שדות גולדברג , סיפור אהבה ישראלי - שני הדר

Goldberg Fields - Shani Hadar

הוצאת כנרת זמורה דביר, 2025, 352 עמודים מודפסים

שדות גולדברג, או בשמו המוכר יותר: "ילדתי שלי" מאת מאיר אריאל

"הילדות שלי לא מושלמות, מן הסתם, אבל בניגוד אליי, שלקח לי זמן למצוא כאן את מקומי, שהיום אני שוב לא בטוחה בו, גילי וזמר יודעות היטב שכאן, באדמה הזאת, הן נטועות. שכאן זה הבית ושהן דור רביעי למיישבי הארץ הזאת, במושב הזה, דור רביעי לחקלאי הגליל התחתון." עמ' 137

הספר הזה הזמין אותי בגלל הספר הקודם של הסופרת, חג המשק, שאהבתי מאד. יש לי פינה חמה למה שנקרא "אנשי ההתיישבות העובדת", למרות שכבר שנים רבות אני גרה בעיר. פה מתוארים חיי המושב, עם הבזקים מכיוון הקיבוץ, במלואם. הכתיבה מיוחדת, לקח לי זמן להיכנס לעלילה. אולי בעיקר בשל התקופה הזו הבלתי אפשרית, שהיא חצי חג וחצי אֵבֶל. אבל הוא מתרומם יפה בהמשך, העברית עדכנית, יופי של הומור.

דורה (דורית) גולדברג-רוטשילד היתה קיבוצניקית ועכשיו היא מושבניקית מהגליל התחתון. קבוצת החברים המקומית מאד מגובשת ודורה לא תמיד מרגישה שייכת. מעולם לא חייתי במושב אבל מהסיפור עולה שכאן, כמו בקיבוץ יש לאנשים דיעה די מגובשת על אופיו של כל אחד מחבריה, על איך הוא צריך להתנהל ועל הסודות שהוא מכמין בתוכו. הוא אינו חושב שכולם יודעים. יש דברים שלא מדברים עליהם. "מה שהיה בנפאל נשאר בנפאל". אבל, האמנם לא יודעים? 

"אז עוד לא הייתי בתוך נבכי הקשרים בין האחים שפע ועוד לא ידעתי מי מספר למי ולמה ובמיוחד מי לא מספר למי, ולמה." עמ' 239

דורה נשואה לאבינועם, ובנותיה המתבגרות הן גילי וזמר. לא מעט חברי מושב משתתפים כאן בספר, צריך להכיר אותם, הם מהווים רובד חשוב בסיפור, והן מצוירות כאן נהדר, עגול. במשחק אמת או חובה סתמי נהפך עולמה של דורה עליה. אבינועם, בעלה מזה שנים מחליט שהוא רוצה חופש ממנה. זה נשמע כמו משהו זמני ואף מוגדר כך, ונראה לה שהוא יחזור בו תוך זמן קצר. אבל הזמן עובר ואולי זה לא יקרה... 

דורה עובדת מזה 14 שנים, כגרפיקאית ומעצבת מודעות פרסום בעיתון מקומי, במקום שהיא לא אוהבת, אבל מופתעת מאד כשפתאום מפטרים אותה, כי "הפרינט מת." אז היא שוב מוצאת את עצמה במקום מבולבל, כשהדבר היחיד שהיה ברור שהיא חלק ממנו ושייכת אליו נשמט מתחת לרגליה.

דורה גרה בבית שמיועד למי שנקרא "בן ממשיך". זה אומר שהבית יהיה שייך לבן הבכור של המשפחה (שהוא כְּנַעַן, בנם הבכור של אלישבע ונפתלי) ורק לו. אבל כרגע, אבינועם ודורה גרים בבית הזה. כנען ויעלי גרו בו פעם. אבל כנען נעלם, איש אינו יודע אם יחזור ומתי. כך יוצא שגם בפן הזה - דורה לא ממש שייכת. היא גרה בבית שאולי יהיה עליה  לעזוב. 

