צופן הוורד - קייט קווין

The Rose Code - Kate Quinn

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר מודן, 2021

נקרא בעותק דיגיטלי

בעיירה בּלֶצ'לי שבין אוקספורד וקיימברידג' במחוז בקינגהמשייר באנגליה הוקם במלחמת העולם השנייה מרכז הצפנה שבו פיצחו אנשים חכמים את האניגמה, מכונת המסרים הגרמנית. אחוזת בלצ'לי פארק היתה מוזנחת תקופה ארוכה אבל בזכותה של קייט מידלטון - שסבתה שירתה במקום - שופצה, והיא משמשת היום כמרכז למבקרים.

מי שזוכר את הסיפור של אלן טיורינג שסופר גם ב"משחק החיקוי" (הגאון שבזכותו הסמל של חברת אפל הוא התפוח הנגוס) יודע גם שהוא נטל חלק חשוב בפיצוח המרתק הזה. טיורינג מופיע בספר שלפנינו במשפטים ספורים, כי העלילה מתמקדת בשלוש נשים מיוחדות וחזקות, מאד שונות זו מזו, החוברות זו לזו מתוקף הנסיבות. 

אוסלה היא אשת חברה שאימה העשירה מחליפה בעלים מעת לעת, יפהפייה מרשימה ובת זוגו של פיליפ, הנסיך היווני שהיה נשוי עד לא מזמן למלכה אליזבת. מֶבּ גדלה בשכונת עוני, היא מתנשאת לגובה של 1.80מ' והיא נושאת עימה משא נפשי קשה שהקשיח אותה. בת' היא בִֺּיתה של גב' פינץ', המארחת של אוסלה ומב בתקופת שהייתן בבלצ'לי פארק. בת' היא סוג של עכברונת גאונה, שהתגלתה בזכות כשרונה לפתרון תשבצים, אשר אימה מתעללת בה בחסותה של אדיקות דתית ומוסרית.

שלוש הנשים עובדות בתעשיית ההצפנה בבלצ'לי פארק, והן מתחברות זו לזו בקשר בל ייתנק. תוך שמירה על סודיות קשה ומאתגרת פוגשות הבנות (ואנחנו) דמויות נוספות בעלילה, חלקן עובדות איתן, חלקן מלוות את חייהן וגם יש בוגד או בוגדת, גיס חמישי. הראשונה שחושדת בקיומו/ה היא דווקא אוסלה, שמנסה להוכיח את היותה יותר מאשת חברה קלילה. עומס העבודה בתנאי הלחץ מביאים לא אחת את העוסקים במלאכה לידי התמוטטות נפשית, אשפוז כפוי ואף יותר מזה. ותמיד יש חשש שברגעים של חולשה יתגלה סוד, מאלה שעלולים לסכן את האנשים במקום ואף להטות את תוצאות המלחמה לרעה.

לא פחות מהעלילה המרתקת, מעניין האפילוג בספר, המקשר בין הדמויות בעלילה לדמויות אמיתיות, בין המקום הפסטורלי הזה, לבין השגרה הקשה כל כך שהתנהלה בו.  

הספר מהפך דפים, וכמאמר הקלישאה, לא ניתן להוריד אותו מהיד. ספר "בלתי עזיב", אתם יודעים. כן, הסופרת יודעת להוביל את הקורא ביד ולא לתת לו להינתק לרגע. כך עשתה, לפחות לי, גם בספרים האחרים שלה, הציידת והרשת של אליס.

מומלץ. מאד. 

  

  

 

ששון יוצא להרפתקה לילית - שרון וסרמן

 

Monty Goes on a Nighttime Adventure - Sharon Wasserman

איורים: דיויד הול 

הוצאת סיאל, 2020, 48 עמודים

הספר הגיע אלי מהמחברת, שרון, בעקבות המלצה של חברה אהובה שלי שכבר נמצאת שנים בבוסטון. אני לא רואה אותה כמעט אבל שמחתי לקבל את המלצתה לאחר שראיתי את הכריכה המקסימה של הספר, ובשל חיבתי היתרה והלא-ממש-מוסברת לסוריקטות.

