שקד - סון וון-פיונג

 

아몬드 (양장) - 제10회 창비 청소년문학상 수상작

מקוריאנית: ענת חיינה

הוצאת הכורסא 2021, 233 עמודים

"לכל אחד יש בראש שני שקדים... הם נקראים "אמיגדלה" [corpus amygdaloideum*]... כשמגיע גירוי חיצוני, נדלק באמיגדלה אור אדום. לפי סוג הגירוי אתה מרגיש פחד או מצב רוח רע או תחושת חיבה או סלידה. אבל בשקדים שאצלי בראש יש כנראה איזו תקלה. כשמגיע גירוי חיצוני, האור האדום לא נדלק בעצם. לכן אני לא כל כך מבין למה אנשים אחרים צוחקים או בוכים. שמחה, עצב, אהבה ופחד, כולם עמומים עבורי." עמ' 25

בספר הזה מצאתי כמה דברים שאני אוהבת בספרים: הוא מביא אלי עולמות לא מוכרים; הוא דן בדמויות לא רגילות, שבורות משהו, מה שגיא עד של הרימון 7 (ועוד ספרים שווים מאד) קוראת "פרומות"; והוא מדבר גם אל מבוגרים צעירים, (YA); הכתיבה בספר מיוחדת, מאפשרת מרחב לחשיבה (צריך את זה); ולבסוף, יש גם חנות ספרים פה. 

אני, ידידיי, לא צריכה יותר מזה. 

בתחילת הספר מופיעה הדמות הראשית, נער צעיר ששמו יון-ג'ה שאינו מסוגל לבטא רגשות בצורה המובנת לאנשים סביבו. הוא אינו חש ברגש וההבעה שלו מקובעת. אנשים סביבו אינם מבינים את ההתנהלות שלו, ומייחסים לו תכונות רובוטיות. הילדים בזים לו ומתעללים בו. הוא יודע ומצפה לזה אך אינו נמנע מלהיות בסביבתם, וכמובן, אינו מגיב. יום אחד הוא נחשף למעשה בריונות כלפי אימו וסבתו שהן משפחתו כולה. הוא אינו מגיב. סבתו מתה ואימו מאושפזת בבית חולים ללא הכרה לחודשים ושנים. יון-ג'ה אינו מניד עפעף כשהבריונים תוקפים אותן. 

הייתי צריכה אויר פה. מנסה להבין את הכאב העלום הזה של יון-ג'ה. האם הוא לא חש בו? האם הוא חש בו אבל לא מסוגל להראות או לפעול? איך נראית לאנשים שבסביבתו התסמונת הזו, שאגב נקראת אלקסיתימיה [Alexithymia*], שהיא נכות רגשית הגורמת בד"כ לקושי גדול ביצירת יחסים בינאישיים. איך זה גורם לנו להרגיש ואיך ניתן להבין את זה אם לא מכירים את הילד ואת התופעה? והאם ניתן לרכוש ולהפנים הבעות ותגובות המקובלות על ידי החברה?

הוא חוזר לשגרה המושכלת שלו, ומתחיל לעבוד בחנות לספרים משומשים של אימו. ילד חדש מגיע לכיתתו, גון שמו, ילד כעוס וזועם וגם אלים, כלפיו וכלפי חברי הכיתה האחרים. כאן, במפתיע, בתאור רגיש ועדין נבנית חברות מיוחדת ולי פרח פרח אדום וצועק בלב. 

הספר מתחיל בצורה אינפורמטיבית משהו. חשתי כאילו הסופרת מנסה להראות לנו משהו מתוך הדמות, איך זה בדיוק נראה כשמישהו מציג פני פוקר גם כשעולמו גועש. מהר מאד מתרחש מפנה, כשגון מתוודע אל יון-ג'ה, והשכן, ד"ר שים, מכיל אותו ומעשיר אותו בעדינות, בלי להעיק. בהמשך תיכנס גם ילדה לתמונה. האם ייתכן שיהיה פה סיפור אהבה?

העלילה תופסת תאוצה ומתח. עכשיו נלכדנו וזהו. עד הסוף. 

"סבתא אמרה פעם שצפיפות האוכלוסין בחנות ספרים היא גבוהה במיוחד, כי החנות מאוכלסת בעשרות אלפי סופרים, חיים ומתים. ולמרות זאת הספרים שקטים. הם מתים עד שפותחים אותם, ואז שופכים את הסיפורים שבתוכם. אבל בעדינות, בדיוק במידה שאני צריך." עמ' 120

תראו את הכריכות האלה. מה דעתכם? נראה שזו שלנו נעשתה בחמלה רבה.

הסינית והפיליפינית שלמטה - אותן אהבתי במיוחד.

    

  

    

  

* באדיבות ויקיפדיה. 

המלחמה שהצילה את חיי - קימברלי ברובייקר ברדלי

The War That  Saved My Life - Kimberly Brubaker Bradley

מאנגלית: אמנון כץ

הוצאת הקיבוץ המאוחד 2019, 276 עמ'

מעת לעת מזדמנים לידי ספרי נוער או ילדים נהדרים במיוחד שאני רוצה לספר לכם עליהם. הספר הזה הוא אחד מאלה. הוא בהחלט מתאים גם למבוגרים. הוא כתוב כך שגם בוגרים צעירים יתחברו אליו, אבל לדעתי גם מבוגרים (כמוני וכמו מבוגרים אחרים שדיברתי איתם עליו) יאהבו אותו.  

