אהבה בחמש מערכות - דניאלה קרין

 

אהבה בחמש מערכות - דניאלה קרין

Die Luebe im Ernstfall - Daniela Krien

מגרמנית: נועה קול

הוצאת כתר 2022, 252 עמודים

זהו סיפור של נשים. ישנם, כמובן, גברים בספר אבל התפקיד שלהם הוא בעיקר להאיר את הדמות הנשית. הסופרת מציגה כאן דמויות נשיות שונות מאד זו מזו. הן מתוארות בצורה ריאליסטית, כמעט נטולת רגש. השם המקורי של הספר בגרמנית משמעו אהבה במשבר או אהבה בשעת חירום, אבל השם שנבחר בעברית מתאים לא פחות לדעתי. הספר מתרחש ממש עכשיו בלייפציג, מזרח גרמניה, זמן רב לאחר נפילת החומה, ועדיין, בעיקר פוליטית, יש הבדלים משמעותיים בין מזרח ומערב.

פאולה נשואה ללודגר, והיא אם לשתיים. חיי הנישואין שלהם מושפעים מאד מרעיונות נשגבים ששניהם דוגלים בהם. כשמתגלעים חילוקי דעות משמעותיים, והם מאבדים את ביתם הקטנה, הם נפרדים. 

יודית היא רופאה קהילתית. היא עסוקה מאד בעבודתה ועובדת המון. בזמן הפנוי המועט שלה היא מטפלת בסוסה ורוכבת עליה, ומחפשת זוגיות באפליקציות שונות בצורה עניינית, מחושבת. 

"המשחק השקוף של אני-מעצבן-כי-אני-מתעניין היה עלבון לאינטליגנציה שלה. הם נראו לה כמו חיות קטנות מתוכנתות גנטית. בריות אומללות וחסרות רצון שאין להן כל שליטה על פעולותיהן." עמ' 65

ברידה נשואה ויש לה שני ילדים. היא סופרת מצליחה אך חיי המשפחה שלה אינם מאפשרים לה את החופש לכתוב כמו שהיתה רוצה. 

"כעת היתה זקוקה לזמן עם עצמה יותר מתמיד. היא טיפחה את הזמן הזה וגוננה עליו מפני המציאות שהתפרצה לתוכו, שלא יכלה להיות מסעירה יותר מעולם הדמיון של עצמה." עמ' 117.

"כאשר שאלה אותו מה הוא אוהב אצלה יותר מכול, ציין שלושה דברים: מהותה הסקרנית-נבונה, היכולת שלה להתמסר והכישרון לברוא סיפור יש מאין. היא אהבה אותו בשל התשובה הזו." 

"מקצבי החיים שלהם היו בהלימה רק לעיתים רחוקות." עמ' 130

יורינדה היא שחקנית. היא נשואה לגבר שאינה אוהבת ורוצה לעזוב, והיא מגלה שהיא הרה. אחותה מאליקה רוצה יותר מכל משפחה וילדים, אך אינה מצליחה להגיע לזה. יורינדה ומאליקה הן בנות להורים המנהלים חיי חברה פוליטיים ימניים פעילים, במיוחד האם שהיא אשת חברה פלרטטנית ועסוקה. הילדות נרדמו בלילה לעיתים בין האורחים החוגגים והשתויים. 

"מאליקה זכתה לדבר רק אחרי שתשומת הלב של אימה נשחקה כבר." עמ' 176

חייהן של חמש הנשים מתנהלים בנפרד זו מזו אך ישנם קוּּרים דקים, חלקם שזורים דרך בני זוגן, המחברים ביניהן כמו במרומז. הספר כתוב בצורה ריאליסטית מאד, בוטה ומדוייקת. הופתעתי מכך שהוא משך אותי כל כך, היה לי ממש קשה להתנתק ממנו. נראה לי שהצגת הדמויות האלה, היום יומיות, על לבטיהן הפשוטים ולא פחות מכך המשמעותיים מאד, לצד כתיבה גבוהה ומשובחת, תרמו להנאה הגדולה שלי מהספר הזה. אתם בטח יודעים. יש ספרים שעומס הרגש בהם מכביד מאד, ויש כאלה שהרגש מופיע במינון מדוייק, כמו כאן. אני מתחברת לזה מאד, ולכן ממליצה בחום. 

