ההתכתבות - וירג'יניה אוונס

 

The Corrrespondent - Virginia Evans

מאנגלית: שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2026, 225 עמודים מודפסים

"בכל פעם שהשנה מתחלפת בלוח, אני נעשית מהורהרת. כאילו אני נכנסת למזווה וסוקרת את מה שנמצא שם. בודקת את המלאי - מה יש לי, מה דרוש, מה מצב העניינים... הרי אתה יודע שאני מאמינה באל תבוני, שמתכנן תוכניות ויש לו אחיזה איתנה במה שקורה כאן למטה - כך שאם אני אמורה להגיע אליה, אני אכן אגיע." עמ' 182

קיבלתי המלצה ראשונה על הספר הזה לפני כשנה. הוא לא תורגם אז מאנגלית אז החלטתי להקשיב לו באפליקציית LIBBY. זה התחיל טוב, אבל לא היתה לי אז פניות מספקת כדי להקשיב להקראת מכתבים, אז נטשתי בצער. קיוויתי שיתרגמו אותו מהר ואז אקח אותו לידי. בינתיים עברו לא מעט מים בנהרות וקרו המון דברים ואז סתיו, החמודה הזאת שמקטלגת לנו ספרים בנוכרית בספרייה, הזמינה אותו לספרייה. היא הניחה אותו לפתחי, וכשהסברתי לה שכנראה ייקח לי זמן לקרוא אותו, היא אמרה: "אז כדאי שתתחילי עכשיו". מה שהיה נכון בתכלית. ואכן כך עשיתי. וזה היה איטי אבל מתגמל. ואז תרגמו אותו בהוצאת ידיעות אחרונות וביקשתי לי עותק מודפס משלי. 

סיביל ואן אנטוורפ היא עורכת דין בשנות השבעים שלה, היא פרשה לגימלאות והכתיבה ממלאה את חיי השגרה שלה. היא כותבת לשלל אנשים ובד"כ פותרת בעיות דרך המכתבים. יש לה בעיה רפואית קשה שמתחילה להכביד עליה בכתיבה, וגם בניידות, אבל יש אנשים טובים מסביבה שעוזרים לה. 

קראתי לסירוגין, בשתי השפות, לאט לאט, כי יש פה מין פסיפס כזה של מכתבים, כשכל אחד מהמכותבים תורם ומוסיף אבן קטנה ומיוחדת במינה לעלילה עד להשלמת התמונה המלאה. ודרך המכתבים אנחנו מכירים אנשים שונים כשההתכתבות מתאימה לאופיים של הנמענים. חלק מההתכתבויות מכילות שמות של ספרים אהובים (שרבים מהם גם אני קראתי ואהבתי). יש כאן תכתובת עם סופרים, עם מנהלת באוניברסיטה שאינה מאפשרת לה להשתתף כשומעת חופשית בקורסים ספרותיים באוניברסיטה, יש גם ילד צעיר ומיוחד שהיא מתכתבת איתו. ויש גם כותב אחד שמטריד אותה, והיא חייבת למצוא אותו, כי המכתבים שלו מפחידים אותה. 

חוץ מכל אלה, יש התכתבות אחת שנמשכת לאורך הספר עם דמות שמתגלה בסופו, והיא מרגשת בלי סוף ומאירה את הכל בזרקור חזק ונוקב.

"אבל אני רואה את החיים כדרך ארוכה, שבה אנחנו פוסעים בכיוון אחד. בדרך כלל אנחנו הולכים לבדנו בשדה פתוח, סחוף רוחות, בין גבעות, וגם בהרים לפעמים. ובשלג. ומדי פעם מצטרף אלינו מישהו והולך איתנו כברת דרך, ולפעמים (וזאת הנקודה שאני רוצה להתעכב עליה) לפעמים אנחנו רואים אורות מרחוק, איזשהו בית בודד או כפר, ואנחנו מתעודדים ונכנסים לזמן מה למקום חמים, לחניית ביניים. אולי אוכלים ארוחת ערב חמה ושוכבים  לישון. ואולי אפילו נשארים שם כמה שנים." עמ' 38

העלילה מקבלת את התפניות שבה בצורה אינטליגנטית ומרומזת, כתוב יפהפה, רגיש, עדין וגבוה. הנה מגיעה אלינו שנה חדשה. כדאי לכם להתפנק עם המעדן הזה. 

