך הטיפול בגינה, יש ביניהם ידידות גדלה והולכת, נשענת על סיפורי העם של הגנן, המתובלת בעברית וערבית. זה מחזיר אותה אל ילדותה, אל הסיפורים של אביה האהוב. "לתאנה אין דרישות, הוא אומר לו, היא לא צריכה דשן, לא צריכה חיסונים - כשהוא מדבר, נדמה לי שאני שומעת את אבי, ואני מבינה שהקול שלו שתי טיפות מים הקול של אבא שלי. באותו הרגע כאילו נחלץ מגופי רגש עקוד שלכוד בסבך עשרות שנים..."
ואז הרגש הזה מגיע למקומות אחרים, פחות רצויים לה, אבל, נראה שהעניין מַכּתוּב. וזה משפיע עליה גופנית. גם זה מכתוב, רגשי האשם שמלווים אותה, והתגובה של ילדתה של עירית - הכל כתוב מלמעלה. שכר ועונש. כשאריק כועס על עירית הוא פוגע בתאנה שלה.

עץ התאנה של עירית מלווה את הספר כמו מנגינת רקע. הרגשות המלווים את הקשר של עירית אל העץ האהוב עליה מרחפים מלמעלה לכל אורך הדרך. זהו רגש של תשוקה, שמיתרגמת גם לתשוקה גופנית, המתוארת בספר בצורה ציורית ויפה. גם ההאבקה של התאנה, על ידי צרעת התאנה, היא סוג של תשוקה ואהבה והיא מתוארת כל כך יפה כאן.  

זהו ספר יפהפה. הוא מצוייר במכחול של עברית מצטלצלת, והוא נקרא בשטף. עולות בו שאלות חברתיות וגם פוליטיות, רגשות של בני משפחה, כל כך שונים זה מזה, והסוף פתוח, כך שהקורא נשאר מהורהר ונושא את העלילה איתו עוד ועוד. יופי של ספר. כדאי מאד.

יום רביעי, 24 ביולי 2024

הכלה האחרת - גלילה רון-פדר-עמית

 

The Other Bride - Galila Ron-Feder-Amit
הוצאת מודן, 2024, 410 עמודים
ועוד 5 עמודים לא ממוספרים של רקע היסטורי

זהו סיפורן של נשים חזקות במאה ה-19, המגיעות לישראל, כל אחת ממניעיה שלה, ומניחות לפתחינו את ההתחלה, את הפסיעות הראשונות של ההתיישבות בארץ. כדי שלא נתבלבל, בתחילת כל פרק כתובים שמות הנשים המשתתפות בו, המקום והשנה שבה מתרחשת עלילת הפרק. דמויות מעניינות, מיוחדות, הרבה כאלה. הדף הראשון הוא דף היכרות עם הדמויות המרכזיות. 

"היא ידעה את מה שכולם ידעו. זה לא היה סוד שאדמות הכפר הערבי מלבס נודעו לשמצה. במשך השנתיים שבהן שקלו הגברים לקנות אותן, הספיקו הנשים לאסוף עוד ועוד עדויות חמורות. יודעי דר סיפרו שזו קרקע אוכלת יושביה, לא מקום שראוי לבוא אליו עם ילדים. כל מי שבא לגור שם עורו נהיה צהוב, מחלות מתנפלות עליו בזו אחר זו והוא מת..." עמ' 216

"הויכוחים האלה חדלו לכווץ אותה, והיא כבר לא מנסה לאיין את עצמה כשהוא יוצא מגדרו. נס קרה לה. היום, כשאהר'ל צועק היא עוצמת עיניים וחושבת על האדמו"רית מלודמיר ומרגישה שאינה לבד. היא מרגישה מחובקת. כשהיא מחובקת היא חזקה יותר, וצעקותיו של אהר'ל אינן נוגעות בה. " עמ' 135

""ביילה-אמנון נדרך. הוא נושא אל אביו עיניים פעורות לא רק מתדהמה, אלא גם מדאגה. מה קרה לאביו שהוא מדבר ביידיש?... "הכל בסדר ילדים," חיים נתן חוזר לעברית, משתדל לשוות לקולו נימה רגועה., וכמו כדי להתנצל על מעידתו הוא מתיישב על השטיח ביניהם ומוסיף, "גם מבוגרים טועים לפעמים, ואין צורך ללמוד מהטעויות שלהם."" עמ' 176-177

זהו חלק ראשון בסדרה והוא מתאר תקופה של 18 שנים, החל מ-1870 ועד 1888, טרום העליות הראשונות מצנעא וממזרח אירופה, דרך עליית חובבי ציון היא "העלייה הראשונה". 
חמש נשים מובילות את עלילה, אך יש נוספות שמקומן חשוב בה. אלה סיפורים של נשים שהגיעו לארץ - חלקן יחד עם בני זוגן ואחת גם לקראת מי ששודך לה, והיא בורחת, מכילה בתוכה סוד קשה וכואב. כשהן מגיעות לישראל, הן נאלצות לשרוד ולגדל ילדים בתנאים הקשים של ארץ בתולה, תוך התמודדות עם התלבטויות אידאולוגיות. אנחנו מכירים את הסיפורים מההיסטוריה הישראלית שלמדנו בילדותנו, אבל דמויות נשיות כאלה הודרו מספרי ההיסטורי. כאן - הזרקור הוא על הנשים בתקופה הזו של סוף המאה ה-19, וגם אם הסיפורים בדויים - האווירה וההתרחשויות, ההתחלה הזו של ההתיישבות בארץ, ראוי לה שתיזכר ותוזכר. 

היה לי קשה להתחיל לקרוא את הספר הזה. קראתי כל פעם פרק בודד, מדי פעם התרחקתי ממנו. למרות שהסיפורים מעניינים בהחלט, קראו לי גם ספרים אחרים. אבל לאחר מספר פרקים, התרוממה העלילה ונשאה אותי. בשליש האחרון כבר לא יכולתי להפסיק לקרוא. דמותה של סוניה ההפכפכה, זו שנלכדת בהתלהבות, כל פעם מאידיאולוגיה אחרת, ופועלת בלי פחד בכל פעם עניינה אותי במיוחד. 
יש גם קטעי מתח בספר, כמו סיפורה של רייזלה, שברחה מבעלה ונעלמה. יש את סיפור הסוד של סולטנה שמתגלה רק בסוף. 
תקראו. זה מעניין.