עכשיו, כשחייה משתנים היא מתכננת לפתוח עגלת קפה ניידת. היא מבשלת מצויין ויש לה עוגת שוקולד חלומית. זה מתחיל בקטן אבל גדל ותופס תאוצה, אבל גם זה עלול להשתבש.

נושא השייכות למקום ולחברה מעסיק את כולנו לא מעט, אולי יותר ממה שאנו מודעים לו בשגרת היום יום. זה אקוטי יותר בחברות קטנות, במשפחות מגובשות או לא, בעבודה, בכל מסגרת חברתית. כאן בספר זה ניבט מכמה זוויות מעניינות. 

צורת הכתיבה כשיח עם מישהו לא ידוע, וגם כהתכתבות בווטסאפ קבוצתי  - נעשית ברורה ומובן השימוש בה. אנחנו סקרנים לדעת מיהו הנמען של השיחה הזה. הכתיבה בפרקים קצרים יוצרת תחושה של דינמיות, של סיפור שרץ מול העיניים. במיוחד כשבסוף פרקים רבים נזרק רמז לבאות. זה משאיר את הקורא במתח טוב, מאיץ בו להמשיך ולקרוא. ספר מאד ישראלי, כל כך מתאים לנו לכאן ועכשיו. וההומור פה, איזה כיף הוא.

 "כשאני אומרת את זה, גילי אומרת, אויש אמא, יש לך את זה ביותר מתנשא? היא אומרת שאני מקטינה את הבעיות שלה, כאילו הן לא חשובות, ואילו אני, בתור אמא שלה, מנסה ככל שאני יכולה להיות אמפטית לאמירות האלה, ובמיוחד אני גאה בה על הדעות שהיא גידלה, ערכים ודמוקרטיה, אבל באמת, מה יכול להיות כל כך דרמטי ביום גבות רע, וכמה אמפטיה אני, בתור אמא שלה, מסוגלת לגייס אל תוך בעיה הרת גורל שכזאת?" עמ' 227

ספר טוב. מומלץ.

מאחורי כל גבר מוצלח - שרה גודמן קונפינו

Behind Every Good Man - Sara Goodman Confino

מאנגלית: רחל פן

הוצאת פן ידיעות אחרונות, 2025, 368 עמודים מודפסים

נקרא באפליקציית עברית

"תשמעו, אני לא אומרת שהייתי אישה מושלמת, אבל... טוב, אולי אני כן אומרת את זה. " עמ' 8

זהו הספר השלישי של הסופרת שאני קוראת ומספרת לכם עליו. בגדול, ידעתי מה אני מחזיקה בידיים, ולכן התכנסתי הערב. הסגנון ההומוריסטי של הסופרת חביב עלי, הפן היהודי האמריקאי גם. אבל כאן מדובר בבחירות, ופוליטיקה היום זה גועל נפש. אלא שכמו שהיה צפוי, התחלתי ונשאבתי. 

שנות השישים באמריקה, ג'ון קנדי מתמודד מול ניקסון והסנטורים מתמודדים על מקומם בסנאט. נשים כבר בוחרות, אמנם, אבל מקומן הוא ללא ספק במטבח. בוורלי דיימונד נשואה ללארי, שהוא מנהל הקמפיין של סנטור מסוג הפוליטיקאים שגם כאן יש לנו, למרבה הצער. בוורלי היא גם בִּיתו של סנטור לשעבר, אימה היתה אשתו של, והיתה מצוייה בכל המנהגים והלבוש הנכון של החברה הגבוהה. אמה של בוורלי ("אמא", ברשותכם) מזכירה מעט את הדמויות הנשיות הבוגרות והחזקות מאד, אותן פגשנו גם ב אל תשכחי לכתוב וגם ב חסרת תקנה הזכורים לטוב. הדודה אידה אפילו מוזכרת כאן בהקשר הנכון. אמא מגיעה אל בוורלי לעזור עם הילדים ואנחנו זוכים להכיר דמות נשית נהדרת, חזקה ועיקשת, ומצחיקה ביותר.

גם בוורלי מכירה היטב את החוקים. היא עקרת בית למופת, ומשרתת את בעלה עד רמת העיתון המקופל לצד הקפה של הבוקר. הילדים, יפים ושתוקים, ושקופים לגמרי עד שהוא מסיים לאכול, זורק נשיקה סטנדרטית ועוזב את הבית. 

