Way Too Lazy to Die - Yirmi Pinkus
עורך הספר: עודד וולקשטיין
הוצאת כתר 2022, 280 עמודים
התמונה בכריכה של הספר והשם שלו באנגלית קראו לי לקחת אותו אלי. לבושתי, לא קראתי עדיין אף ספר של ירמי פינקוס, למרות המלצות חמות שקיבלתי עליו, ויוני, שהולך עם "בזעיר אנפין" שלו כבר זמן מה ואוהב אותו מאד. כשהגיע הספר לספרייה חשתי לזמנו אלי.
זהו ספר שמתרחש בתל אביב ומאיר את הבוהמה התל אביבית של פעם, לא לפני המון זמן, באור ציני ומשעשע ביותר. הגיבור הראשי הוא בנימין בובק, צייר גאון מזדקן, שגדולתו מעט חלפה לה, בן 68, שתיין מועד וחי בבתי קפה ומועדונים בהם הוא מערה אל קרבו כמויות אדירות של אלכוהול, וגם עשן מכל מיני סוגים. לעיתים קרובות הוא מובל לביתו על ידי אחד מרעיו או חברותיו כשהוא שיכור גמור ומקיא. כמות האשפה שמצטברת בו, יחד עם אורח חייו העצל והמעושן גובים מחיר לא פשוט וגופו מאותת לו ומסמן לו שחייו בסכנה. כיוון שכך, כל הנשמות הטובות שמקיפות אותו, כולל כאלה של בני משפחה שבקושי הכירו אותו, שהגיעו משום מקום, מתייצבות מיד לבדוק את סיכוייהן לפיסות ירושה מהונו של האמן המתדרדר.
בהתחלה הוא מתנגד ומודיע להם שהוא חזק כמו סוס, ואין לו שום כוונה לעזוב בקרוב את העולם הזה. אבל הנשמות היקרות לא מוותרות בקלות. נדמה שרק אחת ויחידה אינה מעוניינת בירושה של בובק - שכנתו הטובה אביבה עציוני, שליבה הרחום זוכר את הטובה העלומה שעשה אביו של האמן, לה ולבעלה המנוח. היא מטפלת בו במסירות והיא היחידה הזוכה לאמונו המלא. בין בילוי עם חבריו מהבוהמה למנוחה, בין שינה להתנהלות יום יומית עצלה, הוא עובד על טריפטיכון שלעיתים רחוקות זוכה לקו או שניים ממכחולו.
חבריו של בובק זוכים לשמות מיוחדים בספר. כך, למשל, מי שחשוד כמאהבה של ימימה, זוגתו הצעירה והאהובה של בובק, נקרא על ידו "חבקיני". יש את פרנסואה היפה, ואת "המשורר" יוסף צינמן המכונה קרפיון, ויש את בני הזוג בריאות וחולי שעוקבים אחרי בובק ולא מוותרים על קרבתו.
""אין בכלל ספק: הם פתחו באופנסיבה," פסק אמן הסיפור הקצר."מה כל כך ברור פה?" תהיתי, "הם יודעים שאין להם סיכוי לראות ממני ולו פרוטה." "הם הרבה יותר מתוחכמים ממה שאתה משער...אני צופה שבקרוב תזכה להזמנה לארוחת שבת כדי להכיר יותר טוב את הילדים...באפריל מחכה לך ליל סדר בנוסח משפחת בובק לדורותיה, זמירות בית אבא וכדומה. ידחפו לזרועותיך את הנכדים המתוקים, יכריחו אחד מהם להכין לך ציור מכוער שבשוליו ייכתב 'לדוד בנימין חג שמח', יגידו שהכישרון עובר במשפחה..."" עמ' 49
ובובק בסך הכל רצה שיניחו לו להירקב בבית או בפאב החביב עליו. בוודאי שלא רצה את כל זה. אבל מפני שהוא עצל הוא זורם עם מה שמבקשים ממנו, ומפזר מכספו ואפילו מזמנו כדי להשתיק את הטפילים.
"הודיתי לשכנתי על עצותיה לקיצור חיי והבטחתי לטפל בעניין באותו מועד נעים הקרוי "בקרוב"." עמ' 103
""בדיוק אותו ריח כמו אצל האמא שלך לפני שהיא עצמה את העיניים," היא פוסקת ומסיבה את צווארה לעבר אברם, "אם לא יטפלו בו הוא ילך תוך ארבעה-חמישה חודשים.""חכו קצת עם הקדיש, אם לא איכפת לכם." " עמ' 91
זהו ספר משעשע ומלא חיות, שנון וכייפי. המוות מאד נוכח בו, אבל עד אז - חגיגה.
אהבתי את ההומור הזה. הכתיבה השנונה והיפה, העברית הנהדרת. ספר כיף. כדאי לכם. מאד.
