חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות שרה גודמן קונפינו. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שרה גודמן קונפינו. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 20 בספטמבר 2025

מאחורי כל גבר מוצלח - שרה גודמן קונפינו

Behind Every Good Man - Sara Goodman Confino
מאנגלית: רחל פן
הוצאת פן ידיעות אחרונות, 2025, 368 עמודים מודפסים
נקרא באפליקציית עברית

"תשמעו, אני לא אומרת שהייתי אישה מושלמת, אבל... טוב, אולי אני כן אומרת את זה. " עמ' 8

זהו הספר השלישי של הסופרת שאני קוראת ומספרת לכם עליו. בגדול, ידעתי מה אני מחזיקה בידיים, ולכן התכנסתי הערב. הסגנון ההומוריסטי של הסופרת חביב עלי, הפן היהודי האמריקאי גם. אבל כאן מדובר בבחירות, ופוליטיקה היום זה גועל נפש. אלא שכמו שהיה צפוי, התחלתי ונשאבתי. 

שנות השישים באמריקה, ג'ון קנדי מתמודד מול ניקסון והסנטורים מתמודדים על מקומם בסנאט. נשים כבר בוחרות, אמנם, אבל מקומן הוא ללא ספק במטבח. בוורלי דיימונד נשואה ללארי, שהוא מנהל הקמפיין של סנטור מסוג הפוליטיקאים שגם כאן יש לנו, למרבה הצער. בוורלי היא גם בִּיתו של סנטור לשעבר, אימה היתה אשתו של, והיתה מצוייה בכל המנהגים והלבוש הנכון של החברה הגבוהה. אמה של בוורלי ("אמא", ברשותכם) מזכירה מעט את הדמויות הנשיות הבוגרות והחזקות מאד, אותן פגשנו גם ב אל תשכחי לכתוב וגם ב חסרת תקנה הזכורים לטוב. הדודה אידה אפילו מוזכרת כאן בהקשר הנכון. אמא מגיעה אל בוורלי לעזור עם הילדים ואנחנו זוכים להכיר דמות נשית נהדרת, חזקה ועיקשת, ומצחיקה ביותר.

גם בוורלי מכירה היטב את החוקים. היא עקרת בית למופת, ומשרתת את בעלה עד רמת העיתון המקופל לצד הקפה של הבוקר. הילדים, יפים ושתוקים, ושקופים לגמרי עד שהוא מסיים לאכול, זורק נשיקה סטנדרטית ועוזב את הבית. 

ואז, יום אחד, כשהיא נוסעת אליו למשרד היא רואה אותו עם מזכירתו במראה שאינו מותיר ספק באשר למה שהתרחש שם. לארי, שצריך לשמור על תדמית מכובדת וראוייה כדי למשוך בוחרים נופל כאן קבל עם ורעיה.

"לקנדי היה יתרון גם בימי הרדיו, אבל כשהטלוויזיה הביאה אותו לסלון של כל אחד, ניקסון היה גמור, והיה מנצח רק אם היריב שלו היה נראה כמו עכבר רטוב. וקנדי לא נראה כמו עכבר רטוב." עמ' 210

"אף פעם לא היה לי אכפת באיזה צבע חדר השינה שלנו או אם הוא רוצה לאכול קציץ בשר כל שבוע, אבל כשהוא החליט לקרוא לרובי על שם אביו, פתחתי במסע בן שישה שבועות נגד השם הרברט עד שאפילו לארי הסכים שזה שם נוראי להעניק לילד חסר ישע." עמ' 249

בוורלי לא מתמסכנת עכשיו. לא ולא. היא לובשת עזוז וגבורה ומציעה את עצמה כעוזרת פרלמנטרית למתחרה הגדול של לארי, מייקל לנדאו. זו יכולה להיות נקמה מתוקה, אך לא פחות מכך גם הגשמה עצמית כאישה חושבת, כאישה חכמה ויעילה שהולכת לקראת המטרה שהציבה לעצמה. היא מכירה את כללי המשחק ואינה מהססת להשתמש בהם. 

חוץ מכל זה, מייקל לנדאו, המועמד שהיא מריצה לסנאט, הוא יהודי טוב, מה שיאפשר לנו, אולי, לחגוג איתו את ראש השנה. 

אז יש לנו כאן את כל מה שצריך בשביל לקבל עלילה מצויינת, שכתובה בגוף ראשון, שיש בה מתח, הומור, אמריקה, תככים ומזימות, ודמויות משעשעות. מה שצריך עוד, זה  את הכתיבה המיוחדת של גודמן קונפינו. כשיש לנו את כל זה - אנחנו מרוצים ושמחים בחלקנו. לכו על זה. כדאי לכם מאד.