  

  

  

  

  

  

  

  

שם פרפרים עפים - סוזן רדפרן

Where Butterflies Wander - Suzanne Redfearn

מאנגלית: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים, 2025, 312 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית 

 זה מהספרים האלה שלא ממש אפשר לעזוב, אבל גם לא רוצים שייגמרו. מכירים כאלה? גם הזלתי וטפטפתי לא מעט, אבל מין בכי טוב כזה, של הספר הנכון. יכול להיות שהוא הגיע אלי במין תקופה רגשנית שכזאת, אבל נראה לי שכאן ועכשיו, בכי הוא חלק מהיום יום שלנו. 

הסיפור, בקצרה, הוא סיפורן של משפחת אֶגיד, המתמודדת עם בעייה כלכלית קשה ועם פרידה כואבת, ושל דווינה שגרה בשכנות.

דווינה היתה אחות חיילת במלחמה ונפצעה קשה. פניה המצולקות מפחידות. היא ידועה בשם "מכשפת הנהר", ולמרות ההירתעות ממראיה, אוהבים אותה אנשי העיירה בזכות רצונה ויכולתה לסייע רפואית לאנשים שם. היא גרה בבקתה ליד הנהר וחיה חיים פשוטים, עצמאיים, מנהלת סוג של משק אוטרקי משלה. הבקתה ניתנה לה על ידי מי שהיה קולונל בצבא, והציל אותה כשחזרה למקום לאחר המלחמה. בתחילת הספר כותבת אשתו של הקולונל שנפטרה מכתב לדווינה כשהיא על ערש דווי, וחותמת: אמא.

"הוא נראה חשוב - הרבה גברים ונשים במדים מקיפים אותו, והוא תמיד במרכז. באחד מהם הוא נראה פוסע מול הרבה חיילים עם אקדחים מחוברים לחגורות שלהם ורובים תלויים על הכתפיים. העיניים שלהם דבוקות אליו והפה שלו פתוח כאילו צילמו אותו באמצע משפט. אני שואלת את עצמי מה הוא אמר וחושבת כמה זה בוודאי קשה למצוא את המילים שיובילו אנשים להילחם." 

העלילה מתרחשת באחוזה שבה מתגוררת משפחתה של מארי, שהיא נכדתו של הקולונל. שם נמצאת גם הבקתה בה מתגוררת דווינה. אסון משפחתי, יחד עם מצב כלכלי קשה גורם להם לקבל החלטה גורלית לגבי דווינה. הם מתכננים למכור את הנכס לאחר שישפצו אותו, ולעקור להמפשייר, כדי לנסות התחלה חדש, וכדי לנסות ולהתגבר על האבל. דווינה תיאלץ למצוא לה בית אחר. 

הקונפליקט בין דווינה למארי מפעפע במשפחה כולה. מארי, בעלה לואי, וילדיה - האנה, ברנדון ופן - לכל אחד מהם יש עמדה משלו. זה מגיע למצבי קיצון ולפיצוץ שכואב לכל מי שהדבר נוגע בו. הקורא מוצא את עצמו מצדד בכל אחת מהדמויות. 

הספר כבש אותי. אהבתי את הרגישות, את החוכמה בתקשורת הבינאישית, גם זו שהיא ללא מילים. הספר מחולק לפרקים קצרים כאשר כל אחד מהם מסופר מפי אחת הדמויות. אני מחבבת את התמונה הרחבה שכתיבה כזאת מאפשרת. ה"מכשפה" רוקחת שיקויים אבל אלה מבוססים, מבחינת האמינות שלהם, על רפואה עממית, שלוותה כנראה בסיפורי עם שאולי סופרו שם בניו אינגלנד. ויש משמעות יפה לפרפרים. 

זה ספר עצוב ונוגע ללב, יש בו תיאורים יפים והתפתחות יפה של העלילה. סיפור טוב. 

וחוץ מזה, הכריכה שלנו יפה יותר. נכון?

מומלץ מאד. 