הכל מתחיל בלונדון במלחמת העולם השנייה מעט לפני שהעיר הופגזה על ידי הגרמנים. שני ילדים גרים עם אם יחידנית מזניחה ואלימה. איידה, ילדה בת 11 נולדה עם רגל קלוטה מעוותת ומתקשה ללכת. אימה מתביישת בה, אינה מתירה לה לצאת מהבית, מכה אותה ואף כולאת אותה בארון בכל הזדמנות. הילדה מטפלת באחיה הקטן, ג'יימי, שיוצא מדי פעם מהבית ומספר לאחותו מה קורה בחוץ, כך שהיא חווה את חוויותיו מיד שנייה בלבד. כשעולה החשש מהפגזה של לונדון, וכדי להגן על הילדים בעיר שולחים רוב ההורים את ילדיהם לכפר במחוז קנט. אימם של ג'יימי ואיידה שולחת את ג'יימי עם כולם, אבל לא את איידה. איידה מחליטה לחמוק ולברוח מהבית ולהצטרף אליו. הם מגיעים לכפר, ואף אחד מהתושבים אינו רוצה בשני הילדים האלה, המלוכלכים והמוזנחים. מי שמקבלת אותם אליה בעל כורחה היא סוזן סמית, רווקה בודדה שאינה יודעת לטפל בילדים, ושאביה היה מאוכזב ממנה על שלמדה באוניברסיטה ושמעולם לא נישאה. 

לסוזן יש סוס פוני, ואיידה מתאהבת בו ובַרכיבה מיד. אצל סוזן בבית הילדים מגלים שאפשר לחיות אחרת. איידה מגלה בקושי רב ובהסתייגות מפוחדת, תוך התקדמות איטית וגם נסיגה מידי פעם, שאינה פגומה ומפגרת כמו שאמה הקפידה להבהיר לה. הבטחון שלה נבנה והיא אף משתתפת פעילה במאמץ המלחמתי בכפר. כשהאם באה במפתיע לבקש את הילדים בחזרה מתרחש הפיצוץ, תרתי משמע, בסיפור המקסים הזה. 

זה מה שאספר לכם על העלילה, כדי להימנע מספוילרים. 

הספר נקרא על יָדִי תוך יומיים, בחלקם הגדול יבבתי לא מעט. זהו ספר שכולו חמלה וחוכמה בין אישית, הוא הזכיר לי במידה רבה את תחושותי בקריאת הספר "שרה גבוהה ופשוטה" שאולי אתם זוכרים. הספר הזה זכה לתרגומים רבים ובפרסים יוקרתיים. אצלנו בספרייה הוא מוגדר כספר נוער, אבל לדעתי מבוגרים ייהנו ממנו מאד ואף ימצאו בו רבדים עמוקים יותר. ראיתי שיש המשך שעדיין לא תורגם, ואני ממש מקווה שהוא טוב באותה מידה. אני בוודאי אקרא. ממליצה מאד. לכולם.

    

     

    

    

אלינור ופארק - ריינבו ראוול

אלינור ופארק - ריינבו ראוול

Elinor & Park - Raibow Rowell

מאנגלית כנרת היגינס דוידי

הוצאת מטר 2015, 356 עמודים

בקיצור הפעם, זהו ספר מתבגרים, ויש מאלה שהם מדהימים ממש, אתם יודעים...
שמתם לב לשם של מחברת הספר הזה? אז הספר הוא מן כזה בדיוק.

זהו סיפור אהבה עדין עדין וקסום בין שני ילדים בני 16, שהם לא מהמקובלים בכיתה. היא ג'ינג'ית מלאה, שהולכת עם בגדים שהם ממש לא לעניין, והוא חצי קוריאני (אמא שלו היא מהגרת שמדברת בשפה עילגת). יש לו בקושי חבר אחד אמיתי. 

האהבה שלהם מתפתחת לאט לאט, וגם לאט לאט אנחנו נחשפים לקשיים העצומים בחייה של אלינור. יש לה אמא יפהפיה אך חלשה, אבא אמיתי שאינו נוכח בחייה, ואבא חורג שנוהג להשתכר, ומפיל חיתיתו על בני הבית. בבית הספר מתעללים בה. אמא של פארק לא מאושרת מהחיבור ביניהם, ודואגת לומר לו זאת. רגעי האושר שלהם הם קצרים, יקרים, וחשאיים. 

הספר כתוב בצורה מקוטעת, פעם מזוית הראייה של פארק ופעם מזוית הראייה של אלינור. הוא מקסים מכל בחינה, ואני בטוחה שאם תיקחו אותו ליד, לא תרצו לעזוב אותו עד הסוף, למרות שבסוף, בטח תרגישו שהייתם רוצים עוד קצת ממנו...

יש גם סרט כזה, מסתבר אבל הוא, לדעתי, לא עושה חסד עם הספר ולכן אראה לכם את התמונה בלבד, ונשאיר את זה כך.