חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות תקשורת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תקשורת. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 5 במרץ 2025

בליינד דייט - קתרין סנטר

Hello Stanger - Katherine Center
מאנגלית: דנה טל
הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2024, 366 עמודים מודפסים כולל תודות והערת המחברת

קתרין סנטר היא סופרת שכותבת ספרים שכיף לקרוא אותם. גם זה שלפנינו הוא כזה. יש כאן סיפור על בעיה קשה בתקשורת בין אנשים. זה לא משהו שאנחנו לא מכירים, נכון? גם אנחנו מניחים הנחות על סמך מה שאנחנו רואים או שומעים. ולפעמים אנחנו טועים, ולטעויות האלה עלול להיות מחיר כואב. 

הגיבורה שלפנינו, סיידי מונטגומרי, היא ציירת של דיוקנאות. היא זכתה במקום מאד מכובד בתחרות ציור דיוקנאות ובקרוב מאד יש תחרות נוספת שבה היא מקווה להותיר את רישומה.
סיידי איבדה את אימה האהובה, שגם היא היתה ציירת דיוקנאות, ואביה מתנכר לה. הוא נשוי לאישה חדשה, שסיידי מאד לא אוהבת, שיש לה בת מפלצתית ממש, פארקר שמה. פארקר מתעקשת לשים לסייידי מקלות בגלגלים ממש בכל פן של חייה. לסיידי יש את פיינט, כלב זקן ואהוב מאד.
בעקבות תאונת דרכים סיידי לוקה בעיוורון פנים. כן, יש דבר כזה, גם אם הוא לא מאד נפוץ. הוא מתבטא בצורות שונות שבהן האדם  אינו מסוגל לזהות פנים, גם אם הן אמורות להיות מוכרות לו. לסיידי, בהיותה ציירת דיוקנאות חשוב מאד לזהות פנים ובצורה מדוייקת. 

ואז, לקראת התערוכה החשובה - הכל קורה. היא מאושפזת, לוקה בפרוסופגנוזיה, פיינט חולה ונזקק לטיפול של וטרינר (חתיך מאד, מן הסתם), חברתה הטובה ביותר בורחת לקנדה כדי להתחתן, ופארקר ואימה מסתובבות בין הרגלים ומזיקות ומעצבנות. עכשיו, אתם הרי יודעים, שדווקא במצבים האלה מפציעים מצבים הומוריסטיים לצידם של הקטעים מכמירי הלב ביותר. ולכן התכנסנו הערב. 

זהו ספר מתוק, הוא מאיר מצב נוירולוגי פחות מוכר שהגיבורה מעדיפה להסתיר אותו אבל מתמודדת איתו מול עינינו. יש בו, כמובן, סיפור אהבה, כולל מכשולים בלתי אפשריים, עם גיבורה חמודה וגבר חתיך. אפשר היה לדעתי לקצר קצת ולהדק, אבל עדיין, הספר מומלץ ונחמד לזמנים קשים ולעיתות של משברי קריאה. 

  

  







 

יום שלישי, 28 ביוני 2022

כתב כמויות - ורד גלאון


Bill of Quantities - Vered Galon
עורכת הספר" מירי רוזובסקי
שתיים הוצאה לאור, 2022, 252 עמודים כולל תודות

הוצאת שתיים שפרצה לחיינו לאחרונה כבר הוציאה תחת ידיה כמה פנינים והספר הזה שכאן הוא בהחלט אחת מהן. 
יסמין, אדריכלית ותיקה ומוערכת, היא רווקה מושבעת שאינה רוצה להכניס אף אחד לחייה. היא מתכננת דירות, וכשהסיפור שלפנינו מתחיל היא קצת מתעייפת מהמקצוע המאתגר והכבד הזה. היא מתכננת לפרוש לאחר עוד עבודה אחת שתקבל על עצמה. מי שפונה אליה בבקשה לתכנן את הבית שלו הוא לא אחר מאשר בן זוגה לשעבר, יוחאי, זה שאהב אותה מאז היותה ילדה צעירה. עכשיו הוא נשוי לסמדר, ומתכנן להביא עמה ילדים לעולם, דבר שאינו עולה יפה. יסמין מסכימה לתכנן את הבית הזה, למרות הקושי הרגשי הכרוך בכך, והם פונים לקבלן שהם מכירים וסומכים עליו. אלא שהעניינים מסתבכים בגלל חשד שהקבלן, עלי אבו-סמיר מטייבה, חשוד איכשהו בפעילות עוינת, ויסמין מגיעה מפוחדת למשטרה לחקירה אצל השוטר החוקר דניאל. היא שוכחת שם את תעודת הזהות שלה ומכאן מתפתח סוג של סיפור אהבה. מכיוון שהרבה מעובדי הבניין כאן הם ערבים, נושא התקשורת הבעייתית בין יהודים לערבים תופס מקום חשוב בסיפור. 
יסמין היא אישה מורכבת, אישיות שפחות מוכרת לי, ומעניינת מאד בשל כך. סיקרנה אותי הבחירה שלה באוטונומיה מוחלטת על עצמה, בלי הצורך להתחשב באיש שיפריע לה בבית, בודאי לא בן זוג או ילדים, למרות שהיא מאד אוהבת ילדים של אחרים. 
""אז פלומש היא חיית-מפלצת-חמודה-ומפחידה-ביותר שחיה במגלשות של גני שעשועים מקוצרים. בגלל זה קוראים לה הפלומש מהגנש" ..."מיכאל שותק ועוד קצת שותק, וכשהוא שואל בשקט:"נכון את סתם אומרת?" אני מחבקת אותו חזק ועונה במהירות, "בטח חמוד! ברור שאין...הוא נרגע ואומר: "חבל, בטח הייתי יכול לאלף אותו..."" עמ' 40

"הפחד הגדול שלי הוא להיתפס לא מוכנה, ומשום שקשת הדברים שאליהם אני עלולה להיות לא מוכנה היא אין-סופית, המאמץ הכרוך בלהיות נינוחה הוא כמעט בלתי אפשרי." עמ' 95

בעמוד 126 מתחיל הפרק "נגרות חרש". הרבה בפרק הזה כתוב בערבית באותיות עבריות. אני, לבושתי, לא יודעת ערבית והמומנטום בקריאה נעצר כאן. זה כמובן נועד להבליט את חוסר התקשורת בין הגיבורה למי שעמד מולה, בסיטואציה מאד לא נוחה. זה האיר את החשדנות בדו שיח הזה, ואת החשש והתסכול הנובע מכך. לא, אין כאן ערבים רעים ויהודים טובים. אבל חוסר התקשורת הוא ללא ספק קשה לגיבורה, וגם היה קשה לי. 

"אף שגם אני עמדתי עכשיו מעל העיר עם כוס קוקטייל-קוקטי-קוסמופוליטי-קומפקט שרק אלוהים יודע מה גורם לו להיראות זרחני כמן סטיק-לייט, הרגשתי עלובה כמו חרצית בזר חמניות." עמ' 56 
חרצית בזר חמניות. נפלא בעיני.

ובסוף, גם סיפור האהבה שפה היה מיוחד ושונה. ומעניין מאד. הכתיבה כאן נהדרת ואינטליגנטית. יש הומור ויש סיפור טוב. הדמויות עגולות ומעניינות. 
הספר מומלץ מאד. מי שיודע ערבית אולי יהנה אף יותר, אבל גם מי שלא - צפוייה לו חוויה מצוינת שתישאר איתו.