ואז, יום אחד, כשהיא נוסעת אליו למשרד היא רואה אותו עם מזכירתו במראה שאינו מותיר ספק באשר למה שהתרחש שם. לארי, שצריך לשמור על תדמית מכובדת וראוייה כדי למשוך בוחרים נופל כאן קבל עם ורעיה.

"לקנדי היה יתרון גם בימי הרדיו, אבל כשהטלוויזיה הביאה אותו לסלון של כל אחד, ניקסון היה גמור, והיה מנצח רק אם היריב שלו היה נראה כמו עכבר רטוב. וקנדי לא נראה כמו עכבר רטוב." עמ' 210

"אף פעם לא היה לי אכפת באיזה צבע חדר השינה שלנו או אם הוא רוצה לאכול קציץ בשר כל שבוע, אבל כשהוא החליט לקרוא לרובי על שם אביו, פתחתי במסע בן שישה שבועות נגד השם הרברט עד שאפילו לארי הסכים שזה שם נוראי להעניק לילד חסר ישע." עמ' 249

בוורלי לא מתמסכנת עכשיו. לא ולא. היא לובשת עזוז וגבורה ומציעה את עצמה כעוזרת פרלמנטרית למתחרה הגדול של לארי, מייקל לנדאו. זו יכולה להיות נקמה מתוקה, אך לא פחות מכך גם הגשמה עצמית כאישה חושבת, כאישה חכמה ויעילה שהולכת לקראת המטרה שהציבה לעצמה. היא מכירה את כללי המשחק ואינה מהססת להשתמש בהם. 

חוץ מכל זה, מייקל לנדאו, המועמד שהיא מריצה לסנאט, הוא יהודי טוב, מה שיאפשר לנו, אולי, לחגוג איתו את ראש השנה. 

אז יש לנו כאן את כל מה שצריך בשביל לקבל עלילה מצויינת, שכתובה בגוף ראשון, שיש בה מתח, הומור, אמריקה, תככים ומזימות, ודמויות משעשעות. מה שצריך עוד, זה  את הכתיבה המיוחדת של גודמן קונפינו. כשיש לנו את כל זה - אנחנו מרוצים ושמחים בחלקנו. לכו על זה. כדאי לכם מאד.

  

מדריך הקוסמים לאפייה הגנתית - ט. קינגפישר

 A Wizard’s Guide to Defensive Baking - T. Kingfisher 

מאנגלית: גילי בר-הלל סמו

הוצאת מטר 2025, 315 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

כששמעתי על הספר הזה ידעתי שאני רוצה לקרוא אותו. נכון, זה ספר נוער, וגם פנטסיה, לא תמיד כוס התה שלי, אבל הוא ממש קרא לי. גם הכריכה היפהפייה של ההוצאה בעברית, וגם הסיפור נשמע לי כמשהו שאוהב. לשמחתי, הציפיות הגבוהות הובילו אותי למקום מצוין. התחלתי לקרוא אותו לפני כמה ימים בטיסה לקופנהאגן. סיימתי חצי ממנו בטיסה, ורציתי כבר לשוב אליו ברגע שיתאפשר.

"שתי ארובות עיניים חלולות, אפלות כמו הצער, היו תלויות מעט מעל הראש שלי. פרצוף שלדי מורכב מעצמות ארוכות וחלקות עטף נחיריים דמויי מערות מלאות בזרדים קטנים. לסת ריקה נפתחה ונסגרה בנקישה חלולה. בהיתי בפרצופו של סוס מת, וכמעט התעלפתי מרוב הקלה." עמ' 55

זהו סיפור חמוד ומשעשע על ילדה קוסמת בת 14, מונה שמה, שיש לה רק קסם אחד שהיא יודעת לעשות. היא מכשפה של בצק. קוראים לו בוב, אגב. לבצק. הוא דמות משפיעה מאד בספר. "זאת אומרת, אולי לכם נדמה שזה מוזר לבכות על דלי מלא עיסת שאור - אני יודעת שספינדל כנראה חשב שאני משוגעת - אבל זאת לא היתה סתם עיסה, זה היה בוב. יצא ממנו לחם מדהים, והוא חיבב אותי, ככל שעיסת שאור מסוגלת לחבב מישהו." עמ' 102.