  

  

  

  

הדס בקצה הלילה - גלי מיר-תיבון

 

The Radio Operator - Gali Mir-Tibon

הוצאת עם עובד 2021, 244 עמודים כולל תודות

"כל המסופר בספר זה בדוי, אך כמעט כולו קרה."

זה מה שכתוב בדף הראשון. זהו סיפורה של הדסה למפל שלחמה כאלחוטנית בקרב לטרון. בסוף מלחמת השחרור ניסו אנשי הפלמ"ח לשחרר את מובלעת לטרון כדי לאפשר גישה לירושלים הנצורה. הדבר לא עלה בידם. אנשים רבים שילמו בחייהם תוך ניסיון להעביר מים ואוכל לעיר. דרך בורמה נפתחה רק במלחמת ששת הימים.

גלי מיר-תיבון מספרת בסוף הספר שלאחר מותו של אביה, נתן מיר, מצאה בכליו מזכרת שנשא עימו בארנק, מהדסה אהובתו. 

הספר הוא פרי מחקר של ארבע שנים שערכה הסופרת, והגיע עד למקום האישי ביותר. הוא כתוב בכמה קולות, בגוף שלישי, כל פרק מציג זוית של אחת הדמויות. 

הדסה היא ילדה ניצולת שואה, שעלתה מפולין עם ילדי טהרן. למרות שהמבוגרים בקיבוץ שמחו לקלוט את הילדים האלה, הילדים דחו אותם ואותה במיוחד. היא ניסתה בכל כוחה להתקבל כשווה בין שווים ולזכות באהדת חבריה. לבסוף גם נכנסה לזחל"ם של יאקי, כמעט בכוח, כאלחוטאית בקרב לטרון. 

נתן הוא בן קיבוץ, נער זהב אהוב ונערץ שנחשק על ידי כל הבנות, גם על ידי הדסה. בניגוד למה שמצופה ממנו הוא מתאהב דווקא בה.

גבי הוא האנדרדוג, ילד מחונן. משקפיים. חושש מהסכנות שהוא נקלע אליהן בעל כורחו, אך רוצה להתקבל בהערכה בחברה וגם הוא מקווה לזכות באהבתה של הדסה. שני הדברים אינם עולים בידו.

אימאן היא ילדה חרוצה ושאפתנית מכפר ערבי סמוך שעובדת אצל אימו של נתן עד שאנשי יחידת גבעתי מגרשים אותה, את משפחתה, ואת כל אנשי הכפר - גברים, נשים, זקנים וטף, ביום בו אמור היה אחיה להתחתן. 

"מחבוא הקנים היה מקום מפלט, סוד רק שלה ושל ננה, בכפר שכולו עיניים בולשות ולשונות מפטפטות." עמ' 81

הכתיבה המשובחת, החפה מרגשנות יתר ומאירה באור נוקב ובלתי מתייפייף את הנסיבות, זכורה לי גם מרשימת האימהות שכתבה הסופרת.

זהו סיפור עצוב וכואב, שמכניס את הקורא עמוק למנטליות של תקופת מלחמת העצמאות. אור חזק מאיר את ההתנהגות של המקומיים כלפי ילדי טהרן שאין להם משפחה, וגם את יחסם של אנשי הקיבוץ לאנשי הכפרים הערביים שלידם, שחיו ועבדו איתם. הספר מנגיש את המושגים הגבריים של אז, מול תחושות נשיות של אלה שנאבקו על מקום שווה וניסו לכבוש לעצמן מקום תפקודי משמעותי, גם במחיר של יחס מזלזל של החברה. לקורא מזומנת חווייה פנימית של שותפות כחלק בלתי נפרד מהקורה בעלילה.