ואמנם, זהו ספר חביב מאד. הוא מלמד ילדים על הצורך להיות סובלני למי ששונה מאיתנו, ולראות איך אפשר לקבל אותו לקהילתנו, ולכבד דווקא את השונה שבו. הוא מציע דרך יצירתית בה יכול הפרט השונה בחברה לנהוג כדי להשתלב בה בלי לאבד את הייחוד שלו. 

ששון (איזה שם מוצלח, במיוחד אם אתה סוריקטה) אינו דומה לבני משפחתו החיים בקהילה סגורה, מגוננת ואוהדת אך גם שיפוטית. כשכל דיירי המחילה שלהם נאספים לפגישה משפחתית שכינסה האם  - ששון, שהוא סוג של "יוסי, ילד שלי מוצלח" - מתגנב באיחור, עם אף נפוח מעקיצת דבורה ומקווה שלא יבחינו בו. אמא מודיעה שהנהלת פארק החיות החליטה על הקמת בית חולים גדול וחדיש לכל החיות הפצועות שאנשים מביאים לשם. לפיכך, וכדי לחסוך בהוצאות, יצטרכו החיות לדאוג למזון בכוחות עצמן. ששון ואחיו יוצאים לחפש מזון יחד עם בני משפחתם הבוגרים אבל ששון שהוא קצת סקרן וגם חולמני חוזר בידיים ריקות. המבוגרים כועסים וששון עצוב מאד. הוא יוצא למשימה לילית שבסופה, כמובן, הוא מוצא פתרון שאני לא מתכוננת לגלות לכם אותו. 

"ששון התקדם בשקט על קצות אצבעותיו בתוך המחילה, מנסה להתגנב בלי שיבחינו בו." כך נפתח הספר. הסתייגתי מהפתיחה הזו, שמצד אחד מכניסה את הקורא ישר לעניינים, אך מאידך יש תחושה כאילו נכנסנו לעלילה מהאמצע. עם זאת, זהו ספר חמוד, עם תובנות יפות. הספר מתאים לגילים של 7-9, לדעתי, ואולי, טוב יותר יהיה  לקרוא אותו לילדים צעירים יותר, נראה לי שכך תהיה ההנאה כפולה.

למרות השם באנגלית המופיע בעמוד השני, הספר לא תורגם עדיין, אבל העלילה שלו מאד נעימה, זורמת ומעניינת, האיורים מקסימים ממש, ויש הבטחה להמשך. מומלץ.

זכרון הריצה - רון מקלארטי

 The Memory of Running - Ron Mclarty

מאנגלית: דורית בריל-פולק

הוצאת מודן, 2006, 347 עמודים

אם דינה לא היתה כותבת על הספר הזה את המילים היפות שהיא יודעת לכתוב, היה הספר הזה נעלם מתחת לרדאר שלי והייתי מפסידה אותו. תודה, דינה.

בבית אחד באיסט-פרובידנס רוד איילנד (צפון מזרח ארה"ב) גרו סמיתי אייד, אביו ואימו. משפחה מאושרת, עם דיג בשבתות וקבוצה מועדפת בבייסבול. בבית ליד, גרה השכנה בִּי וילדתה הנכה נורמה שאוהבת את סמיתי אהבת נפש. על הפסנתר בבית משפחת אייד מוצבת תמונתה של בֶּתאני, אחותו היפהפייה של סמיתי. בתאני נעלמה, והפעם לתמיד. הקול ששמעה בתוכה הנחה אותה לעשות דברים מוזרים, מסוכנים, לעצמה ולסביבותיה. סמיתי, הקשור אליה בנימי נפשו, זה שהיא מכנה "הוק", שתמיד נמצא איתה, ושהיא  - נמצאת איתו גם כשאיננה, יוצא לחפש אותה. כשנעלמה היה סמיתי ילד רזה מאד ונאה מאד, ועכשיו, 25 שנה מאוחר יותר, הוא בן 43, לוזר שעובד בעבודה משמימה, שמן ומוזנח, שיכור תדיר ומעשן. הוא יוצא למסע אופניים אל לוס אנג'לס, כי לאחר מותם של אביו ואימו הוא מוצא מכתב שבו נכתב שבתאני נמצאת שם והוא נחוש למצוא אותה. מרוד איילנד עד לוס אנג'לס זה אומר, אם לא אכפת לכם, פחות או יותר לחצות את ארצות הברית לרוחבה.

