יינקה איפה הבעל שלך - ליזי דמילולה בלקברן

 

Yinka Where is Your Huzband - Lizzie Damilola Blackburn

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר 2024 408 עמודים מודפסים

"לעזאזל, אנשים תמיד מפרשים את הזיכרון המצויין והמטריד שלי כעדות לכך שאני סטוקרית, או דלוקה עליהם. המוח שלי הוא כמו דבק שלוש שניות. הכל נשאר." עמ' 68

זו סיטואציה מאד מבאסת שקורית ליינקה חדשות לבקרים. אתם מכירים את זה? שאתם רצים אל מישהו שאתם מכירים היטב בחיוך גדול, כמעט עם ידיים שלופות לחיבוק והוא לא זוכר, מסתכל עליכם במבט של "מאיפה נפלה עלי האישה הזאת"? קרה לכם? זה לא כיף. וּליִינקה אחותנו, הגיבורה הראשית בספר החמוד הזה יש בלי סוף בני ובנות משפחה וגם המון חברים וחברות. מאתגר ממש.

יינקה היא רווקה בריטית ממוצא ניגרי, ושתדעו, גם הנשים הניגריות יש בהן פולניוּת מהסוג היושב בווריד של הילדה, ומעמיס עליה ציפיות וכוונות מלוא הטנא. אִמהּ של יינקה אינה שונה בזה. הבת שלה מחזיקה בתפקיד ניהולי עם צפי לקידום, היא בוגרת אוקספורד, בעלת דירה משלה. מה השתבש פה שאין לה אוזבנד (Husband)???

כל החברות והדודות - אלה הביולוגיות וגם אלה הנקראות דודה בזכות היותן נשים בקהילה - חייבות להירתם למשימה ולדאוג ליינקה לבעל. 

אלא שהדברים לא מסתדרים כמו שאנחנו רוצים. לא עוזרים התפילות, הקמעות, הקרובים-שיש-להם-מכרים... כלום. אז יינקה מחליטה לקחת את העניין כפרוייקט אישי. הזמן דוחק, כי אחותה הצעירה ממנה כבר נשואה ובהיריון, ואוטוטו מתחתנת גם בת הדודה שלה. 

מכאן מתחילה עלילה משעשעת וכייפית. יינקה מסתבכת בעוד ועוד שקרים וצריכה איכשהו לזכור מה סיפרה למי ואיך להַנדֵס את הדברים כך שיישמעו משכנעים ואמיתיים.

הספר הזה התאים לי מאד עכשיו. הוא לא איתגר יותר מדי את התאים האפורים אצלי, ושימח אותי מאד. שברתי רגל לאחרונה וכושר הריכוז שלי אינו כתמול שלשום, אז ספרים כבדים ועמוקים מאד, כמו שאני אוהבת בדרך כלל, פחות מתאימים לי עכשיו. אני מודה להוצאת אריה ניר שהפתיעה בספר ניגרי מיוחד וחמוד מאד. למדתי מושגים חדשים על נורמות מקובלות לגבי שיער וצבע עור, שמות שירים שלא היכרתי ואת מעמדו החשוב של הישבן לחשיבות מראה האישה הניגרית.

כדאי לכם, תקראו.

  

  

כמעט טוב מאד - טל בדיחי

Very good, Almost - Tal Badichi

הוצאת שתיים, 2023, 314 עמודים מודפסים,

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

לפני כשבוע הנחייתי מפגש ספרותי בנושא מעצורים ובין יתר הקטעים שנקראו היה קטע מתוך ספר (שהקוראת דווקא לא אהבה) המדבר על צעירים שפוחדים להתאהב, שמרגישים שהם צריכים את כל מה שהגדירו לעצמם מראש, כאן ועכשיו. הספר של בדיחי היה יכול להתאים מאד לשיח ההוא. הגיבורה, מירב, נכוותה לא מעט מאהבה נכזבת ומזוגיות מרַצָּה. היא כבר לא מאמינה ביכולתה למצוא את זה שאהבה נפשה ובוחרת במפגשים חד פעמיים שלא יערבבו לה את הלב. כך היא פוגשת את איתמר, שהגובה שלו לא מתאים לה, והוא לא נראה כמו שכתוב לה בטבלת ההתאמה שבנתה לעצמה. בנוסף, בהיותה גם יפה, גם חכמה, גם מצליחה בעסקיה המקצועיים, יש ממנה ציפיות מהמשפחה והחברה להקים בית יהודי מהר, ואז, למרבה הצער מי שמתחתנת היא דווקא אחותה הצעירה. 

מירב היא HR מצליחה בחברת השקעות, דתייה. היא הולכת לבית כנסת כשצריך, שומרת כשרות ושבת. לא שומרת נגיעה, אבל אל נא תטעו לחשוב שזהו ספר אירוטי. הוא אינו כזה. 

אסתפק בזה מבחינת העלילה. 

המבנה של הסיפור די מוכר לנו מסיפורי אהבה אחרים. מה שהתחדש לי כאן הוא עניין המנטליות הדתית שפחות מוכרת לי. את הלבטים של אישה דתייה בחברה דתית וחילונית קראתי בשקיקה. למדתי מילים כמו "וורט" שלא היכרתי. הגישה של הגיבורים לקידוש חיממה לי את הלב, ובמיוחד אהבתי את הקישוט הסיפורי שהביא לספר הסבא של איתמר, סיפורי מסורת. אהבתי גם את ההומור. ביטוי כמו "מובטל מתשרי תסר"ח" אני שוקלת לאמץ. 

"אחר כך היו שלושה ימים שהוא שיפץ את הבית. קנה צבע שמנת מאיזו טמבורייה ועבר על כל הסלון... אני מרגיש בתוך מוזיאון אחי, בר נוי אמר, עניין של זמן עד שיבואו לפה תיירים." עמ' 84

"הפתעה? בר נוי גרף את הז'יטונים, מותק, אני הייתי פותח פלופים בימים שאתה עוד היית פתק בכותל." עמ' 282

סיפור העלילה - על העליות והירידות שבו - הוא לא משהו שלא פגשנו בעבר. אבל בזכות ההומור, הפן המסורתי והדתי של סיפור האהבה הזה, אהבתי אותו. זהו עולם פחות מוכר לי, של בנות שעשו שירות לאומי במקום שירות בצבא, של שמירת נגיעה, של ביקור בבית כנסת כמקור של חיזוק וכוח נפשי. תמיד מסקרן ונעים לשמוע דברים ממקור ראשון. 

"איתמר נשאר עם המשפט של ניב. הוא צודק, הוא חשב, לכולנו נשארו שאריות של אלוהים. גם כשמדברים על בחורות עוד מתפלק ציטוט מאיזו משנה. לא מזמן נשאר כסף בקופה של הפוקר ועשינו התערבות על מי זוכר את כל הסעיפים של במה מדליקין ובמה אין מדליקין.  והרצון התמידי הזה להשלים את הפערים, עם הבנות ועם הסמים ועם הטיולים בשבת, איתמר חשב שלא משנה כמה עוד יחווה - הוא תמיד ירגיש שהוא בפיגור." עמ' 185

דווקא טוב מאד, טל בדיחי. אהבתי את הספר ואני ממליצה עליו.