על סוף הבדידות מאת בנדיקט ולס
Vom Ende der Einsamkeit - Benedict Wells
תרגום מגרמנית של ארז וולק
הוצאת ספריית הפועלים, 261 עמודים
לאחר תקופה שֶכולה אביב אידילי, ז'יל מורו, הגיבור של הספר הזה מתייתם מהוריו בתאונת דרכים, כמו באבחת סכין, מעכשיו לעכשיו. אבל הוא מספר לנו את זה בהתחלה במרומז, ובהדרגה. והעצב העצום הזה נמסך לנשמה לאט, וכמו מחשיך את הדפים בספר, כמו דיו אפל שנמזג לכוס מים. יש לו אחות ואח, אבל הוא נעזב גם על ידם תוך זמן קצר, בפנימייה אליה הם מגיעים לאחר מות הוריהם. בבת אחת מסתיים הפרק של ילדותם של השלושה.
ואז נכנסת לחייו אלווה. ילדה ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות גדולות ושן קדמית קצת עקומה, והאור מבליח בחייו שוב.
את הספר הזה קראתי בין יום השואה ליום הזיכרון. ימים שֶבָּהם לנו, הַשַכּוּלים, יש איזו לגיטימציה מיוחדת להרשות לכאב להיכנס שוב. כאן בספר הזה, הכתוב נפלא, מצאתי את הביטוי הכל כך מתאים "חיים אחרים". כשאתה ננטש על ידי מישהו קרוב מאד, במיוחד אם הוא עדיין צעיר בנופלו, אתה לא ממש מפסיק לחיות, למרות שנראה בהתחלה כאילו זה מה שיהיה מעתה. מה שקרה לי, לפחות, הוא מעין שינוי מסלול. המושג "חיים אחרים" הוא ביטוי מדוייק שחיפשתי וחיכיתי לו זמן רב.
רבים וטובים כתבו על הספר הזה, והוא אכן נפלא מאד. הסופר, יליד 1984, נולד בשם המשפחה פון שיראך, וסבו היה פוליטיקאי נאצי, שאף נשפט במשפטי נירנברג. הוא שינה את שמו ומגיל צעיר שהה בפנימייה. זה מעלה מחשבות על קשר משפחתי רופף וקר. ואולי יש בספר תיקון מבחינתו. כי האידיליה המשפחתית בתחילת הספר היא נהדרת, וגם בבגרותו, בחלקה לפחות, מנהל הגיבור חיי משפחה מאושרים.
לאחרונה נדמה לי שבכל מקום שאני מסתכלת אני מוצאת משהו שמישהו כתב על הספר, וכולם גומרים עליו את ההלל. ולא בִכְדִי. זוהי כתיבה מזוקקת וחפה מכל סנטימנטליות משתפכת ובכל זאת - כל כך כל כך נוגעת. השפה כאן עשירה במיוחד. היא יצירה בפני עצמה. התרגום הוא מלאכת מחשבת, לא פחות. הנה, תראו:
"אבל אני מדבר בלשון המעטה כשאני מתאר אותה במילים כמו "מושכת" או "חיננית". אלה מילים עלובות שאינן מתקרבות לתחושה שהייתה לנו שבמקרה זכינו לאימא שהיא שילוב של גרייס קלי ואינגריד ברגמן." עמ' 20
"אני מגיע לחדר שלי, מתיישב על המיטה ומנגב את השלג מהשֵׂעַר. אני פשוט קיים, רוח רפאים, יצור קטנטן, בן אחת-עשרה." עמ' 40
"ליז רואה את יופייה משתקף במבטי הנוכחים ומניחה לכולם להתאהב בה." עמ' 82.
"כשנכנסתי לגינה בירכתי את אחי בתנועת ראש. ילדות קשה היא כמו אויב בלתי נראה. אף פעם לא יודעים מתי הוא יתקוף." עמ' 101
"כן, אבל התרופה לבדידות היא לא חיים בצוותא עם סתם אנשים בלי בחירה. התרופה לבדידות היא תחושה שאתה מוגן," עמ' 127
תנו לעצמכם את המתנה הזו, תקראו.
