Pony - R.J. Palacio
מאנגלית: לי עברון
הוצאת כנרת, זמורה, 2024, 253 עמודים, כולל דבר המחברת, תודות וצילומים
"אני מניח שהיכנשהו, במעמקי לבי, אולי ידעתי את האמת. או האמנתי שאוכל למצוא אותה בצד השני של היער. אבל הלב הוא ארץ מסתורית. אפשר לנדוד רבבות קילומטרים, במחוזות זרים, ולא למצוא תעלומה גדולה יותר מהאהבה." עמ' 106
זהו ספר קסום שכולו מחמדים. סיילס, הגיבור הראשי הוא נער בן 12, יתום מאם שנפטרה בלידתה אותו, ובן למרטין ברד שהוא חוקר, מדען, אב מסור ומיוחד וגאון. ממש בתחילת הספר הוא מחזיר לחיים את בנו לאחר שנפגע מברק והוטבעה בו צורת העץ כמו בצילום "דאגרוטיפ". בעקבות המקרה הופך האב לצלם מוכשר והוא מלמד גם את בנו לצלם תמונות ולפתחן בעזרת חומרים כימיים מיוחדים. הם גרים בבית מבודד ומרוחק. אימו של הילד נעדרת בחלק הארי של הספר אבל רוחה ואהבתה מרחפות מעל הסיפור.
לילה אחד מתעורר סיילס פתאום ומגלה שלושה אנשים ליד הדלת שבאים ולוקחים את אביו איתם. סיילס נשאר לבד, לא מבין מה בדיוק קרה כאן, ולמה נחטף אביו. היחיד שנשאר איתו הוא חבר הנפש שלו, מיטנוול, שהוא רוח רפאים. סיילס הוא האדם היחיד שרואה את מיטנוול, ורק אביו יודע להכיל את זה.
""וכשתגיע ליער, מה תעשה?" התווכח מיטנוול. "אתה רק תציץ לשם. תגיד שלום-שלום ותחזור? מה הטעם בזה?"
"לפחות אני אדע שאבא לא נמצא במקום קרוב כל כך עד שיכולתי לעזור לו. אני אדע שהוא לא שוכב באיזה בור קרוב, במצוקה, או פצוע, או... " קולי נשבר. הסתכלתי אליו. "בבקשה, מיטנוול, אני מוכרח לדעת."" עמ' 26
למחרת מופיע בדלת הבית סוס לבן. פוני.
"כשאמרתי את הדברים האלה עמדתי מול פוני, ופניי היו בערך בגובה פניו. פתאום הוא תחב את הזרבובית שלו בעדינות רבה אל שקע צווארי. שוב, לא הכרתי היטב סוסים, את מנהגיהם ואת הרגליהם, אז לא ציפיתי למחוות החיבה הזאת. אילו פרד היה תוחב לעברי את אפו, הוא היה עושה זאת כדי לנשוך אותי, כי הוא היה פרד זקן ועצבני, אבל פוני לא דמה כלל לפרד." עמ' 40
מכאן מתחילה הרפתקאה מרתקת. סיילס רוכב על פוני לחפש את אביו. מיטנוול הולך, יחף, לפניו, מורה את הנתיב. בדרך הם פוגשים אנשים נוספים, חלקם עוזרים להם, חלקם מסכנים אותם, אבל הם ממשיכים ומתגברים על סכנות ופחדים, קור ורעב כדי למצוא את האב הנעלם.
""ולא איכפת לי בכלל אם אתה מאמין לי או לא," אמרתי, "לא בקשר לברקים ולא בקשר לרוחות רפאים ולא בקשר לשום דבר. אבא תמיד אומר, האמת היא האמת. לא חשוב במה אנשים אחרים מאמינים. אז תאמין במה שאתה רוצה, מרשל פארמר. תצחק כמה שאתה רוצה. לי בכלל לא אכפת. אני הולך לישון עכשיו. לילה טוב!"
האש פצפצה, וחמימותה התפשטה בגב לי. כמה רגעים חלפו. "הוא נשמע איש טוב, אבא שלך," אמר המרשל פארמר בעדינות. בלעתי רוק. "האיש הכי טוב בעולם." "אני אמצא אותו בשבילך, ילד. אני מבטיח"" עמ' 103
הסיפור הוא סוג של תעלומת פשע שמעורבים בה זייפני כספים, המעוניינים בידע של מרטין ברד. סיילס חייב למצוא אותם ואת אביו ולהצילו מידם. זה נקרא קצת כמו מערבון, בקצב מהיר ומרתק ביותר. העלילה מתקדמת ביעף, הדמויות נהדרות והשפה נפלאה. תודה רבה ללי עברון המתרגמת שהפליאה להנגיש לנו את הסיפור המיוחד הזה.
בדבר המחברת מזכירה הסופרת את הספרים שעזרו לה במחקר על התפתחות הצילום. בסוף הספר תמצאו תמונות צילום ראשונות, תבינו מהו אותו דאגרוטיפ המוטבע על גבו של סיילס, מהמאה ה-19 שבה הסיפור שלפנינו מתרחש. בין סוגי התושבים השונים באמריקה התיכונה של התקופה הזאת, מוזכרת גם העבדות. מוזכר גם הספר הבית העגול מאת לואיז ארדריץ' ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לחזור ולהמליץ על הספר הנהדר הזה, המראה את מה שקרה בשמורה אינדיאנית בתקופה ההיא.
ר"ג (ראקל ג'רמילו) פלאסיו, אתם ודאי יודעים, היא הסופרת שהביאה אלינו את הספר "פלא" הזכור לטוב. קראתי אותו לפני שנים רבות. פוני דומה לו באיכות, שונה מאד בתוכן, אהבתי אותו לא פחות, אולי אף יותר.
אני מאד ממליצה לכם לא לוותר על הספר הזה: בשל העלילה הקסומה, בגלל הדמויות - דמותו של מיטנוול נהדרת ורק בסוף מתגלה מי הוא ומה הקשר שלו אל סיילס ואביו; בגלל המשפטים היפים שאני, למשל, רציתי לנצור לי לתמיד, ובגלל פוני, הסוס הקסום. הוא מסופר בגוף ראשון והוא לגמרי לא רק ספר נוער.
""בטח שכן," הוא פרע את שערי. "גם אם אנחנו לא רואים אותה, השמש אף פעם לא מפסיקה לזרוח. תזכור את זה תמיד." עמ' 87
ננסה לזכור את זה גם אנחנו. גם בעת הזו.