זהו סיפור גבורה, והוא כתוב מרתק. הוא נבלע על יָדִּי תוך זמן קצר, וללא ספק יישאר בי עוד זמן רב. מפקדיה של הדסה למפל המליצו לתת לה עיטור על "מעשה גבורה עילאי שנעשה בעת לחימה מול פני האויב, תוך חירוף נפש", אך היא לא זכתה לקבל אותו. אני מאד מקווה שאולי מישהו ירים את הכפפה והאות החשוב הזה שהדסה למפל היתה אמורה לקבל, אכן יינתן לה, בזכות המחקר הזה, אפילו אם באיחור כה רב. 

ראיון עם בן כספית ואריה אלדד ועוד ריאיון עם קלמן ליבסקינד

המסע לגן עדן - פולה גרינליס

Journey to Paradise - Paula Greenlees

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר, 2022, 383 עמודים כולל ביבליוגרפיה

נקרא באפליקציית אינדיבוק

מה שקרא לי לקחת את הספר הזה אלי היא סינגפור. התמונה היפה דווקא קצת פחות. חששתי שמדובר בספר שהוא רומן רומנטי מהסוג הנמוך. אבל הסיפור מאד קריא ומעניין, ומה שקרה בסינגפור באמצע המאה הקודמת לא היה ידוע לי בכלל. 

מירנדה הגיבורה נשואה לג'רי היפה, איש משרד החוץ הבריטי, והם מגיעים לסינגפור בעקבות עבודתו של בעלה. מירנדה וג'רי איבדו את בנם התינוק והם ומשפחתם חשבו שהתחלה חדשה תעזור למירנדה להתגבר על האבל ולהתאושש. כשהם מגיעים לסינגפור שניהם מתרגשים ומצפים לטוב, אבל זוהי תקופה ומקום שבהם האישה מצופה להיות עקרת בית טובה ומסורה ולא לחקור במופלא. כן היא אמורה להתערב בקהילה של נשות העובדים במשרד החוץ, אנשי החברה הגבוהה. למרות הבית המפואר, המשרתים והנוחות הרבה מירנדה מרגישה בכלוב של זכוכית, והיא מתקשה ליצור חברויות אמת. הבדידות גורמת לה לחפש מקורות עניין אחרים וכשהיא שומעת על ילדה הולנדית שגורלה עומד לדיון משפטי היא יוצאת לעזרה. היא פוגשת את ד"ר ניק ויתנשו, הרופא הזוטר בבית החולים המקומי, ומתחילה להתנדב שם, למגינת ליבו של בעלה. המצב הפוליטי בסינגפור מקצין מצבים בינאישיים גם בין מירנדה לבעלה, וגם בין מירנדה לנשות אנשי החוץ שם. מירנדה מקבלת החלטות שמסכנות אותה, וכאן יש קטעי מתח בספר, שמאיצות את הקריאה בו. 

הפן האנתרופולוגי וההיסטורי בספר אכן עניין אותי והסיפור עצמו בהחלט נקרא ברצף. אבל יש בו משפטים כמו: "הוא נטל את ליבה וניפץ אותו לרסיסים." וגם: "ג'ורג'ינה גרמה לה להאמין שאם תלך אחרי ליבה תהיה מאושרת, אבל כשחיפשה אושר, לא הביאה בחשבון את המחיר." קשה לי עם כאלה, ולכן הספר מומלץ בהסתייגות. 

 

החמדנים, קומדיה מחיי האמנים - ירמי פינקוס

 

Way Too Lazy to Die - Yirmi Pinkus

עורך הספר: עודד וולקשטיין

הוצאת כתר 2022, 280 עמודים

התמונה בכריכה של הספר והשם שלו באנגלית קראו לי לקחת אותו אלי. לבושתי, לא קראתי עדיין אף ספר של ירמי פינקוס, למרות המלצות חמות שקיבלתי עליו, ויוני, שהולך עם "בזעיר אנפין" שלו כבר זמן מה ואוהב אותו מאד. כשהגיע הספר לספרייה חשתי לזמנו אלי.

