Between Second and Third - Gai Ad
הוצאת יצירה עברית, 2026, 194 עמודים
נקרא כספר דיגיטלי באפליקציית "עברית"
אחרי שקראתי את הספרים הקודמים של גיא וגם התכתבתי איתה פה ושם בווטסאפ, ידעתי שיש סיפור שאולי ייקרא תשע בהונות, שמתהווה ונכתב בראשה כבר כמה שנים ושאני ארצה לקרוא אותו, כמובן, הכי מהר שאפשר. אז נידנדתי לה. כי הכתיבה שלה מקסימה אותי וגם כאן בבלוג תוכלו למצוא שניים נוספים מספריה. (ויקי ויקטוריה, והרימון 7).
פעם בכמה חודשים שלחתי לה תמונות של כפות רגליים. והמתנתי עוד. והנה זה קרה. דווקא עכשיו, כשאני מתקשה להתרכז והפניות שלי לקריאה היא על הריצפה ממש - הגיע הספר הזה אלי. ואיזה מזל...
כבר על הכריכה נכתב משפט שדינדן לי באוזן. "אושר קרא פעם בכתב עת שהזכרים של השפיריות הולכים ומאבדים את צבעי הראווה שלהם בכנפיים. עולם המדע תהה, ואושר ביחד איתו, אם ייתכן מצב שנקבת השפירית לא תזהה את הזכר, והמין ייכחד. זה הבהיל אותו, והוא התחשש מהאפשרות שגם אלפא לא רואה בכלל שהוא בן." וזה ממשיך ומתנאה גם בהמשך. העברית של גיא היא מענגת ממש, ואתם יכולים להתבשם ממנה שוב ושוב.
שלושה דורות כאן, נראה לי ששם הספר מתייחס להורות, ההורות הראשונה היא של אימה של אלפא, שהיא גם סבתא של נתן. אלפא נולדה תוך מין אירוע חברתי, בואדי קטן ונידח. עם אורחים מסוקרנים, עם כרוז. מיד לאחר הלידה הזאת ירדו בני הזוג מהבמה והתרחקו מהמקום. לאם ולאב אין שם בספר, האב נעלם מהסיפור די מהר אבל האם נוכחת מאד. היא אישה מרשימה שפרטיותה יקרה לה. היא מגדלת את אלפא בצמצום חברתי, מעין כלוב זהב מוגן.
"אחר כך, כשאלפא למדה לקרוא, היא נזכרה ברגע הזה וחשבה על קורת גג ועל קורת רוח, תחת שתיהן הרגישה מוגנת מסערה." "היא כל כך אהבה אותה. בבית שקנתה ידעה שתשמור עליה ותלבלב אותה." עמ' 15
בפרק הבא אנחנו פוגשים את אושר. קרוב ללידתו נגדעה בוהן ברגלו והוא צולע צליעה קלה מאד. הוא מלמד את עצמו ללכת בצורה שהצליעה שלו כמעט אינה מורגשת, אבל לתחושתו הוא פגום. לאושר יש כלב שקרוי פונדק, והוא קשור אליו מאד. יש לו שתי אחיות מוצלחות ו"שלמות", אבל אושר מצטמצם בתחושה הזאת, של מי שלא מוערך מספיק, שכאילו גבריותו מוטלת בספק, למרות הצלחותיו.
כשאלפא ואושר נפגשים, אלפא שיכורה ומטושטשת, ואושר לוקח אותה באוטובוס שלו לביתה. שני האנשים האלה - פגישתם ואהבתם היא משהו שהיה מן ההכרח שיקרה, גם כי הם דומים בבדידותם וגם כי הם שונים באופיים.
נתן הוא הילד שנולד לאהבתם. ילד בלי מתום ששואל שאלות עם נפש חופשייה. נתן הוא ילד רגיש שפועל על פי חוקים חכמים משלו, מתוך הראייה האמיתית של המצבים המונחים לפתחו, ומתוך אופקֵי הרגש הרחבים שלו. הוריו גאים בו גם כשהוא פועל אחרת מהציפיות שלהם, גם כשהוא מסתכן ולוקח על עצמו החלטות שאינן תמיד מתאימות לסביבה הנורמטיבית בה הוא נמצא. גם הסבתא מתבוננת בו ומחייכת אל נכדהּ גם כשאינה נמצאת פיזית.
אני מזמינה אתכם לקרוא את הספר הזה שהוא כמו בחלל וזמן אחרים. הסופרת נותנת שמות כאילו מרחפים למקומות. הדמויות נכנסות לקורא.ת לנשמה ונשמרות שם. רציתי מאד לדעת מי מכאן השתתף באמת בחיים של גיא, (חוץ מהאב העיתונאי) ואיך, מה היה מקומם של האנשים האלה, שהוצגו כאן כל כך חי, שנדמה כאילו היכרנו אותם, כאילו הם מסתובבים בינינו.
"אנשים מצליחים להתחבר זה לזה ברגע מסוים, נקודה בזמן, ולאבא שלך ולי זה קרה. בני מזל שאנחנו. כמה ימים אחרי שחזר נסענו ביחד לשדות זרים. הכל היה מעניין כל כך, חדש, אחר. כל חלק בגוף שלי היה סקרן. אני זוכרת את ההרגשה. כאילו שיש לך מזלף בראש ומשקים לך את המוח..." עמ' 12
""אומרים שאם ממשיכים לנסוע על הכביש הזה כמה שעות טובות מגיעים לחוף מבטחים," אלפא אמרה. אמא שלה שרבבה את זה באוזניה פעם, כשאלפא שאלה אותה על שטח שצבוע בלבן בצידי מפת המגרש הביתי. הלבן לא היה ים, הלבן לא היה שדות זרים, הלבן היה בפני עצמו, מקום מפלט שעליו לא חלים חוקי המגרש הביתי. מי שהגיע לחוף מבטחים הסתכן, כי מרד במנגנון. "מי יודע מה יכול לקרות שם," אמרה בקול אחר, שהגיע מתוך הדמיון שלה." עמ' 88
עלילה מיוחדת ושונה, ומאד יצירתית. עברית של הביוקר. משהו ששווה קריאה נוספת, ועוד אחת.
