מילים לוחמות - קימברלי ברובייקר ברדלי

Fighting words - kimberly Brubaker Bradly

מאנגלית: עידיד שורר

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2023, 247 עמודים כולל תודות

זהו ספר שמיועד לנערות צעירות, ואולי אפילו ילדות, שנפגעו מינית. הוא יכול לחזק אותן, להראות להן שהן לא לבד, גם אם קו הזינוק ההתחלתי שלהן הוא מאד מאתגר וקשה. 

לאחר שאמרתי את זה אני צריכה להוסיף שהוא מומלץ מאד גם למבוגרים. 

הספר נכתב על ידי הסופרת של שני הספרים המצויינים: המלחמה שהצילה את חיי, והמלחמה שבה סוף סוף ניצחתי. שניהם ספרי נוער, שמונחים בספרייה על המדף של כיתות ד'-ו' אבל נקראים על ידי הרבה מאד מבוגרים אצלנו.

הפעם מדובר בספר עכשווי מאד, הגיבורה, דֶלה, נמצאת אצל פרנסין - אם האומנה שלה - יחד עם אחותה הגדולה סוקי. אימן של שתי הילדות נמצאת בקנזס בכלא לאחר שפוצצה חדר במלון כששתי הילדות היו שם. האם היא נרקומנית המכורה לקריסטל, ושתי הילדות נכחו לא פעם כשהכינה לעצמה את הסם.

שתי האחיות קשורות בקשר הדוק ובל יינתק זו לזו, קשר של תלות ודאגה הדדית. דלה היא בת 10 והיא מספרת בלשונה המחוספסת על מה שקרה לה ולסוקי לפני שהגיעו לבית האומנה הזה. היא מטפטפת את הסיפור שלה בהדרגה, חומלת על המאזין/קורא שלה ולא מנחיתה עליו את המהלומה בבת אחת. גם עכשיו, כשדלה נמצאת בבית אומנה והיא מוגנת במידה מסויימת, היא נתונה להצקות מצידו של ילד מרגיז בבית הספר. אבל היא חוברת לילדה מכיתתה, שגם לה הילד מתנכל ומרגישה קצת יותר מחובקת. עם המון חששות ותקשורת לקויה, בעיקר בגלל סודות שטמונים עמוק בקרבה של דלה, חברותן מלבלבת. מה שקרה לסוקי, לאחר נטישתה של אימן הוא סוד נורא שאפילו היא לא יודעת. 

דלה מתחזקת לאט לאט עד שהיא מקבלת החלטה שמשפיעה על כל מי שקרוב אליה.

 

בינתיים מצאתי רק תרגום אחד לספר הזה מלבד זה שלנו. ביוונית נקרא הספר משהו כמו: "גידלו אותנו זאבים". יכול להיות שזה שם מתאים יותר לספר מהשם המקורי, בגלל מה שקורה בו, בעיקר לקראת הסוף. אני מאמינה שהוא יתורגם במדינות נוספות, בגלל חשיבותו ונגישותו לגילים המתאימים. 

הסיפור כתוב בשפה פשוטה אבל המסר בו ייעודי, מואר, ולדעתי זהו ספר שצריך להיקרא בכל בית ספר.

מומלץ.

  

 

 

 

פיסות שמיים קטנות - סו דורנט

Little Bits of Sky  - S.E. Durrant

תרגום של גליה אלוני-דגן

הוצאת אָנונְימָה כתר

אני גרה בחדרה. מכירים? זו העיר עם הארובות שאחת מהן היא ה"רחוקה שעושה עננים", כמו שאומר נדבי. כאן יש גם את מפעלי נייר חדרה. וזה דווקא כן יתרון במקרה שלי, מכיוון שלספר שעליו התכנסתי לספר לכם היום, היה עלי להצטייד עם טישוז מכאן ועד מטולה. 
זהו ספר מריר-מתוק ורגיש על ילדי אומנה. השפה יַלדִית, אם אפשר כך לומר, וזה מאד משכנע. התכוונתי לקרוא רק כמה עמודים בזמן הקצוב שהיה לי לכך, ונסחפתי לכשלוש שעות, בחלקן הגדול מיררתי בבכי. הספר הוא סוג של קתרזיס, עוד תראו, זה בכי שעושה טוב על הנשמה. מובא כאן סיפורם של ילדים שננטשו, שחייבים כל הזמן להוכיח שהם טובים, ממושמעים, מחונכים, מנומסים. כל אלה. ילדי אומנה. הם מרגישים לא רצויים תמיד, ומצויים תדיר, לפחות בתחושה הסובייקטיבית שלהם, תחת מיקרוסקופ שיפוטי. אבל מתוך הייאוש והפחד מסתננת תקווה קלושה, ויש גם אור. בכל זאת, הדְמיון עוזר, ותמיד יש מישהו, לפחות מישהו אחד שמאיר את השגרה הלא פשוטה הזו. 
לילדה קוראים מיראקל - איירה (Miracle -> Ira). היא בת 9. אחיה זאכרי - זאק, הוא בן 7. הם מגיעים לבית סקילי, שיש בו ילדים נוספים כמותם, שהוריהם לא יכלו לטפל בהם. חלקם, כמו גם איירה וזאק, נדדו מבית לבית עד הגיעם לבית הזה, שהם מתביישים להיות שייכים לו. נוצרים קשרים מיוחדים בין אנשי הצוות במקום לבין הילדים המתחלפים בו, וגם בין הילדים לבין עצמם. לכל אחד מהילדים יש סיפור עצוב בעברו ותקווה להשתייך למשפחה משלו בעתיד. הסיפור אמיתי, ובסופו יש זרקור על מה שקורה עם הסופרת ואחיה היום.
חוץ מהסיפור אני חייבת לומר משהו על הכריכה של הספר בעברית. הכתב מבריק וחלק, דמויות הילדים מרומזות ונעים להחליק את הידיים על הכריכה, זה מרגיש כמו ללטף את הילדים האלה. כתוב כאן שזהו ספר נדיר, 5 כוכבים, וכשחיטטתי בביקורות והסקירות בעולם עליו, (ויש רבות מאד כאלה - הספר תורגם לשמונה שפות, ונדפס בהרבה הוצאות), ראיתי שאכן, זוהי הדעה הרווחת. אז אני מצטרפת.