זהו ספר שמתרחש בתל אביב ומאיר את הבוהמה התל אביבית של פעם, לא לפני המון זמן, באור ציני ומשעשע ביותר. הגיבור הראשי הוא בנימין בובק, צייר גאון מזדקן, שגדולתו מעט חלפה לה, בן 68, שתיין מועד וחי בבתי קפה ומועדונים בהם הוא מערה אל קרבו כמויות אדירות של אלכוהול, וגם עשן מכל מיני סוגים. לעיתים קרובות הוא מובל לביתו על ידי אחד מרעיו או חברותיו כשהוא שיכור גמור ומקיא. כמות האשפה שמצטברת בו, יחד עם אורח חייו העצל והמעושן גובים מחיר לא פשוט וגופו מאותת לו ומסמן לו שחייו בסכנה. כיוון שכך, כל הנשמות הטובות שמקיפות אותו, כולל כאלה של בני משפחה שבקושי הכירו אותו, שהגיעו משום מקום, מתייצבות מיד לבדוק את סיכוייהן לפיסות ירושה מהונו של האמן המתדרדר. 

בהתחלה הוא מתנגד ומודיע להם שהוא חזק כמו סוס, ואין לו שום כוונה לעזוב בקרוב את העולם הזה. אבל הנשמות היקרות לא מוותרות בקלות. נדמה שרק אחת ויחידה אינה מעוניינת בירושה של בובק - שכנתו הטובה אביבה עציוני, שליבה הרחום זוכר את הטובה העלומה שעשה אביו של האמן, לה ולבעלה המנוח. היא מטפלת בו במסירות והיא היחידה הזוכה לאמונו המלא. בין בילוי עם חבריו מהבוהמה למנוחה, בין שינה להתנהלות יום יומית עצלה, הוא עובד על טריפטיכון שלעיתים רחוקות זוכה לקו או שניים ממכחולו.

חבריו של בובק זוכים לשמות מיוחדים בספר. כך, למשל, מי שחשוד כמאהבה של ימימה, זוגתו הצעירה והאהובה של בובק, נקרא על ידו "חבקיני". יש את פרנסואה היפה, ואת "המשורר" יוסף צינמן המכונה קרפיון, ויש את בני הזוג בריאות וחולי שעוקבים אחרי בובק ולא מוותרים על קרבתו. 

""אין בכלל ספק: הם פתחו באופנסיבה," פסק אמן הסיפור הקצר."מה כל כך ברור פה?" תהיתי, "הם יודעים שאין להם סיכוי לראות ממני ולו פרוטה." "הם הרבה יותר מתוחכמים ממה שאתה משער...אני צופה שבקרוב תזכה להזמנה לארוחת שבת כדי להכיר יותר טוב את הילדים...באפריל מחכה לך ליל סדר בנוסח משפחת בובק לדורותיה, זמירות בית אבא וכדומה. ידחפו לזרועותיך את הנכדים המתוקים, יכריחו אחד מהם להכין לך ציור מכוער שבשוליו ייכתב 'לדוד בנימין חג שמח', יגידו שהכישרון עובר במשפחה..."" עמ' 49

ובובק בסך הכל רצה שיניחו לו להירקב בבית או בפאב החביב עליו. בוודאי שלא רצה את כל זה. אבל מפני שהוא עצל הוא זורם עם מה שמבקשים ממנו, ומפזר מכספו ואפילו מזמנו כדי להשתיק את הטפילים. 