 

 

בליינד דייט - קתרין סנטר

Hello Stanger - Katherine Center

מאנגלית: דנה טל

הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2024, 366 עמודים מודפסים כולל תודות והערת המחברת

קתרין סנטר היא סופרת שכותבת ספרים שכיף לקרוא אותם. גם זה שלפנינו הוא כזה. יש כאן סיפור על בעיה קשה בתקשורת בין אנשים. זה לא משהו שאנחנו לא מכירים, נכון? גם אנחנו מניחים הנחות על סמך מה שאנחנו רואים או שומעים. ולפעמים אנחנו טועים, ולטעויות האלה עלול להיות מחיר כואב. 

הגיבורה שלפנינו, סיידי מונטגומרי, היא ציירת של דיוקנאות. היא זכתה במקום מאד מכובד בתחרות ציור דיוקנאות ובקרוב מאד יש תחרות נוספת שבה היא מקווה להותיר את רישומה.

סיידי איבדה את אימה האהובה, שגם היא היתה ציירת דיוקנאות, ואביה מתנכר לה. הוא נשוי לאישה חדשה, שסיידי מאד לא אוהבת, שיש לה בת מפלצתית ממש, פארקר שמה. פארקר מתעקשת לשים לסייידי מקלות בגלגלים ממש בכל פן של חייה. לסיידי יש את פיינט, כלב זקן ואהוב מאד.

בעקבות תאונת דרכים סיידי לוקה בעיוורון פנים. כן, יש דבר כזה, גם אם הוא לא מאד נפוץ. הוא מתבטא בצורות שונות שבהן האדם  אינו מסוגל לזהות פנים, גם אם הן אמורות להיות מוכרות לו. לסיידי, בהיותה ציירת דיוקנאות חשוב מאד לזהות פנים ובצורה מדוייקת. 

ואז, לקראת התערוכה החשובה - הכל קורה. היא מאושפזת, לוקה בפרוסופגנוזיה, פיינט חולה ונזקק לטיפול של וטרינר (חתיך מאד, מן הסתם), חברתה הטובה ביותר בורחת לקנדה כדי להתחתן, ופארקר ואימה מסתובבות בין הרגלים ומזיקות ומעצבנות. עכשיו, אתם הרי יודעים, שדווקא במצבים האלה מפציעים מצבים הומוריסטיים לצידם של הקטעים מכמירי הלב ביותר. ולכן התכנסנו הערב. 

זהו ספר מתוק, הוא מאיר מצב נוירולוגי פחות מוכר שהגיבורה מעדיפה להסתיר אותו אבל מתמודדת איתו מול עינינו. יש בו, כמובן, סיפור אהבה, כולל מכשולים בלתי אפשריים, עם גיבורה חמודה וגבר חתיך. אפשר היה לדעתי לקצר קצת ולהדק, אבל עדיין, הספר מומלץ ונחמד לזמנים קשים ולעיתות של משברי קריאה. 

  

  

 

כל הדרכים מובילות לרומא - שרה אדמס

When in Rome - Sarah Adams

הוצאת ידיעות אחרונות, 2023, 320 עמודים מודפסים

האזנתי לספר באנגלית באפליקציית Libby

"כן, אמיליה, את בסדר. את יותר מבסדר, את נהדרת. את ממש כמו אודרי הפבורן, את אוחזת במושכות של חייך, ו... את מדברת לעצמך... אז אולי את לא לגמרי בסדר, אבל בהתחשב בנסיבות, את חצי בסדר," אני אומרת ומצמצמת את עיני אל מול החשיכה שמחוץ לשמשה הקדמית. "כן. חצי בסדר זה טוב."

אמיליה רוז היא זמרת פופ, כוכבת על מפורסמת מאד באמריקה, שֵם הבמה שלה הוא ריי רוז. היא נמצאת במצב נפשי קצת קשה ולכן היא לוקחת את המכונית ונוסעת להתאוורר. המכונית נתקעת במקום שכוח אל. לא סתם נתקעת. מעלה עשן. המקום אליו הגיעה נקרא רומא - לא, לא רומא של איטליה, אלא עיירה קטנה בעלת אותו שם בקנטאקי, מדינה במרכז ארה"ב (שאגב, אם לא איכפת לכם, לעיר הבירה שלהם קוראים פרנקפורט).  שם, אף אחד לא מכיר אותה. 