הילדה התייתמה כשהיתה בת 7 משני הוריה. היא עובדת כשולייה במאפייה של דודתה טביתה, אישה גדולה וקשוחה, שאיש אינו מעז להרגיז. מונה אוהבת מאד את העבודה במאפייה, היא קמה בארבע בבוקר וכשהיא מגיעה מביתו של הכומר שם היא גרה, היא מתחילה ישר לכשף את בוב להכנת עוגות, לחם, עוגיות ושאר דברים טובים. כשהספר מתחיל, מונה יורדת כהרגלה מדי יום להדליק את התנורים, ולמרבה הזוועה היא מוצאת גופה של נערה צעירה במאפייה. 

"לא, דודה טביתה, גיליתי גופה במטבח שלנו!" זה מה שהתכוונתי להגיד. אבל בפועל יצא לי משהו דומה יותר ל"דודה מתה! יש טביתה - במטבח - גופה, היא מתה - אני - בואי מהר - היא מתה!" עמ' 10

"... ואז כל השכנים יחשבו שדוד שלי מת - אף אחד לא יחשוב שטביתה מתה, כמובן, כי היא כוח טבע..." עמ' 13

מכיוון שמונה היא זו שמצאה את הגופה היא מואשמת ברציחתה ועומדת למשפט בארמון הקיסרית. מכאן מתפתחת עלילה מותחת. צריך לחקור את גל הרציחות של קוסמים שקורה עכשיו. מי רוצח את הקוסמים? מי מעוניין במותם? מונה אינה קוסמת גדולה שמזיזה הרים, אלא רק קוסמת לחם. אבל היא בסכנת חיים. יש כאן אינקויזיטור, וקוסמים רבים נעלמים. 

הדמויות בספר הזה משכנעות ומדוייקות. אף אחד לא מושלם, גם לא הקוסם שאותו מונה מעריצה, ובוודאי שגם לא הקיסרית הטובה. הן בונות עלילה מקסימה, נהדרת מאד. אחיה של הקוסמת שנרצחה במאפייה, ספינדל, הוא פושטק לכל דבר ועניין, הוא גונב ומרמה, והוא אהִיב לגמרי. גם איש הג'ינג'רברד, שהוא מן סוג של המצפון של מונה, והוא מזהיר אותה ושומר עליה למרות שהוא קטן וחלש, הוא דמות שנכנסת ללב מהדלת הראשית. 

יש גם מכשפה נוספת, מולי. "... לא קשה לזהות את מולי. היא רוכבת ברחובות העיר על גבו של סוסי. סוסי מת שנים לפני שאני נולדתי, ולא נשאר ממנו הרבה מעבר לעצמות, אז היא מרפדת אותו בקש ובסמרטוטים ובשקי קמח ישנים. הוא נראה כמו קן עורבים מהלך על פרסות." עמ' 57

"ציפיתי שהיא תגיד לי שאני משתטה, או שיש עוד משהו שלא הבאתי בחשבון - אתם יודעים, סוג הדברים שהגדולים אומרים לך כשאת לגמרי ולחלוטין משוכנעת בצדקתך, שמנפץ לך את כל התיאוריה לרסיסים ומשאיר אותך בהרגשה שאת מטומטמת - אבל לא. במקום זה היא הנהנה ואמרה, "כן, את צודקת. בואו נלך לדבר איתו."" עמ' 192

"חייכם לא היו חיים עד שזכיתם לראות עוגייה מתמוגגת מגאווה." עמ' 363

ספר נהדר. מלא קסם וגם הומור טוב. מתורגם לעילא, ומתאים גם לצעירים, גם למבוגרים, ובכלל לכל מי שיודעים לחלום ולחשוב טוב, לחשוב יצירתי ולצאת מהקופסא. תקראו. כדאי לכם מאד.