"הודיתי לשכנתי על עצותיה לקיצור חיי והבטחתי לטפל בעניין באותו מועד נעים הקרוי "בקרוב"." עמ' 103

""בדיוק אותו ריח כמו אצל האמא שלך לפני שהיא עצמה את העיניים," היא פוסקת ומסיבה את צווארה לעבר אברם, "אם לא יטפלו בו הוא ילך תוך ארבעה-חמישה חודשים."
"חכו קצת עם הקדיש, אם לא איכפת לכם." " עמ' 91

זהו ספר משעשע ומלא חיות, שנון וכייפי. המוות מאד נוכח בו, אבל עד אז - חגיגה. 

אהבתי את ההומור הזה. הכתיבה השנונה והיפה, העברית הנהדרת. ספר כיף. כדאי לכם. מאד.

בנוי לקשר - אלכסיס הול

 

Boyfriend Material - Alexix Hall

מאנגלית: ירון פריד

הוצאת סלע ספרים, 2022, 383 עמודים

"לא אהבתי שמלרלרים עלי ככה. לא אהבתי שמציגים אותי בתור הבן של. אבל מה כבר אפשר להגיד עלי, בינינו? זה לוק, שהקריירה שלו בזבל? זה לוק, שכבר חמש שנים לא היה בזוגיות נורמלית? זה לוק, שלא ברור מתי הכל התחיל להשתבש בחיים שלו ולהידרדר במדרון חלקלק?" עמ' 8

אז כן, לוק אודונל באמת רואה את עצמו כאבי כל הלוּזֶרים. הוא בנם של שני מוזיקאים מאד מפורסמים, ברמה שרודפים אחריו צלמי פאפרצי כדי למצוא את "הבן של" בנקודות השפל שלו. עד היום היו לו המון בני זוג, אבל זוגיות אחת היתה גרועה יותר מקודמתה. הוא עובד כמתרים בחברה שדוגלת באמנציפציה לחיפושיות הזבל מתוך מניעים ירוקים, אבל הוא לא ממש טוב במה שהוא עושה שם, כי חלק מהתורמים הכבדים חזרו בהם כשראו שאין לו זוגיות מכובדת.

מן הצד השני של הרומן הזה נמצא אוליבר בלקווד, פקליט זוטר, בן למשפחה אריסטוקרטית מאתגרת, שמשוכנע שאף אחד לא רוצה להיות בן זוג שלו כי הוא כל כך לא מוצלח. 

הם מחליטים להיות בני זוג מזוייפים האחד של השני, לוק - בשביל ערב התרמה גדול שצפוי להיערך בקרוב, בו מצופה ממנו שיציג בן זוג מכובד, ואוליבר - בגלל יום הנישואין הקרב של הוריו, בו הוא צריך להציג זוגיות איתנה. חוץ משני אלה מככבים ברומן הזה שפע מטורללים מצחיקים, החל מאימו של לוק ועד אחרונת הדמויות בספר.

זוהי קומדיה רומנטית מהסוג שהקורא מתאהב בבני הזוג חסרי הבטחון האלה ורוצה לחבק כל אחד מהם - במיוחד את לוק - ולתת להם משענת. הוא משעשע ומרגש, וקריא ביותר. כל מה שלא פשוט בהתחלה של קשר, כל הציפיות והאכזבות וגם האושר הגדול שמדגדג כל תא בגוף. 

זוכרים את נוטינג היל? אני מסוגלת לראות את זה בכל פעם שזה מוצג ולא משנה כמה פעמים כבר הייתי שם, עם הנעבעך ההוא והיפהפייה ההיא. אוהבת את השירים שמלווים את הסרט, את הגיבורים והדמויות. כן, שמאלץ כלבבי.

בסוף הספר הזה הרגשתי כך. הוא חימם לי את הלב. אני מוכנה לפגוש את הזוג הזה שוב ושוב, ולכן, שמחתי מאד שיש ספר המשך, שאני מקווה שהוא טוב כמו זה, ושיתורגם גם הוא. ירון פריד עשה פה עבודה נהדרת.