מי שמוצא אותה ומנסה לעזור לה הוא נוֹֹאָה, צעיר חתיך ומופנם, בעל מאפייה לפאי, שמאד חושש מלהתאהב לאחר שנכווה בעבר. הוא לא מתרשם מהיותה סלבריטי. היא יושבת במכונית שלה ופוחדת לצאת והוא צריך לשכנע אותה, בעזרת שכנה, שהוא לא הולך לרצוח אותה. ואז הוא מזמין אותה לישון בלילה בחדר האורחים שלו.

אמיליה מסרבת לפנות אל הסוכנת שלה שהיתה מוכנה להציב מכונית עם נהג מיד לשירותה. היא גם נמנעת מלפנות לאימה, שהיתה פעם מאד קרובה אליה, אך לאחרונה מתייחסת אליה רק כמי שמממנת אותה ואת גחמותיה. 

ברומא הקטנה של קנטאקי מוצאת אמיליה את מה שכל כך היה חסר לה - בית חם עם איש רגיש ושלוש אחיותיו האוהבות, עיירה ששומרת עליה, אם גם יש בה את שתי הרכלניות התורניות שכמעט גורמות לאסון. וכמובן, למרות ההסתייגות של נואה ושל אמיליה מלהתאהב... נחשו מה קרה? 

זהו רומן רומנטי פרופֶּר. יש בו את כל מה שצריך לרומנטיקה עדינה ורגשנית, וככזה - הוא כיף גדול. האזנתי לספר הזה באנגלית, הוא מוקרא פעם בקול הנשי הצעיר של אמיליה ופעם בקול הגברי הצעיר מאד של נואה. כיף להאזין לספר כזה לפני השינה, זה עוזר להירדם אחרי מה שקורה במשך היום, במשך הימים הנוראים האלה של חגים כואבים.

הספר מתכתב עם סרט ישן מפורסם ביותר, בעל אותו השם, (וגם בשם חופשה ברומא טריילר). שיחקו בו שני שחקנים שהיו אז מאד מפורסמים - אודרי הפבורן וגרגורי פק. אולי שמעתם עליו? עליהם? הגיבורה הראשית בספר שלפנינו, מאד אוהבת את הסרט הזה ואת השחקנים ההם, היא מוכנה לראות אותם שוב ושוב. 

ספר חמוד שהרדים אותי והרגיע. רציתי מאד לדעת האם - שלא כמו בסרט המקורי - יתגברו אמיליה ונואה על הקשיים ויחיו הפילי-אבר-אפטר. 

כיף של ספר. אסקפיזם חמוד מאד, במיוחד אם אתם מחפשים משהו ליום כיפור הקרוב. 

  

  

 

האופרמנים - ליון פויכטוונגר

Die Geschwister Oppermann.Roman - Lion Feuchtwanger

מגרמנית: ניצה בן-ארי

הוצאת פן ידיעות אחרונות, 2023, 375 עמודים

לספר הזה בעברית קדמה מהדורה ישנה יותר, הוא נכתב בשנת 1933, ואצלנו קראו לו בני אופרמן (תמונה למטה). עכשיו הגיעה המהדורה המחודשת, ומכיוון ששמעתי עליו המון דברים טובים, ולמרות שידעתי שהוא הולך לשבור לי את הלב, וגם למרות שקראתי ספר עצוב אחר במקביל - קפצתי על המציאה. 

בקצרה על העלילה, כי לא היא העיקר בספר לדעתי, למרות שהיא זורמת ונקראת כמו מאליה:

שלושה אחים ואחות, יהודים גרמנים נאורים ומשכילים שחיים בשפע כלכלי, חברתי ותרבותי בגרמניה הנאורה לכאורה של אחרי מלחמת העולם הראשונה. הם יכולים להרשות לעצמם את כל הטוב שבלהיות גרמני. מרטין הוא המנהל של מפעלי התעשייה לרהיטים שהוריש להם הסבא הנערץ שלהם, עמנואל אופרמן. בנו של מרטין, ברטהולד, כותב עבודה בבית ספר שבה הוא מהלל את התרבות הגרמנית.  פרופסור אדגר הוא רופא שהמציא שיטה מיוחדת לניתוח, יש לו בת ציונית ששמה רות. גוסטב הוא איש רוח ועובד על עריכה מחודשת של ספר. קלרה אחותם היא עקרת בית הנשואה לז'ק לוונדל. כולם חיים בשאננות רבה ובעושר כלכלי ורוחני, ואינם מאמינים שהנאציזם באמת יגַדֵּל שורשים בחברה הומנית כמו זו שהם חיים בה. אבל לאט לאט נובעים בקעים באמונה הזו. הם מסרבים לראות את מה שכתוב על הקיר. כל פעם נלקחת מכל אחד מהם זכות נוספת על ידי השלטון המטורלל ועושי דברו הפראיים, המסוממים ברצון לשלוט ולנקום את חולשתם האישית. בתחילה הם רואים בכך סוג של אי נעימות זניח, שאפשר להתעלם ממנו או להסתדר איתו כך. והאמת ממשיכה לחבוט להם בפנים. היחידה שרואה את הדברים ישר בהתחלה היא רות אופרמן:

