דרך צלחה נוח - נועם זיו

דרך צלחה, נוח - נועם זיו

Bon Voyage, Noah - Noam Ziv

עורך: אלי הירש

הוצאת חרגול ומודן, 2020, 199 עמודים

מסביב לספר הזה היה המון באזז. יש בו קטעים משעשעים שגרמו לי לצחוק בקול רם, כן, גם בנוכחות זרים. מביך משהו, אבל גם כייף. הוא סוג של חמוץ-מתוק. יש בו גם הומור טוב מאד וגם עצב גדול.

הגיבור שלנו, נוח שמו, ובהודו הוא נקרא בעקשנות מוח, הוא אלמן טרי. מיד עם תום השבעה על מות אשתו, שבוע שקוצר ל-4 ימים בלבד, הוא טס לדראמסלה, הודו. הוא מקווה ששם, במקום שאיש אינו מכיר אותו יוכל לחטוף את התמוטטות העצבים שהוא צפוי לה לדעתו, מבלי להכביד על ילדיו ובני משפחתו האחרים.

הספר מספר על חלק משמעותי בחייו של הסופר. הגיבורים הראשיים - בני משפחתו של המחבר - לא נקראים בשמם. לו עצמו קוראים נוח אבל אשתו שהיא עמוד התווך של הספר, לדעתי, נקראת פשוט אשתו של נוח. ילדיו -נקראים הפוחז והמחושב, ואחיו - כמו רופא, למרות שהוא מנהל מחלקה בבית חולים. 

נוח הוא איש כבד, לא צעיר, מאד לא מתחבר לפילוסופיה הבודהיסטית ולשיעורים שהוא לוקח שם. הוא מחפש לו נזירים בודהיסטים שאותם הוא רוצה ללמד אנגלית כדי שבבוא העת, כשתחול ההתמוטטות המצופה יבואו אלה ויצילו אותו מהחושך. יש לציין שתלמידיו יודעים אנגלית מצוין ואינם זקוקים לשיעורים שלו אליהם הם מגיעים בהתמדה ראויה. הספר מתחיל מצחיק ממש, עד שנוח מתחיל לכתוב בלוג המתעד את תחושותיו. ככל שהסיפור מתמרכז אל ימיה האחרונים של אשתו של נוח, העליצות מתעדנת עד נעלמת. המחבר מספר על רגעיה האחרונים בכעין דיווח, עד כדי שיתוף במתכונים למאכלים שהיא אוהבת. אבל אז זה נעשה רגיש מאד. אשתו של נוח מצטיירת בפנינו כדמות חזקה ודעתנית, שאינה מוותרת על שום דבר מעקרונותיה. היא אינה מעגלת פינות גם ברגעים קשים מאד שלה, כשהיא גוססת ממחלת הסרטן. בחלק הזה של הספר אנחנו כקוראים עומדים מן הצד. זה המקום האינטימי של הסופר ומשפחתו ואנו צופים בהם בשקט דומע. ההומור מפנה את מקומו ונותן את הבמה לכאב הגדול והאבל.

אני לא יכולה לומר שהספר נקרא על ידי במהירות. הוא אינו ארוך כלל, אבל בתקופה מוזרה זו כשאנחנו סגורים בבית ומוצפים במידע, לא הייתי שקטה מספיק לקרוא רצף של בדיחות גם אם הן מצויינות, והן אכן כאלה. דווקא לקראת האמצע נשאבתי, ואז סיימתי אותו בחטף. 

זהו ספרו השלישי של נועם זיו, פילוסוף ואיש היי-טק. לא קראתי את שני הראשונים עדיין, והם יצטרכו לחכות לימים אחרים.

לטרוף את השמיים - פאולו ג'ורדנו

Divorare il Cielo - Paolo Giordano

מאיטלקית: יערית טאובר

הוצאת כתר 2018, 386 עמודים

נתחיל בסיפור עצמו:

תרזה גרה בטורינו עם הוריה. בקיץ היא נוסעת עם אביה אל סבתה שגרה בספציאלה, דרום איטליה. לילה אחד היא מבחינה בשלושה נערים עירומים שמתגנבים בלילה לבריכה של הסבתא ושוחים בה. אביה והעובד שלו מגרשים אותם אך למחרת מגיעים הנערים לפתח הבית שוב, הפעם בגלוי ועם מתת התנצלות, אבל תרזה כבר נכוותה ונשבתה בקסמם בלילה הקודם. שלושת הנערים מושכים אותה מאד, במיוחד אחד מהם, בֶּרן, שהוא מיוחד וכריזמטי, מנהיג. תרזה מתחברת אל הקבוצה הזו, שחיה אצל אביהם המאמץ של הנערים, צ'זארה. צ'זארה הוא מיסיונר נוצרי דתי, וסוג של גורו. הם לומדים אצלו לימודי קודש ולימודי טבע ומאמינים גם בגלגול נשמות. הקשר בין תרזה לברן ושני חבריו מתחזק עם התבגרותם, הופך אינטנסיבי ומכתיב את התנהלותם. הם מנסים לבדוק את המגבלות והדבר גורם להם לא פעם להסתבך, זה אפילו עולה בחיי אדם. 