"לא עזרה העובדה שד''ר פיירקלו התעקשה להעמיד למכירה עותק של ספר המחקר שלה על תפרוסת זבליות החול בדרום דבון בין 1968 ו-1972, שכנראה היו שנים סוערות ביותר לזבליות החול של המחוז. אני נאלצתי לרכוש את הספר שנה אחר שנה, תחת שם בדוי ומופרך, כי אף אחד לא הציע אפילו פני תמורתו. בשנה שעברה העותק התורן הלך לגברת קקיניה בולשיטמר מרחוב ווטדה פאקדאון 13." עמ' 248

זהו רומן הומואי מתוק ביותר, שופע הומור אנגלי נהדר. צחקתי לא פעם בקול רם. אין מספיק ספרים כאלה.

מומלץ עד מאד.

  

  

הציפור הצהובה שרה - ג'ניפר רוזנר

The Yellow Bird Sings - Jennifer Rosner

תרגום: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר - מודן, 2022, 318 עמודים מודפסים

נקרא באפליקציית אינדיבוק

בשכונת ילדותי כמעט כל הילדות למדו לנגן בפסנתר ואני לא הייתי יוצאת מהכלל. מכיתה ב' הלכתי לקונסרבטוריון, מלווה ביואל שהיה צעיר ממני בשנה, ולמדנו לנגן. מכל החלונות בשכונה נשמעו ילדים מתאמנים בנגינה, בד"כ בכינור ובפסנתר, ילדים אחדים נגנו גם באקורדיון. כך היכרנו את שפת המוסיקה. לעיתים נדירות נשמעה מוסיקה שהיתה ערבה לאוזן ברחובות השכונה, ואת האהבה למוסיקה רכשנו לאט לאט.  

בספר הזה המוסיקה היא האויר והמזון, מקור המחייה וההישרדות, המקום בו החלום והאושר שולטים. 

רוזה היא אימה של מרים בת החמש והיא נגנית צ'לו. אביה של מרים הוא כנר. סבהּ בונה כינורות. יהודים. כשמגיעים חיילים נאצים לביתם ולוקחים את אביה, סבה וסבתה של מרים, אימה מסתתרת איתה בארון הבגדים. הן בורחות ומגיעות לחווה פולנית של זוג שהכירו, שם הן מסתתרות באסם, בשקט מוחלט. הילדה בת החמש, צריכה לפנות לקיר ולא לזוז גם כשהחוואי בא לקחת מהאם את מחיר הסתרתן. מרים רואה ציפור צהובה שמצייצת מנגינה ב-18 תוים והיא נאחזת בה ומתחזקת משירתה. היא לומדת בסתר לקרוא ולכתוב, אותיות, מספרים וגם תוים, והיא מזמזמת כשמתאפשר לה גם מוסיקה קלאסית. הן שורדות רעב ומחלות עד שמגיע שלב בו זוג החוואים אינם יכולים עוד להסתירן ורוזה צריכה לקבל החלטה משנה חיים. מרים נלקחת למנזר והיא עצמה יוצאת לדרך בלתי ידועה ומנסה לשרוד. במנזר צובעים את שערה של מרים והיא מקבלת שם חדש: זושיה. שם היא גם לומדת לנגן ומתגלה כעילוי. כאב הפרידה המלווה בדאגה מכלה הוא קשה מנשוא. כל הזמן מכרסמת בליבן הדילמה בין לשרוד היכן שהן נמצאות לבין הרצון העז להתחבר זו אל זו מחדש. הילדה מנסה לשמר את זכרון משפחתה ואת חייה בעבר, והציפור הצהובה שרה ברקע, ומשמשת כחוט משי רך המקשר ביניהן.

"הוריה ניסו לנגן מעל הפחד, לנגן דרכו, ובכל זאת הוא נאחז בצלילים שהפיקו."

"הציפור הבודדה וחסרת המנוח מחפשת מקום לנוח בו על ענפיו הקפואים של עץ. צליליה המצייצים מהדהדים בשמי הלילה כמו קריאה ותגובה: את שם? כן, אני כאן. איפה? ממש כאן. הירגעי. הירגעי."