"""לכם כולכם יש תיאוריות מוצלחות כאלה, אתם מסבירים הכל בכישרון כזה, אתם יודעים הכל. האחרים לא יודעים כלום. לא אכפת להם בגרוש אם התיאוריות שלהם טיפשיות ומלאות סתירות. אבל הם יודעים דבר אחד: הם יודעים בדיוק מה הם רוצים... אני אומרת לך, דוד ז'ק ולך, דוד מרטין, הם הולכים לעשות לכם תרגיל, ואתם תישארו בחוץ."... פרופסור אדגר הופרמן, הרופא, חייך חיוך אירוני במקצת, ואף על פי כן היה גאה בבתו הנמרצת." עמ' 49

משהו שלי: סבי עליו השלום היה איש צעיר וחכם, רפד במקצועו, ואב לבן ובת כשהדברים התחילו לקרות בגרמניה. הוא הלך מבית לבית אל כל בני משפחתו וביקש מהם, התחנן ממש, שיעזבו את גרמניה, ויבואו איתו לפלשתינה. אבל איש לא שעה לו. הוא ארז את משפחתו והתחיל מסע לישראל, בנסיעה, לעיתים גם בהליכה, ובסוף באנייה, תוך עצירה בהולנד ואיטליה, עם סבתי, ילד בן 8 וילדה בת 5 עם בובה. לבסוף הגיעו לישראל. אפילו אחד מבני המשפחה שהחליטו להישאר בגרמניה לא שרד.

"גוסטב ניסה לעקוב אחריו. הוא נכשל, המילים צנחו כמהלומות על קודקודו. מה כל השטויות האלה שמילהיים מספר לו? ככה אולי נלחמת כנופיית גנגסטרים, איפשהו במרכז אמריקה, אבל מפלגות פוליטיות? בברלין? ב-1933?" עמ' 212

""מה רוצה ידידנו?" אמר לזיביל בהשתוממות. "מנין המרירות הזאת? איך הוא יכול לדרוש ממני שאתאר חוויות אישיות פעוטות במשפטים שנועדו לתאר אירועים קוסמיים? האם הוא מבקש ברצינות שאתכחש לחוויה הדיוניסית הזאת, שאני מבקש להיות שופר שלה, רק מפני שבחלקו נפלו כמה אי-נעימויות?"" עמ' 281

הבאתי לפניכם את הציטטות הללו, שהם רק חלק מאופן הכתיבה הכל כך מדוייק, כה חסר רגש ונוקשה, וגם כל כך מתאר את הרלוונטיות של הספר הזה לכאן ועכשיו. הספר זורם על רצף הזמנים בצורה מסודרת ומובנית. קל לעקוב אחרי ההתרחשויות ולהבין כמה התמימות מסוכנת אל מול השיטתיות המכנית של הפשיזם. 

הספר מחולק לשלושה חלקים: ספר ראשון נקרא אתמול, הספר השני היום, והשלישי מחר, כאשר החלק הראשון הוא עד מינויו של היטלר, החלק השני מסתיים בשריפת הרייכסטאג, ומחר - כל מה שקורה למשפחה וליהודים בכלל לאחר עליית הנאצים לשלטון. 

מבחינתי זהו ספר אימה לכל דבר, במובן שאי אפשר שלא להשליך את מה שקורה בספר למה שקורה לנו כאן ועכשיו. הספר כתוב מצויין, לא פעם הדיר שינה מעיני. הסתכלתי עליו בחשש כל פעם שנכנסתי איתו למיטה, אבל בכל פעם ששבתי לקרוא בו נלכדתי בקסמו המפחיד, המזעזע. הומלץ על ידי רבים מאד וטובים. אני מצטרפת.