  


יום שישי, 11 ביולי 2025

אל תשכחי לכתוב - שרה גודמן קונפינו

Don't Forget to Write - Sara Goodman Confino
מאנגלית: רחל פן
הוצאת פן ידיעות אחרונות, 2024, 359 עמודים מודפסים
נקרא באפליקציית LIBBY
זה הספר השני של הסופרת הזו שאני קוראת. על הספר השני, חסרת תקנה כבר סיפרתי לכם כאן. אצלנו בספרייה חלוקות הדעות לגבי איזה מהם טוב יותר, אבל יש קונצנזוס מוחלט על החיוך המפרגן שכל אחד מהם זוכה לו כשמזכירים כל אחד מהם. 
והם באמת ספרים כייפיים, עם הומור יהודי טוב כזה, ממזרי. הסביבה היא יהודית, עם אישה חזקה מול נשים פחות חזקות שמצפות מהצאצאים ללכת עם המסורת, להקים משפחה, להמשיך את דרך החיים של ההורים. 
מרילין קליינמן עושה מעשה שלא ייעשה בקהילה. היא עושה את זה עם בנו של הרב, בפעם הראשונה שהיא רואה אותו, וזה אפילו מתרחש בבית הכנסת. בלהט האירוע נשבר חלון ויטרינה שם. ההורים שלה, במיוחד אביה, נבוכים מאד מכך וזועמים. למחרת מגיע בן הרב אליה הביתה, מלווה בהוריו, ועולָה ההצעה להשיא את בני הזוג הפוחזים. כעונש, וגם בגלל רצון להחריש  את המקרה נשלחת מרילין, בניגוד לרצונה, אל הדודה שלה, איידה, בפילדלפיה. היא מאד חוששת מהמפגש ומהשהייה בחברתה של הדודה העלומה שאינה מכירה, הרחק מהבית. אבל זה היה תנאי שבלעדיו לא היה מוכן אביה לממן לימודים בקולג' עבורה. 
יש פה איזו תבנית שהיתה מוכרת לי מ"חסרת תקנה". בשני הספרים יש קשישה חכמה, חזקה ומשעשעת, שמנהלת את חייה של הגיבורה ביד רמה. כאן, הסצינה של שנות השישים, ממרחק של זמן נראתה לי קצת מאולצת. הייתי שם כילדה קטנה, אם כי בסביבה פחות עירונית ומעודכנת. לא ניו יורק, אפילו לא תל אביב של אז. ולכן, היו דברים שנראו לי היום - מוגזמים. מקומו של השפתון (האדום) לא זכור לי כמשהו כה חשוב, למרות שכן היו לנו בגדים שלא לבשנו כי זה לא התאים למה שרצינו לשדר. אני אפילו זוכרת דיון בתנועה על מכנסי ג'ינס שלא ראוי שנלבש אותם. אני התנגדתי לכך שלתנועה או למדריכה תהיה זכות לומר לנו מה נכון לנו ללבוש. אבל בפגישת הקבוצה זה נשמע איכשהו לגיטימי. ויכוח נוקב על זוג מכנסיים. כן, יש בזה איזו תמימות שהיום אנחנו מנפנפים בציניות. אבל החשיבות של המראה החיצוני קיימת, הרי, באופן שאינו תלוי בתקופה. נכון?
הייחוד של הספר הזה הוא בפן היהודי, וגם בניים-דרופינג של סופרים, זמרים ואנשי שֵם מהתקופה. לקראת סוף הספר הקורא כבר יודע לצפות את הפאנץ' שיגיח מפיה של איידה, אבל עדיין, זה נחמד ומשעשע. דווקא את הסוף, את הטוויסט הזה בעלילה - ממש לא צפיתי. מה שכן הפריע לי, זו הגלישה לקיטש, והדמויות שחלקן צפויות לגמרי. קשה לי עם זה, גם אם זה התאים לזמן ולמקום שבהם הסיפור מתרחש. 
מומלץ? כן. היו לי פה כמה שעות נחמדות בהחלט, ואם הרוב קובע, גם בספרייה, וגם ב- goodreads, אז למה שלא תלכו על זה גם אתם? 


  




 

יום שישי, 14 בפברואר 2025

חסרת תקנה - שרה גודמן קונפינו

 


She's Up to no Good - Sara Goodman Confino
מאנגלית: רחל פן
הוצאת פן, ידיעות אחרונות, 2025, 407 עמ' מודפסים (493 עמ' באייפד).
נקרא כעותק דיגיטלי באתר עברית
לא קראתי את "אל תשכחי לכתוב" של הסופרת הזאת למרות שבספרייה שלנו גומרים עליו את ההלל. זהו הספר השני שלה שתורגם, והוא סיקרן, ולכן התכנסנו הערב.