בסוף הספר במקום של התודות וההסברים הסתבר לי שהסופרת היא אם לשתי ילדות חרשות (וגם כתבה ספר על כך). חשבתי כמה קשה לכתוב ספר כזה לסופרת שיום יום חווה את הידיעה הנוכחת מאד, שאת הקסם הזה של הצלילים, רוממות הרוח שתיארה כמשהו מוחשי וחי אצל הגיבורה שלה - בנותיה אינן יכולות לחוש. 

הספר שבר את ליבי. לא פעם הזלתי דמעה. אהבתי את סגנון הכתיבה: משפטים קצרים, פרקים קצרים. המעבר מדמות לדמות מאד ברור ולא קוטע את רצף הסיפור, והוא מרתק. דילמות מוסריות לא פשוטות שהדמויות היו צריכות להתמודד עימן, ומנעד רחב של חסד ורשע, חמלה ועוול, יוצרים בו אמינות גבוהה. ממליצה מאד.

 

  

 

 

פורעת חוק - אנה נורת'

Autlawed - Anna North

מאנגלית: דנה טל

ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2021, 288 עמ' כולל דבר המתרגמת

למתרגמת של הספר הזה היה ודאי ממש לא קל איתו. המילה YOU באנגלית יכולה להיות בעברית גם אתה, וגם את, אתם ואתן, וכל זה צריך להיות מותאם לסיפור שיש בו נשים שמתחפשות לגברים וההיפך. 

לפנינו מערבון חמוד עם כל האינצ'לדה: אקדחים ורובים, גברים קשוחים ונשים חלשות (לפחות זמנית), רעים מאד וטובים מאד שהם גם צודקים תמיד ומוסריים. הגיבורה, איידה, היתה בת 17 כשנישאה לבחור יפה שתמיד אהבה, ומיד התמסרה לתפקידה כרעיה ואם עתידית. איידה היא ביתה של מיילדת ומרפאה וכבר מילאה תפקיד חשוב בעזרה לאימה, גם בלידות וגם בטיפול באחותה התינוקת, כשאימה חלתה ולא הייתה מסוגלת לתפקד. אלא שעניין האימהות לא עבד כמתוכנן אצלה. מדובר על סוף המאה ה-19. נשים הוכרזו כמכשפות על פשעים פעוטים. אם לא הרו תוך זמן סביר מיום הנישואים, הוכרזו כמכשפות. נתלו בהן האשמות כבדות כשבסביבתן קרו מקרים לא מובנים לילדים ומבוגרים. הפיתרון המתבקש אז היה תליה או סקילה. כשהיה ברור שאיידה לא מתעברת - חייה הועמדו בסכנה ואימה מעבירה אותה בחשאי למנזר. אבל איידה הסקרנית לא מוכנה להתפשר על חיי נזירה והיא מחפשת תשובה לעקרותה ועקרות נשית בכלל. בעזרת אם המנזר היא נודדת וחוברת לקבוצה סודית ומתבודדת של נשים עקרות בראשותו של "הילד" שהוא דמות אניגמטית וכריזמטית המנהיגה אותן. 

הקבוצה הידועה לשמצה מתנהלת כמו בוקרים במערבונים המוכרים לנו. בנות הקבוצה מנהלות אורח חיים סגור ושודדות כסף תוך שימוש ברובים ואקדחים ללא רחם. חייה של איידה עומדים לא פעם על פי תהום אך היא נאמנה לחלומה להגיע למרפאתה של מומחית לעקרות, כדי לדעת מה גרם לה ולנשים אחרות לא להרות. הסיפור הסית אותי למערבונים של פעם, כולל מלחמת אקדחים, שריפים ופושעים, "רעים וטובים" ואני חייבת לומר שנהניתי מאד מהקריאה. לפעמים זה נחמד כשכל החוקים מובנים, גם אם הם מושתתים על הבלים, וההשלכות ברורות מראש. זה יכול לייצר סיפור חביב ונעים לקריאה.