הדמויות בספר הזה אינן מן הסוג שתפגשו ביום יום שלכם. הדמות של ברן סיקרנה אותי במיוחד: הוא בעל מודעות חברתית ורגישות רבה, הוא מאד קיצוני בדעותיו ובהתנהלויות שלו. ברן נושא דגל, צלב, אם תרצו, המכביד מאד על כתפיו אבל הוא אינו מסוגל או שאינו מוכן להרפות ממנו או להתגמש. תרזה מאוהבת בו ברמה כזו, שלמעשה חייה מוכתבים על ידי רגשותיה כלפיו. היא עוזבת את הלימודים שלה בטורינו והולכת לחיות עם החברים בחווה שלהם. גם כשהיא וברן נפרדים, וזה קורה יותר מפעם אחת במהלך 20 השנים שאנחנו מלווים אותם בהן, היא ממשיכה לחוש אותו ולנתב את חייה בסינרגיה מרוחקת איתו. הקשר בין הבנים גם הוא עמוק ביותר, חייהם נתונים לעליות ומורדות, והקשר ביניהם משתנה אף הוא, אך אף פעם לא ממש ניתק או מאבד מעוצמתו. גם לטבע יש מקום מאד חשוב בחייהם ובסיפור. מותם של עצי הזית העיף אותי לתחושה דומה למה שהרגשתי כשנאלצנו לכרות את האורנים של ילדותי, וכשמת עץ הלימון המפואר שהיה בחצר ביתנו, סוג של אבל.

הסופר, פאולו ג'ורדנו, הוא מי שכתב את הספר בדידותם של המספרים הראשוניים שאולי גם אתם קראתם. אני מאד אהבתי. על הספר שלפנינו גם שמעתי המלצות מאנשים שאני מוקירה את דעתם. בראיון עם הסופר תראו שמדובר באיש צנוע, בעל דוקטורט בפיזיקה, שלא ממש מבין איך זכה להערכה הרבה שקיבל באיטליה וגם מחוצה לה. 

הספר מאד קריא ומושך וכשמתחילים קשה מאד להניח לו. 

אני מבקשת לשתף אתכם בציטוט אחד, מפיה של הסבתא החכמה של תרזה:

"היא הסתובבה וחייכה אלי."תמיד יש הרבה מה לדעת על החיים של מישהו אחר, תרזה. אף פעם אין לזה סוף. ולפעמים מוטב שלא להתחיל בכלל."" עמ' 55

כתיבה מהסוג הזה - שמשאירה אותך עם מחשבות על חייך שלך ועל חיי האנשים סביבך - גרמה לי בזמנו לאהוב את בדידותם של המספרים הראשוניים, ועכשיו - גם את הספר הזה. 

      

      

סיפורי חיות מסביב לעולם - אנג'לה מקאליסטר ואייטש

סיפורי חיות מסביב לעולם - אנג'לה מקאליסטר, איורים של אייטש

מאנגלית: עטרה אופק

A World full of animal stories 

Written by Angela McAllister

Illustrated by Aitch

הוצאת אגם 2020, 132 עמודים

עכשיו במיוחד, בשעה שאנחנו מסונפים בבתינו ורחוקים מהקטנים, כמה הייתי רוצה לספר להם סיפורים. 

כשלקחתי את הספר הזה לידי שִׂימחו אותי שני דברים בו: הראשון שמדובר בחיות. והדבר השני הוא שֶאֵלֶּה סיפורי עמים, ונושאים אתניים תמיד מסקרנים אותי וקרובים לליבי.

אספר לכם, ברשותכם, קצת על נדבי.

נדבי לימד אותי לאהוב את כל החיות. את כולן. הוא מתלבט אם הוא רוצה להיות וטרינר, למרות שהוא אוהב כל כך את החיות, כי הוא חושש שיצטרך להכאיב להם, ואז, אולי הן לא יאהבו אותו. מעל מיטתו יש פוסטר גדול עם מפת העולם בה מופיעות החיות השונות החיות בכל מדינה. זה מקסים מאד כשלעצמו אבל לא בגלל זה התכנסנו כאן.

נדבי התחפש השנה לטיגריס, ולימד אותי להבדיל בין סוגי הנמרים השונים. הצ'יטה - הברדלס - למשל, מאופיין בשני פסים בצידי פניו ולא ידענו למה. כאן בספר יש סיפור מעם הזולו המסביר מדוע מוכתמות לחיי הצ'יטה בדמעות. לא, אני לא אספר לכם, תקראו בעצמכם.

סיפורים נוספים, אגדות שעוברות מאב ואם לבת ולבן הם תבלין מיוחד שדווקא בעת הזו נותן טעם מיוחד ועושר צבעוני לסיפורי החיים שלנו, של ילדינו ונכדינו. 

הספר מחולק ליבשות, כאשר כל פרק יבשתי שכזה נפתח בשער ובו איורים של החיות הדרות ביבשת הזו. בכל יבשת יש סיפורים מהארצות והעמים שבה. והאיורים של אייטש - שפתיים יישקו. 
מורידה את הכובע בפני המתרגמת עטרה אופק שהשכילה לשמור על השפה המתאימה לסוג כזה של סיפורים שהם אגדות עַם שחיות עם כל דור, מיתוסים, מְשָלים... משהו אינטימי כזה, שמסופר בגובה העיניים.
(זוכרים את הסידרה האהובה סיפורי עמים? אגדות שמסופרות על ידי מספר סיפורים לכלבו?? ליתר ביטחון, כדי שתחושו על מה מדובר: כאן תוכלו להתכרבל ליד האח ולשמוע על הנס הקיפוד.)

בסדרה הזו יש ספרים נוספים. תורגם לעברית ספר נוסף של אנג'לה מקאליסטר - סיפורי עמים לאורך השנה, ובשפות נוספות יש סיפורים של דיקנס, מחזות של שייקספיר (כן, מונגשים לילדים) ועוד אחד, שאני הכי מקווה שיתרגמו: סיפורים מפחידים. 
תודה רבה להוצאת אגם שפינקו אותנו בספר הזה. ממליצה לכל מספרי הסיפורים שביניכם לאמצו אל חייקכם, למצוא את הילד המתאים, ובעיתות קשות אלה, גם כלב יסכון לתפקיד, ולצלול אל הסיפורים האלה.