 "זוכר איך נתת לי לרכוב על האופניים בחזרה ואתה רצת לידי? בגלל זה אני מפחדת. אני מפחדת שאתה הפסקת לרוץ, ואני לא רוצה שתפסיק. אני רוצה שתישאר בנאדם שרץ. אני רוצה שתזכור את הריצה." עמ' 312

"מחוץ ליריעת האוהל שלנו, אחרי מַעבר רשת הגומי שחיבר את כולנו, בשמלת נשף לבנה, ניצבה בתאני בַּפוזה שלה. זאת היתה אחת הפעמים הבודדות שראיתי אותה בבירור. היא עמדה בגשם אבל היתה יבשה. מהחיוך שלה, מהשיער שלה, מהעיניים שלה זינקה השמש במקום שבו לא היתה שמש." עמ' 160

"היא השתתקה לרגע, וההערצה הדמומה שלי לאישה הזאת מילאה את האזור הכפרי של ארצות-הברית והציפה את הערים." עמ' 286

"פיליפ חייך במרירות - חיוך שפונה לתוך הנפש פנימה, חיוך שהוא בעצם רק קמט בפנים... ראיתי את העקול הזה של הפה שלו כלפי מטה על הפנים של אבא שלי. לא רציתי שהוא ידבר יותר." עמ' 305

הדרך אל בתאני רצופה מפגשים עם אנשים שונים ומיוחדים, חלקם עזרו לסמיתי וחלקם פגעו בו. אנשים התייחסו יותר לצלקות הרבות על גופו מקליעים שחטף במלחמת ויטנאם, לשערו וזקנו הארוכים. הוא הסביר לכולם שהוא לא חסר-בית. שהוא נוסע לחפש את אחותו. המפגשים האלה, וכן המפגשים עם נורמה ובתאני המלוות אותו כל אחת ממקומה - בונים את היופי שבספר הזה, שאתם ממש לא רוצים לפספס.

 

    

    

    

    

מוזיאון האוקיינוסים - טיגן וייט ולאבדיי טרינק

 Oceanarium - Teagan White and Loveday Trinick

תרגם מאנגלית: עמנואל לוטם

ייעוץ מדעי: פרופ' מיכה אילן

הספר הופק בשיתוף האקווריום הימי הלאומי של בריטניה - בית לקרן לשימור האוקיינוס, שמטרתה לקשר בין אנשים לאוקיינוס שלנו.

הוצאת שוקן, 2022, 97 עמודים מפוארים

מעת לעת מדפיסה הוצאת שוקן אלבומים מפוארים ומדהימים למראה, שמשובבים את נפשם הצמאה של נדבי נכדִי ושאר הילדים והאנשים במשפחה. אני ממהרת לזמן אותם אלי והפעם נכנסנו לעבי הקורה של החיים באוקיינוסים. הספר מציע סיור בעולם העשיר הזה, החל מצורת החיים הראשונית והפרימיטיבית ביותר - הפלנקטונים, אלה שחיים בעומק הרב ביותר, ועד הדגים, הציפורים ובעלי החיים האחרים השוכנים לחופיהם של האוקיינוסים, ולבסוף, גם עד המפגש עם האדם. עומקו הממוצע של האוקיינוס הוא 4 ק"מ ולכן הצלילה מתחת לגלים מאפשרת גילוי של עולם נסתר ומרתק. הספר פותח במפגש עם היצורים הקטנים ביותר, ועם היצורים הצורבים - המדוזות למיניהן, כולל הקטלנית האוסטרלית המפורסמת ושושנות הים. בהמשך הספר מציג לנו תשע תצוגות של יצורים שונים ומיוחדים החיים באוקיינוס, כמו במוזיאון רגיל, ואת בתי הגידול השונים שלהם. 