זהו סיפור קליל, עם מעט מתח, לא גבוה מדי, הייתי מגדירה אותו כספר טיסות מהנה.

  

  

 

לדבר לעצמנו - אנדרס נאומן

 Hablar solos - Neuman  Andres

מספרדית: מיכל שליו

תשע נשמות 2017, 159 עמודים

אני מבקשת להציג בפניכם ספר משובח שמסתכל לקושי בלבן של העיניים ולא ממצמץ. אנדרס נאומן, סופר ממוצא ארגנטינאי החי בספרד, לא חוסך מאיתנו את הכאב שבמפגש המורכב הזה של מסע שסופו ידוע מראש. אנחנו נכנסים ללב ליבו של הקונפליקט הפנימי של אב שיודע שסופו קרוב, והוא מנווט בין הרצון להקנות ערכים לילדו, לבין רצונו לתת לבנו עוד כמה שעות של הנאה משותפת.

תכירו בבקשה את פדרו. פדרו הוא משאית שלוקחת שניים מהגיבורים בספר למסע. הנהג, מריו, הוא אביו של הנוסע השני בספר, ליטו בן העשר. אלנה, האם והרעיה נשארת בבית. זהו מסע שאמור להישאר בליבו של ליטו כחווית ילדות מאביו הגוסס. המסע אינו עובר בקלות, הילד מתעניין מאד במשחקי המחשב שלו, הוא אפילו מאוכזב מהיכולות המוגבלות של אביו בתחום הזה. מצד שני, יש אוירה חמה של ביחד בין שניהם, גם אם האב לפעמים מתעכב בשירותים או מנהל שיחות ארוכות עם אנשים שהוא פוגש בדרך. מריו יוצר עבור ליטו זכרונות ותחנות בדרך שיוכל להיזכר בהם כשיגדל ואביו כבר לא יהיה איתו.

אלנה, מרצה לספרות באוניברסיטה - שבין המילים מספרת לנו על הספרים שהיא קוראת - מנצלת את המסע הזה, המוגבל בזמן. היא יוצאת לדרך משלה ופוצחת ברומן סוער ורב תשוקה עם איזיקיאל, הרופא של מריו. 

הספר מהורהר מצד אחד, מלווה במחשבות בגוף ראשון של מריו, ליטו ואלנה. מצד שני, הוא מאד ארצי. התיאורים האירוטיים מאד פרועים וחיים. אלנה מתמודדת עם שניוּת אתית ומוסרית. עם שובו של מריו מהמסע, היא מטפלת בו במסירות אין קץ, ומסלקת את המאהב שלה מבלי להניד עפעף. 

באמצעות מריו מכניס נאומן אלינו את התהליך של הגסיסה והמוות בצורה רכה, מודעת, כשהילד הצעיר מסמל את התמימות השאננה של ההתחלות. ביניהם נמצאת אלנה, שממצה את החיים במלוא עוזם ועוצמתם.

ספר קטן ענק. מרובד ועמוק. נהדר. 

קישור לריאיון מרתק עם הסופר

הייתי מניחה לכם כאן ציטוטים רבים ואת עמוד 133 כולו, אבל הנה חלק אחד מהיפים שיש כאן "תיהנה, אתה שומע אותי? זו עבודה קשה ליהנות, ותהיה סבלני, לא יותר מדי, ותשמור על עצמך כאילו אתה יודע שלא תמיד תהיה צעיר, למרות שלא תדע את זה, וזה בסדר, ושתמיד יהיה סקס, תעשה את זה בשבילך וגם בשבילי, אפילו בשביל אמא שלך, הרבה סקס, ואם תחליט לעשות ילדים תעשה אותם מאוחר, ותלך לים בחורף... עמ' 133

ועוד אחד קטן ומקסים: "אפילו כשאמא שלי שותקת, היא יודעת מה להגיד" עמ' 113