"אילו עינוי בנותיה היה אמנות, העבודות של סבתא שלי היו מוצגות בלובר." עמ' 17

""מה רע במכוניות גרמניות?" היא הניחה יד על המותן. "אני יכולה לחשוב על שישה מיליון דברים שרעים בהן, גבירתי הצעירה. ועכשיו תכניסי את התיקים שלך לתא המטען שלי. אנחנו צריכות לזוז."" עמ' 26

שתי דמויות עיקריות בספר הזה, ואינסוף דמויות משניות, ברמה כזו או אחרת של חשיבותן בסיפור. 
ג'נה היא אישה צעירה שבעלה מודיע לה שהוא רוצה להתגרש כי יש לו אהבה חדשה. היא חוזרת לבית ההורים, מרגישה כמי שנכשלה ואיכזבה את ההורים. 

אחרי כחצי שנה שג'נה נמצאת שם בלי תכלית, לא חותמת על מסמכי הגירושין אבל גם לא עושה משהו אחר לטובת עצמה מגיעה לשם אוולין, סבתה של ג'נה, אישה מבוגרת ובלתי צפוייה לחלוטין ומודיעה שהיא מתכוונת לנסוע להרפורד מסצ'וסטס, (צפון מזרח ארצות הברית) שם יש למשפחה הגדולה בתי חוף. אוולין גדלה שם ושם גם התאהבה בטוני, קתולי ממשפחה פורטוגלית. ג'נה מתנדבת לנסוע איתה וכאן מתחיל הסיפור. אוולין היא הדמות הראשית מעכשיו. זהו בעיקר הסיפור שלה. הבית הזה שאליו הן נוסעות, בית משפחת ברגמן, היה בית יהודי טוב, עם אבא ואמא מאד דומיננטיים שחשוב להם מאד שלכל אחד מילדיהם הרבים (שש בנות ושני בנים) יהיה בן זוג יהודי, וגם שכולם ילמדו בקולג'. ואכן, גם אחיה וגם אחיותיה קיבלו עליהם את הדין ועשו כמצוות הוריהם. כמעט תמיד. 

"הסתכלתי שוב בתמונה שבידי. הביטחון העצמי הזה שעשה אותה מיוחדת כל כך לא היה משהו שבא עם הגיל. תמיד הנחתי שאבד לה המסנן ככל שהיא התבגרה, כמו שקורה לאנשים שכבר לא אכפת להם מה אחרים חושבים. אבל מבט אחד בתמונה הבהיר לי שסבתא שלי יצאה מהרחם כפי שהיא עכשיו." עמ' 178

אוולין רוצה את טוני ומתגנבת כל פעם אל הים, מקום בו הוא עובד עם אביו, נוקטת בתחבולות שונות כדי לפגוש אותו, כי אין שום סיכוי שג'וזף, אביה של אוולין יסכים לזיווג הזה, ומצד שני - אוולין לא מוכנה לוותר על האיש שהיא אוהבת. יש כאן מאבק כוחות רגיש בין שני אנשים חזקים. הדמות של אוולין, כפי שנבנתה על ידי המחברת של הספר הזה, מפתיעה תדיר, הקורא אף פעם אינו יכול לצפות מה היא תעשה, מה היא תגיד. גם כשהיא אומרת משהו, אף פעם אין לדעת אם לא שיקרה. ההומור שלה מצויין, היא מאד דעתנית, קשה מאד להזיז אותה לאחר שהחליטה, ואין שום טעם לעמוד בדרכה. קסם של דמות. עד סוף הספר שאלתי את עצמי אם יהיה איחוד סופי של הנאהבים, כי הרמזים מאד מושכים. הספר מדלג בין אוולין לג'נה, כל פעם מישהי מהן מוסיפה נדבך לסיפור כולו. יש גם קפיצות בין הזמנים אבל הסיפור זורם בקלילות וזה לא מפריע. זהו יופי של ספר. כדאי לכם. אני בהחלט מתכוונת לקרוא גם את הספר הראשון של הסופרת הזאת.

""מה... מה קרה הרגע?" שאל השוטר השני. 
"אוולין ברגמן," טוני אמר. "היא תופעת טבע."" עמ' 450

אפשר לראות בתמונות של ההוצאות בעולם שהדפיסו את הספר הזה שמדובר פה בנסיעה חשובה, נסיעה שתגרום לשתי הנשים האלה למהפך בחייהן. אם יורשה לי, נראה לי שהכריכה שלנו יפה יותר, וגם מתאימה יותר לסיפור המקסים הזה.