מי שצלל באילת, או ביקר במוזיאון התת ימי, פגש בוודאי את בית הגידול הראשון המוצג כאן - שונית האלמוגים היפהפייה. בשוניות האלמוגים שוכנים רבע מכל מגוון בעלי החיים הימיים והצמחים הימיים בעולם. 

בית הגידול השני הוא מעמקי הים החשוכים והקרים, שלחץ המים בהם די בו כדי למחוץ את רוב היצורים. את היצורים האלה לא ניתן היה לראות בעבר, עד שפותחו צוללות מחקר שאיפשרו למדענים ללמוד עליהם. יצורים מסויימים שם מפיקים אור מכימיקלים בגופם או מחיידקים המצויים עליהם, כדי לראות את הציד שהם מחפשים לעצמם. 

בית הגידול הבא הוא בריכת סלע. כאן נאלצים היצורים השונים להתמודד עם נושא הגאות והשפל. היצורים החיים בבריכות סלע טבעיות צריכים להימצא במקום הנכון בזמן הנכון, אחרת הם עלולים למצוא את עצמם נטושים ביבשה. הצַלָחַיות, למשל, כשהן יוצאות לחפש מזון בזמן הגאות, הן משאירות פס של ריר, שיעזור להן לחזור בתקופת השפל. 

עוד בית גידול הוא יער מנגרובים. אלה הם עצים שיכולים להתקיים בתנאים שהיו ממיתים כל צמח אחר. שורשיהם יוצרים מבוך של מערות ומנהרות בהם מתחבאים דגים ובעלי חיים קטנים אחרים, כולל ולדות הכריש הלימוני, שהמנגרובים משמשים להם מעין פעוטון לפני שהם יוצאים כבוגרים לחיות בבתי גידול אחרים. 

בית הגידול הבא המוצג לנו במוזיאון הזה הוא יער קֶלפּ. כאן שוכנות אצות ודגיגים שונים וגם שטיחים שלמים של קיפודי ים. 

הקטבים הם בית הגידול הבא שמוצג באלבום הזה. בטמפרטורה שלעיתים מגיעה עד 80 מעלות מתחת לאפס, וברוחות עזות מאד - רק יצורים קשוחים מאד יכולים לשרוד. כאן נפגוש גם את הדב הלבן. 

איי גלפגוס על קו המשווה 1000 ק"מ מערבית לאקוודור, הם בית הגידול הבא. פגשנו אותם במסעו של החוקר צ'רלס דרווין כאן בבלוג בספר מוצא המינים. יש כאן כ-3000 מינים ימיים שחיים וניזונים פה. האיזור הוכרז כאיזור ימי מוגן. 

בית הגידול האחרון הוא הים הפתוח. רוב היצורים מתרכזים בשכבת המים העליונה שיש בה אור. כאן נערכת המלחמה בין הדגיגים הקטנים המתנהלים בלהקה לבין הטורפים הגדולים הניזונים מהם. כאן גם נתקלים היצורים הימיים בטורף המסוכן הנוסף - האדם.

זהו אלבום מרהיב ומחכים המספק שעות של עניין ויופי לעיניים צעירות ובוגרות כאחד. אצלנו במשפחה יוקדש לו ודאי זמן רב, בעיקר בעיתות אלה, שהיציאה מהבית אל האוקיינוס קשה עד בלתי אפשרית. מומלץ ביותר.